העליון הורה על שחרור שאול פרץ בפיקוח אלקטרוני לאחר מעל 5.5 שנות מעצר בפרשת הרצח יוסי שריקי ז"ל בש"פ 6335/23 שאול פרץ נ' מד"י

שאול פרץ עצור מעל 5.5 שנים בפרשת הרצח יוסי שריקי ז"ל שארע ביום 23/2/18. מתוך מתוך החלטת ביהמ"ש העליון מיום 16/2/222 נכתב:

"סיפור המעשה על פי כתב האישום שהוגש ביום 23.2.2018 הוא כלהלן. שלושת המשיבים ושני המעורבים הנוספים שהם עמי מיארה וניקו חיימוב (להלן ובהתאמה: מיארה וחיימוב), קשרו קשר לפגוע ביוסי שריקי (להלן: שריקי או המנוח). על פי התכנית המקורית, ביקשו החמישה לגרום לשריקי חבלה חמורה ולדרוש ממנו לשלם למשיב 1 (להלן: פרץ) סך של 150,000 שקלים. בהמשך לכך, ביום 15.1.2018 הגיעו שלושת המשיבים, מיארה וחיימוב לביתו של לויאן, שצייד את פרץ בנשק ובתחמושת שהחזיק בביתו. באותו ערב הסיע חיימוב את פרץ ומיארה לפגוש את המנוח ליד בית הוריו. במהלך הפגישה הגיעו למקום המשיבים 2 ו-3 (להלן ובהתאמה: בן שמחון ווייצמן) כשהם רכובים על קטנוע. פרץ ומיארה נמלטו חזרה אל הרכב שבו נהג חיימוב, ואילו בן שמחון ירה שלושה כדורי אקדח לעבר פלג גופו התחתון של שריקי. אחד מהכדורים חדר לרגלו והשני לבטנו. שריקי פונה לבית החולים אך מיד עם הגעתו נפטר מפצעיו. המשיבים נעצרו בו ביום."

התהייה מדוע בן שמחון שרצח את יוסי שריקי וויצמן שהסיע את בן שמחון על האופנוע, שוחררו שניהם למעצר בית זה מכבר (שנת 22), ואילו שאול פרץ עדיין עצור?! מערכת המשפט נוטה להגן על עצורים צעירים שמבצעים עבירות קשות וכבדות. בן שמחון שרצח למוות את שריקי בן 24 שנים, ואילו שאול פרץ, שנסיבות חייו העגומות הובילו אותו לרצות שנות מאסר ארוכות, היטו את הכף נגדו, ומערכת המשפט לא חמלה עליו, למרות שהוא לא ירה בשריקי וספק אם רצה במותו.

שאול פרץ, בן 37 שנים, נשוי ואבא ל-2 ילדים קטינים עבר חיים לא פשוטים כלל, ופתח חברה לגיטימית למתן הלוואות על מנת לשקם חייו ולפרנס משפחתו. שניים שהיו עצורים עימו משה בן שמחון ויוסף ויצמן, עבדו תחתיו בחברת הלוואות שהיתה לו.

שאול פרץ עצור 5 שנים כשחזקת החפות נזקפת לזכותו

שני עדי התביעה נגד פרץ: עמי מיארה וניקו חיימוב, שהיו עצורים יחדיו וקשורים לפרשת רצח המנוח שריקי. המשטרה לא טרחה להקליט את עדויותיהם של שני עדי התביעה, ששרצו יחדיו בתא המעצר. הדבר מלמד על כרסום ראייתי ממשי של התיק שנתפר נגד פרץ, משה בן שמחון ויוסף ויצמן.

ביום 24/8/23 השופט אלכס שטיין הורה לשקול שחרורו של שאול פרץ באיזוק אלקטרוני, בתנאים קשים, תוך השתת ערבויות כספיות אסטרונומיות כלפי מי שיסכים לקחת את פרץ תחת חסותו.

1. לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת מ' אגמון גונן) אשר ניתנה ביום 26.7.2023 במ"ת 53785-02-18, ואשר במסגרתה נקבע כי על אף הימשכות ההליכים, אין מקום להיעתר לבקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר.

2. עובדות המקרה מפורטות בהחלטתי בבש"פ 2639/23 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקאות 3-2 (23.4.2023), ואיני רואה סיבה לחזור ולפרטן. באותה החלטה קבעתי כדלקמן:

"[…] לנוכח הימשכות ההליך העיקרי – שבגדרה של הארכת מעצר מספר 17 מדברת בעד עצמה בקול צורם – הצעתי לפרץ לחזור בו מעררו ולהסכים לבקשת ההארכה של המדינה. זאת, בכפוף לכך שלקראת הארכת המעצר הבאה – הארכה מס' 18 – אשר תבוא בגדרי סעיף 62 לחוק המעצרים, ככל שהמדינה תבקש הארכה כאמור, שירות המבחן יכין תסקיר מעצר עדכני אשר יבחן חלופות המעצר שתוצענה על ידי פרץ, ובית המשפט המחוזי יבחן חלופות אלו במסגרת עיון חוזר לאור האמור בתסקיר ויחליט בעניינן כחוכמתו, לאחר שישמע את טענות הצדדים. תסקיר כאמור יוכן ויוגש לבית המשפט המחוזי עד יום 6.7.2023. מובן מאליו הוא שחלופת מעצר, ככל שתימצא ראויה, חייבת להיות הרמטית, מרוחקת ממרכז הארץ, ומגובה בביטחונות כספיים משמעותיים – שבית המשפט המחוזי ידע לקבעם לפי שיקול דעתו." (ראו שם, פסקה 12).

3. לאחר שמיעת טענות הצדדים בישיבה בה השתתף העורר באמצעות היוועדות חזותית (C.), הבהרתי להם כדלקמן:

• א. אין מקום לבוא בטרוניה אל שירות המבחן על שהעריך כפי שהעריך את מסוכנות העורר ואת כשירות מפקחיו המוצעים לצרכי חלופת המעצר עליה דובר בהחלטתי הנ"ל.

• ב. כמו כן ברי הוא, כי בית משפט קמא קיבל החלטה נכונה על יסוד הנתונים שנפרשו לפניו.

• ג. יחד עם כך, מעצר עד תום ההליכים שהגיע לכדי 5.5 שנים מבלי שיש בידינו תכנית ברורה ומוצקה לסיום המשפט הפלילי, יוצר מצב-דברים בעייתי מאד, בלשון המעטה (ראו והשוו: בש"פ 1138/23 חסין נ' מדינת ישראל (7.3.2023); בש"פ 1797/22 מדינת ישראל נ' דדון (30.3.2022); בש"פ 4342/21 מדינת ישראל נ' פוגל (12.8.2021); וכן בש"פ 1130/16 מדינת ישראל נ' חסארמה (25.2.2016)).

• ד. נסיבות כאלה מחייבות בדיקה תכופה של היתכנות החלופה בהתאם למתווה שקבעתי בהחלטתי הנ"ל (להלן: המתווה) – זאת, במיוחד בשל העובדה שהמדינה ביקשה וקיבלה הארכת מעצר מספר 18 בגדרו של סעיף 62 לחוק המעצרים (ראו: בש"פ 5228/23 מדינת ישראל נ' פרץ (14.7.2023).

4. לאור האמור, הנני קובע כדלקמן:

• א. בתוך 7 ימים מהיום, באי-כוח העורר יגישו לעיונו של שירות המבחן רשימה של מפקחים שלהערכתם יהיו ראויים לתפקיד זה במסגרת המתווה. לצד רשימה זו, יוכלו באי-כוח העורר להציג בפני שירות המבחן כל חומר רלבנטי אחר.

• ב. בתוך 21 יום ממועד המצאת הרשימה וחומר נוסף כאמור, אם יומצא, יעריך שירות המבחן את כשירות המפקחים בלבד במסגרת תסקיר משלים ויגישוֹ לבית המשפט המחוזי.

• ג. מובהר בזאת, כי באין מידע קונקרטי חדש אודות המסוכנות הנשקפת מהעורר, אין צורך להעריך בפעם נוספת את מסוכנותו. הנחת המוצא לדיון במתווה, כפי שקבעתי בבש"פ 2639/23 הנ"ל, היא כי יש להתייחס אל העורר כאל מי שנשקפת ממנו מסוכנות רבה לציבור ולהליך המשפטי אשר מתנהל בעניינו, אולם יחד עם כך – לנוכח הימשכותו היתרה של ההליך – מן הראוי לשחררו לחלופת מעצר בהתאם למתווה שקבעתי, כל אימת שמדובר בחלופה הרמטית, מרוחקת ממרכז הארץ, ומגובה בביטחונות כספיים משמעותיים.

• ד. אחרי קבלת התסקיר המשלים, יקיים בית המשפט המחוזי עיון חוזר במעצרו של העורר ויחליט – לפי שיקול דעתו – אם המתווה שקבעתי הינו בר-יישום. במסגרת זו, ישקול בית המשפט את זימונם של המפקחים המוצעים בכדי שיוכל להתרשם מהם ומכשירותם ישירות; וגם בעניין זה איני כובל את שיקול דעתו וקובע כי בית המשפט יפעל ויחליט כחוכמתו.

5. בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה בזאת. ההחלטה מושא הערר תעמוד בעינה עד למתן החלטה אחרת.

ניתנה היום, ‏ז' באלול התשפ"ג (‏24.8.2023).