תלונה בנתל"ש על הרשם הרשלן אבי כהן (שלום ת"א) חתם על פסיקתא בחוסר סמכות ולא ביצע בדיקה מינימלית האם בוצעה מסירת כתב התביעה ת"א 621-02-16 העיתונאים לורי שם טוב, מוטי לייבל – חוה קליין

Spread the love

הוגשה תלונה בנציב תלונות הציבור על שופטים נגד הרשם הרשלן אבי כהן, ביהמ"ש שלום ת"א, חתם על פסיקתא מוכנה, בחוסר סמכות, כשלא ביצע בדיקה מינימלית האם בוצעה מסירה של כתב התביעה המופרך וההזוי לנתבעים.

להלן התלונה:

העיתונאים לורי שם טוב ומוטי לייבל, מומחים אוטודידקטיים לשיטות הפעולה של עובדות סוציאליות, משמשים מוקד לפעילות חברתית עקב סיקור אינטנסיבי של סיפורים אנושיים, בהם אנשי משרד הרווחה חטפו ילדים למוסדות ו/או ניכרו ילדים מהוריהם באמצעות תסקירי שקר ו/או ועדות רווחה שדינן חרוץ מראש.

סיקורי עבודה עיתונאיים של שם טוב ולייבל, מעוררים עניין בתקשורת, ומסתיימים בכתבות ענק בטלויזיה נגד משרד הרווחה ונגד שרלטנים המתפרנסים ממצוקות הורים שלוחמים להחזיר את ילדיהם הביתה.

את עו"ד קליין הכרנו בשנת 2013, היא הציגה עצמה כמזדהה עם העבודה העיתונאית שלנו וביקשה שנפנה אליה לקוחות. היא הבטיחה שתפעל להחזיר ילדים חטופים הביתה להוריהם ושתפעל גם בכנסת ובלשכת עורכי הדין לשינוי חוק הסעד טיפול והשגחה, שהוא חוק ארכאי שהגיעה הזמן לשנותו.

לא ידענו שמטרתה של חוה קליין היא פרסום עצמי ושכל עניינה לפרסם את עצמה, ושיש לה בעיה חמורה של התמכרות לתאוות פרסום.

מוטי לייבל הפנה אליה לקוחות, אולם מהר מאוד שמע מהלקוחות שהיא גוזלת את כספם ומסרבת לתת עבודה בתמורה. הלקוחות המאוכזבים, הם אלה שפרסמו נגדה שהיא עשקה אותם, רימתה אותם ואף לא התייצבה לדיונים. הם אלה שפרסמו בפייסבוק תיעוד על היחסים שלהם עם עו"ד חוה קליין, כדי להזהיר את הציבור נגדה.

בגלובס, אכסניה בה עובד אמיר טיטונוביץ, בא כוחה של קליין ומפרסם שם כתבות לפאר את עצמו ואת עבודותיו במסווה של "סיקור עיתונאי" פרסם כתבה המכילה שקרים, רפש ומידע בלתי מבוסס על תביעה נגדנו. מעולם לא קיבלנו את כתב התביעה ומי שהפיצה את הכתבה בכל עמוד אפשרי בפייסבוק הייתה חוה קליין.

בכתבה נכתב שחוה קליין "משתרללת" עם יו"ר לשכת עוה"ד אפי נוה, למרות שלא לורי שם טוב ולא מוטי לייבל פרסמו אי פעם שלעו"ד חוה קליין יש רומן עם עו"ד אפי נוה, ומדובר במידע שמי שסיפקה אותו היא עו"ד חוה קליין בעצמה, כדי לפאר את עצמה כבעלת קשרים במסדרונות הלשכה.

מיד לאחר מכן, התראיינה קליין בתוכנית הרדיו אצל גבי גזית והציגה עצמה כמי שנפגעת משיימינג, לא מבוסס, תוך שטענה כי היא לא מכירה אותנו, והציגה עצמה כנפגעת אקראית של שיימינג סתמי, מבלי שהודתה כי היא זו שביקשה שיפנו אליה לקוחות, היא זו שהסתכסכה עם הלקוחות שהופנו אליה, והם לקוחותיה, אלה שפרסמו את החומרים נגדה על מה שהיא עשתה להם.

מדובר בהוכחה נוספת שקליין רודפת פרסום, גם אם הוא שלילי, בבחינת כל פרסום הוא פרסום טוב, שכן היא יזמה הפרסום בגלובס, הפרסום אצל גבי גזית וכך העצימה בעצמה את מעגל המחפשים למעשיה ולרשלנות בה טיפלה בלקוחותיה.

חוה קליין גם התלוננה כי הופץ עליה לשון הרע בכך שפנתה לבית המשפט בשם מכון אותו פתחה, וביקשה להוציא צו מניעה נגד שידור כתבות בערוץ הילדים בטענה שהכתבות מיניות לטעמם של הילדים. היא קיבלה צו מניעה אצל כב' השופטת צ'רניאק, אולם מיד אחר כך צו המניעה בוטל. אלא שחוה קליין מיד פרסמה בכל הערוצים כי היא והמכון שלה "הצליחו" להוציא צו מניעה זמני, לעצור שידורים מיניים בערוץ הילדים. היא לא סיפרה לציבור שצו המניעה בוטל, שכן היה מופרך מיסודו. כל הסיפור הזה נועד למשוך כתבות, בהיותה של חוה קליין לוקה בתאוות פרסום, שזו התמכרות הדורשת טיפול.

העיתונאים המכירים את חוה קליין, הבינו שהתביעה לא נועדה להתנהל בבית משפט, אלא כדי לייצר פרסום לחוה קליין. התובעים גם לא ידעו באיזה בית משפט הוגשה התביעה, ואם בכלל יש כזה דבר המצאה משפטית של תביעה דרך דרך עיתון גלובס. העיתונאים חיכו בסבלנות להמצאת כתב התביעה לידיהם, כדי שידעו היכן להגיש כתב הגנה, אולם עד היום לא קיבלו כל המצאה בשום דרך.

העיתונאים שם טוב ולייבל, אנשים מפורסמים שלא מתחמקים ולא מסתתרים במחילות אפלות. בקלות ניתן לאתר אותם, למסור להם את כתב התביעה, אולם הדבר לא נעשה. כמו שחוה קליין ידעה לאתר את העיתונאים כשהתחננה שישלחו אליה לקוחות, כך יכלה לאתר אותם כדין למסור כתב תביעה כאשר "מסירה כדין" היא זו שקונה סמכות בבית המשפט ולא מסירה וירטואלית על גבי עיתון גלובס.

ואז, שוב התפרסמה באתר גלובס כתבה לפיה חוה קליין קיבלה פסק דין נגד העיתונאים. בכתבה היא הציגה את הדברים כאילו מדובר ב"נצחון מזהיר" והקורא הסביר הוטעה לחשוב שמדובר בנצחון לגופו של עניין, לאחר שימוע הוכחות וראיות בישיבה מסודרת בבית המשפט. הכתבה גם יחסה לרשם אמירות שבכלל לא נאמרו, שכן הוגשה לרשם פסיקתא מוכנה מראש לחתימה, כך שהרשם חתם עליה בחוסר סמכות, כלאחר יד, מבלי ששמע אי פעם את הגרסה הנגדית.

טיטונוביץ חתם את הכתבה תחת הביטוי העמום "שירות גלובס" כשברור שהוא הכותב עצמו.

גם כתבה זו מעידה שחוה קליין לוקה בתאוות פרסום, שכן הפרסום מטעה ושקרי. די בכך שטיטונוביץ כתב בגלובס "חוה קליין רוששה את הנתבעים". הרי קליין אפילו לא התחילה בהליכי הוצאה לפועל. הדרמטיזציה של אימרותיה, והתאווה שלה לכותרות מטילה צל כבד על אמינותה.

נכון שחוה קליין עורכת דין, ויתכן שרק בגלל כך הרשם הזדהה איתה ונעתר לבקשותיה, אולם לא היה מקום לעשות זאת במחיר של פגיעה בזכות הנתבעים ליומם בבית המשפט.

והכי חשוב, חוה קליין לא סבלה נזק. מי שרודפת פרסום, גם אם הוא שלילי, מפיקה תועלת מעצם הפרסום ולאו דווקא נזק, שכן היא ממצבת עצמה כנושא לשיחה, זוכה לסימפטיה והופכת מפורסמת. הרבה מפורסמים הפיקו תועלת מרובה דווקא מסקנדלים בהם היו מעורבים.

אנו מלינים כי לרשם בית המשפט אין סמכות לדון ולהחליט בתביעות אזרחיות שסכום התביעה בהן עולה על 75,000 ש"ח http://www.nevo.co.il/law_html/law01/055_002.htm

לרשם אבי כהן לא הייתה סמכות לחתום על פסק דין בסך 800,000 ש"ח ובוודאי לא לדון בו, כך שהנתבעים פטורים מלמלא אחר פסק הדין.

בנוסף, הרשם לא בדק שהתובעת קליין, כלל לא ביצעה מסירה, לא צירפה תצהיר שליח, לא צירפה שום מסמך, שום כלום. היא כתבה פסיקתא ועליה ניתנה החלטה "כמבוקש". תגובה שהגישה לבית המשפט על בקשה לביטול פסק הדין, הוגשה ללא תצהיר.

לרשם אבי כהן, אין מקום במערכת המשפט. רשם רשלן שלא טורח לדעת מה הם סמכויותיו חתום על סכום מופרך, כשכלל לא התנהל דיון בבית המשפט.