ניל הנדל שופט ברוטלי לנשים: תומך בחטיפת ילדים לאימוץ סגור על פני השגחת דודה על סמך מומחית רעילה ומסוכנת רות סיטון – תיק אמ"ץ 3/06 (ב"ש)

Spread the love

השופט ניל הנדל יושב בבית המשפט העליון, ולמרבה הצער מעבירים לו הרבה תיקי רווחה ומשפחה.  יצא לו שם של שופט בעד נשים.  האמת היא שאכן כאשר גבר מגיע אליו בעניייני רווחה ומשפחה, הגבר מקבל ממנו טיפול כאילו מדובר בלוחם דאע"ש, קרי:  בעיטה בתחת, נזיפה והוצאות.  אבל מה לגבי התדמית שנדבקה לו שהוא פרו-נשים, ולמה ארגוני הנשים כל כך אוהבות אותו?  האם ניל הנדל הוא שופט פרו נשים? מסתבר שלא. להיפך, זהו שופט גרוע לנשים, ילדים, גברים ובכלל לכל המשפחה.

אנו תומכים את טענותינו שהשופט גרוע, ואפילו מחליא, בפסק דין שנתן עוד כשישב בבית המשפט המחוזי בב"ש, והגיע אליו תיק ניזקקות שבו שופט המשפחה אסולין (שהיה שופט אנטי מערכתי, לא רצה להיות חותמת גומי, ולכן העיפו אותו), סירב למסור ילדה לאימוץ סגור, וקבע שהילדה תגדל אצל הדודה, דודה שכבר גידלה 2 ילדים.

בא ניל הנדל והפך את ההחלטה האנושית של אסולין, ובמקומה קבע שהילדה תנותק מכל המשפחה, לא תכיר ולא תדע מי ילדה אותה, ומאיזה בטן יצאה לאוויר העולם, ובמקום זה זוג חשוך ילדים, שכנראה יש לו כסף, יקבל אותה לאימוץ סגור.  סגור הרמטי אפילו.  פירושו של דבר, שהשופט ניל הנדל הוא אכן שופט ברוטלי ואלים, שופט אנטי משפחתי, שופט שהוא רע לנשים, וכל השבחים שהוא מקבל משדולת הנשים אינם ראויים, שכן זהו שופט שבהחלט פוגע בנשים, פעם אחר פעם, ובעקביות. זה שהוא מגמגם עברית במבטא אמריקאי שאי אפשר להבין לא הופך אותו שופט טוב. להיפך, בקבוצת זעקת האימהות כבר מזמן הצטברו אין ספור תלונות על שופט זה.

הקטינה נולדה בחודש מאי בשנת 2005. המדינה הגישה תובענה להכריז על הקטינה כבת אימוץ ביחס לאביה (כי האבא נעלם, כך טוענים למרות שסביר שלא חיפשו אותו או העלימו אותו) על פי הוראת סעיף 13(א)(1) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א – 1981, דהיינו שזהותו אינה ידועה ולא ניתן לאתרו. הבקשה להכריז על הקטינה כבת אימוץ ביחס לאמא, מושתתת על הוראת סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, לפיה האמא נעדרת מסוגלות הורית. בית משפט קמא (אסולין ממ"ש שהופרש בשל סירובו לשמש חותמת גומי) נעתר לבקשת המדינה בכל הקשור לאב. באשר לבקשה ביחס לאם נפסק, כאמור, שאין להכריז על הקטינה כבת אימוץ. עוד נקבע, שהקטינה תועבר לטיפולה של הדודה. פסק-הדין הורה שייקבע דיון  בחלוף חצי שנה ממועד מסירת הקטינה לדודה. או אז תידון השאלה האם תאומץ הקטינה על ידי הדודה או שמא תשמש לה הדודה כמשפחת אמנה. בערעור זה עותר המערער להכרזת הקטינה כבת אימוץ, דהיינו כלפי שני הוריה ולאי צמצום תוצאות האימוץ כלפיהם.

השופט אסולין הדגיש שדודתה של המשיבה גידלה שתי בנות. המסקנה אליה הגיע אסולין היא שבין אם תשמש הדודה כמשפחת אמנה ובין אם היא תאמץ את הקטינה, כל אחת מאפשרויות אלו עדיפה "על פני מסירתה של הקטינה לאימוץ מחוץ למסגרת המשפחה הביולוגית, ותוך ניתוקה ממנה".

בעיני אסולין "טוב יהא אם הקטינה תימסר לקרוב משפחה, והרי הדודה הביעה נכונותה לקבל על עצמה את המשימה, וגידלה שני ילדים משלה".  עוד סבר אסולין שניתן יהא להכריע בשלב מאוחר יותר האם עדיף שהקטינה תאומץ על ידי דודתה או שזו תשמש לה כמשפחת אמנה. נפסק, כאמור, כי יש לבחון את העניין רק בחלוף חצי שנה מהמועד בו תימסר הקטינה לטיפולה של הדודה.

ביסוד הכרעת בית משפט קמא (אסולין) עומדת הגישה לפיה יש להעניק עדיפות במסירת קטין בר אימוץ לקרוב משפחה של אחד מהוריו על פני הוצאת הקטין ממעגל משפחתו הקרוב. כלשון בית משפט קמא:

"סבורני כי מסירתו של קטין לאימוץ צריך שתהיה רק במקום בו ברור לחלוטין שלא נמצא כל פתרון סביר עבור הקטין במסגרת משפחתו הביולוגית. עוד סבורני שבמסגרת בחינת ההצעה לפיה ישאר קטין בטיפול בני המשפחה הביולוגית אין לדקדק עם מי שמבקש לטפל בקטין עד אשר יוכיח כי הוא בבחינת ההורה האידיאלי. סבורני שדי בכך שימצא מענה סביר".  

אסולין "הזהיר מפני הנזק שייגרם מ"שבירת הזהות" של הקטינה היה ותועבר לאנשים זרים, שאינם מהווים חלק ממעגל המשפחה". 

אבל אז באה המדינה והסתמכה על חוות דעת של מומחית, רות סיטון, עוד נבלה שעובדת עבור שירותי הרווחה, ועושה את רצון פקידות הסעד כשפחה נרצעת.  הדגישה ב"כ המדינה שהנזק שייגרם כתוצאה מגידולה של הקטינה אצל דודתה הינו רב ביותר. המומחית רות סיטון הביעה ספקות בדבר יכולתה של הדודה למלא את התפקיד. צויין בחוות הדעת כי הפיתרון של אומנה איננו ראוי, שכן זהו "סידור זמני והפיך". יש להתחשב בטובת הקטינה הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. ב"כ המדינה סבורה שיש להכריז על הקטינה כבת אימוץ ושאימוץ זה יהיה סגור.

על פי ניל הנדל שקיבל את חוות דעת ה"מומחית", רות סיטון, שהגישה שתי חוות דעת. בראשונה צויין שהדודה חולת סוכרת. היא גידלה שתי בנות וכיום מתנדבת במקומות שונים. סבורה המומחית רות סיטון שאין לדודה את המשאבים הנפשיים הנדרשים לכך. יתרה מכך, אישיותה של המשיבה והתנהלותה החשדנית מכיוון אחד והתנהגותה האימפולסיבית מכיוון אחר, ימנעו ממנה לאפשר לאחר לטפל בילדה מבלי שתתערב. סיטון המליצה על אימוץ, ושאימוץ זה יהיה סגור. סיטון טענה שהסיבה לכך שהאמא "אינה מודעת למגבלותיה ולא תהיה מסוגלת לעמוד מנגד כאשר החלטות חשובות בגידולה של בתה תימסרנה לידי אחר". מצב זה עלול לגרום לכך שהאמא תחבל בתהליך התקשרות של הקטינה להורה אחר.

בחוות הדעת המשלימה הסבירה רות סיטון שהדודה אמרה שאינה מעוניינת לאמץ את הקטינה משום שהמשיבה היא האמא. הדודה מסכימה להיות במעמד של משפחת אומנה כדי שהקטינה תוכל לגדול בחיק המשפחה. המומחית העלתה ספקות בדבר יכולתה של הדודה לגדל את הקטינה. בכל מקרה אומנה על פי הגדרתה מהווה מסגרת ארעית. אומנה בתנאים שכאלה כאשר המשפחה של הדודה אינה כוללת דמות אב והמשיבה נמצאת בסביבה ולא ברור כיצד הדודה תגיב ללחצים שונים של המשיבה להיות מעורבת יותר בגידול בתה – כל אלה לדעתה של המומחית מטים את הכף נגד האפשרות שהדודה תטפל בקטינה כמשפחת אומנה. לשם השוואה הפנתה המומחית לבנה הבכור של המשיבה הגדל על ידי אחותה. ניסיון זה לא צלח, גם בשל הקשר בין המשיבה לקרובת המשפחה המטפלת בבנה.

סיטון העידה בבית המשפט. לשאלת ב"כ האם האם אין בעובדה שהדודה גידלה שתי בנות כדי להוכיח את מסוגלותה ההורית ועל כן אין לשלול את האפשרות שהיא תטפל בקטינה ציינה המומחית שהדודה הינה אמביוולנטית ביחס לתפקידה כלפי הקטינה. פעמים אמרה לה הדודה שאינה רוצה לקחת את הילדה לאימוץ, זאת בגלל הקושי עם המשיבה. עוד הדגישה המומחית שהקטינה סובלת ממחלת אפילפסיה. נתון זה מלמד, לדעתה של סיטון, שהקטינה תהא זקוקה להשקעה הורית מיוחדת. המומחית חזרה על עמדתה שאימוץ פתוח מתאים רק כאשר ההורה הביולוגי מבין את המשמעות של הקשיים שלו ושל חוסר המסוגלות שלו ויכול למסור את הילד בידי אחר שיגדל אותו לטובת העניין. בכל מקרה "ילד הוא לא חבילה ולא מעבירים אותו מאדם לאדם או ממסגרת למסגרת… משהו ארעי הוא דבר לא רצוי בגידול של ילד מאוד קטן".

הדודה העידה ואמרה שהיא מוכנה "גם לאימוץ וגם לאומנה". לשאלה מדוע מסרה תשובה אחרת למומחית הסבירה שפחדה. בהמשך מסרה "עכשיו אני מסכימה גם לאימוץ וגם לאומנה. אני רציתי שהילדה תדע שיש לה אמא. אם שואלים אותי מה אני בעצמי מעדיפה האם אימוץ או אומנה אני עונה שזה קשה בשבילי להחליט. נכון שאני מעדיפה אומנה אבל אני מסכימה גם לאימוץ". 

על פי ניל הנדל "התמונה המצטיירת היא שאין זה ברור כלל שהדודה הינה "פיתרון סביר". בפסק דינו כתב: "לצורך הכרעה זו אני מוכן לקבל את עמדת בית משפט קמא לפיה הדודה צלחה בגידול שתי בנותיה. אין לתת משקל מלא להסתייגותה של המומחית לפיה לדודה "קושי ביצירת קשרים אנושיים חמים וקרובים". די לפנות לקושי אחר. הורות או טיפול בילד דורשים כוחות של ממש. המלאכה רבה, האתגר רב ומשתנה וכמובן אין תקופת חופשה. מכאן מרכיב חשוב להצלחה הוא המוטיבציה של ההורה. ניתן להניח שהדודה רוצה לסייע למשיבה. היא חשה במצוקתה ורוצה למנוע את הניתוק בינה לבין בתה. ברם, שאלה נפרדת היא עד כמה הדודה מוכנה לקבל על עצמה את עול ההורות. המוטיבציה שלה כלפי בנותיה לאורך שנים ובהיותה צעירה בגיל לעומת היום אינה חופפת בהכרח את המוטיבציה שלה לטווח ארוך לגדל את הקטינה. יתרה מזו, חוסר המסוגלות של המשיבה כוללת חוסר הבנה למצבה. תכונותיה הרגשיות כפי שתוארו על ידי הגורמים המקצועיים, חוסר בשלותה הנפשית והאמונה שזכותה לגדל את בתה, הגם והדבר טבעי, כל אלה מצביעים על כך שנוכחותה בסביבה תקשה מאוד על גידול הילדה על ידי דודתה.

קיראו עוד מהתבטאויות הזבל של ניל הנדל:

"צודקת המומחית שהסדר זה הינו זמני. אל לנו לעצום עיניים ולנתב את הקטינה במסלול זמני, אם כבר בשלב זה מתבקשת המסקנה שלא יהיה זה ראוי בעתיד להפוך את המסלול הזמני לקבוע. הפיתרון לפיו הדודה תטפל בילדה כמשפחת אומנה כולל בחובו מאפיינים שליליים שאינם נחלתה של משפחת אומנה אחרת מחוץ למעגל המשפחה הביולוגית. האם תישאר בסביבה אם הדודה תטפל בקטינה. מצב זה של שמירת קשר בין האם לבין הקטינה על הנזק שלצערי עלול לנבוע מכך אינה מתיישבת עם עיקרון טובת הילד".

יטען מי שיטען שישנו יתרון בפסיקת בית משפט קמא, הואיל והיא מתווה מסלול של בירור. מה רע בדחיית העניין תוך קבלת נתונים נוספים בשטח על הקשר בין הקטינה לבין הדודה לקראת מתן החלטה חדשה בעוד חצי שנה? לקו טיעון זה הייתי משיב באופן הבא. הזמני אינו חסר משמעות. הכרעה שיפוטית שתופסת מקום בזמן, ולו לתקופה קצובה וקצרה, משפיעה, מינה וביה על המעורבים בהליך. עומק ההשפעה נגזר מהשינוי, אם בכלל במצב הקיים. במקרה דנא, יש להדגיש שהחלטת בית משפט קמא, לפיה העברת הטיפול בקטינה לדודה הינה שינוי במצב הקיים. עד כה הקטינה גדלה במשפחת קלט. פתיחת מסלול חדש בה לראשונה הקטינה תהא תחת השגחת הדודה כאשר המשיבה בסביבה, עלולה לגבות מחיר מהדודה והמשיבה וחשוב יותר אף מהקטינה – היה והניסיון לא יצלח. הנזק אף עלול להיות רב ביותר. במובן זה, זמניות ההחלטה מטעה. בפועל בית משפט בוחר כיוון חדש על כל המשתמע מכך. אי לכך, יש לראות את הנולד, או ליתר דיוק, לשקול את השלכות הנולד. בשל הנימוקים שפורטו לעיל, התחזית אינה מבטיחה ועל כן, יש להעניק משקל של ממש לנזק שעלול להגרם מהעברת הקטינה לטיפול דודתה.      נוסף על כן שעון החול אינו עוצר. מוטב למצוא מסגרת של משפחה מאמצת ככל שהילדה צעירה יותר. בל נשכח שבית משפט קמא קבע שהאם נעדרת מסוגלות הורית. המסקנה המתבקשת מכך הינה שהקטינה בת אימוץ. עתה יש להתמקד בטובתה ולא בטובת משפחתה הביולוגית. השאיפה חייבת להיות מציאת פתרון קבוע. ודאי אין להעזר בפתרון ארעי שרק יבליט את הבעייתיות במצב הקיים ויחריף אותה".

http://www.psakdin.co.il/Court/%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%A4%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A5-%D7%A1%D7%92%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A5-%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%97#.VRj6_I6Uf2c

מי היא רות סיטון?

המדובר בתיק אמ"ץ 3/06 (ב"ש).  ובכן ראינו שלפנינו מומחית מרשעת, נבלה של ממש, רות סיטון, אשר רואה את הנשים החלשות בחברה כמכונות אנושיות ליצירת ילדים, לצורך אספקתם למילוי תאוות ההורות של זוגות עשירים, שההשם יתברך לא חנן אותו בפיריון (זרע פגום או שחלה פגומה). מי שם את המומחית רות סיטון בתפקיד אלוהים לקבוע שדודה שגחדלה שני ילדיןםם איננה כשירה או איננה מסוגלת או שהיא אמביוולנטית, ושהיא תגרום נזק לקטינה (כאשר אצל הדודה יהיו לקטינה אחיינים, תהיה דודה ותהיה גם אמא)?

ד"ר רות סיטון היא פסיכולוגית קלינית והתפתחותית. מרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון במסלול הקליני וההתפתחותי, ומלמדת בבית הספר לפסיכותרפיה שליד בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון. בעבר הייתה פסיכולוגית ראשית במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, שם גם ניהלה במשך מספר שנים את מרפאת הילדים והנוער ואת מעון היום למתבגרים. פסיכולוגית ראשית בבית החולים 'סורוקה'. ניהלה במשך ארבע שנים את המרכז לילדים ולזוגות צעירים. הייתה חברה בוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית במשך שתי קדנציות וחברה בקבוצת דיון של מומחים 'הילד והמשפט' שהקים פרופ' סולניט המנוח. עורכת זה שנים חוות דעת לבתי המשפט בנושא כישורי הורות.  לאחרונה הייתה שותפה בכתיבת ספר הדרכה להערכת יכולות הוריות ע"י מומחים הממונים ע"י בתי המשפט. מחריד שאחת כמוה מפרסמת ספרים ומדריכה מומחים ופקידות סעד. פשוט מחריד.

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2745

ניל הנדל ראשון מימין
ניל הנדל ראשון מימין

מחריד יותר הוא ניל הנדל, אותו אמריקאי ששדולת הנשים מהללת אותו, אבל בפועל, ליבו לב של אבן, צר עולמו כעולם הנמלה, וטוב היה אם היה חוזר לאמריקה ממנה בה, מתיישב לו בפלורידה איפה שכל היהודים הזקנים יוצאים ב 6 בלילה לחפש Earely Bird special, ארוחת ערב ליהודונים קמצנים שעולה 5 דולר במסעדות עתירות שומן טראנס.

ג'וליה טל

ג'וליה טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.