אבנר הופשטיין מגל"צ: עשה שיימינג לגברים מטרידים ובסוף הנשים עשו לו שיימינג על הטרדה מינית
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p3VHfi-NM
איך שגלגל מתהפך לו. תחקירן גל"צ ששיתף פעולה עם הדס שטייף בעשיית שיימינג לגברים מטרידים, מואשם בעצמו בשיימינג ומעשה מגונה. בומרנג.
מאיפה צצות כל המתלוננות והמוטרדות במדינה? למה הן דוגרות על התלונות שלהן במשך שנים ויום אחד, תמיד לפני איזה משהו גורלי, הן מתחילות לצייץ? איך בכלל אפשר להבחין בין מתלוננת אמיתית שהוטרדה, לבין אחת שיש לה בעיה של אהבה נכזבת, נקמה בגלל שעזב אותה או סתם קנאה בגבר שיש לו מישהי אחרת והמתלוננת רוצה לנקום בה?
במדינה שהפכה את שנאת הגברים לחלק אינטגרלי מהערכים של מגילת העצמאות, אין לגברים האלה כל סיכוי. אבנר הופשטיין למשל היה בעצמו צייד גברים מטרידים שעסק בשיימינג פעיל. גורלם של הגברים נגזר עליהם בתקשורת במשפט שדה, שלאבנר הופשטיין היה חלק פעיל בו. אין צורך בבתי משפט, כי הוקם "בית דין שדה" ע"י שדולת הנשים.
אבנר הופשטיין הוא הפטריארך הבא בתור שמועלה על מוקד האינקוויזיציה הפמיניסטית. נטען נגדו שעשה מעשה מגונה בתחנת גל"צ. היום מספיק שגבר מפסק רגליים, ובטעות מציצה ביצה מבעד למכנס, וזה כבר מעשה מגונה. מספיק שהוא מתכופף ורואים לו חריץ בתחת, וזה גם מעשה מגונה. מספיק שאמר למישהי "איזה קורנת את היום" זה כבר הזמנה לבעילה ביחסי מרות.
מה שמצחיק זה שהוא בעצמו היה שותף לרדיפת גברים מטרידים וביוש בפומבי. הוא הרי עובד יחד עם הדס שטייף. היא מכירה אותו היטב. היא עד עכשיו לא פצתה פה עליו למרות שהיא עובדת איתו. זה מאוד מוזר.
הנה דוגמא מלפני חודש. ינואר 2016 ואבנר הופשטיין מצייץ: "לפעמים העיתונות יכולה דווקא להשפיע. לפני מספר חודשים חשפנו פרשה מחרידה במג"ב: שוטר צעיר "נקם" בשוטרת ותיקה (ש"לא באה לו בטוב", כמו שאומרים) באמצעות מעשה מגונה מחריד ודוחה במיוחד, שפגע בה נפשית ופיזית באופן חמור. הוא נעצר, נחקר, הודה במעשה ואפילו הכיר בכך שעשה זאת בזדון – אבל במקום להעמידו לדין פלילי כמתבקש במקרה כזה, מח"ש והפרקליטות החזירו את התיק ליחידה והסתפקו בדין משמעתי. בעקבות הפרסום שלנו ותלונת עורך דינה של השוטרת, נעשתה הערכה מחודשת בפרקליטות והוחלט לפתוח את התיק מחדש. הבוקר דיווחנו כי השוטר יועמד ככל הנראה לדין פלילי, בכפוף לשימוע. כך הפכנו תיק מסויט ממטויח למטופל. כי מעשה מיני מגונה שמחולל גוף ונפש אינו בגדר "עבירת משמעת" אלא עבירה פלילית לכל דבר".
בקיצור אבנר הופשטיין היה שופר פמינאציה, ועכשיו הפמינאציה התהפכה עליו. מוסר השכל, גבר איננו יכול לקנות תעודות ביטוח מתלונות שווא אצל הדס שטייף ושדולת הנשים. אבנר הופשטיין חטף נשיכה מהנחש, מה שכנראה מגיע לו.
בניוז 1 מדווחים שראש מחלקת התחקירים המושעה של גלי צה"ל טען כי מעולם לא נמסר לו על תלונה על הטרדה מינית נגדו, אך ל-News1 נודע כי עבר שני שימועים בטרם הושעה ובטרם פורסמו החשדות התערבות בכירים בגל"צ העבירה את ההכרעה לראש אכ"א
ראש דסק התחקירים המושעה בגלי צה"ל, אבנר הופשטיין, טען בתגובה לפרסום דבר השעייתו בחשד להטרדה מינית של חיילות כי הוא אינו יודע במה מדובר. אולם ל-News1 נודע כי בטרם הושעה על-פי הנחיית ראש אגף כוח אדם בצה"ל, אלוף חגי טופולנסקי, עבר הופשטיין שני שימועים הנוגעים לחשדות הללו. השימוע הראשון נערך אצל הממונה על חוק מניעת הטרדה מינית בגלי צה"ל; והשני אצל מפקד התחנה, ירון דקל.
"מעולם לא נמסר לי על-אף תלונה על הטרדה מינית שהוגשה נגדי ולא ידוע לי על תלונה כזאת. הטענה שניסו 'לסגור' איתי את הפרשה היא שקרית לחלוטין", אמר בתגובה לפניות אליו, תגובה המתבררת עתה כמופרכת.
מפרטים חדשים שנודעו ל-News1 עולה עוד, כי בין החשדות שנבחנים – גם חשד לביצוע מעשה מגונה בפומבי בפני חיילות המשרתות בתחנה, ולא רק הערות מילוליות הנושאות אופי מיני. עוד נודע כי לאחר השימוע שנערך אצל מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, החליט דקל להשעות את הופשטיין מעריכת התוכנית בוקר טוב ישראל, אך השאיר אותו בתפקידו כראש מחלקת תחקירים בתחנה. החלטה זו עוררה את זעמם של בכירים אחרים בתחנה, אשר שוחחו עם החיילות שהתלוננו על הופשטיין ושלטענתם אמרו להן החיילות שהישארות הופשטיין בתפקידו בגלי צה"ל תפגע בהן. התערבות זו הובילה להעברת הפרשה להכרעת ראש אגף כוח אדם בצה"ל.
אבנר הופשטיין עשה טעות. הוא ביקש צו איסור פרסום על שמו. היום זה לא יעיל. הפטפטת של שדולת הנשים כל כך להוטה לעשות שיימינג שאי אפשר להתחמק מהן. הדרך הכי טובה להתמודד עם הסיפורים האלה היא להתראיין מייד לתקשורת (עדיף אצל שוש מולא) ולספר לכולם מי הן המטורללות שממציאות את הסיפורים, מה הבעיות הפסיכיאטריות שלהן, ולמה הן ממציאות נגדו את תלונות השווא. הכחשה גורפת איננה מספיקה. זה לא משביע את ייצר המציצנות של הקהל.
אבנר הופשטיין הוא בחור נאה וגם מוכשר. ראש דסק התחקירים בגלי צה"ל, עיתונאי חוקר וחבר ועד עמותת "העין השביעית". במאי ב"מבט שני", מרכז סדנאות הכתיבה באוניברסיטה הפתוחה ומרצה לעיתונות באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת עמק יזרעאל. אין להתפלא שכל מיני נשים מאוכזבות מתאהבות בו, וכשהוא לא שם עליהן קצוץ, הן נוקמות בו.
