משרד הרווחה פתח תקווה ומשטרת פתח-תקווה – הוצאת ילד מרשות הוריו באלימות על לא כלום.

גלי צה"ל, יעל דן, מרץ 2015

יעל דן: הסיפור הבא הוא סיפור מטריד. הוא חושף באיזה קלות חוטפים ילד ממשפחתו, ועד כמה לא באמת נותנים למשפחות הללו הזדמנות חדשה. רק בזכות מצלמות אבטחה הילד הוחזר לרשות אימו.

עו"ד יוסי נקר המייצג את האם.  תמצית הסיפור: אישה אם לפעוט בן שנתיים ושלושה חודשים. יש לה בן זוג. הבן זוג חוזר יום לפני כן מרוסיה, רוצה לצאת עם הילד לטייל איתו במדרחוב ההגנה בפתח-תקווה. איזור מוכר, אין מכוניות. ילדים והורים, סבים וסבתות משחקים שם. האבא משחק עם הילד, קונה לו נעליים, קונה לו כדור, קונה לו פיצה.

אישה עוברת אורח בשעה 19:12 בערב, מתקשרת למשטרה ואומרת "אני רואה פה ילד עם שיכור. השיכור לא מחזיק היטב את הילד".

המשטרה מגיעה, עוקבת אחרי הבן הזוג והפעוט, כמספר מטרים לפני הבית, ניידת עוצרת לפני הבית, מתנפלת עליהם, עוצרת אותם ואוזקת את האב.

המשטרה עקבה אחריהם. ידוע לנו שההודעה הייתה ברחוב מוהליבר על יד הפיצה, ואז מובל בן הזוג והילד למשטרה. אוזקים את האב כשהילד איתו. בתחנת המשטרה מופרד הילד מאביו. לא מתקשרים לאמא. האמת שזו היתה גם טעות של בן הזוג, כי הוא לא הבין מה רוצים ממנו. במשך 3 שעות לא שיתפו איתו פעולה. הוא ביקש עורך דין לא נתנו לו עורך דין, ביקש להתקשר לא נתנו לו להתקשר, לפי טענתו, רק אחרי 3 שעות הוא אומר מה השם של האמא, ואז ניידת משטרה נוסעת לבית של האמא. עוצרים את האמא וחוקרים אותה על הזנחה. משאירים אותה עד שעה 03:30 לפנות בוקר בתחנת המשטרה. היא לא ראתה כבר את הילד בתחנת המשטרה, משום שלשם הובאה פקידת סעד  תורנית שאומרת: "שלוש שעות אף אחד לא בא לראות את הילד, סימן שהילד גם מוזנח, כי אף אחד לא בא לראות אותו".

זה שהאמא כבר יצאה מספר פעמים לחפש את הילד והבן זוג…

לקח עשרה ימים בזכות המאבק של עורך דין יוסי נקר, ובזכות מצלמות האבטחה הילד בסופו של דבר הוחזר להוריו. הילד הוחזר לאחר קיום דיון שני בבית המשפט, בדיון הראשון שהתקיים בבית המשפט, השופט לא התרשם מהטיעונים שלנו שבסוף הוכחו כנכונים.

מה שהיה בפני בית המשפט זה תצהיר של פקידת סעד שאומרת שלוש שעות לא באו לקחת את הילד ועוד עדות עלומה של עוברת אורח, ועל סמך זה לקחו את הילד, ורק בזכות מצלמות האבטחה.

יעל דן: מה ששכנע אותם זה הסרטון ממצלמות האבטחה. אני ראיתי את התמונות של מצלמות האבטחה. הילד נראה מבלה עם גבר שמשחק איתו נחמד. משחק איתו בכדור.

עורך דין יוסי נקר: בסופו של דבר לאחר הדיון הראשון שהיה, יומיים לאחר הלקיחה, הגענו לפתח-תקווה, עברנו חנות-חנות ממדרכוב ההגנה, והצלחנו להוציא מחנות הספורט שם את הסרטון ממצלמות האבטחה. ממש, 12 דקות לפני שאותה עוברת האורח טוענת שיש שם שיכור. ניתן לראות שיש שם ילד משחק ומבלה עם אבא שלו. האיש יציב, כורע. שום שיכרות.

דוד (שם בדוי) האבא: לא הסבירו לי למה. ביקשו ממני תעודת זהות ואני אמרתי שהשארתי תעודת זהות בבית. אמרו לי "תעלה לניידת". לא אמרו לי כלום, לא הסבירו כלום. אני אומר 50 מטרים לפני הבית, אין לי תעודת זהות. כשהגענו למשטרה הם ביקשו לשחרר את הילד. לא רציתי לתת להם את הילד, אבל שלושה שוטרים לקחו את הילד בכוח מהידיים שלי.
ניקול (שם בדוי) האמא: האבא והבן טיילו כשעתיים. לא הבנתי למה הם לא חזרו. בשעה 20:00 הגיעה המשטרה ולקחו אותי ולא הסבירו לי שום דבר. אני רואה את הבן זוג שלי עם אזיקים בידיים וברגליים, וגם לי שמו אזיקים בידיים וברגליים.

עוברים עשרה ימים עד שהילד הוחזר הביתה.

עורך דין יוסי נקר: "לפי חוק הנוער טיפול והשגחה, יש סמכות לפקידת סעד לקחת כל ילד, כולל הילד שלי ושלך, בלי ביקורת שיפוטית. היא יכולה להחזיק כל ילד שבעה ימים, ורק בתוך שבעה ימים היא יכולה לפנות לבית משפט ולאשר את הצעדים, וזה מה שקרה בפועל. לקראת היום השביעי היא הגישה בקשה לבית המשפט, ובית המשפט באופן אוטומטי אישר לה את הצעדים שהיא נקטה. כעבור מספר ימים נערך דיון ובית המשפט התרשם. כשהראינו לו את הסרטונים הוא התרשם".

אני לא יכול לדעת שבגלל שהאמא הייתה מוחלשת בגלל זה לקחו לה את הילד. אני מדבר על סמכות דרקונית. אין ספק שכאשר במשטרה, האמא באה וסיפרה שהילד בעבר היה ילד נזקק, אז כמובן שלאותה פקידת סעד קל יותר להשתכנע הנה זה המקרה שצריך לקחת את הילד.

כשאני הגעתי לבני הזוג, 24 שעות לאחר שלקחו להם את הילד, הם היו במצב נוראי. אף אחד מהרווחה לא ניגש אליהם, לא ניסה להגיד להם איך אפשר לעזור לכם. זה לא חוכמה לקחת את הילד, הרי מן הסתם, אדם שלוקחים לו את הילד עובר חוויה טראומטית. לא היה שום ליווי. ואני מצאתי את עצמי די לבד, כי אני בסך הכל עורך דין ואני לא פסיכולוג ולא עובד סוציאלי, ופה הרגשתי חוסר אונים. למזלי, ביקשתי מנחמה דר, פעילה חברתית, לבוא ולעזור.

ברגע שלוקחים לאמא את הילד שלה, המרחק להידרדרות הוא קטן מאוד.

ההמלצה שלי למשרד הרווחה, זה לא חוכמה לקחת את הילד. ברגעים הללו תלוו את המשפחה ואת זה לא היה.

משרד הרווחה: אין באפשרותנו להתייחס לעניינים אלו.