השופט אברהם הימן סירב למסור חומרי חקירה לב"כ עצורים – העליון הפך את ההחלטה והורה למסור חו"חים בע"ח 8533-03-19 שאול פרץ, משה בן שמחון ויוסף ויצמן נ' מד"י

ישנו שוטר-שופט בביהמ"ש מחוזי ת"א, הידוע בכינויו אברהם הימן-אייכמן, בשל רשעותו, נבזיותו הבלתי פוסקת ושנאת האדם המצמררת בה הוא לוקה כלפי חפים מפשע. הנ"ל שירת במשטרה שנים רבות בתור תובע משטרתי, וכשהתלוננו עליו על סדיסטיות, התקבל כשופט בביהמ"ש שלום ראשל"צ, שם ליקק היטב את ישבנו של אפי נוה, והדרך למחוזי ת"א, היתה קצרה. בביהמ"ש המחוזי ת"א, הוא מרשיע את כל מי שמובא בפניו, לא מוסר חומרי חקירה ומבחינתו אין חפים מפשע. כל הערעורים על החלטות הנבל מתקבלות ללא יוצא מהכלל. השופטים בעליון, יודעים שמדובר בפרקליט בגלימת שיפוט, וכבר לא יודעים מה לעשות עם ההחלטות שהוא כותב בניגוד לחסד"פ.

במקרה דנן, החלאה הגרוטסקית הימן, קבע כי אין למסור חומרי חקירה לבאי כוחם עצורים, כדי שלא יוכלו להתגונן בפני טענות המדינה, על כתב אישום עבירת רצח המנוח יוסי שריקי ז"ל, סחיטה בכוח וקשירת קשר לביצוע פשע.

בינתיים, חלפו מעל 5.5 שנים, ושאול פרץ (37), עצור עד תום הליכים, בניגוד לחוק, כשעומדת לו חזקת החפות, והוא שוהה בתת תנאים איומים ותנאי היגיינה ירודים ביותר בכלא.

להימן לא איכפת, מבחינתו אין הבדל בין עצור חף מפשע לבין אסיר מורשע. מספיק שהוגש נגד אדם כתב אישום, הבן אדם אשם והוא צריך למלא דרגש בכלא שב"ס, ללא זכויות וללא ראיות.

הנה דוגמא להחלטה בזויה של הימן-אייכמן, בה מבקשים באי כוחם הצדדים לקבל חומרי חקירה. ראו איך בהחלטה מטה, הימן מצטט מילה במילה מתסריט הבלהות של הפרקליטות שאינו מגובה בראיות.

הימן לא רוצה שהציבור ידע, שהפרקליטות תופרת תיקים, ולכן הוא דוחה את הבקשה לקבלת חומרי ראיות מזכים כשבין לבין הוא כותב 8 עמודים שלא קשורים לכלום ושום דבר כדי להצדיק את אי מסירת חומרי החקירה.

זה לא עזר להימן. הסנגורים בתיק דנן, ערערו לעליון, ושם התהפכה ההחלטה, ונקבע כי יש להעביר לסנגורים את חומרי החקירה, על מנת שיוכלו להגן על הלקוחות שלהם.

בלי בושה כותב הימן:

"בשולי החלטה זו, אני סבור כי אי אפשר להימנע מהערה רבת משמעות באשר להליך שמקורו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

 לכאורה קובע הסעיף הליך פשוט ביותר – עיון והעתקה חומר חקירה שנאסף בתיק חקירה. אלא שעניין פשוט זה הפך להיות מושא אין סופי כמעט של הליכים ויש ולעיתים התחושה היא ש"הגולם קם על יוצרו". זמן שיפוטי רב ולא פרופורציונלי מושקע בבעקשות סניגורים בהליך זה. לעיתים נדמה שההליכים לפי סעיף 74 לא באו אלא לשם הליכי חקירה ודרישה להם נזקקים הסניגורים הסבורים כי קו ההגנה שלהם יתמלא תוכן על ידי התביעה, בחקירות ודרישות רבות ביותר. יתירה מזו, רבות מהבקשות אינן בקשות לקבלת מידע. כאילו היה ההליך פתח לקבלת מידע ממשרד מודיעין של המשטרה או של הגוף החוקר. ובררו שלא זו תכלית הסעיף. ועוד ברור לכל, כי הדרישה לחומר חקירה פריפריאלי, עת ברור לכול כי אין מקוהמ בסעיף 74 לחוק אלא בסעיף 108 לחוק, מוצאת מקומה בהליך הלא נכון. חבל שכך. אלא שידה של מערכת המשפט קצרה. שעות רבות מזמן שיפוטי יקר ביותר של דיונים, ויכוחים, טענות וטיעונים כמו גם הזמן המוקדש למתן החלטות, מוקצות שמא אומר, לעיתים מבוזבזות, להליך זה. נדמה כי הגיעה העת לשקול "מסלול מחדש".

הימן טוען שהבקשות לקבלת חומרי חקירה, מיותרות לחלוטין, ומבזבזות ומשחיתות את זמן בית המשפט להרשיע חפים מפשע, ומצדיק את היותו אייכמן, בגירסה הכי גרועה שיש. השוטר, לא הפנים את הזכות לקבל חומרי חקירה ושאדם חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת. עובדה היא, כי השופט ניל הנדל בבית המשפט העליון הפך את החלטתו וקבע כי יש למסור לבאי כוח העצורים, את חומרי החקירה כמבוקש.

קיראו כאן את שלושת ההחלטות.

בע"ח 8533-03-19 שאול פרץ עציר ואח' נ' מד"י – הימן – אייכמן דחה את ההחלטה

החלטה נוספת, בה הימן-איכמן המובס טוען:

"החלטתי חריגה, בהיותה עמוה ביותר, אך עיון בפרוטוקול החסוי בצמוד לעיון בדיסקים הללו יבהיר ויתן התשובות לכך".

אלא שהימן לא אמור לעיין בפרוטוקולים חסויים לבד. לבאי כוחם הצדדים יש זכות עיון בכל חומרי החקירה כולל בחומרים "חסויים", שנועדו אך ורק למנוע מחפים מפשע להוכיח את חפותם.

בע"ח 8553-03-19 פרץ ואח' נ' מד"י – הימן-אייכמן מבהיר מדוע דחה את הבקשה לעיון בחומרי החקירה

קצת רקע על שאול פרץ, מדובר בבחור בן 37 שנים, נשוי ואבא ל-2 ילדים קטינים שעבר חיים לא פשוטים כלל, ופתח חברה לגיטימית למתן הלוואות. שניים שהיו עצורים עימו משה בן שמחון ויוסף ויצמן, עבדו תחתיו בחברת הלוואות שהיתה לו.

שני עדי התביעה נגד פרץ: עמי מיארה וניקו חיימוב, שהיו עצורים יחדיו וקשורים לפרשת רצח המנוח שריקי. המשטרה לא טרחה להקליט את עדויותיהם של שני עדי התביעה, ששרצו יחדיו בתא המעצר. הדבר מלמד על כרסום ראייתי ממשי של התיק שנתפר נגד פרץ, משה בן שמחון ויוסף ויצמן.

שני עובדיו של פרץ, משה בן שמחון ויוסף ויצמן, שוחררו לביתם בפיקוח אלקטרוני משנת 2022, ואילו שאול פרץ, עצור מעל 5.5 שנים בתיק תפ"ח 54462-02-18.

מתוך החלטת ביהמ"ש העליון מיום 16/2/222 נכתב:

"סיפור המעשה על פי כתב האישום שהוגש ביום 23.2.2018 הוא כלהלן. שלושת המשיבים ושני המעורבים הנוספים שהם עמי מיארה וניקו חיימוב (להלן ובהתאמה: מיארה וחיימוב), קשרו קשר לפגוע ביוסי שריקי (להלן: שריקי או המנוח). על פי התכנית המקורית, ביקשו החמישה לגרום לשריקי חבלה חמורה ולדרוש ממנו לשלם למשיב 1 (להלן: פרץ) סך של 150,000 שקלים. בהמשך לכך, ביום 15.1.2018 הגיעו שלושת המשיבים, מיארה וחיימוב לביתו של לויאן, שצייד את פרץ בנשק ובתחמושת שהחזיק בביתו. באותו ערב הסיע חיימוב את פרץ ומיארה לפגוש את המנוח ליד בית הוריו. במהלך הפגישה הגיעו למקום המשיבים 2 ו-3 (להלן ובהתאמה: בן שמחון ווייצמן) כשהם רכובים על קטנוע. פרץ ומיארה נמלטו חזרה אל הרכב שבו נהג חיימוב, ואילו בן שמחון ירה שלושה כדורי אקדח לעבר פלג גופו התחתון של שריקי. אחד מהכדורים חדר לרגלו והשני לבטנו. שריקי פונה לבית החולים אך מיד עם הגעתו נפטר מפצעיו. המשיבים נעצרו בו ביום."

החלטת ביהמ"ש העליון הקובעת כי יש למסור חומרי חקירה לב"כ העצורים בש"פ 5511/19:

בבית המשפט העליון

בש"פ 5511/19

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

העוררים:	1. שאול פרץ
	2. משה שמחון
	3. יוסף חיים ויצמן
	4. עדיאל לויאן

 

נ ג ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל

 

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.7.2019 בבע"ח 8533-03-19

 

תאריך הישיבה:                     כ"ו באב התשע"ט (27.8.2019)

 

בשם העורר 1:                       עו"ד גד זילברשלג

בשם העורר 2 ו-4:                  עו"ד זהבה קרן ז'נו

בשם העורר 3:                       עו"ד אסתר בר-ציון

בשם המשיבה:                       עו"ד אושרה פטל רוזנברג

 

החלטה

 

מונח בפניי ערר על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.7.2019 בע"ח 8533-03-19 לפיה נדחתה בקשת העוררים בדבר עיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982. באי כוח הצדדים קיבלו את המלצתי לפיה יש מקום להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי שייתן את החלטתו לאחר שיעיין בחומר. יצוין שלא ברור האם בית משפט קמא עיין בחומר במקרה זה. ניתן להבין זאת על רקע המורכבות בעניין שכן ניתנו החלטות שונות ביחס לנאשמים אחרים על ידי שני שופטי בית משפט זה. ואולם, יש להחליט בבקשה לפי סעיף 74 על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס לנאשמים באותה בקשה, ובנסיבות נכון להדגיש כי זאת יעשה לאחר עיון בחומר.

 

לכן הערר מתקבל. החלטת בית משפט קמא בטלה. העניין יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קביעת דיון בבקשת העוררים לקבל חומרי חקירה לפי סעיף 74 וזאת לאחר שבית משפט יעיין בחומר המוגדר כמושא הבקשה. אין בכך להביע עמדה לכאן או לכאן ביחס לתוצאת הבקשה. זכויות באי כוח הצדדים שמורות להם. לאחר קיומו של הדיון כאמור לעיל יחליט בית משפט קמא בדבר גורל הבקשה.

 

ניתנה היום, ‏ד' באלול התשע"ט (‏4.9.2019).

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

19055110_Z02.docx   מא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il

 

התהייה מדוע בן שמחון שרצח את יוסי שריקי וויצמן שהסיע את בן שמחון על האופנוע, שוחררו שניהם למעצר בית זה מכבר (שנת 22), ואילו שאול פרץ עדיין עצור?! מערכת המשפט נוטה להגן על עצורים צעירים שמבצעים עבירות קשות וכבדות. בן שמחון שרצח למוות את שריקי בן 24 שנים, ואילו שאול פרץ, שנסיבות חייו העגומות הובילו אותו לרצות שנות מאסר ארוכות, היטו את הכף נגדו, ומערכת המשפט לא חמלה עליו, למרות שהוא לא ירה בשריקי וספק אם רצה במותו.

ביום 24/8/23 השופט אלכס שטיין הורה לשקול שחרורו של שאול פרץ באיזוק אלקטרוני, בתנאים קשים, תוך השתת ערבויות כספיות אסטרונומיות כלפי מי שיסכים לקחת את פרץ תחת חסותו.

בבית המשפט העליון

בש"פ 6335/23

לפני:

כבוד השופט א' שטיין

העורר:

שאול פרץ

 

נ ג ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל

 

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת מ' אגמון גונן) שניתנה ביום 26.7.2023 במ"ת 53785-02-18

 

בשם העורר:

עו"ד מיקי חובה; עו"ד גיא שמר

 

בשם המשיבה:

עו"ד תום קובצ'י

 

החלטה

 

1. לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת מ' אגמון גונן) אשר ניתנה ביום 26.7.2023 במ"ת 53785-02-18, ואשר במסגרתה נקבע כי על אף הימשכות ההליכים, אין מקום להיעתר לבקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר.

 

2. עובדות המקרה מפורטות בהחלטתי בבש"פ 2639/23 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקאות 3-2 (23.4.2023), ואיני רואה סיבה לחזור ולפרטן. באותה החלטה קבעתי כדלקמן:

 

"[…] לנוכח הימשכות ההליך העיקרי – שבגדרה של הארכת מעצר מספר 17 מדברת בעד עצמה בקול צורם – הצעתי לפרץ לחזור בו מעררו ולהסכים לבקשת ההארכה של המדינה. זאת, בכפוף לכך שלקראת הארכת המעצר הבאה – הארכה מס' 18 – אשר תבוא בגדרי סעיף 62 לחוק המעצרים, ככל שהמדינה תבקש הארכה כאמור, שירות המבחן יכין תסקיר מעצר עדכני אשר יבחן חלופות המעצר שתוצענה על ידי פרץ, ובית המשפט המחוזי יבחן חלופות אלו במסגרת עיון חוזר לאור האמור בתסקיר ויחליט בעניינן כחוכמתו, לאחר שישמע את טענות הצדדים. תסקיר כאמור יוכן ויוגש לבית המשפט המחוזי עד יום 6.7.2023. מובן מאליו הוא שחלופת מעצר, ככל שתימצא ראויה, חייבת להיות הרמטית, מרוחקת ממרכז הארץ, ומגובה בביטחונות כספיים משמעותיים – שבית המשפט המחוזי ידע לקבעם לפי שיקול דעתו." (ראו שם, פסקה 12).

 

3. לאחר שמיעת טענות הצדדים בישיבה בה השתתף העורר באמצעות היוועדות חזותית (C.), הבהרתי להם כדלקמן:

 

• א. אין מקום לבוא בטרוניה אל שירות המבחן על שהעריך כפי שהעריך את מסוכנות העורר ואת כשירות מפקחיו המוצעים לצרכי חלופת המעצר עליה דובר בהחלטתי הנ"ל.

 

• ב. כמו כן ברי הוא, כי בית משפט קמא קיבל החלטה נכונה על יסוד הנתונים שנפרשו לפניו.

 

• ג. יחד עם כך, מעצר עד תום ההליכים שהגיע לכדי 5.5 שנים מבלי שיש בידינו תכנית ברורה ומוצקה לסיום המשפט הפלילי, יוצר מצב-דברים בעייתי מאד, בלשון המעטה (ראו והשוו: בש"פ 1138/23 חסין נ' מדינת ישראל (7.3.2023); בש"פ 1797/22 מדינת ישראל נ' דדון (30.3.2022); בש"פ 4342/21 מדינת ישראל נ' פוגל (12.8.2021); וכן בש"פ 1130/16 מדינת ישראל נ' חסארמה (25.2.2016)).

 

• ד. נסיבות כאלה מחייבות בדיקה תכופה של היתכנות החלופה בהתאם למתווה שקבעתי בהחלטתי הנ"ל (להלן: המתווה) – זאת, במיוחד בשל העובדה שהמדינה ביקשה וקיבלה הארכת מעצר מספר 18 בגדרו של סעיף 62 לחוק המעצרים (ראו: בש"פ 5228/23 מדינת ישראל נ' פרץ (14.7.2023).

 

4. לאור האמור, הנני קובע כדלקמן:

 

• א. בתוך 7 ימים מהיום, באי-כוח העורר יגישו לעיונו של שירות המבחן רשימה של מפקחים שלהערכתם יהיו ראויים לתפקיד זה במסגרת המתווה. לצד רשימה זו, יוכלו באי-כוח העורר להציג בפני שירות המבחן כל חומר רלבנטי אחר.

 

• ב. בתוך 21 יום ממועד המצאת הרשימה וחומר נוסף כאמור, אם יומצא, יעריך שירות המבחן את כשירות המפקחים בלבד במסגרת תסקיר משלים ויגישוֹ לבית המשפט המחוזי.

 

• ג. מובהר בזאת, כי באין מידע קונקרטי חדש אודות המסוכנות הנשקפת מהעורר, אין צורך להעריך בפעם נוספת את מסוכנותו. הנחת המוצא לדיון במתווה, כפי שקבעתי בבש"פ 2639/23 הנ"ל, היא כי יש להתייחס אל העורר כאל מי שנשקפת ממנו מסוכנות רבה לציבור ולהליך המשפטי אשר מתנהל בעניינו, אולם יחד עם כך – לנוכח הימשכותו היתרה של ההליך – מן הראוי לשחררו לחלופת מעצר בהתאם למתווה שקבעתי, כל אימת שמדובר בחלופה הרמטית, מרוחקת ממרכז הארץ, ומגובה בביטחונות כספיים משמעותיים.

 

• ד. אחרי קבלת התסקיר המשלים, יקיים בית המשפט המחוזי עיון חוזר במעצרו של העורר ויחליט – לפי שיקול דעתו – אם המתווה שקבעתי הינו בר-יישום. במסגרת זו, ישקול בית המשפט את זימונם של המפקחים המוצעים בכדי שיוכל להתרשם מהם ומכשירותם ישירות; וגם בעניין זה איני כובל את שיקול דעתו וקובע כי בית המשפט יפעל ויחליט כחוכמתו.

5. בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה בזאת. ההחלטה מושא הערר תעמוד בעינה עד למתן החלטה אחרת.

 

ניתנה היום, ‏ז' באלול התשפ"ג (‏24.8.2023).