יצחק עמית בתפקיד ג'ורג' אורוול: להכניס כמה שיותר נוער למוסדות נעולים כדי לספק פרנסה לחונטה. יצחק עמית מזדהה כשופטת בסיום ההחלטה. אורוול שמח! בש"פ 519/16
שורה של החלטות לא רציונליות ופוגעניות ביותר כלפי אזרחי ישראל מעמידות את השופט יצחק עמית בשורה הראשונה של צוררי ישראל, ובמקום הראשון בבית המשפט העליון האוחז בתואר ה"שופט הרע ביותר במדינת ישראל".
לפנינו עוד החלטה של השופט יצחק עמית המדיפה ריח של התעמרות באזרחים ושנאת אדם פרופר. בסיום ההחלטה הוא מזדהה כ"שופטת".
שופט זה תמיד דואג לתבל את החלטותיו בכל מיני מילים יפות המציירות אותו כמי שדואג לאזרחים, נשים וטף. בפועל הוא משרת של תורת "חוות החיות" של אורוול. כלומר: יש מיוחסים ויש "עמך". העמך צריכים לשרת את המיוחסים, ותפקיד בית המשפט הוא לדאוג שהמיוחסים יוכלו להפיק כסף מהעמך.
הפעם מדובר בקטינים שמוגש נגדם כתב אישום על עבירות קטנות כמו בריחה ממשמורת (מעונות), תיגרה, עישון צינגלה, מריבה פה, מריבה שם, וגם דקירה בקטטה. רוב הנוער המעורב בתיקים אלה הם אתיופים ורוסיים. את כולם רוצה השופט יצחק עמית לראות מאחורי הסורגים, והוא רוצה ששכבת המיוחסים תוכל להפיק כסף מהם. לכן הוא "קורא" להקים מעונות נעולים לנוער עבריין. האירוניה היא שמי שנכנס למעונות הנעולים הללו, דמו מותר. זה יותר גרוע מבית כלא. יש חובת השתתפות בטיפולים עם עובדות סוציאליות ופסיכיאטרים פולשניים. יש שם חדרי הענשה ובידוד וכמובן חובת נטילת תרופות פסיכיאטריות. כבר עדיף לשבת בכלא כדי לחכות למשפט.
אבל מעון נעול משרת את החונטה. זה מספק פרנסה לעמותות, לכלאים, לפסיכיאטרים, עו"סים ומטפלים למיניהם, כולל קציני מבחן. בקיצור כל הטיפוסים שהנוער העבריין שונא לפגוש ועצם המפגש עימם מעורר בנוער אנטיגוניזם ברמה כזו, שהם רק רוצים לברוח. אז הם בורחים, אין להם כסף, הם מנותקים מהמשפחה, ואז הם נאלצים לגנוב, ולהיכנס שוב פעם למעון נעול, וחוזר חלילה. מעונות נעולים נועדו לאכלס את מי שחשוד בעבירה עד המשפט שלו. גישה הומנית יותר היא שמי שעדיין לא הורשע צריך לחכות למשפט שלו מחוץ לכתלי מוסדות הרווחה והשב"ס כי הוא לא הורשע. הגישה של יצחק עמית היא שכל מי שמגישים נגדו כתב אישום הוא פושע מועד וצריך לנעול אותו ואת כל החברים שלו עד להרשעה האוטומטית, כדי שכשיגדל יהפך פושע מועד ויספק כמה שיותר פרנסה לבתי המשפט, השב"ס והמשטרה.
באתרים אחרים פסק דין זה מסוקר אחרת לגמרי. השופט מצוייר שם כאנושי. אבל מי שכותב באותם אתרים לא רואה מה התוצאה הסופית. במקום לשחרר את הנער הבייתה, השופט יצחק עמית משאיר אותו במעצר עד תום ההליכים. אילו באמת היה אכפת ליצחק עמית המהנוער הזה, הוא היה משחרר את הבחור הביתה, למרות שדקר.
בהחלטתו, אומר עמית, שבית המשפט העליון קרא לממשלה פעמים רבות לפתור את מצוקת המעונות הנעולים לקטינים עבריינים – אך ללא הועיל. הוא תוהה מדוע המדינה מחמיצה את ההזדמנות להשיב אל חיק החברה נערים שיוכלו להפוך לאזרחים מתפקדים. "אין בדעתי להצטרף לקריאות אלה, שלא הועילו, ונראה כי הגיעה העת להרים ידיים ולהתייאש". זוהי התבטאותו חסרת התקדים של שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, לנוכח העובדה שהמדינה מתעלמת מזה שנים מפניותיהם של עמיתיו בנוגע למחסור הקשה במעונות נעולים לעבריינים קטינים. [המדינה אגב, לא מתעלמת. היא יודעת שהקטינים האלה יברחו מהמעונות האלה].
"פעמים רבות חזרה הפסיקה וקראה לרשות המבצעת לפעול בהקדם לשינוי המצב העגום של מצוקה במקומות נעולים לנוער", אומר עמית ומצטט לדוגמה פסקי דין של אליקים רובינשטיין ועדנה ארבל עוד משנת 2012. "כך יש להוסיף עשרות קריאות של שופטי נוער, שתורתם-אומנותם בכגון דא, כמי שנותנים מדי יום החלטות ופסקי דין על-פי חוק הנוער". בהקשר זה אומר עמית שהוא מרים ידיים מתוך יאוש, אך מוסיף סקירה ארוכה יחסית על המצוקה בה שרויים נערים אלו ועל התעלמותה של המדינה ממצוקה זו. הוא אומר:
"במדינת ישראל דהיום, מאות נערים ונערות נפלטים מדי שנה ממסגרות שונות ואף חיים ברחוב, פשוטו כמשמעו, עשרות אלפי תיקים פליליים נפתחים מדי שנה כנגד בני נוער, ומתוכם, מקרים רבים של עבריינות נוער קשה מובאים בפני בתי המשפט מדי שנה. "אך על-אף נתונים אלה, עומדים לרשות שירות המבחן ולבתי המשפט, שלושה מעונות נעולים בלבד המופעלים על-ידי רשות חסות הנוער, ואשר יכולים לשמש גם כחלופת מעצר חלף מעצר מאחורי סורג ובריח". אולם כל אחד ממעונות אלו מיועד לאוכלוסייה ספציפית – גילעם לנערים צעירים, מצפה ים לנערים מבוגרים יותר ונוף הרים לערבים – כך שלמעשה לכל נער יש מעון אחד בלבד. ואילו לנערות יש שני מעונות בלבד – מסילה ורותם.
הנחתו של הכלכלן הסמוי
עמית ממשיך: "הבעיה אינה רק של מחסור במעונות נעולים ובמספר המקומות בתוך המעונות הנעולים הקיימים. הבעיה באה לידי ביטוי גם בחוסר מדריכים ואנשי צוות. המדובר בעבודה קשה, שוחקת, ואף מסוכנת, וככל שידיעתי מגעת, מעון מצפה ים אף אינו מופעל כיום בתפוסה מלאה עקב כך. [זה ממש לא נכון כי הנוער פשוט מסרב להיכנס למקומות המזוויעים הטאלה ומעדיף לשבת בבית הסוהר].
אומר יצחק עמית: "בית משפט זה אינו ממונה על שכרם של מדריכים ואנשי צוות, וייתכן כי שכרם של אלה מהווה הוצאה נכבדה על הקופה הציבורית. אך גם 'הכלכלן הסמוי' שבכל אחד מאיתנו יכול להניח כי לעיתים חיסכון של X שקלים בצד אחד, עשוי להוביל להוצאה של 5X בצד השני של המשוואה. "אכן, לא כל המשאבים המושקעים בנער זה או אחר על-ידי רשות חסות הנוער וגורמים נוספים נושאים פרי, אך סיפורי הצלחה יש ויש. ובכלל, מדינת רווחה אינה יכולה להרשות לעצמה להחמיץ הזדמנות להשיב אל חיק החברה נער שבבוא היום יכול לשנות אורחותיו ולהפוך לאזרח מתפקד במקום עבריין ואסיר. כל זה יכול להיעשות, מבלי לוותר על האינטרס החשוב של ביטחון הציבור. [כל זה כמובן שטויות. לא הונחו בפני השופט שום ראיות לרמות השכר במעונות, וזה לא היה הנושא של ההחלטה שנתבקש לתת. פתאום כל שופט משחק אותה אלוהים עם ידע בכלכלה, ובכל מיני דברים שבכלל לא ביקשו ממנו לשפוט בהם].
להקים מעון נפרד לעצורים
"ככלל, מעונות נעולים אמורים לשמש כמסגרת חינוכית-טיפולית לנוער, לצורכי אבחון והסתכלות וכדרך טיפול על-פי חוק הנוער, ולא לצורכי חלופת מעצר חלף מעצר מאחורי סורג ובריח. עם זאת, העדר חלופת מעצר במעון נעול קולעת את בתי המשפט לדילמה קשה, אם להותיר את הנער בבית המעצר או לשחררו לחלופת מעצר בית או חלופת מעצר מוסדית אחרת, חלופות שמטבע הדברים 'חלשות' יותר בהיבט של ביטחון הציבור.
"ודוק: חלופת מעצר באחד משלושת המעונות הנעולים האמורים לעיל אינה מצב אידילי כלל וכלל, מאחר שמעונות אלה נועדו במקורם לנערים במצוקה או לנערים שההליכים המשפטיים בעניינם כבר נסתיימו, ולא מצבם של אלה כמצבם של נערים הממתינים לסיום ההליכים בעניינם. המצב הרצוי הוא להקים מעון נעול שיוקדש כולו לקטינים לגביהם הורה בית המשפט על מסגרת נעולה, כתחליף למעצר עד תום ההליכים בין כתלי בית הסוהר. אין אלא לקוות כי לא נידרש להמתין לחמורו של משיח עד שתוקם מסגרת כזו". [אכן השופט חושב שנמתין לחמור של המשיח, אבל לחמור עצמו לא צריך להמתין. הוא חתום על פסק הדין].
הדברים נאמרו בהחלטתו של עמית לדחות, מחוסר ברירה, כביכול, את ערעורו של מי שהואשם בהריגה בהיותו בן 17 על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. שירות המבחן הציע חלופת מעצר בדמות מעון נעול, אך באלו אין מקומות ורשימת ההמתנה ארוכה, ובשל כך יישאר הנער במעצר מלא. את הנער ייצג עו"ד תומר אורינוב, את המדינה ייצגה עו"ד שרית משגב, ואת משפחת הקורבן – עו"ד סהראב שייח-יוסף.
