לשכת רווחה חיפה והאפוטרופוס גרשון גרונפלד ביקשו לצמצם מפגשים של קטינה במשפ' אומנה עם אמה הביולוגית. שופט המחוזי סארי ג'יוסי הרחיב המפגשים וציטט את דברי הילדה: "לאמא אני מתגעגעת אליך מאוד שאני אחזור אלייך בקרוב. אני הרי אוהבת אותך מכל האמהות שפעם היו לי. אני רוצה כבר לתת לך חיבוקים ונשיקות ותמיד אוהב אותך יותר מכוווולם…" ע"ד יוסי נקר ייצג את האם ענ"א 51223-02-16

"לאמא xx אני מתגעגעת אלייך מאוד, שאני אחזור אלייך בקרוב. אני אוהבת אותך מאוד. אני הרי אוהבת אותך מכל האימהות שפעם היו לי. אני רוצה כבר לתת לך חיבוקים ונשיקות. תמיד אוהב אותך יותר מכוווולם. את יפה מאוד, את מתוקה ואת תהיי אמא שלי ורק שלי".

מתוך פסק הדין של השופט סארי ג'יוסי, ביהמ"ש מחוזי חיפה, ענ"א 51223-02-16.

בתיק זה, ייצג עו"ד יוסי נקר, מומחה חוק ונוער את האם שבתה הוצאה ממשמורתה לאחר שהתמכרה לסמים. השופטת עדנה בן לוי סברה בתיק  תנ"ז 13279-08-12, כי אין להרחיב את הסדרי הראיה בין האם לבתה ואין להגדיל זמן שיחות טלפון עם הילדה, עקב המלצות האפוטרופוס גרשון גרונפלד.

מדובר באם שבתה הוצאה ממשמורתה בסמוך ללידתה והועברה מאז מספר משפחות אומנה. בשנת 2011 הוחזרה הקטינה לאמה וניתן לה צו השגחה בקהילה. בפברואר 2014 הוצאה הקטינה ממשמורת האם בצו חירום, לאחר שהאם כפי הנראה עישנה סמים, והילדה נשלחה למשפחת קלט. בדצמבר 2014 ביהמ"ש לנוער העביר את הקטינה למשפחת אומנה. האם התמידה במפגשים השבועיים עם בתה, נגמלה מסמים, ועשתה הכל להחזיר את בתה למשמורתה. בדיקת דם לאיתור סמים שנערכה לאם, ללא שידעה עליה מראש, הראתה שהאם נקיה. בחודש נובמבר 2015 הגישה האם לביהמ"ש לנוער (שופטת עדנה בן לוי) באמצעות עו"ד יוסי נקר, בקשה לביטול הנזקקות ודרכי טיפול, ונקבע דיון הוכחות ליום 17/3/16. בנוסף, עו"ד יוסי נקר הגיש בקשה להרחבת מפגשים בין האם לבתה, כשהוא מבקש שהמפגשים יתקיימו מידי שבוע ושיחות הטלפון יתאפשרו בהיקף נרחב.

משרד הרווחה והאפוטרופוס גרשון גרונפלד התנגדו, וטענו כי הרחבת המפגשים "תסכן את התפתחותה של הילדה ויפגמו ביכולתה להתאקלם במשפחת האומנה השלישית". השופטת עדנה בן לוי הסכימה עם קביעות אלו, ועל כך הוגש ערעור למחוזי. עו"ד יוסי נקר טען בערעור כי בית המשפט לנוער לא ביסס את החלטתו על עובדות, אלא על הערכות לא מבוססות של הפק"ס. עוד טען עו"ד נקר, כי האם הביולוגית אינה אחראית על התרסקות משפחת האומנה הקודמת שהייתה לקטינה ואין קשר בין בירור העובדות בדיון ההוכחות לבין בקשת האם להרחבת המפגשים.

האפוטרופוס גרשון גרונפלד(מתפקד בפועל כפקיד סעד), טען כי טובת הילדה להישאר במשפחת אומנה ולא להרחיב הסדרי ראיה.

כבוד השופט סארי ג'יוסי, לאחר שבחן את העובדות קבע:

"הן לקטינה והן לאם רצונות משלהן, ואין זה מקרי כי רצונות אלה משיקים, כאשר שתיהן מעוניינות בקיום אותם מפגשים, בהעמקתם וגם בחזרה לחיים יחד. רצונות אלה יש לשמר ולטפח. הדברים אמורים במיוחד לאור איכותם של המפגשים המתקיימים בין המערערת לבין הקטינה. הקטינה נצפתה שמחה מאוד במהלך המפגשים, היא מצפה לקיומם, היא אוהבת את אמה ומצפה לחזור ולחיות במחיצתה.ניתן להבחין בקשר המיוחד והחם ובהרמוניה השוררת במפגשים בין האם לבין xx, והם מעניקים ל- xx ביטחון, שייכות וערך. על פי אותם דיווחים, המפגשים המלאים אהבה ומיטיבים עם הקטינה, וניתן לראות בתקופה האחרונה כי חל שיפור בתפקודה".

השופט ג'יוסי קובע, כי משרד הרווחה טוען ל"חשש" ערטילאי לפגיעה בקטינה אם יורחבו המפגשים בין האם לבתה, אולם החשש לא מבוסס, וגם אם הוא יקבל את הטיעון שיום למחרת המפגש של הקטינה עם אמא שלה, יש ירידה תפקודית, הוא לא רואה קשר ישיר בין תגובות אלה לאותו המפגש, וסבור כי התועלת לקטינה מאותו מפגש עם אמא שלה, עולה לאין שיעור על "הנזק" שייגרם לה באותו המפגש.

ג'יוסי תוהה כיצד פקידות הסעד חוזות מראש כי "תחול הרעה במצבה של הקטינה עם יורחבו המפגשים" בלי להעמיד זאת למבחן. הוא קובע שמניעת הרחבת המפגשים מסוכנת ביותר משום שאין לדעת מתי כן יהיה ניתן להרחיבם לפי הגישה של משרד הרווחה, במיוחד לאור העובדה שהילדה עברה למשפחת אומנה שלישית לפני מספר חודשים. לסיום, ג'יוסי ממליץ למשרד הרווחה לתת למשפחת האומנה הדרכה מתאימה מגורמים מקצועיים כדי להתמודד עם התגובות של הילדה לאחר המפגש עם אמא שלה.

בסיום פסק הדין כותב השופט:

"בטרם אחתום החלטתי, ומאחר וסקרתי טענות ועמדות הצדדים, ולהם נתאפשר להעלותן לפני, רואה אני מחובתי לציין את דברי xx, במכתב מהעת האחרונה, בו היא פונה לאמה, בזו הלשון:"לאמא xx אני מתגעגעת אלייך מאוד. שאני אחזור אלייך בקרוב. אני אוהבת אותך מאוד. אני הרי אוהבת אותך מכל האימהות שפעם היו לי. אני רוצה כבר לתת לך חיבוקים ונשיקות. תמיד אוהב אותך יותר מכוווולם. את יפה מאוד, את מתוקה ואת תהיי אמא שלי ורק שלי".

השופט ג'יוסי הורה על הרחבת הסדרי הראייה לפעם בשבוע, במקום פעם בשבועיים, ועל מתן שיחות טלפוניות אחת ליומיים במקום פעם בשבוע, והתיר את פרסום פסק הדין ללא שמות הצדדים.

בתיק זה זכתה האם לייצוג של עו"ד יוסי נקר, מומחה חוק ונוער, הידוע בנצחונותיו המרשימים מול רשויות הרווחה.

עד לא מזמן, ג'יוסי נהג לשמש חותמת גומי של רשויות הרווחה, בדיוק כמו האפוטרופוס לדין שאימץ לעצמו זהות של עו"ס, ולכן משרד הרווחה היה בטוח שיצליח לחסום את דרכה של האם להשיב את בתה אליה.

למזלה של האם, השופט ג'יוסי, התעשת בעקבות פרסומים עם ביקורות נגדו, הכשיל את מזימת משרד הרווחה ופתח בפני האם את שערי בית המשפט. אנו צופים, כי הילדה תוחזר לזרועות אמה בקרוב מאוד.

מי שחושב כי התאכזרות שופטת הנוער עדנה בן לוי נגד האם היא יוצאת דופן, טועה. כל שופטי הנוער נוהגים להערים קשיים על הורים עניים בבואם לדרוש את ילדיהם שנלקחו על ידי שירותי הרווחה. עולה כמובן השאלה למה שופטי הנוער מרשים לעצמם לצפצף על החוק ולהוות חותמת גומי של רשויות הרווחה? התשובה פשוטה: במדינת ישראל, כל פסקי הדין של בית משפט לנוער נדונים בדלתיים סגורות, לא מפורסמים בנט המשפט, ואין ביקורת ציבורית. בדיוק בשביל זה נועד בית משפט מחוזי שיכול לשנות לחלוטין החלטות שניתנות שלא על סמך עובדות או ראיות. אלא ששופטי המחוזי, לרוב, מעדיפים מאז ומתמיד לעצום עיניים אל מול סבלם של הורים והעניים בפרט, ולהעדיף את חוות הדעת של העובדים הסוציאליים. פרסום פסק דין זה על החלטת ביהמ"ש לנוער, נותן תקווה להורים, לעמוד על זכויותיהם. כן ירבו פסקי דין אלו.