שיחה עם עופרה ענקרי הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבית הוריהם תינוק בן שבועיים נלקח מבית אמו
פברואר 2015 – הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבית הוריהם – "תינוק בן שבועיים נלקח מאמו!"
רדיו 103 FM התוכנית של דנה ורן ספקטור-שריג.
עפרה ענקרי, פעילה חברתית למען זכויות הילדים ואם לשלושה ילדים בעצמה, מספרת על המקרים שבהם נתקלה – "אני מקבלת טלפונים מכל הארץ עם פניות של אימהות שלקחו להם את התינוק".
דנה ספקטור-שריג: אצלנו זה התחיל כשפגשנו אישה צעירה שלקחו לה את הילדים. בחורה מקסימה. אין שום כוח בעולם שהיה גורם לנו להאמין שהאישה הזו אמא לא טובה לילדיה, שום סיבה. ובכל זאת לקחו לה את הילדים.
רן ספקטור-שריג: סתם תהיה בסיסית. מי שם בן אדם אחד כשופט לקחת ילד ממישהו אחר? מי קובע את זה ואיך? לאורך השנה ויותר שאנו עושים את התוכנית, יש לנו חשש שגם לנו אפשר לקחת את הילדים.
דנה ספקטור-שריג: יש כאן משהו מבהיל, שמישהו יכול להסתכל עלי מהצד ויכול להחליט שכל ההתנהגות שלי "המשוגעת", אפשר לקחת לי את הילדים, וזהו. יקחו. זה מפחיד.
אתה יכול לתכנן את התכנונים הכי מושלמים לילד, וזה אף פעם לא קורה, יכול לבוא מישהו מבחוץ ולהגיד 'אתה לא הורה מספיק טוב'.
במהלך השנה האחרונה קיבלנו סדרה של עדויות על קלות בהוצאת ילדים מבתיהם. למה הרווחה לא מודה, כמו כל מערכת, שיש טעויות?
עופרה ענקרי: כל העניין התחיל לפני כשלוש שנים, כשהתוודעתי לסיפורה של אם חד הורית שבנה נלקח ממנה לפני שלוש שנים כשהוא היה בן שנתיים. היא יצאה בפרסום ענק בפייסבוק, אני התוודעתי לסיפור הזה ומאז בעצם הפכתי להיות פעילה חברתית למען זכויות ילדים והורים מול הרווחה.
לקחו לאמא ילד מהמיטה בכל מיני טענות שהיא לא כשירה, וכל מיני טענות, כשבסופו של דבר הילד שלה חזר לפני חודש.
הטענות של הרווחה היו שהיא אמא לא מספיק טובה, שהיא לא עובדת, העלילו עליה שהיא מסוממת. זה קורה דרך הלשנות של שכנים, שמשהו לא נראה להם בהתנהגות, או אמא שפונה למשרד הרווחה ומבקשת עזרה ואז היא הופכת להיות קורבן על לא עוול בכפה. האם פונה לרווחה מתוך כוונה לקבל סיוע, ולא מעלה על דעתה שהרווחה תפגע בה. בפועל זה מה שקורה.
במהלך שנת 2014 הצלתי שני ילדים ועזרתי להחזירם הביתה, כשבסופו של דבר הצגנו בפני השופטת מסמכים שהועלמו מפניה על ידי הרווחה, הגשנו את זה לפני הוצאתם מהבית, והשופטת פסקה שהילדה נשארת בבית. זה אומר שכל המהלך היה שגוי מלכתחילה, כשהרצון של הרווחה היה להוציא את הילדה לפנימיה טיפולית, כשמדובר בילדה מחוננת. אמנם יש לילדה קשיים כי היא גדלה ללא אבא, האמא חד הורית.
זה סחר בבני אדם, כיוון שהפנימיות מופרטות. המדינה משלמת כ- 17,000 ש"ח לחודש על כל ילד שיוצא למרכז חירום, מדובר בהון עתק, כשבסכום זה אפשר לטפל בילד בתוך הקהילה. מדובר בילדים רכים, בתינוקות.
במקרה השני היה של תינוק בן שבועיים שנעקר ונלקח מאמא שלו בבית יולדות מצפון הארץ. הטענה היתה שלאמא היתה בעיה בריאותית בעברה. עיכבו את האמא ואת התינוק שבועיים בבית החולים כשהתינוק לא עבר ברית מילאה אפילו, ולאחר שבועיים הרווחה העלימה את התינוק.
העברתי את זה מיד לטיפול עורכת דין. תוך שבועיים עורכת הדין החזירה את התינוק לאמו, לשד אמו, מה שנקרא. תינוק יונק. סוף טוב.
ברגע שאני לא מודעת לסיפורים כאלה, מי יציל את התינוק בן שבועיים, מי יציל את הילדה בת העשר? כמה עופרה ענקרי יש בארץ?
הקו המשותף לכל ההורים שלוקחים מהם את הילדים הוא עוני!!! משפחות מוחלשות כלכלית. משפחות טובות, משפחות מצוינות. אימהות בריאות בנפשן ובגופן. הבעיה שלהן היא כלכלית. המדינה מקצה משאבים מטורפים של מיליארדים למוסדות מופרטים. ברגע שמתפנה מיטה חייבים למלא אותה בעוד ילד. המשאבים האלה אמורים ללכת משפחות בטיפול בתוך הקהילה. לבנות תוכנית טיפולית שתדאג לילד בתוך הקהילה.
בוודאות אני יודעת שמדינת ישראל היא שיאנית בהוצאת ילדים מהבית. הרווחה יכולה להגיד מה שהיא רוצה. חנה סלוקצי אמרה בראיון שבכל 27 שנות פעילותה היו לה אפס טעויות. לא יכול להיות דבר כזה.
אני נוכחת בעשרות תיקים ויודעת מה שקורה. נעשה פה עוול. באיזה זכות לוקחים ילדים מהאימהות שלהן רק בגלל שהן עניות?!
