ח"כ רחל עזריה חושפת פה ג'ורה של פמיניסטית דתיה (פמידוסית): מדוע פמיניסטיות לא מקימות דת עצמאית משלהן עם בתי כנסת ומיקוואות לפמיניסטיות בלבד?
תחת חסותו ותחת התחת של משה כחלון השתחלה לכנסת פמיניסטית הזוייה ומטורללת רחל עזריה, סוג של דתייה שחושבת שכל היום מדכאים אותה הגברים. היא שופרן של הפמידוסיות בכנסת. גם שונאת הגברים הקלינית עליזה לביא היא דתייה מהזן הזה. גם רות הלפרין קדרי היא דתייה מהזן הזה. גם שולי מועלם, היא מאותו זן. המשותף לכולן הוא שנאת זין וקנאת פאלוס.
כאן במאמר זה מגלה לנו רחל עזריה מי היא ומה מנענע אותה.
האמת היא שקראנו בסקרנות מה שיש לה לומר ולא התרשמנו. אנחנו לא מצליחים להבין מה מפריע לדתיות האלה (עלאק דתיות) שהן רוצות לשנות את הדרך שבה אנשים דתיים סוגדים לאלוהיהם. לנו נראה מאוד פשוט, שאם כל "הדתיות" הללו, שרבות מהן לסביות בכלל, חושבות שהדת היהודית מדכאת אותן, מדוע שלא יקימו לעצמן דת חדשה? מדוע הן מתעקשות לשנות את מה שקיים כבר אלפי שנים, ולא מקימות דת חדשה, עם תפילין ביבוא אישי מהאי לסבסוס ביוון, עם מקוואים חדשים ובהם פסלי וגינות מעוררי השראה, עם סידור חדש שנוסח מחדש ע"י קתרין מקינון, עם בתי כנסת שעוצבו ארכיטקטית מחדש ע"י מיטב הארכיטקטיות הלסביות עם אולם ראשי לנשים בלבד, וכלובים מאחור למבקרים ממין זכר שעדיין לא חתכו את איבר מינם?
לכן יש לנו שתי שאלות לרחל עזריה: מדוע רחל עזריה לא מקימה דת חדשה המותאמת לצרכי צאן מרעיתה? דת שתתאים לכל הפמיניסטיות, עם אלוהים שלא מדכא אותן, ועם בתי תפילה המותאמים לצרכיהן, כולל פטור מתפילה בימי מחזור?
השאלה השנייה היא: אם הדת לא רוצה אותך, מדוע את רוצה את הדת? צאי לך, פמיניסטית מדוכאת שכמוך לחילוניות והשתחררי מכל כבלי הדת. השליכי את הפיאה, איכלי לך חזיר, פיתחי את הפות לרווחה לכל חזן או שמש בית כנסת, ואז, הפלא ופלא, לא תצטרכי לכתוב מאמרים על כך שאת "דור מעבר" שיש לך "כאבי גדילה קשים", שצריך "להילחם בתפיסות דיכוטומיות", ועוד בלה בלה בלה.
את הפה ג'ורה של רחל עזרייה ודומותיה הגיע הזמן לסתום. אף אחד לא מדכא אותה. היא מעולם לא סבלה מתקרת זכוכית. אף אחד לא מנע ממנה מלפתוח בית תפילה מותאם לצרכיה. אף אחד לא אמר לה עם מי לשכב ועם מי לא לשכב. להיפך, הרבה רבנים, חזנים ושמשי בית כנסת היו בכיף מוכנים לעשות אותה, בתנאי שתשים מסכה ונציאנית על הפרצוף (או לעשות אותה מאחור, כמובן שאז אין צורך במסכה).
רחל עזריה טוענת שהיא דוחפת אבנים במעלה ההר… למה שתדחוף אבנים? למה שלא תעזוב את היהודים הדתיים לנפשם, ותפתח לעצמה דת משלה בלי לדחוף אבנים במעלה ההר?
מדובר באישה מוזרה, ח"כ רחל עזרייה. חבל שאין בכנסת מבחנים פסיכו-דיאגנוסטים לכניסה לכנסת. אנו בטוחים שאם הייתה מתאבחנת, כל פסיכיאטר מתחיל היה מאבחן אותה בקלות כלוקה בדלוזיה חריפה עם תסמיני פאראנויה, אישיות נרקיסיסטית ונקרופילית קומפלסיבית, ובעיות קשות של הבנת המציאות וויסות נפשי. בנוסף, אנו ממליצים לה להתחיל לקחת קצת קאנאביס-הידרו, כדי לשחרר את הצ'קארות הסתומות שלה.
בתמונה: ח"כ רחל עזריה בלבושה החדש, תלבושת המאושרת ע"י מועצת הפמיניזם הדתי בישראל, והשדולה לשנאת הפאלוס בישראל.
מדוע הפמיניזם הדתי מפחיד את אלפר?
הפמיניזם הדתי הוא אחת התופעות החשובות והמעניינות היום במגזר הדתי בפרט ובחברה הישראלית בכלל. בזכותו נשים החלו ללמוד תורה, מתעוררת התנגדות להדרת נשים, נוצרת תמיכה ביצירת מנהיגות נשית, בשיתוף נשים בתפילות ובגיוס נערות דתיות לצה"ל. לפי הגדרת "ניו ריפבליק" (4.8.2013), הפמיניזם הדתי הוא שיציל את מדינת ישראל מפונדמנטליזם דתי. לכן התפלאתי לקרוא את ביקורת הטלוויזיה של רוגל אלפר ("הארץ", 24.9), שבה תיאר את הפמיניזם הדתי כחשוך, וטען כי מטרתו להפקיע מהשמאל את החזקה על הפמיניזם.
ראשית, אני מציעה לאלפר לנסות להכיר באמת את הפמיניזם הדתי. אמנם, הביקורת שהוא מתח על כמה מההתבטאויות של מגישות התוכנית "חגות תשרי" עניינית — גם אני לא חושבת שהאשה היא "עיקר הבית", או ש"כל כבודה בת מלך פנימה", כפי שלימדו אותנו בחינוך הדתי. אלא שהגישה הזאת אינה מייצגת את הפמיניזם הדתי. מדובר בתנועה הולכת וגדלה, שמשנה את מעמדן של הנשים מתוך האורתודוקסיה עצמה.
הרב שג״ר (שמעון גרשון רוזנברג) סבר שהפמיניזם הדתי הוא האתגר הרוחני הגדול בדורנו. זאת התחושה של קבוצה הולכת וגדלה של נשים דתיות. הרי אנחנו לא באמת מסוגלות להסביר לעצמנו ולבנותינו איך ייתכן שאשה דתיה יכולה להיות מרצה באוניברסיטה, אבל לא יכולה לשאת דבר תורה בבית הכנסת; שמותר לה לשרת כח"כית או שרה, אבל לא כשליחת ציבור בתפילה; שהיא מסוגלת להיות סמנכ"לית תפעול בתאגיד, אבל לא גבאית בבית הכנסת; לכהן כנשיאת בית המשפט העליון, אבל לא לשמש כדיינת בבית הדין הרבני. פרופ' ישעיהו ליבוביץ איבחן את הפער הזה כבר לפני קרוב ל–40 שנה וטען, כי הכללים שהתבססו על הגדרת האשה כפי שהיתה מקובלת לפני אלפיים שנה לא באמת יכולים לחול היום, כשהאשה היא ישות אחרת לגמרי.
האופציה של נטישת הדת אינה קיימת מבחינתנו. היהדות היא חלק משמעותי מהגדרת הזהות שלי, של משפחתי ושל בני עמי לאורך דורות. התוצאה היא מתח מתמיד בין חיי היום יום שלנו לחיים הדתיים והמסורתיים שלנו.
והמורכבות הזאת, רוגל אלפר, היא ההיפך הגמור מפונדמנטליזם. בעולמך, החילוניות היא הדרך היחידה לקיום ליברלי. אתה רואה כיצד החילוניות שאיפיינה את השנים הראשונות לקיומה של המדינה מפנה את מקומה, אצל ישראלים רבים, לקירבה לדת, ואתה חושש. במקום לעודד את התהליכים המורכבים הללו, אתה מקטלג את כל הדתיים, בלי קשר להשקפת עולמם, כחשודים.
אלא שדווקא בגלל המורכבות שתיארתי לעיל, כולנו, דתיים וחילוניים כאחד, צריכים להידרש לשאלה איזו מין יהדות אנו מבקשים לקיים כאן. אנחנו, חברות תנועת הפמיניזם הדתי, מעוניינות ביהדות שתביא בחשבון את המהפכה הפמיניסטית ואת השינוי העצום שחל במעמדה של האשה בעולם. הדרישה הזאת, מלבד השפעתה על היהדות, גם מהווה ראש חץ מול גישות פונדמנטליסטיות, הפוגעות בשוויון בכלל בישראל.
קשה לחיות בעולם מורכב וקשה לשנות תפישות שהושרשו כל כך עמוק. לא רק עניין הלכתי יש פה — חברות מסורתיות בכלל אינן ששות לשינויים. לעתים אנו מרגישות כאילו אנחנו דוחפות אבנים במעלה ההר, אבל אנחנו יודעות שזה הכרחי.
יותר מכל אנו מבינות שאנו חלק מדור־מעבר, מתהליך של עיצוב הכרוך בכאבי גדילה קשים. ואיך אלפר מתמודד עם המורכבות הזאת? בביקורת שלו הוא מנה שורה של אנשי תקשורת דתיים בולטים והגדירם כקבוצה אחידה בעלת דעה אחידה שמטרתה להשתלט על הזרם המרכזי בתקשורת הישראלית. ההנחה שאין ביניהם כאלה שמעוניינים לסקר, לנהל דיון, לחשוף עוולות, חושפת תפישה דיכוטומית, המייחסת לחילונים עמדה מורכבת ולדתיים עמדה אחידה ושתלטנית.
כדאי לאלפר לנסות להיות פחות סגור ושמרן ויותר פלורליסט וליברל, לכבד את המורכבות המרתקת של החברה הישראלית ולהתייחס בפתיחות ובהוגנות לקולגות הדתיות שלו. שינוי ורענון הם תהליכים מבורכים, והעובדה שהם מפחידים שמרנים כאלפר רק מוכיחה עד כמה הם נחוצים.
ח״כ עזריה (כולנו) היא יו״ר השדולה להתחדשות יהודית בכנסת, ולשעבר סגנית ראש העיר ירושלים
