האגזוזן עמוס ון אמדן: "גם אם נער ליווי יאנוס אותי באגזוז ויעליל שאני אנסתי אותו, לא אדרוש לפרסם את שמו" ע"א 7426/14, 7474/14, 8119/1 יואב יצחק – מיכל קרני, רונה קמחי אונטר, דליה בלום-שחם, ריקי שחם – אורי דניאל
עמוס ון אמדן, אגזוזן בעל יכולת מרשימה בהפעלת האגזוז שלו, ממשיך לתקוף בבית המשפט העליון בשמן של מעלילניות השווא שהעלילו על עו"ד אורי דניאל שהוא אנס אותן. מדובר בארבע לקוחות של עו"ד רוני אלוני סדובניק, אשר השתתפו בכת המדרשה לפילוסופיה מעשית, וקיימו שם מין באורגיות עם כל מי שהיה מוכן לדחוף להן פין באיברים. עו"ד סדובניק אשר "הריחה" את הסכנה שבהזדהות ציבורית עם עלילות השווא, הורידה פרופיל והעבירה של שרביט הייצוג של מעלילניות השווא לעו"ד עמוס ון אמדן. זו אחת הסיבות מדוע הוא מוכן לייצג ארבע נקבות חרמניות שכל הגברים במדרשה לפילוסופיה מעשית טחנו להן את הצורה בכל חור אפשרי, כחלק מתרגילים פילוסופיים בהבנת האנטומיה של הגוף, ואשר כעת טוענות שהאורגיות "לא היו בהסכמה".
הפעם עו"ד עמוס ון אמדן מגיב בשם ארבעת הניטחנות מפרשת "אורי דניאל" בבקשה לבית המשפט העליון לחשיפת שמן של המעלילניות. לטענתו, מי שמשקרת ומעלילה על גבר שהוא אנס אותה, זכאית לפרטיות ולכך ששמה לא יפורסם ברבים, למרות שבעצם אותה אחת מסרה ידיעות כוזבות במשטרה, נשבעה שבועת שקר, והשחיתה את משאבי המשטרה בחקירות סרק. את הבקשה לגילוי שמן של הנימפומניות שהעלילו על אורי דניאל הגישה קבוצת העיתונות "עיתונות הזהב".
מדובר בכל מיני הסתעפויות של מאבקי השליטה על הקהילה שהקימה אישה אחת, ריקי שחם, למטרות מין חופשי ואורגיות, אשר הוסוותה כ"קהילה לפילוסופיה מעשית" ברמת השרון. בין המעורבים: אורי שחם, דליה שחם (אחותה של ריקי) ובן זוגה אורי צייג, ראש מחלקת עיצוב טקסטיל ב"שנקר", עטרה גולדברג, דני גולדברג, העובדת הסוציאלית לילי שלם, עודד אברמסון, וההומיאופתית ורדה שפון שמואלי. אחד הפעילים בקבוצה היה עו"ד אורי דניאל, אשר בגלל כישלונות משפטיים זרקו אותו.
עו"ד אורי דניאל החליט לנקום ולתייג את הקבוצה כ"כת" שמאמיניה סוגדים לקיסרית עם מסרים מהחלל החיצון. ריקי שחם שכרה את שירותי עו"ד רוני אלוני סדובניק כדי להעליל עליו בחזרה עבירות של אונס במסגרת ה"כת". בלאגן. עו"ד אורי דניאל הצליח לשכנע את אחת האימהות של הנשים באורגיות, פנינה שפיגל להגיש תביעה לפיצויים בגובה שלושה מיליון שקל תוך שהוא מנצל מידע חסוי שריקי שחם גילתה לו. מאוחר יותר פנינה שפיגל שכרה את עו"ד מישל אוחיון (עוד חרמן מחרמני הקהילה) שימשיך את התביעה נגד שחם. הבת של שפיגל, אייל שפיגל, שנשארה בקבוצה, ניתקה קשר עם האמא שלה. עוד אחד מחברי הקהילה לפילוסופיה מעשית, עו"ד ארז שניאורסון מספר: "אותה 'כת' שעליה מדבר עו"ד אורי דניאל, אינה אלא קבוצה של חברים, עמה נמנה עו"ד דניאל במשך כעשר שנים, ביניהם עורכי דין, אדריכלים, מעצבים, אנשי אקדמיה ובעלי מקצועות חופשיים נוספים, אשר חולקים תחומי עניין משותפים".
שמן של 4 המעלילניות כבר פורסם מזמן. פסק דין ביהמ"ש עליון שופטים עמית, שהם ברק ארז ע"א 7426/14, ע"א 7474/14, ע"א 8119/14 המערערות: רונה קמחי, דליה שחם, מיכל קרני וריקי שחם נגד עו"ד אורי דניאל. למעשה לאחר ההפסד בבית המשפט העליון, הן יצאו להפגנות מול ביתו ומשרדו של אורי דניאל בשמות מלאים, וגם באינטרנט הן כותבות באופן גלוי בקבוצות פייסבוק ועוד. מדוע אם כן מחוץ לבית המשפט אין להן בעיה להיחשף, אבל בבית המשפט הן, באמצעות האגזוזן, מתעקשות לשמור על אנונימיות?
שיעורים באנטומיה אגזוזנית – מה היה קורה אילו נער ליווי היה מעליל על עו"ד עמוס ון אמדן?
לשם המחשת הדילמה המוסרית, נניח שעו"ד עמוס ון אמדן מזמין לדירתו נער ליווי. נניח שנער הליווי קושר אותו, לבקשתו, באזיקים ורודים. נניח שנער הליווי טוחן לו את הגרון, ופוצע אותו, והוא גם מחדיר לו צעצועי מין בתחת, וקורע לו את התחת בציפורניים דוקרניות לא מטופחות. נניח שגם בציפורניים של נער הליווי יש לכלוך מזוהם, והלכלוך גורם לאגזוזן עמוס ון אמדן התפתחות של פטרת זיהומית בתחת. עד כאן הכל בסדר אם זה בהסכמה. אבל נניח שבסוף כל האירועים, נער הליווי מבקש 1,000 ש"ח והאגזוזן מוכן לשלם רק 300 ש"ח. למחרת ניגש נער הליווי למשטרה ומגיש תלונה נגד עמוס ון אמדן, שהאגזוזן הוא זה שאנס אותו, הוא זה שפצע אותו וזיהם לו את התחת, והוא זה שאזק אותו באזיקים ורודים. כלומר הקערה התהפכה על פיה. לפי תסריט זה, עמוס ון אמדן הוא החשוד, ונער הליווי הוא הקורבן.
עכשיו נניח שהתקיים משפט, ועו"ד עמוס ון אמדן זכה, ונקבע שנער הליווי העליל עליו עלילת שווא של אונס. האם זו לא חובתו המוסרית של ון אמדן לפרסם ברבים את שמו של השקרן, כדי להזהיר את חבריו המתחנגלים מפני נפילה בפח אצל אותו נער ליווי שהעליל עליו? מדוע שאותו נער ליווי יזכה ל"זכות לפרטיות" ומדוע ששמו לא יפורסם ברבים? המערכת מקווה שהמסר הופנם.
לקוחותיו של האגזוזן ממשיכות ליילל
שלוש מבין חמש ממעלילות האונס על עו"ד אורי דניאל, שבות וטוענות בבית המשפט העליון שהוא אנס אותן – למרות שהן המחוזי והן העליון דחו את טענותיהן. הדברים כלולים בתגובתן לבקשת עיתונות זהב (מו"ל News1) ויואב יצחק להתיר לפרסם את שמותיהן.
הבקשה התבססה על-כך שהמעלילות חושפות שוב ושוב את זהותן, בין היתר כאשר הן ממשיכות להפגין נגד דניאל ומפיצות תמונות של ההפגנות. בתגובה אומרים עוה"ד עמוס ון-אמדן ושלומית הראל-שוורץ בשמן של השלוש, כי "לטעמן יש פער ממשי בין אמת לתפיסתן ולידיעתן ובין 'האמת המשפטית' שנקבעה בהליך המשפט". השניים מציינים, כי "לא פעם האמת המשפטית רחוקה מאוד מהאמת לאשורה", ומזכירים את פרויקט החפות בארה"ב בו מזוכים בין היתר מי שהודו במעשי אונס.
לדברי השלוש, חובה לשמור על אלמוניותן כדי שלא ליצור "אפקט מצנן" שירתיע מתלוננות עתידיות על עבירות אונס. הן טוענות, כי אפקט זה קיים דווקא במקום בו המתלוננת הייתה בטוחה שתלונתה אמת, ובסיומו של ההליך נדחתה התלונה. יצוין, כי במקרה הנדון נקבע בשתי הערכאות, כי מדובר היה בעלילה מתוכננת.
עוד טוענים ון-אמדן והראל-שוורץ, כי ל-News1 כלל אין מעמד המאפשר לבקש את הסרת הפרסום. לדבריהם, אין גם אפשרות משפטית לבקש כעת מבית המשפט העליון להסיר את איסור הפרסום, שנקבע כחלק מפסק דינו בפרשה.
דניאל הביע, בתגובתו לבית המשפט העליון, תמיכה בהסרת איסור הפרסום, באומרו ששלוש מן הנשים – המופעלות לטענתו בידי ראש הקבוצה – "ממשיכות להעלות את טענותיהן הכוזבות, אף לאחר מתן פסק הדין, בפנים גלויות, תוך הצגת שמותיהן ותוך שהן חושפות את זהותן בעצמן אגב הפעילות הנפשעת של השמצת עו"ד דניאל בניסיון להביא להרס חייו וחיי משפחתו".
דניאל מתאר לדוגמה אירוע בו הפגינו כמה מן הנשים מול ביתו בחופשת הפורים, כאשר בנותיו הקטנות שהו בבית, תוך שימוש במגאפון "צרחו מילות גנאי חמורות ואסורות" והתעמתו עם השוטרים שהורו להן לפנות את המקום. לטענתו, הקבוצה הפרה עשרות פעמים את הצו שאסר עליה להטריד, וגם מעצרן של חלק מחברותיה לא הביא להפסקת המעשים. לתגובתו של דניאל מצורפות תמונות של המפגינות, כמו גם צילומים של כרוזים שהופצו בשכונת מגוריו, בהם נאמר "יש לחסל את האנס דניאל" ו"אורי דניאל יומך קרוב". תגובתו הוגשה באמצעות עוה"ד סיני אליאס ואליק רובין.
