חולדאי ועירית תל אביב מציגים: מתקפת חולדות סוציאליות על בתי המשפט בהדרכת עו"ד גיא אופיר ת"א 18796-07-16

Spread the love

סיפרו לנו שכאשר יתחילו לחפור את הרכבת הקלה, חולדות יצאו ממנה ויתקפו אזרחים תמימים. כעת עירית תל אביב וראש העיר שלה מציגים לראווה את החולדות. שמונה חולדות, לא פחות ולא יותר פונות לבית המשפט ומתלוננות על כך שהציבור שונא אותן, נרתע מהן, מתחלחל מהן ומתעב אותן. מדובר בחולדות הבאות: החולדה עו"ס שרית צרפתי, החולדה עו"ס יהודית לוי, החולדה עו"ס אריאלה גרבוז, החולדה עו"ס מורן אסולין, החולדה עו"ס שולמית מאר, החולדה עו"ס אורי שמואלי, החולדה עו"ס נאווה צביאלי ועו"ס מירי בר און.

הרשימה הנ"ל כוללת כמה מהשמות של החולדות הכי מסוכנות והכי מזוהמות במדינת ישראל כיום. לכל חולדה כזו יש אופי של מנגלה. כל חולדה כזו למדה את מלאכת העבודה הסוציאלית באושוויץ. כל אחת מהן מתענגת על הרס משפחות, חטיפת ילדים, עשיית כסף מניתוק ילדים מהוריהם. כל חולדה כזו היא פושעת נגד האנושות ודינה אחד: לטעום את רעל העכברים שהיא עצמה מאכילה את הציבור.

אריאלה גרבוז, גרושה שנכשלה כשלון חרוץ במשפחתה שלה, הבן שלה עבריין מורשע סוחר סמים, הבריח לארץ קילו וחצי סמים, הגיע להישפט אצל דניאל בארי, שהוציא אותו בלי כלום. למה? כי הוא הבן של עובדת סוציאלית. בנוסף המדינה החזירה לאריאלה גרבוז את הפקדון, למרות שעל הכספים הללו הוטל עיקול. הנחת סלב לעובדת סוציאלית. הכי גרוע, שאחת כזו שנכשלה כישלון חרוץ במשפחתה שלה, היא זו שרוצה ללמד אחרים איך לנהל את המשפחות שלהם.

החולדות הללו מתלוננות שבאינטרנט מתפרסמים עליהן כתבות שבהן קוראים להן "זונות סוציאליות" או "פושעות עם אופי של מנגלה". הן טוענות כמובן שזהו לשון הרע, ושאסור לכתוב כאלה דברים עליהם. אלא שזה בדיוק מהות המקצוע ותכליתו. עובדות סוציאליות "לומדות" איך להתרשם שהציבור פגום, ורק הן יודעות מה טוב לציבור. לשם כך יש להן כלי הנקרא "תסקיר".  "תסקיר" הוא מעין שיעורי בית שהעו"ס כותבת על מי שבא לה, מה שבא לה. היא יכולה לכתוב על כל אבא שהיא מתרשמת שהוא אלים, ושהוא מסוכן, ושהיא מתרשמת שהאבא עלול לסכן את ילדיו ולקיים איתם יחסי מין. אפילו אם זה שקר, זו עדיין התרשמות, ומכיוון שבתסקיר מדובר, שלגביו לא חלים דיני הראיות, הרי שמותר לכנות כל אבא במילים אלים, מסוכן, מועד לפורענות.

עוד יותר גרוע מה שעובדות סוציאליות כותבות על נשים חד הוריות ומוחלשות על מנת לחטוף מהם ילדים למוסדות: פתאום על כל אישה אומרים שהיא נרקומנית, קלפטומנית, שתיינית, או מה שהמוזה של העו"ס מובילה אותה לכתוב באותו יום.

שימו לב שעו"ס לעולם לא תנסה להוציא ילדים מהבית נגד זונה אמיתית, שכן זונות נחשבות קורבנות הפטריארכיה, הן קדושות, ואותן יש לשקם, ולא חוטפים מהן ילדים.

התסקירים הללו פוגעים בציבור: אימהות מתאבדות. אבות מתאבדים. אבות מרימים ידיים ומוותרים על קשר עם הילדים. גם לא ניתן להילחם בתסקירי השקר, כי השופטים סוגדים לחולדות הסוציאליות.  התסקירים נחשבים קדושים יותר מהתורה, ואי אפשר לזמן את העו"ס שכתבה את התסקיר לחקירה מאיפה היא הפליצה את בליל השקרים שהפליצה.

העו"סיות כמובן גם לא מוכנות להקשיב לציבור. אין ספור ועדות קראו להקמת נציבות תלונות על העו"סיות, אבל הן מסרבות להיות כפופות לביקורת. אין ספור הצעות חוק הוגשו לצמצם את מעמדן של העובדות הסוציאליות, וכולן נופלות כי העו"ס מאוגדות בהסתדרות, ולכן הן כוח אלקטורלי של מפלגת העבודה.

ולכן הדרך היחידה ללמד את החולדות הסוציאליות האלה לקח, היא לכתוב עליהן תסקירים ולפרסם אותם. כתיבת התסקיר נעשית בדיוק באותם כלים מקצועיים שהעו"סיות משתמשות בהן: כל שעו"ס צריכה זה דמיון וזדון. כשהציבור כותב תסקיר על עו"ס לא צריך דמיון וגם לא צריך זדון, כי הכל אמת.

בכתב התביעה שלפניכם, מעמידות 8 עובדות סוציאליות את עצמן לחקירה נגדית בבית המשפט. זהו דבר מאוד לא שגרתי שכן בדרך כלל הן מסרבות בתוקף להעיד ולהיחקר בחקירה נגדית. לכל אחת מהשמונה יש שובל של נפגעים: הורים, ילדים ואזרחים שהן הרסו להם את החיים. לכל אחת יש שובל של קורבנות שנפגעו והתאבדו. כל אחת מהן היא מחוללת שכול ומוות בתעשייה זדונית שנועדה להביא כמה שיותר הרס, חורבן ומוות לאזרחי ישראל. זה ממש לא שונה מתעשיית המוות ששכללו הנאצים במחנות המוות, אושוויץ, בירקנאו, טרזנשטט, ברגן ללזן ועוד אין ספור מחנות. כל לשכת רווחה בישראל היא המשך ישיר של מחנות המוות הנאציים, ומטרתם לזרוע הרס, חורבן ומוות. השאלה היא עד כמה יתיר בית המשפט לחקור כל אחת ואחת על מעלליה, ולחשוף את האופי הרצחני של עבודתה. זאת עוד נראה. הרי ברור על פניו שכשיגיע רגע האמת, אף אחת מהזונות הסוציאליות הללו לא תסכים לעלות על דוכן העדים ולהיחקר באולם פתוח.

נשאלת השאלה מה רוצה העו"ד גיא אופיר מהחברות אותן תבע, גוגל, פייסבוק וורדפרס. החברות הללו הן חברות זרות. אי אפשר לצפות מהן לשמש בית משפט שיכריע בכל תלונה של כל מי שמתלונן שהכפישו אותו. הרי אם כותבים על מירי בר און שהיא זונה, יכול מאוד להיות שהיא באמת זונה, אז איך אפשר לצפות מגוגל, פייסבוק או וורדפרס להכריע בשאלה האם העו"ס היא זונה או האם העו"ס הרוויחה "ביושר", את הכינויים בהם מכנים אותה? הרי אם כל ארחי פרחי יבוא ויתלונן שמכפישים אותו, הרשת תיסגר ולא ניתן יהיה לפרסם שום דבר.

החברות הללו הן חברות אמריקאיות. כחברות אמריקאיות הן לא כפופות לחוקי לשון הרע המטורללים של מדינת ישראל. הן אפילו מוגנות בארה"ב מפני אכיפה של פסק דין כספי שניתן נגדן מחוץ למדינת יישראל, אם ניתן היה לתבוע אותן בארה"ב. על פי החוק האמריקאי, גם אם בית משפט ישראלי יוציא פסק דין המחייב את גוגל, פייסבוק או וורדפרס בפיצויים, לא ניתן יהיה לאכוף את זה בארה"ב בגלל שהנשיא אובמה העביר חוק שלפיו תביעות נגד ערוצי תקשורת אמריקאים מחוץ לארה"ב נחשבות בטלות בארה"ב עצמה, ואי אפשר לאכוף אותן או לממש אותן בארה"ב.

לכן לא ברור מדוע עורכי הדין של גוגל ופייסבוק מתקפלים כל כך מהר ברגע שתובעים אותם הם מסירים מהר את כל מה שרוצים מהם, והעיקר לא לנהל תביעה. אולם במקרה כמו כאן, גוגל ופייסבוק חושפות עצמן לתביעה שכנגד על פגיעה בחופש הביטוי, ופגיעה בזכות לחשוף פושעים ולהעביר ביקורת על פשעים נגד האנושות. במקום לעמוד על שלהם, החברות האלה מעדיפות לסגור עניינים בשושו, ולהסיר קישורים. אולם מה יקרה כאשר החברות האלה יחטפו תביעה צולבת מהנתבעים האחרים בתיק? זה יהיה משעשע.

מה שלא ברור זה מדוע בא כוח החולדות, גיא אופיר איננו פועל נגד מדינת ישראל ומוציא צוו מניעה לחסימת שירותי הגוגל, הפייסבוק והוורדפרס בישראל, כפי שנהוג באירן וצפון קוריאה. הרי אם מבוקש להחיל צנזורה על המידע באינטרנט, מדוע לא ללכת עד הסוף, לחסום את ערוצי התקשורת האלה כבר בצינור הראשי של האינטרנט בכניסה לישראל?

כתב הגנה של העיתונאים לורי שם טוב ומוטי לייבל, קובץ pdf

ג'וליה טל

ג'וליה טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.