פרקליטת הגיהנום שירה לייטרסדורף שקדי "עיתונאית שמקבלת במייל חומר סרוק צריכה לדעת שהחומר גנוב ויש להרשיע אותה" ת"פ 54376-12-14
לקרוא ליוסי סילמן ערס ולכתוב "שידאגו לפיטוריו" על זה שפרסם בניגוד לחוק פרטים חסויים על ילדים, זו עבירה פלילית? רק מוח מעוות וחולני כמו של הפרקליטה הנאלחת שירה לייטרסדורף שקדי https://www.facebook.com/shira.leitersdorf?fref=ts יכולה להתייצב בפני שופט ולטעון שכן. רק שופט עם מוח חולני ומעוות יכול להסכים איתה, שמאי בקר, שלום תל-אביב.
הפאשיזם השיפוטי בישראל לא יודע שובע. כל יום חדש השופטים ופרקליטי המדינה מחפשים איך להרחיב את גבולות העבירות השונות כדי להכניס כמה שיותר סוגי התנהגות של בני אדם לתוך העבירות הקיימות ולהפליל ולהרשיע כמה שיותר אזרחים, ולהכניס לכלא כמה שיותר חפים מפשע. כל יום קמה פרקליטה חדשה, כמו במקרה זה הנבלה הסרוחה שירה לייטרסדורף שקדי, ומחפשת איך אפשר להרשיע ואיך אפשר להשחיל לתוך עבירות קיימות התנהגויות שאינן פליליות ע"י פרשנויות מגוחכות ומטופשות. והשופט… זורם עם הפרקליטה. למה? כי כולם מבינים שצריך אספקה טרייה של נאשמים למערכת, כדי שיהיה את מי לכלוא. שלפרקליטים תהיה עבודה. לשוטרים תהיה עבודה. בשב"ס יהיה עבודה לסוהרים, קצינות המבחן גם יוכלו לגבות את ליטרת הדם.
בתיק הזה, יוסי סילמן, עבריין מורשע, שהתקבל כמנכ"ל משרד הרווחה, הגיש תלונה נגד שני עיתונאים, בטענה שהפרו את פרטיותו, וגנבו לו מסמכים מהדואר. כמובן שהוא לא יכול היה להוכיח את הגניבה וגם לא את הפרת הפרטיות. אז מה? לשם כך יש לו את החברים שלו בפרקליטות. הם כבר ידעו לתפור את התיק למי שצריך. העיתונאי לא נחקר ולא הוגש נגדו כתב אישום. כתב האישום הוגש נגד העיתונאית. כללי הצדק הבסיסיים אומרים, שיש כאן הגנה מן הצדק – אכיפה בררנית ומטעם זה בלבד היה מקום לדחות את האישום נגד העיתונאית. בפועל, הפרקליטות לא הצליחה להוכיח החזקת נכס פיזי כלשהו, כדי להוכיח את עבירת הגניבה. יותר מכך, "מומחה" המחשבים של המשטרה, ארתור וסרשטיין ממחלק הסייבר של מפלג הונאה ת"א, לא מצא חומר מחשב ולא מצא קבצי מחשב הקשורים לסילמן במחשב של העיתונאית שנתפס. כלומר, לא רק שהתביעה לא הצליחה להוכיח את העבירה, קבצי מחשב אינם נכס, אלא חומר מחשב, עניין שאינו מפורט בכתב האישום שהוגש נגד העיתונאית.
העיתונאית הוכיחה, כי כל הפרסומים שביצעה נגד יוסי סילמן הם אמת לאמיתה, כך שאויינה טענת העבירה על הפרת פרטיות. בפרסומים שפורסמו היה עניין ציבורי, ויוסי סילמן שילם את כל חובותיו לאחר שהעיתונאית פרסמה על העיקולים שהוצאו נגדו.
הפרקליטות טענה בכתב האישום כי העיתונאית פרסמה באינטרנט איומים כלפי יוסי סילמן, אלא שבדיון ההוכחות התברר, שמדובר בתגובה בפייסבוק של העיתונאית, מתוך שרשרת תגובות, מה גם שהעיתונאית כלל לא נחשדה בעבירה כלשהי של איומים כלפי סילמן, וכתב האישום לא ייחס לעיתונאית פרסום אסור ו/או מעוול בפייסבוק.
בתיק זה היה השופט אמור לזכות את העיתונאית, מאחר והתלונה של סילמן הוגשה גם נגד העיתונאי, אלא שהעיתונאי לא נחקר ולא הוגש נגדו כתב אישום. היה צריך לזכות את העיתונאית מהסיבה של אכיפה בררנית. אבל השופט, חותמת גומי של הפרקליטות. מה לו ולאמת?
העיתונאית עוברת מסכת ייסורים של מערכות משומנות, שלא מוכנות להודות בטעויות. מבחינת מערכת המשפט כמו גם מערכת הרווחה, הסבורה שיש לדרוס אותה ולעקור אותה מהשורש, ורצוי כמובן לגרום להתאבדותה ולהכפשת שמה.
השופט בקר, היה צריך למחוק את כתב האישום בלי בכלל לטרוח לשאול את הפרקליטות. תגובה בפייסבוק מתוך שרשרת תגובות, כשאין תאריך ולא ידוע מה שעת הפרסום, היא לא איום פלילי. לכן כתב האישום איננו מגלה מעשה שיש בו אחריות פלילית והשופט היה צריך מיוזמתו למחוק אותו. גם זו צרה צרורה בישראל. שופטי הפלילים כל כך מפחדים מהפרקליטות, שהם מפחדים למחוק כתבי אישום הזויים, דלי ראיות או כאלה שיש אליבי או ראיות מזכות. השופטים פשוט נותנים להליכים להתמרח כדי שהנאשם יוותר ויתחנן להסכם טיעון. פשוט מזעזע. השופטים רק רוצים להרשיע.
כל מי שהשתתף בחינגה להרשעת העיתונאית, כולל השופט בקר והפרקליטה שירה שקדי לייטרסדוף, הם למעשה סייענים להורדת אמון הציבור במערכת המשפט.
הפרקליטה שירה שקדי לייטרסדורף כמו כל הפרקליטות במחוז תל אביב היא חיה טורפת שצמאה לדם חשודים. האמת לא מעניינת אותה, אלא רק לצבור הרשעות. היא חיילת בצבא ההשמדה השיפוטי שהוקם בישראל כדי לחסל את העם. היה מתאים לאחת כזו לעמוד על הרמפות באושוויץ ולסנן בני אדם. חלאה שתופרת תיקים, שירה שקדי לייטרסדורף מקומה בכלא.
