השופט המעורער בנפשו שמאי בקר, סדיסט איום ואכזר עם אופי של מנגלה – אימה וטרור באולם בית המשפט

מזה שנים שהשופט שמאי בקר, יושב על כסאו בביהמ"ש שלום ת"א כשופט פלילי, ולא יודעים מה לעשות איתו מרוב תלונות הציבור. מדובר בבריון סדיסט, עם אופי גרמני, המזהם את מערכת המשפט בהתנהגותו הבהמתית והגסה.

שמאי בקר מבייש את מערכת המשפט, והחליט לחסל את כל ההורים שמוחים על פשעי משרד הרווחה. ויש לזכור: מדובר בפרקליט לשעבר המורגל בתפירת תיקים לחפים מפשע וכל שהוא רואה לנגד עיניו זה איך להכניס כמה שיותר אנשים לכלא. שמאי בקר, ייצג בזמנו את רונית צור, זוהמה צוררת של משרד הרווחה שניתקה אלפי אבות מילדיהם, בתביעה נגד העיתונאי יעקב בן יששכר. להלן לקט תגובות קטן שריכזנו שכתבו עליו ב- 2015:

"המטורף היחידי בפרשה זו הוא השופט שמאי בקר, אשר מתעלל בגבר גרוש. מדובר בשופט שפל שקרן וזייפן פרוטוקולים סידרתי. והרי כבר נאמר על השופט בקר ע"י ציפי לבני שרת המשפטים לשעבר כי "הוא סרטן בלב האומה". לידו השופט ציון קפאח הוא צדיק גדול. כמי שבאמת מכיר את הפרשה מקרוב ניתן לומר שמי שיכול לרשום שהסובל העיקרי הוא השופט זה רק השופט שמאי בקר בעצמו. לך הביתה בקר, בכך תזיק רק לבני ביתך ולא לאנשים חפים מפשע אשר בחרת להתעלל בהם. גם כן צדק…".

"שמאי בקר שופט  איום ומזעזע, ברוך שפטרנו מעולו של שמאי בקר".

"היה שופט איום ואכזר. היה מתייעץ עם החברות שלו הפרקליטות איך להרוס חיי גברים. היה מנתק ילדים מאבות ושולח אותם בסיטונאות לכלא, אומר לגברים לוותר על הילדים שלהם. הוא שופט מושחת, בבלוג אחד קראו לו מופקר וטייחן".

שמאי בקר מעורר בנו תחושת גועל. אנו תמהים מה לומדים שופטי ישראל בקורס לשפיטה? דיני סאדיזם? דיני שנאת האדם? דיני החארטה בארטה? לפנינו שופט גועלי ודוחה במיוחד אשר הגיעה אליו עיתונאית שנפגשה עם שר הרווחה שהביא את מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן.

נטען על ידי שמאי בקר, שהעיתונאית הפרה את פרטיות מנכ"ל משרד הרווחה, משפרסמה את הקנסות והדוחות האינסופיים שהוא צבר ולא ביקשה את תגובתו. כשהרווחה מוציאה כתבות באמצעות יחצ"ן הזבל שלה לעיתונות, הם אף פעם לא מבקשים את תגובת הלקוחות שלהם. על פרסום דוחות מנכ"ל משרד הרווחה נגזר דינה של העיתונאית, והשופט האכזר החליט להרשיע את העיתונאית לפי עבירה של סעיף 2 (5) לחוק העונשין.

האם שמאי בקר, מצפה שאם פקידת סעד מחליטה להוציא ילדים ממשמורת הורה, ההורה צריך למסור את הילד בשמחה ובששון לפקידת הסעד שתשים את הילד במעון ללא אהבת אבא ואמא? כך בדיוק היה בימי הנאצים, כאשר ציפו מהיהודים למסור לנאצים את כל מה שיש להם ולעמוד בתור כדי למות. אז עכשיו במדינת ישראל אנו רואים שופט ממין זכר, שאין לו מוסר, אין לו רחמים והוא מרשיע, כי הוא חושב שזה התפקיד שלו, להרשיע אנשים על כך שלא הסכימו מרצון להיפרד מילדיהם הקטינים.

קראנו את הכרעת הדין של השופט הסדיסט וחשנו גועל. גועל על שקיים כזה שופט, גועל על כי יש לו בני משפחה שחושבים שהוא משרת את מדינת ישראל, ושזה כבוד גדול להיות שופט. אז בטח שזה לא כבוד גדול להיות שופט שמתעלל באימהות ומטיל כתם פלילי על מי שנלחם להשאיר את ילדיו במשמורתו. נאחל לשמאי בקר שיצא לחופשה ולא יחזור ממנה למערכת המשפט. שופט סדיסט עם אופי של מנגלה. ברור לכל מי שעומד מולו, שאם היה קרמטוריום באולמו, הוא היה מוריד בהנאה את הראש של הנאשם כשהוא מחייך בסיפוק. הצליח לחסל עוד יהודי. לא סתם ההורים שלו בחרו לו שם של צורר: שמאי. זד רשע, כשהוא רואה שמי שעומד מולו במצוקה, הוא מנצל את המצוקה וכותב שקרים על גבי שקרים בפרוטוקול שלו, כדי למעוך, להשפיל ולדרוס את העומד מולו. שמאי בקר, בן 46 שנים נראה בן 60. התנהגותו הגרמנית המוקפדת מבהירה לכל מי שעומד מולו, כשהגרמני שמאי יפול, הוא יתרסק. זה יקרה בקרוב מאוד.

פרסום דוחות החניה של סילמן, הם פרסומים מותרים. דוח חניה כתב אישום שמותר לפרסום, ונראה שלשופט זה בכלל לא אכפת מה נאמר ומה לא נאמר, העיקר שהוא יכול להרשיע ולצבור כמה שיותר הרשעות. אנחנו גם לא רואים כל הפרת פרטיות בפרסום זה.

אנחנו רק יכולים לייחל לכך שיפטרו את ההזוי שמאי בקר, ושבני המשפחה שלו יקראו שורות אלה וידעו שמדובר בשופט שהמיט קלון בושה למדינת ישראל, ובושה למערכת המשפט.

לגבי יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה שנבעט בבושת פנים ממשרד הרווחה, מה אפשר לצפות ממי ששרת את פקידות הסעד? הרי כולן באיכות אנושית ירודה ביותר. הזבל של הזבל הולכת להיות פקידת סעד. העניין הוא שלאחרונה יש יותר מידי סיפורי זוועות על פקידות הסעד, כולל חטיפת תינוקת מרחם אימא היישר מבית החולים ליס בת"א.

• עדכון מתאריך 17/5/16. אנחנו ידענו את זה ראשונים! שמאי בקר לא סתם סדיסט עם אופי של מנגלה, הוא אשמדאי זקן שחשוד בביצוע עבירות מין חמורות בבתו. איך ההרגשה להיות בצד השני של המתרס?

נו, מי אמר שלשופטים בישראל יש דם סמוק יותר?  מי אמר שלשופטים מגיע מסלול VIP בנתב"ג כדי שלא יפגשו את פשוטי העם? מי אמר ששופטים סוררים מקבלים יחס מועדף, וצא"פים אוטומטיים? הנה צא"פ אוטומטי שהוצא ע"י השופטת עינת רון, אשר מטפלת במעצרו של השופט שמאי בקר, שחפן את שדיה הנעריים של ביתו בת הקטנטנה, ונגע לה באיברים מוצנעים לשם ביזוייה ופורקנו האישי. את החקירה נגדו מנהלת הפרקליטה שירה שקדי לייטרסדורף, אשר מופיעה אצלו באופן תדיר, בפיקוח על היחידה לחקירות הונאה מרכז.

השופט שמאי בקר נעצר בתאריך 19/4/2016. בפני כבוד השופטת עינת רון בראשל"צ התייצב רס"ב אמיר מאי טנא, ודרש צו איסור פרסום עד ליום 23/8/2016. השופטת עינת רון נעתרה לבקשה והוציאה צא"פ ל- 4 חודשים. הצו ניתן ללא שם החשוד.

בינתיים העוזרת המשפטית של השופט שמאי בקר חתמה על הודעות שקריות בהן היא מודיעה כי הוא "חולה". אין ספק שעו"ד שחר בוקוולד ביצעה עבירה פלילית בעצמה כאשר חתמה על הודעות שקריות, ביודעה כי השופט עצור וכל זאת כאשר סמל מדינת ישראל מתנוסס על המסמכים. במקרה זה יש להעמיד את שחר בוקוולד לדין על זיוף מסמכי בית משפט, ועל ביזוי סמל המדינה, שכן כעת עובדי המדינה יוצאים שקרנים, מוכנים ומזומנים לשקר ולטייח. הנה דוגמא למסמך שקרי שיצא מבית המשפט השלום בת"א, מטעמה של שחר בוקוולד.

קרדיט להדלפה הראשונית יש לתת  לאלי סניור מ- Ynet שהפיץ כי ישנה "פרשה החמורה שבמערכת המשפט מנסים להסתיר". ממידע שהגיע ל-ynet עולה כי אישיות בכירה במערכת המשפט נמצאת בחופשה זה כמה שבועות בשל פרשה שמוסתרת מהציבור. האיש היה קשור לפרשות שעוררו הד ציבורי: "נעלם ביום אחד. המציאו סיפור שיצא לחופשה ביוזמתו".

לדברי אלי סניור, אישיות משפטית בכירה שמאי בקר, עומדת בלב פרשה שמסעירה את מערכת המשפט – ויש מי שדואג שהציבור לא ידע עליה. על פי מידע שהגיע ל-ynet, אותה אישיות שמאי בקר נמצאת זה כמה שבועות בחופשה כפויה בנסיבות חמורות לכאורה, שמוסתרות מהציבור.  למרות הניסיונות במקום עבודתו של האדם להסתיר את הנסיבות האמיתיות להיעדרותו, הפרטים עברו מפה לאוזן. מתברר כי גם גורמים בכירים מאוד נוספים שלא קשורים למערכת המשפט מעורים בפרטי הפרשה, וגם הם מעדיפים בשלב זה שלא להביא אותה לידיעת הציבור. נראה כי בתקופה הקרובה לא יהיה מנוס מקבלת החלטות בעניין מצד המערכת המשפטית.

פרטי הפרשה המלאים ידועים בשלב זה לבכירים במקום עבודתו של האיש, ובינתיים הם מחכים לתשובות בנוגע לעתידה בזמן שחומרים רבים נעמים על שולחנו ללא טיפול.
האיש עצמו, שמאי בקר, שנחשב לאהוד ומקובל בקרב עמיתיו לעבודה, היה קשור לפרשות שעוררו הד ציבורי ומוכר כמקצוען מהשורה הראשונה.  אחד מחבריו לעבודה סיפר: "האיש נעלם פתאום ביום אחד, ניסו להמציא פה איזה סיפור שזו חופשה שיזם בעצמו, אבל זה היה מצוץ מהאצבע כי הוא לא אמר לנו שום דבר לפני על כוונתו לצאת לחופש".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4804050,00.html

לא ברור מדוע אלי סניור לא מפרסם מיהו השופט. מדובר בביזיון גדול לעולם העיתונות בישראל. עיתונאים כבר אינם יכולים לדווח על האמת בזמן אמת. כולם מפחדים מתביעות לשון הרע ומכתבי אישום של הפרקליטות על העלבת שופטים וביזוי מערכת המשפט. כך מאלחשת  העיתונות את הציבור להאמין שאין שום דבר רקוב בממלכת ישראל.

כמו כן, אלי סניור איננו מספר שהשופט שמאי בקר כבר מזמן עלה על רשימת החיסול של פרקליטי המדינה, שכן הוא בדרך כלל נוזף בהם, ואפילו מזכה לפעמים. זה מאוד מכעיס את הפרקליטות (ואת שדולת הנשים) ולכן היה ברור שהוא על הכוונת של מחלקת תפירת התיקים בראשות שירה שקדי לייטרסדורף.

רק לאחרונה התייצבה הפרקליטה שירה שקדי לייטרסדורף אצל השופט שמאי בקר, בכתב אישום הזוי שהגישה נגד העיתונאית לורי שם טוב על חשיפת מעללי מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן.  שמאי בקר שידע שראש מחלקת תפירת התיקים בכבודה ובעמצה מתייצבת בפניו, נאלץ בעל כורחו להרשיע את לורי שם טוב, כעיתונאית, בגין פגיעה בזכות לפרטיות של מושא הכתבה, יוסי סילמן. לא הייתה לו ברירה, שכן אם לא היה מרשיע, היה נתפר נגדו תיק. מה ששמאי בקר לא ידע זה שמאחורי גב, הכינו לו תיק עסיסי של מישוש וחיפצון איברי המין של ביתו הקטנה.  גזר הדין בעניינה של לורי שם טוב נדחה, כביכול בשל "מחלה", אולם זוהי הנקמה משמיים של לורי שם טוב, בשופט שהרשיע ללא בסיס וללא תשתית עובדתית, ואשר פגע בחופש העיתונות. יצויין שגם שופטות אחרות אשר פגעו בלורי שם טוב, כמו רות חנוך מבית המשפט לנוער שחטפה לה את הילדים למרכז חירום, חטפה עונש משמיים, ונפלה מהמיטה בתוך אנייה באלסקה ושברה את כל הצלעות. נראה שמשמיים דואגים לנקום את נקמת ילדיה של לורי שם טוב שהוצאו מחזקתה.

דוגמא למסמך שקרי שיצא מבית המשפט השלום בת"א, מטעמה של שחר בוקוולד.

השופט שמאי בקר נולד בשנת 1969 בישראל. בשנת 1987 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. עד לשנת 1991 שירת כקצין בצה"ל בחיל נשים. ב-1995 סיים לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב עם תוצאות לא מזהירות, והתמחה בבית המשפט המחוזי תל אביב, אצל השופטת ורדה אלשיך, מי שלימדה אותו ששופטים הם מורמים מעם ומגיע להם מסלול VIP. בשנים 1996 עד 2010 שימש כפרקליט בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) ובשנת 2000 שימש כעוזר היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות המדינה.   בשנת 2006 סיים בקושי רב לימודי תואר מוסמך במינהל ציבורי באוניברסיטת HARVARD. עם שובו מלימודיו בארה"ב, שימש כאוסף חומר בוועדת וינוגרד, לבדיקת המערכה בצפון. באוגוסט 2010 מונה לכהונת שופט בתי משפט השלום במחוז תל אביב.  מאז הוא נודע ב"קשיחות מיותרת ופוגענית".

כך כתבו עליו:  "הרטוריקה של השופט בקר אחידה: לרבות מהחלטותיו הוא משווה נימת עלבון כמעט אישי מהתנהגותו של הנאשם, מהאמון שכביכול ניתן בו והופר. הוא מקפיד לשדר לשומעיו שהוא רואה בהפרת תנאי המעצר כסטירת לחי למערכת, כעדות לאופי עברייני, אפילו למבנה אישיות, כהפרה של האמון האישי שניתן בהם, כפגיעה מתמשכת מצידם בשלטון החוק". כך בדיוק מתנהגים יוצאי הפרקליטות כאשר הם ממונים לשופטים:  הם רואים באזרחים כזבל אדם ושצריך להכניס את כל המדינה לבתי סוהר.

נכתב עליו ש"אי-אפשר לטעות בשופט שמאי בקר על עברו כפרקליט. באולמו שוררים רוח שלטון החוק, הסדר הציבורי והמשמעת. מסמסי הסלולאריים, קוראי העיתונים, אוכלי המסטיקים, מרשרשי השקיות, המסתודדים למיניהם והרוכנים לעבר עורכי דינם – נקראים לסדר, ננזפים ואף מוצאים מהאולם.  השופט בקר רואה פעולת מיסמוס חרישית בקצה האולם, בלא כל קול. הוא עוצר את הדיון, כמו גסטפו, מסתכל במבט צבאי מצומצם לעבר היושב באולם, מגביה את המצח, ומורה למפריע להפסיק. אחרי פעמיים-שלוש הוא גם מוציא מהאולם. ניכר שהשליטה באולם הדיונים חשובה לבית המשפט.

בעת בה הוא מקפיד על טוהר וסדר אולמו, נדרש השופט בקר לשפוט בעניינם של מפרי מעצרי בית. מדובר בנאשמים שנעצרו עד תום ההליכים ומעצרם הומר בשחרור לבית, בליווי פיקוח צמוד ושלל תנאי מעצר בית וערבויות. ההחלטה המקורית על מעצר הבית ניתנה על-ידי שופט אחר, ובימים שביקרנו באולם השופט בקר בבית משפט השלום בתל אביב הופיעו בפניו אלו שנתפסו בהפרת מעצר בית. דומה שתוכן תיקיו הקרין אף על האווירה באולם – שקט וסדר נדרשים בבית פנימי זה, בשם אכיפת רעיון מעצר הבית.

במקרה הראשון, התבקשה דווקא חלופת מעצר בית לעצוּר, חולה סכיזופרניה צעיר, היות שאסירים אחרים מכים ומתנכלים לו. הוא נעצר בשל חטיפת ארנק, ובעברו חמש הרשעות קודמות. אמו הקשישה של הנאשם, אישה מוכת יום שמנסה לשמור על כבודה ובאה לבית המשפט במיטב בגדיה הפשוטים, מתעקשת להתקרב לבנה ולחבקו, ולהוסיף שהם מתחייבים לשלומו בבית. השופט מורה לה בנוקשות להתרחק מבנה הנאשם, קוטע אותה ולא מאפשר לה לדבר, לא אליו ולא לבנה. "מצבו הנפשי אינו מהפשוטים", מכתיב השופט את החלטתו: "חוות דעת פסיכיאטרית קבעה שהוא כשיר לעמוד לדין, שירות המבחן קבע שחלק משמעותי ממצבו הוא בשל יחסיו הסבוכים עם הוריו. בהיעדר חלופה רלוונטית ובהיותו אלים, ייוותר בכלא. אודה לשב"ס אם יוכל לבחון את השמתו באגף מתאים". לאמא שביקשה להוסיף מילה אמר: "עוד מילה אני מביא את המשמר ומוציאך החוצה".

שלל נימוקי עורכי דינם של מפרי מעצר הבית ססגוני במיוחד. כולם יצאו רק לרגע, רק במקרה, רק לרופא, רק בפעם הראשונה, רק נצפו בטעות במקום אחר. אחד רק ירד להתקנת גז, השני רק קיבל את פני כלביו שחזרו מטיול, לשלישי המשגיחה התעכבה ולכן יצא בלא ליווי, כמובן, כדי לבדוק ששלומה בסדר. היושב באולם מבין עד כמה החופש שלו שברירי, עד כמה כל מעשה נצפה, מבוקר ומפוקח. עד כמה יציאה למכולת להביא חלב אינה טריוויאלית. עד כמה חופש התנועה הוא עניין נזיל. ובידי השופט בקר הסמכות לשלול אף חופש חלקי זה.

באחד התיקים נצפה עצור בית כשהוא מפר את המעצר ומסתובב ברחוב עם כלביו. לטענת עורך דינו, הוא קיבל את פניהם מטיול, לפי הסדרי ראיה שנעשו לגבי כלבים אלו(!), ולא יצא איתם לטיול. כתב האישום הוא בשל נגיעה באף של בחורה תוך קנטור בן זוגה ותקיפתו. הנאשם זועק שהוא כבר שלושה חודשים במעצר בית. השופט נחרץ ברטוריקה שלו: "חסד עשה בית המשפט עם הנאשם כששיחרר אותו". בית המשפט מחלט חלק מהערבות, דורש השלמתה והחלפת המשגיחה, ומקשה את תנאי מעצר הבית. אבל בלא קשר לתוכן החלטותיו, משתמש השופט בשפה קשה בתיאורם של אנשים אלו.

המדינה בנסיבות אלו תמיד תיחשב כהגונה, או כדברי השופט: "המדינה בהגינותה הגיעה להסכמה עם ההגנה על שעת התאווררות יומית בליווי ובפיקוח צמוד. הנאשם מעל באמון שניתן בו". הנאשם בהליכים אלו מובא אוטומטית כעבריין מועד משהפר את מעצר הבית, אף בלא קשר לחומרתן המהותית של העבירות הראשוניות. וככה, עם הפרה של מעצר בית, מכניסים עוד אנשים ל"מעגל העבריינות".

הרטוריקה של השופט בקר אחידה: לרבות מהחלטותיו הוא משווה נימת עלבון כמעט אישי מהתנהגותו של הנאשם, מהאמון שכביכול ניתן בו והופר.  הוא מקפיד לשדר לשומעיו שהוא רואה בהפרת תנאי המעצר כסטירת לחי למערכת, כעדות לאופי עברייני, אפילו למבנה אישיות, כהפרה של האמון האישי שניתן בהם, כפגיעה מתמשכת מצידם בשלטון החוק. בדבריו לא חס על הסנגורים: "מה נסגר עם מרשך, הוא שם קצוץ על החוק?". באחת ההחלטות הכתיב לפרוטוקול שבית המשפט אינו "כבשה תמימה", ואם הנאשם נתפס רק פעמיים כמי שהפר את מעצר הבית, ודאי היו פעמים נוספות בהן לא נתפס.

כנראה שבכלא מכינים לשופט שמאי בקר דרגש צמוד לשופט מנצרת שכתב שירים ארוטים פדופילים, ומישש את כל בנות המשפחה הצעירות שלו.