עלילות רפ"ק ענת קצב – קיללה שיקרה וקודמה ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נגד רון תורג'מן וחברת החדשות הישראלית בע"מ. ביהמ"ש העליון קבע ששפתה היא ביב שופכין
בית המשפט המחוזי מרכז קבע השבוע, כי הקצינה נטלה חלק בחקירה גסה ובלתי חוקית של עדה. לפני שש שנים נאמרו עליה דברים קשים עוד יותר בידי בית המשפט העליון. מאז היא זכתה בפרס הצטיינות ובקידום. לתפארת משטרת ישראל
איתמר לוין, http://www.news1.co.il/Archive/001-D-373528-00.html
כאשר מתפרסמת ביקורת שמותח בית משפט זה או אחר על איש משטרה פלוני, אנו שואלים את עצמנו: מה יקרה לו? האם הוא ייענש? האם קידומו ייעצר? ואולי הוא אפילו ימצא את עצמו מחוץ לשורות המשטרה? בדרך כלל אין אפשרות לענות על שאלה זו, אך מקרה אחד הנחשף ב-News1 אולי מאפשר לקבל אינדיקציה – והיא מטרידה מאוד.
מדובר ברב-פקד ענת קצב, ראש מחלק תשאול ביחידה המרכזית במחוז מרכז. השבוע ספגה קצב ביקורת קשה מבית המשפט המחוזי מרכז על התנהלותם שלה עצמה ושל שניים מחוקריה, כאשר השמיעו איומים בוטים באוזניה של עדה בחקירת רצח. לבעלי הזיכרון החד שבין קוראינו השם נשמע מוכר, ולא בכדי. מתברר, שלפני שש שנים ספגה קצב ביקורת דומה גם מבית המשפט המחוזי וגם מבית המשפט העליון. ומה קרה מאז? שנה וחצי מאוחר יותר היא קיבלה, בהמלצת המשטרה, פרס שוטר מצטיין מנשיא המדינה, ולאחר מכן קודמה בדרגה.
קללות בלתי פוסקות
המקרה הראשון היה כאשר קצב הופקדה בשנת 2007 על חקירת מותו של הנער צחי באשה. היא חקרה את רון תורג'מן בן ה-18 כחשוד בהריגה, וניבלה את פיה ללא הרף. מאבק משפטי של ערוץ 2 הביא לחשיפת קלטת החקירה, ובין היתר השמיעה את הפנינים הבאות:
"מי שאמר שיעזור לך – חרא בלבן… בזמן שהעורך דין שלך ילקק את התחת שלו הכסף של אבא שלך ישפוך עליך… אני לא רוצה להגיד לך מה קורה בבית סוהר עם התחת של האחרים".
לאחר שהודיע תורג'מן כי הוא מתכוון לשתוק, ענתה לו קצב:
"זכות השתיקה שווה לזין פה".
בהמשך עברה קצב לאיים על תורג'מן תוך שהיא מזכירה שוב ושוב את המבוכה שתיגרם לבני משפחתו.
"אני אומרת לך שאני אכתוב בעיתון… שאתה מבסוט ואני אזיין לך את התחת, ואני אשלח לכתובת של ההורים שלך את כל העיתונים", הכריזה קצב.
היא התייחסה אל אמו של תורג'מן במילות גנאי וכינתה אותה "עלובת חיים".
קצב מנעה מתורג'מן שינה, גם כאשר התלונן שהוא ער מזה שתי יממות, ולבסוף אפשרה לו לישון חצי שעה בלבד.
על-מנת להתיש את תורג'מן ולנסות להוציא ממנו הודאה ברצח, מנעה ממנו קצב שינה. לאחר שהתלונן כי הוא עייף וטען כי לא ישן 47 שעות, המשיכה החוקרת בתשאול עוד מספר שעות ואיפשרה לו לישון לאחר מכן כחצי שעה בלבד.
"תירוצים נלעגים ואולי שקריים"
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דאז, עודד מודריק, התייחס להסבריהם של קצב והחוקרים האחרים להתנהגותם וקבע בצורה חד-משמעית שהם מסרו עדות שקר:
"החוקרים אינם יכולים, כמובן, להכחיש את מה שהוקלט וצולם ונשמע בבירור מתוך תקליטור החקירה. הם יכולים רק 'לתרץ' את האמרות וההתבטאויות השונות על תוכנם הוולגרי.
התירוצים נשמעו לי נלעגים (פתטיים) ואולי אף שקריים. ניסיון להקנות משמעות 'ניטראלית' או 'אינפורמטיבית' לביטויים שתוכנם מאיים במפורש… גם בעניין ניבולי הפה אינני מאמין לחוקרים ולהסבריהם".
מודריק קבע, כי קצב הפעילה לחץ בלתי הוגן על תורג'מן באמצעות איומיה וניבולי פיה:
"אני סבור ששני רכיבי ההתנהגות הללו פסולים. השימוש בפגיעה האפשרית במשפחה איננו אמצעי חקירה תקין ואף לא 'תחבולה מותרת'… גסות הלשון של החוקרים לא הייתה במקומה… שפה זו יותר משהיא פוגעת בכבוד הנחקר, היא מַגְלָה כבוד מן הנוקטת בה".
"דברי ביבין"
השופט אליקים רובינשטיין התייחס גם הוא בהרחבה ללשון בה נקטה קצב, ובין היתר אמר:
"המעיין יעיין ותבחל נפשו, אך החלטתי לאחר מחשבה שלא לצטטם כלשונם, כדי לא להכביר דברי ביבין… עסקינן במונחים בסיסיים של כבוד האדם, גם אם הוא חשוד בעבירה קשה ומצבור ניבול הפה (שהסניגוריה גם טרחה למסור לנו אסופה נבחרת ממנו) הדהים אותי, אף שנער הייתי וגם זקנתי למדי ורבות ראיתי".
בדצמבר 2010, שנה וחצי לאחר פסק דין זה של בית המשפט העליון, קיבלה קצב את "אות הנשיא לשוטרים מצטיינים", שניתן באותה שנה ל-16 שוטרים בלבד.
בנימוקי הפרס – שכמובן נכתבו בידי המשטרה – נאמר, כי מדובר ב"קצינה מוערכת המבצעת את תפקידה במקצועיות, בנחישות, תוך חתירה למגע, דבקות במשימה ומסירות יוצאת דופן. על תרומתה המיוחדת להשגת יעדי המשטרה, ראויה פקד ענת קצב להוקרה והערכה".
כאמור, בדיוק חמש שנים מאוחר יותר התברר, שהקצינה הראויה "להוקרה והערכה" שוב התנהגה בצורה פסולה ואף בלתי חוקית בחקירת רצח, כאשר חקירת העדה זהבה טל אופיינה באיומים גסים חסרי ביסוס עובדתי ובפגיעה חוזרת ונשנית בזכויותיה. אם לשפוט לפי נסיון העבר, קצב ודאי תקבל בקרוב עוד פרס ואולי גם תזכה לדרגת סגן-ניצב.
