דנה מרשק מרום שופטת ביהמ"ש מחוזי מרכז-לוד כפתה אבחון פסיכולוגי להורים בניגוד לקבוע בחוק הנוער סע' 12 – ענ"א 57203-09-14
החלטה פוגענית של דנה מרשק מרום, בשאלה האם לפי חוק הנוער ניתן לחייב את ההורים לעבור בדיקות פסיכולוגיות. התוצאה אליה הגיעה השופטת היא שכן, כלומר, שחוק הנוער מרשה לשופטת נוער לכפות על הורה להתייצב לאבחון פסיכולוגי.
חוק הנוער לא אומר שניתן לעשות זאת, והלוליינות של השופטת מרשק מרום מחפה באמצעות גיבובי מילים על העובדה שאין סמכות כזו בחוק הנוער.
השופטת חוזרת מספר פעמים שהתוצאה המשפטית אליה הגיעה, היא צעד מתבקש וחיוני נוכח הנסיבות הייחודיות, אלא שאם אין סמכות בחוק לכפות על ההורים אבחונים, אז זה לא משנה עד כמה ייחודיות הנסיבות, אסור לשופטת להמציא המצאות כדי להגיע אל התוצאה אליה היא שואפת. ברגע שהשופטת פורצת את הדרך לכפיית אבחונים על הורים בנסיבות ייחודיות, בפעם הבאה הנסיבות יהיו פחות ייחודיות, ובפעם נוספת הנסיבות יהיו שגרתיות לחלוטין, כך שהתירוץ של 'נסיבות ייחודיות' איננו עובד.
השופטת מודה שבתי המשפט לנוער נוהגים לתת הוראות ברוח זו כמעשה שגרה יום יום, כ- 40 תיקים כאלה ברחבי הארץ בכל יום. עו"ד יוסי נקר המייצג את ההורים, קורא בקריאה רמה, שהמלך עירום: יום-יום בתי המשפט לנוער טועים, והוא צודק.
דנה מרשק מרום לא רוצה להרעיד את אמות הסיפין והיא מפחדת להודות בטעות של כל חבריה, כולל היא עצמה כשהייתה שופטת נוער, ולכן היא מוצאת דרך לצאת מזה. יכול להיות שעו"ד יוסי נקר לא התכונן מספיק, או לא הביא מספיק אסמכתאות, אבל ערעור זה דורש קריאה פשוטה בחוק הנוער.
התירוץ של השופטת הוא שכל ניסיון להפריד באופן בין מתן הוראות לקטינים ובין מתן הוראות לבוגרים הוא מלאכותי.
לטענתה, בשלב המקדמי שלפני הכרזה שהילד ניזקק "המפתח לטיפול בקטינים מצוי כרגע בפענוח דפוסי האישיות של ההורים". אלא שסעיף 12 לחוק הנוער אומר שבית המשפט לנוער רשאי לתת הוראות על נקיטת אמצעים זמניים ואמצעי חירום לגבי הקטין".
אין בסעיף זה כל הסמכה למתן צווים להורים לעבור אבחונים.
קביעת השופטת שההבחנה בין הורים וילדים היא מלאכותית היא טענה מקוממת ופסולה, ואפילו אידיוטית. להורים יש זכות עצמאית לסרב לבדיקות פסיכולוגיות, שכן זו פגיעה בחירות האישית ובאוטונומיה האישית. זה גם מעוגן באמנות בינלאומיות, שכן במדינות טוטליטריות נעשה שימוש לרעה בדיוק באמצעות סעיפי חוק כאלה, המפילים את נטל ההוכחה על ההורה, כאשר זו המדינה שצריכה לבוא עם הוכחות חד משמעיות מדוע יש צורך בפולשנות למוח האדם. כך גם כאן, מדובר בסעיף המדבר על "אמצעים זמניים" כלומר בתחילתו של הליך, ולפני שהילדים הוכרזו כנזקקים. מנין החוצפה לדרוש אבחון פסיכולוגי כאמצעי זמני, לפני שהתקיים דיון הוכחות בשאלה האם הילדים בגדר ההגדרה של נזקקות?
זאת ועוד, מי אמר שהמפתח לטיפול מצוי בפענוח דפוסי ההתנהגות של ההורים באמצעות אבחון פסיכולוגי דווקא?
האם בדקה השופטת מקרים שהפענוח הזה אי פעם עזר באיזו שהיא צורה?
יש איזה שהוא מחקר נייטראלי שמוכיח שבאמצעות ה"פענוח" הצליחו להתוות דרכי טיפול מוצלחים יותר?
למעשה במכבסת המילים "פענוח דפוסי האישיות" השופטת מתכוונת שכדי לעשות קיצורי דרך בהליך המשפטי, בואו נצמיד להורים פסיכולוג מטעם שירותי הרווחה, עט להשכיר, שיוכל להכפיש את ההורים במילים מקצועיות, שרובן שטאנצים מוכנים מראש או תמלילי מחשב אוטומטיים, באופן שאי אפשר יהיה להביא הוכחות סותרות, ומכאן הדרך סלולה לנטרול וסנדול כל טענת הגנה של ההורים במשפט הנזקקות עצמו, שכן כבר בתחילת הדרך, באמצעי "זמני", השופטת סנדלה את ההורים.
זהו ערעור על המהות של חוק הנוער, וסדרי הדין. השופטת מפרשת לתוך החוק דברים שאין בו, והיא עושה זאת בצורה חפיפניקית.
לא מספיק לבוא ולהגיד שהיו תלונות של שכנים או שהאימא השאירה את הילדים לבד ויצאה לעבוד, כדי ליצור הרגשה שתחושת הבטן מצדיקה להכניס התערבות פסיכולוגית לתמונה. אם ההורים באמת מזניחים, אז צריך לקיים משפט על הכרזת הנזקקות, ואז יעשו עם הילדים האלה מה שיעשו, אבל בשלב של אמצעי זמני או אמצעי חירום, בדיקה פסיכולוגית להורים היא רק כסות למלכודת שתופרים להם שירותי הרווחה.
גם אם השופטת מציירת את ההורים בכוונה באור שלילי כדי להצדיק את התוצאה – נטולת התשתית החוקית – אליה הגיעה, הרי שעדיין הדיון אמור להיות בעל השלכות מערכתיות, ומן הראוי היה לדון ביחסי הגומלין של החוקים החלים על בוגרים, כגון החופש מפולשנות לאוטונומיה של האדם, כבוד האדם וחירותו, אמנות בינלאומיות, ואולי גם משפט משווה, מה קורה בחו"ל, איך שם מתמודדים עם הורים שמסרבים לבדיקה פסיכולוגית של עצמם.
בשולי הדברים נציין ששוב פעם שירותי הרווחה מתווים דרכי טיפול כוחניים וברוטליים כגון הצמדת "סומכת" שפירושו של דבר "הבולשת חוקרת" 24 שעות. דפוסי האישיות בתיק זה מאוד פשוטים. מדובר בזוג הורים העובדים קשה למחייתם, ומשכורתם איננה מצדיקה בייביסיטר או גנון צהריים.
אילו היו מקבלים תוספת קיצבה כדי לממן שמרטפות, יכול מאוד להיות שהבעיה הייתה נפתרת. לדעתנו ההורים הללו עושים טעות שהם נשארים בארץ. אם יש להם דרכון זר, כדאי לטובתם שפשוט ישימו פעמיהם לכיוון נתב"ג, עם הילדים, ושלא יחזרו לפה, כי בקרוב מאוד, לא יהיו להם ילדים.
