בפני כבוד השופטת – נשיאה עינת רון
בעניין:
משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה, המאשימה
נגד
אימן סעדה, הנאשם
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד מיקי ברגר
ב"כ הנאשם עו"ד מור ברכה
הנאשם הובא באמצעות שב"ס
גזר דין
על פי הודאתו הורשע הנאשם בעבירה של איומים.
בתאריך 7/3/12 בעת שהנאשם היה במשמורת חוקית בכלא, הוא התקשר אל משרדו של אורי שמואלי – המתלונן, שהינו עבד סוציאלי, המטפל מתוקף תפקידו, במשפחתו של הנאשם, ואמר לו כי ידאג לפגוע בכל מי שעזר לאשתו של הנאשם וכי "יסגור חשבון עם גבי". גבי הוא העובד הסוציאלי אשר טיפל בעבר במשפחתו של הנאשם.
עוד אמר הנאשם למתלונן כי ישלח אנשים אשר יוציאו את בנו של הנאשם מן המקלט בו הוא נמצא ויעבירו אותו לארץ אחרת.
התביעה הדגישה את הערך המוגן של פגיעה באוטונומיה של הפרט בכלל, לבל יופנה אליו מלל מאיים ובפרט בצורך להגן על עובדי ציבור מפני איומים במהלך מילוי תפקידם. כתימוכין לטיעוניה הציגה התביעה מפסיקתו של ביהמ"ש העליון.
התביעה סבורה כי יש לייחס משנה חומרה לכך כי העבירה בוצעה בעוד הנאשם נתון במשמורת חוקית.
התביעה הפנתה אל תסקיר שירות המבחן ולאמור בו באשר לאופן נטילת האחריות ולתפיסתו של הנאשם את ביצוע העבירה.
לטעמה של התביעה מתחם העונש הראוי נע בין מספר חודשי מאסר בפועל ועד 10 חודשי מאסר ב פועל, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי.
בהסתמכה על ענישה נוהגת, כפי שהציגה לביהמ"ש, עתרה התביעה להטיל על הנאשם, בהתחשב בין היתר, בעברו הפלילי, 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס.
ב"כ הנאשם הדגיש כי מדובר בכתב אישום אשר תוקן לקולא ובחלוף זמן מאז ביצוע העבירה ומאז לא הסתבך הנאשם בעבירות נוספות.  הנאשם הביע חרטה והדברים באים לידי ביטוי גם בתסקיר שירות המבחן.  ב"כ הנאשם הבהיר את הרקע לביצוע המעשים, במצוקה בה היה שרוי הנאשם אותה עת כאשר התבשר כי בנו הוצא אל מחוץ לבית והנאשם היה שרוי בתחושה של חוסר אונים ותסכול, בין היתר כיוון שהיה בכלא. הדברים נאמרו מתוך תחושה של תסכול ולא מתוך רצון לאיים.  ב"כ הנאשם הפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן ולמאמצים שהשקיע הנאשם וכן ציין כי מאז יולי 2014 מצוי אותו בן במשמורתו של הנאשם וכי הקשר בין הנאשם לילד טוב.
ב"כ הנאשם הבהיר כי שירות המבחן אינו בא בהמלצה כיוון שהנאשם לא נרתם להליך טיפולי והוא לא עשה כן כיוון שנבצר ממנו לעשות כן, מאחר שהוא מפרנס את משפחתו והרתמות להליך כזה היתה פוגעת בעבודתו.  עוד הוסיף ב"כ הנאשם כי בעקבות הליך הגירושין הממושך נקלע הנאשם לחובות כבדים והציג מסמכים על כך.  חרף כל אלה, הדגיש ב"כ הנאשם, עשה הנאשם מאמצים להשתקם ולגדל את ילדו ועל כן לטעמו, עתירתה של המאשימה אינה מידתית.
ב"כ הנאשם סבור כי מתחם הענישה הראוי נע בין אי הרשעה לבין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות והציג פסיקה לתמוך בטענתו.  לאור כל אלה, עתר ב"כ הנאשם להטיל על הנאשם ענישה צופה פני עתיד, לצד קנס ופיצוי.
הוגשו מסמכים רפואיים בעניינו של הנאשם ומסמכים המצביעים על חובותיו והשתכרותו עתה.
הוגש גיליון המרשם הפלילי ממנו עולה כי לחובתו של הנאשם שתי הרשעות קודמות, האחת משנת 2012, בגין עבירות של אלימות, איומים והפרת הוראה חוקית והאחרת משנת 2014 בגין עבירה של מעשה מגונה בפומבי.

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם עולה כי הוא בן 37, גרוש ואב לארבעה ילדים, מתגורר עם בנו הבכור ועובד במכון לשטיפת כלי רכב.  את הרקע לביצוע העבירה הסביר הנאשם בתחושת תסכול לנוכח החלטת גרושתו להוציא את בנו הבכור מחוץ לבית, תחושתו זו הועצמו על רקע תחושת חוסר אונים היות ושהה בכלא. הוא מסר כי לאחר שחרורו מן המאסר נפגש עם המתלונן – העובד הסוציאלי ואף הסתייע בגורמי הרווחה להחזיר את בנו להתגורר בבית.
שירות המבחן התרשם כי הוא מקבל אחריות למעשה, אך ניכר לתפיסתו כי אין המדובר באירוע אלים המצדיק התערבות גורמי החוק, במיוחד לאור העובדה כי יישר את ההדורים עם המתלונן ולא היה בכוונתו לפגוע בו.
המתלונן ציין כי מדובר באירוע חריג מבחינתו של הנאשם אשר חצה גבולות אותה עת ועל כן התלונן כנגדו, הוא אינו מצוי בקשר עימו למעלה משנתיים ושירות המבחן התרשם כי הוא אינו חושש מפניו.
שירות המבחן העריך לאור העבר והתרשמותו מהנאשם כי קיים סיכון להישנות התנהגות אלימה מן הנאשם ועם זאת מאז ביצוע עבירה זו לא היה מעורב בהסתבכויות נוספות וכן התרשם שירות המבחן כי הוא חש צער וחרטה על התנהגותו. שירות המבחן התרשם כי רמת הסיכון להישנות אלימות היא בינונית.
שירות המבחן סבר כי ישנה חשיבות רבה לשמירה על קשר עם שירות המבחן, אלא שה נאשם התקשה לעשות כן ולעמוד במחוייבויות. שירות המבחן התרשם כי הוא אינו פנוי להרתם להליך טיפולי מחייב ועל כן נמנע מהמלצה טיפולית.
בהעדר המלצה טיפולית, המליץ שירות המבחן על ענישה מוחשית ויחד עם זאת המליץ לקחת בחשבון את התמתנותו במעורבות פלילית.
העבירה של איומים היא חמורה לכשעצמה. יש בה כדי לפגוע באוטונומיה של הפרט ובשלוות חייו. משנה חומרה יש לייחס לה כאשר היא מופנית כלפי עובדי ציבור, כי אזי יש בה, בנוסף לכך, כדי לפגוע בעבודתם התקינה.
מתחם הענישה הראוי נע בין מאסר מותנה לשנים עשר חודשי מאסר בפועל.
בענייננו מצא הנאשם לאיים על עובד סוציאלי על רקע החלטה להוציא את בנו אל מסגרת חוץ ביתית.  בין אם היתה הצדקה בהחלטה זו ובין אם לאו, מבחינתו של הנאשם או אפילו מבחינה אובייקטיבית, ברי כי אין כל הצדקה בנקיטה באיומים כלפי העובד הסוציאליהממלא את תפקידו.  שומה על בתי המשפט להגן על העובדים הסוציאליים הממלאים תפקידם , שלא אחת הוא כפוי טובה ולעשות כן אף בענישה מכבידה ומרתיעה.
הנאשם ביצע את העבירה בעודו מרצה עונש מאסר בגין עבירות של אלימות ואיומים. נראה, איפוא, כי הליכים פליליים ואף עונש מאסר לא היה בהם כדי להרתיעו.  אם לא החמרתי עם הנאשם כפי שראוי היה לעשות ומעבר לעונש שייגזר עליו עתה, הרי היה זה משום שהתחשבתי בהודאתו באשמה ובהבעת החרטה שלו, כמו גם בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. עוד התחשבתי בכך כי הנאשם מגדל את בנו, מפרנסו ועושה מאמצים לעלות על דרך נכונה.
לאחר שיקול כלל השיקולים ואיזון ביניהם, אני גוזרת על הנאשם –
ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, כפי שהמליץ הממונה על עבודות השירות בחוות דעתו מיום 15/10/15.
שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה איומים.
קנס בסכום של 750 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם ביום 1/2/16 והבאים אחריו בכל 1 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.
הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 1/2/16 בשעה 8.00 ביחידה לעבודות שירות במפקדת מחוז מרכז ברמלה.
מובהר לנאשם כי עליו לעמוד בכל תנאי עבודות השירות ובביקורות הפתע שייערכו בהן.
כל הפרה של תנאי מתנאי עבודות השירות תביא להפסקתן המינהלית ולריצוי העונש בכליאה ממשית.
עותק גזר הדין יועבר אל הממונה על עבודות השירות.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015 במעמד הצדדים.