חופש העיתונות בישראל בסכנה: 10 עיתונאים פלסטינים ניצודו כמו ארנבות ומוחזקים בכלא הישראלי
מדינת ישראל מחזיקה 10 עיתונאים ועיתונאיות פלסטינים בכלא בישראל. כותרת מחרידה זו ב"הארץ" אמורה להחריד את כל מי שהדמוקרטיה היא בנשמת אפו. מה חטאם של העיתונאים הפלסטינים? מה הוא כלי הנשק שלהם? המקלדת בה הם כותבים? מה אשמים העיתונאים הפלסטינים בכך שהם מדווחים על חדשות שהן לא פופולריות בעיני המשטר הישראלי? אז אביחי מנדלבליט קם בבוקר קורא כתבה של איזה עיתונאי פלסטיני שלא מוצאת חן בעיניו, ואז הוא שולח את צה"ל לעצור את העיתונאי? אילת שקד מתעוררת בבוקר שותה קפה, מביאים לה כתבה של עיתונאית פלסטינית, נגיד סמאח דוויק, אז היא שולחת לה את צה"ל לעצור אותה?
איזה טירוף אוחז את המוסמכים להחליט החלטות כאלה בממשל הישראלי, שהם מוכנים לדרוס את חופש העיתונות בקלות שכזו? הרי היום זה עיתונאים פלסטינים. מחר זה עיתונאים ישראלים. כן, מחר יבוא יומו של גדעון לוי, ומחרתיים יבוא יומה של עמירה הס. בעוד 3 ימים זה יגיע לכל אחד ואחת מאיתנו. יש לנו חדשות בשבילכם: זה כבר קורא גם לעיתונאים יהודים בתוך הקו הירוק, והכל בשיתוף פרקליטים שקרנים כמו שירה לייטרסדורף, או למשל בעידוד השופט שמאי בקר.
מישהו צריך לזעוק את זעקתם של העיתונאים הפלסטינים, גם אם מה שהם כותבים לא מוצא חן בעיני חמומי המוח מהימין הישראלי. עיתונות לא אמורה להיות "תכנית כבקשתך". עיתונאים לא אמורים ללקק לממשל. עיתונאים צריכים חופש פעולה. כתיבתם נבחנת במבחן הזמן. היום העיתונאים הללו שנואים, מחר הם יכולים לקבל פרס על הסקופים שהם מביאים. עשרה עיתונאים פלסטינים מוחזקים בכלא בישראל – מדיני ביטחוני – הארץ. עוד כתבות בנושא: אימיילים חשפו מה חושב ראש ארגון הסברה על עיתונאית פלסטינית , שאלת שיתוף הפעולה בין הביטחון הפלסטיני לישראל מרחפת מעל מעצר עיתונאים בגדה ובעזה , דובר צה"ל סירב למסור למצ"ח תיעוד של תקיפת עיתונאי פלסטיני
גם חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת בתוך הקו הירוק בסכנה: הדבק שמדביק את הפרקליטה המזוהמת שירה לייטרסדורף לשופט הצמא לדם אדם שמאי בקר
הציבור הישראלי קורא את הכתבות האלה על מעצר עיתונאים פלסטינים בשוויון נפש, ולא מתרגש כי "אלה פלסטינים" וכי "אם השב"כ חושב שצריך לעצור, אנחנו מאמינים לשב"כ". אבל ההתנהגות הברוטלית הזו לא נעצרת בגבולות הקו הירוק. זה קורה גם בתוך הקו הירוק, וגם לעיתונאים יהודים וישראלים. כיום חופש הביטוי והעיתונות בישראל הפך מושג כה עמום, שדי בכך שמשהו לא מוצא חן בעייני מישהו והעיתונאים מוזמנים למשטרה, או מקבלים טלפון מאיים מאיזה חוקר באיזה משטרה, או שמוגשים נגדם כתבי אישום בעילות שונות ומטורללות.
כך למשל אחת הפרקליטות במחוז תל אביב, שירה שקדי-לייטרסדורף, עוסקת ברדיפה אחר עיתונאים ובלוגרים בתוך מדינת ישראל, מגישה כתבי אישום הזויים נגד עיתונאים תוך שהיא טוענת שהכתבות העיתונאיות מבוססות על "מידע גנוב" או שהכתבות העיתונאיות פוגעות בזכות לפרטיות של עובדי הציבור הסוררים או הבכירים במדינה שלוקחים שוחד, מרמים או מטים משפט וצדק. למרבה הצער, יש גם שופטים שמיישרים קו עם דרישות החונטה הישראלית, כמו השופט שמאי בקר, אשר בולע כמו צפרדע קרקרנית את ההבלים שמספקת לו הפרקליטה שירה שקדי לייטרסדורף, הנועצת טלפיה בחפים מפשע. במקום לבטל את כתבי האישום המטורללים הללו, הוא מנהל משפט בקוצר רוח, לא מאפשר הגשת ראיות, ופשוט מרשיע. קיראו כאן את הגיגיה של הפרקליטה הרודפת עיתונאים: התאומה שלא הייתי | שירה שקדי וגם כאן: הפרקליטה שירה שקדי לייטרסדורף מרעילה בפיה ברוח גבית של
בושה וחרפה: עשרה עיתונאים פלסטינים מוחזקים בכלא בישראל
http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2931942
כתבתו של ג'קי חורי: לא פחות משישה מהם נתונים במעצר מינהלי. ברשות הפלסטינית טוענים כי מאז תחילת גל האלימות באוקטובר, ישראל רודפת עיתונאים. שב"כ: הפעילות שלהם קשורה בארגוני טרור
19 עיתונאים ואנשי תקשורת פלסטינים נעצרו בישראל מאז תחילת גל האלימות באוקטובר האחרון, ועשרה מהם עדיין מצויים מאחורי סורג ובריח. מבין אלה, לא פחות משישה נתונים במעצר מינהלי, כאשר אין להם כל אפשרות להגן על עצמם מפני המיוחס להם. ברשות הפלסטינית סבורים כי ישראל רודפת את העיתונאים כדי להטיל עליהם אימה. ואולם בשב"כ אומרים כי הסיבות למעצר אנשי התקשורת אינן בשל עיסוקם העיתונאי כי אם פעילות הקשורה לארגוני טרור.
בעקבות היקף המעצרים פנה בימים האחרונים האיגוד הפלסטיני לארגוני עיתונאים ברחבי העולם ולפדרציית העיתונאים האירופית כדי שיפעילו לחץ על ישראל לשחררם. "נעשה ניסיון להפוך את כל העיתונאים הפלסטינים למסיתים ולפגוע בכל מי שמביא את הסיפור הפלסטיני לדעת הקהל המקומית או לעולם", אמר ל"הארץ" מנכ"ל משרד ההסברה הפלסטיני, ד"ר מוחמד חליפה.
אחד העיתונאים שאליהם מתכוון חליפה הוא עומר נזאל, חבר איגוד העיתונאים הפלסטיני. ביום שבת לפני כשבוע וחצי יצא מביתו באל־בירה בדרכו לירדן, ממנה תכנן לטוס לכנס פדרציית העיתונאים האירופית בסרייבו. אבל עם הגיעו למעבר אלנבי הוא נעצר על ידי הרשויות הישראליות — ואתמול נשלח לשלושה וחצי חודשי מעצר מינהלי. הסיבה, כך הסבירו בשב"כ, אינה פעילותו העיתונאית כי אם "מעורבות בארגון טרור".
בשירות הביטחון הסבירו כי באחרונה מונה נזאל למנהל ערוץ הטלוויזיה המזוהה עם הג'יהאד האיסלאמי, "פלסטין אל־יום", וכי הוא מעורב בפעילות החזית העממית. ואולם, בסביבתו של העיתונאי הוותיק הרימו גבה ביחס לטענות אלה. אמרו שם כי כבר מזמן עזב את הערוץ וכי כיום הוא עובד כעיתונאי פרילנס המפרסם מאמרים ופרשנויות בכלי תקשורת שונים בגדה.
סנגורו של נזאל, עו"ד מחמוד חסאן, מארגון "אדמיר" הפלסטיני, אמר אתמול ל"הארץ" כי הוא משוכנע שסיבת המעצר האמיתית היא עבודתו העיתונאית — ואף רמז כי ייתכן שזה קשור למאמרים שפרסם באחרונה ובהם טען כי פעיל החזית העממית עומר נאיף זאיד, שמת בפברואר האחרון בבולגריה, חוסל על ידי ישראל. כמו כן האשים במאמריו את הרשות הפלסטינית שלא שמרה על ביטחונו של זאיד. "מדובר בעיתונאי דעתן שלא חושש להביע את עמדותיו", אמר חסאן. "ככל הנראה זה תרם למעצרו".
בסרייבו קיבלו את דבר מעצרו של נזאל בהפתעה גמורה. הן הפדרציה האירופית והן זו הבינלאומית פרסמו קריאות לשחרורו. "מזעזע אותי לשמוע שמשתתף בכנס לעיתונאים מכל רחבי אירופה נעצר על ידי הרשויות הישראליות ללא כל הסבר", כתב נשיא פדרציית העיתונאים הבינלאומית, ג'ים בומלה, בהודעה לתקשורת. "מאה הנציגים בכנס, המייצגים יותר מ–320 אלף עיתונאים ב–51 איגודי עיתונאים בכל רחבי אירופה דורשים את שחרור הקולגה שלהם מיד".
שבועיים לפני תחילת פרשת נזאל, נעצרה העיתונאית הירושלמית סמאח דוויק, שנגדה הוגש לפני כשבועיים כתב אישום על הסתה לאלימות ולטרור באמצעות חשבון הפייסבוק שלה, כמו גם דברי שבח ואהדה למבצעי פיגועים. "פיגוע הדקירה שביצע השהיד מוהנד חלבי", כתבה בפייסבוק לפי כתב האישום, "היה בשביל החבר שלו השהיד דיא אלתלאחמי. האינתיפאדה יצאה לדרך". במקרה אחר פרסמה תמונה של אנשים צוהלים לאחר פיגוע, ושיבחה את האדם שהיה אחראי לו וכינתה אותו "שיח הצעירים". דוויק, שמשפטה אמור להתחיל בתקופה הקרובה, מכחישה את המיוחס לה.
שני המעצרים האחרונים, של נאזל ודוויק, מתקשרים לשורת המעצרים האחרים שהיו בחודשים האחרונים. הבולט שבהם הוא של מוחמד אלקיק, שנשלח בנובמבר האחרון למעצר מינהלי בחשד שניסה לעודד אלימות בהתבטאויותיו. אלקיק, המשמש עיתונאי בערוץ סעודי ופובליציסט בתקשורת הפלסטינית, משך אליו את תשומת לב כשפתח בשביתת רעב שנמשכה שלושה חודשים והסתיימה בהבטחה לשחררו בסוף החודש הנוכחי.
"חופש הביטוי והבעת הדעה הפכו חומר למעצר עבור ישראל", אמרה ל"הארץ" העיתונאית הפלסטינית דיאלה ג'ווחיאן. ביום שישי האחרון היא קיימה יחד עמיתיה עצרת מחאה מול מטה הצלב האדום בשכונת שיח ג'ראח במזרח ירושלים. "העיתונאי הפלסטיני ממילא היה מוגבל מאוד בחופש העבודה והתנועה שלו", הוסיפה. "ועכשיו מגבילים עוד יותר".
עם העיתונאים הפלסטינים הנתונים במעצר מינהלי נמנים סאמי א־סאעי, תושב טול־כרם וכתב הערוץ המקומי אל־פג'ר, שנעצר לפני קרוב לחודשיים. על פי שב"כ, הוא ניהל דף פייסבוק המסית לפעילות טרור, משבח "שהידים" וקורא לביצוע פעולות נקמה ביהודים; מוסעב קפישה מחברון — עיתונאי פרילנס וסטודנט לתקשורת — החשוד בפעילות בחמאס ומעורבות בתא האוניברסיטאי של הארגון; מוחמד חסן קדומי, עיתונאי פרילנס מרמאללה, החשוד כי הוא פעיל בכיר בתא הסטודנטים המזוהה עם חמאס באוניברסיטת אבו דיס; ועלי אלעויווי, שדר בתחנת הרדיו "אראבעה" בחברון, שנחשד בחברות בתנועת חמאס. האחרון מצוי במעצר מינהלי כבר כחצי שנה וצפוי להשתחרר בקרוב.
מוסא א־שאער, החבר בהנהלת איגוד העיתונאים הפלסטיני, המכיר לא מעט מהעצורים, אמר ל"הארץ" כי מאז החל גל האלימות באוקטובר ישראל גם תקפה לא מעט תחנות שידור וערכה חיפושים באמצעי תקשורת, כדי להפחיד את העובדים בגופים אלה.
לדבריו, העיתונאים שנעצרו לא חוסכים ביקורת גם מהרשות הפלסטינית, אך מה שמעמיד אותם בסכנה הוא העובדה שלרובם אין גב של גוף תקשורת זר מאחוריהם: או שהם עצמאיים, או שהם עובדים עבור התקשורת המקומית. עיתונאים ומשפטנים ששוחחו עם "הארץ" לקחו את פרופיל העצורים צעד נוסף קדימה. לדבריהם, למרות הביקורת של גורמים ברשות, לרבות במשרד ההסברה ואגודת העיתונאים הפלסטינית, אין זה מקרה שרוב העצורים מזוהים עם חמאס או הג'יהאד האיסלאמי, או שמתנגדים לקו הפוליטי של המוקטעה.
בין אנשי התקשורת העצורים גם כאלה שהוגשו נגדם כתבי אישום. אחד מהם הוא סאמר אבו עיישה מירושלים, העצור מאז חודש ינואר האחרון. אבו עיישה, עיתונאי פרילנס, הורשע בשלל עבירות, ובהן תקיפת מתנחל, קריאה לצעירים להתגייס לאינתיפאדה והפרת צו הרחקה מירושלים. עתה הוא ממתין לשלב הטיעונים לעונש במשפטו שיתקיים באוקטובר. מקרה אחר שהסתיים בהרשעה הוא זה של מוג'אהד סעדי, כתב "פלסטין אל־יום", שהורשע במגע עם סוכן חמאס בעזה ונדון לשבעה חודשי מאסר.
אחד העצורים הטריים הוא חאזם נאסר, סטודנט לתקשורת משכם, שעבד בערוץ הטלוויזיה של המרכז האוניברסיטאי א-נג'אח בעיר. נאסר נעצר בחודש שעבר, ולדברי סנגורו סאלח איוב, מיוחסת לו העברת כספים מטעם חמאס למשפחות אסירים בגדה. בשב"כ הוסיפו כי נוסף להעברת כספי טרור התקבל מידע כי הוא מעורב בתכנון פעילות טרור ובקשר עם פעילי חמאס. אתמול הוארך מעצרו בשמונה ימים.
"המעצרים הם פועל יוצא של חשדות כבדים בדבר מעורבות בפעילות טרור", הדגישו בשב"כ. "אין דבר בין מעצרם לבין הטענה כי הינם עיתונאים".
עיתונאי פלסטיני המזוהה עם חמאס סבור, כי האבחנה בין פעילות עיתונאית לכזו בעלת אג'נדה אינה תמיד כה ברורה. "עיתונאים ואנשי תקשורת פלסטינים בדרך כלל מעורבים מאוד במה שקורה בסביבתם", אמר ל"הארץ". "לכן זה לא מקרי שבסיטואציה שבה הם נמצאים, אצל רבים מהם מיטשטש הקו בין עבודה עיתונאית לפעילות לאומנית". הוא מציין כי בישראל, בשעות משבר, "אנחנו רואים הרבה עיתונאים ופרשנים שהופכים להיות 'פטריוטים' ומסיתים נגד הפלסטינים, אבל אף אחד לא בא אתם חשבון".
לדבריו מצטרף גם ד"ר חליפה. "אחנו עוקבים אחרי פרסומים בישראל של עיתונאים ושל כלי תקשורת ויש שם ניסיון ברור להסית נגד הפלסטינים", הוא מציין. "אבל אבל אף אחד לא חושב לעצור עיתונאי ישראלי או למנוע ממנו סיקור או חופש תנועה".
