אסור לפנות ללשכת הרווחה כשקשה. לפקידת סעד אין יכולת להוציא כסף עבור טיפול בקהילה
אני עורכת דין ורדה שטיינברג, כל הכבוד למי שהגיע. יש צורך בשינוי חקיקה, חברי עו"ד נקר, אבל אתם עושים את השינוי. חברי עו"ד יניב מויאל, אמר שהוא מאוכזב, שהיו צריכים להיות פה יותר. אתם יוצרים את השינוי. בשנתיים-שלוש האחרונות, אין לי ספק שכל מי שמופיע בבית משפט לנוער יודע שמשהו קורה. אולי לכם זה נראה מאוד איטי, לאט, אבל משהו בהחלט הולך לקבל פה תפנית. השינוי לא רחוק מעט. כל אחד מכם הוא שליח להסביר. רובכם הגדול, אני מניחה, אנשים שכבר נפגעו. אתם שליחים להסביר לאלה שעוד לא הספיקו לעשות את הטעות. כל אחד מכם, יש לו עבודה מאוד גדולה, להביא לתודעה.
הרווחה חוששים, ולא אחת הגענו עד בית המשפט המחוזי, על מנת לנסות ולסכל פרסום של אירוע כזה או אחר, כי יש עוד אנשים באוכלוסיה שחושבים שלרווחה פונים כשקשה: "אם קשה לך, לך אל הרווחה". כמו שהיום המצב, אין מה ללכת ללשכת הרווחה כשקשה, כי היום המצב מעוות. הכספים, כספים צבועים הם. קרי, אין לפקידת הסעד יכולת להוציא כסף עבור טיפול בקהילה.
מכבסת מילים ותו לא: טובת הקטין, נזקקות. הן משכנעות אימהות לחתום על נזקקות, כי זו הדרך העלובה שלה, לעזור לה בהנחה בצהרון.
מאידך, הכסף הצבוע נמצא בהוצאה החוץ-ביתית. אתם השליחים לספר למי שלא יודע.
מוטי אמר לי, תדברי כמה קשה להחזיר ילד מהרווחה, ואני אמרתי למוטי, תסביר להם שדקה אחת, דקה אחת, ואני מדברת על יום הדיון: הלכתם לדיון ולא הלכתם מיוצגים, הלכתם מיוצגים על ידי הלשכה לסיוע משפטי, זה לא משנה בכלל. אם אתם שואלים אותי, תארזו באותו יום לפני צאתכם מזוודה. לא שולחים ילדים באותו יום לגנים ובתי ספר. ברגע שפקיד הסעד לא הצליח לשים ידו על הילד, מצבכם מעולה. עוד באותו יום, יוגש בקשה לעיכוב ביצוע, בימים הקרובים יוגש ערעור, אבל אתם בתוך המשחק הזה בעמדה אחרת לחלוטין.
אם רובכם כאן, כבר נפגעתם, זו בדיוק השליחות שלכם: להסביר לאחרים. כל זמן ולו דקה אחת לפני הוצאה חוץ ביתית, יש אפשרות לנהל את המלחמה בצורה מעט הוגנת. היה והילדים בחוץ, הקושי, זה לא שזה בלתי אפשרי, אנחנו מחזירים אותם, אבל זה לוקח זמן, והנזק שנגרם לילד ששוהה שלושה-ארבעה-חמישה ושבעה חודשים במרכזי חירום כאלו ואחרים, הוא נזק אדיר. הם צריכים ללכת ולהוציא את זה החוצה, להסביר לאותם הורים.
