לי ירון כתבת הארץ מפרסמת מדע בדיוני על הקשר בין אלימות כלפי עו"סים והעומס המדומה

לי ירון כתבת הארץ מפרסמת מדע בדיוני על הקשר בין אלימות כלפי עו"סים והעומס המדומה
Spread the love

כתבת הארץ, לי ירון, שוב פעם מפיצה פרופוגנדת שקרים למען העובדים הסוציאליים ונגד לקוחות הרווחה. המידע שקרי ובלתי מבוסס. הפעם תחת הכותרת "אחד מכל עשרה עובדים סוציאליים סופג אלימות פיזית ממטופליו." הכתבת מפיצה סיפורי כזב כאילו מחקר מקצועי מאוניברסיטת חיפה מצא קשר בין אלימות מטופלי רווחה לעומס שהעובדות הסוציאליות חשות. שמם של שני החוקרים מחיפה גיא אנוש ושי צפריר.  

אנו כבר טיפלנו בנושא העומס המדומה של העו"סיות מספר פעמים. אין שום עומס של תיקים. להיפך. העו"סיות נטולות עבודה כי אף אחד לא פונה אליהם. כולם יודעים שמי שפונה אליהם חוטפים לו את הילדים או שולחים אותו למרכז קשר.

לעו"סיות אין עומס. הן פותחות בכוונה תיקים על בסיס כל מיני שמועות או שהן יוצאות לשטח לצוד לקוחות. כך הן מנפחות את מספר התיקים שלהם, כדי ליילל שקשה להן וצריך למצוא ג'ובים לאלפי הסטודנטיות הפרזיטיות הנפלטות ממחראות הפקולטות לעבודה סוציאלית.

גם הטענה שמטופלים אלימים כלפי העו"סיות כי הן לא יכולות להעניק שירות טוב בגלל העומס, היא מטורללת. מטופלים אלימים נגד העו"סיות כי הם שונאים את העו"סיות שנאה תהומית ומייחלים שהעו"ס תמות, היא וכל משפחתה. הסיבה היא שהעו"ס פוגעת בכל מי שנקרה בדרכה. משקרת בתסקירים, תולשת ילדים מהרחם של נשים שאך ילדו תינוקות, ממלאות מכסות לפנימיות ואומנה, רמאיות, נוכלות, אכזריות. זו הסיבה ששונאים אותן, כי הן מזיקות, טפילות, אבל בטוח שהן לא עמוסות, כי בשעה 13:00 הן כבר נעלמות מהמשרד, וגם זה אחרי שכל שבוע יש יום כיף, יום גיבוש, יום וועדה, או יום מניקור.

אז מי הם גיא אנוש ושי צפריר? איזה מחקר הם עשו? הלכו וחקרו את העו"ס וביססו מחקר שלם על מה שהעו"סיות מספרות? איפה הניטרליות המחקרית? למה אין במחקר עמדות של המטופלים שהרביצו לעו"ס או הסברים למה הם עשו זאת? אם זה מה שעושים באוניברסיטת חיפה, חבל על הכסף שמבוזבז על האוניברסיטה הזו.

רק אחד מכל עשרה עובדים סוציאליים סופג אלימות פיזית מוצדקת ממטופליו

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2794670

מחקר חדש חושף כי עומס בכמות התיקים מעלה משמעותית את הסיכוי לאלימות; חמישית מהעובדים ספגו נזק ברכוש. עובדת סוציאלית: "אם היו מקצים עוד תקנים, ניתן היה למנוע התגברות של התסכול".

"אחת הלקוחות שטיפלתי בהן הרביצה לי בכניסה ללשכה בה אני עובדת. היא דחפה אותי ונתנה לי מרפק לחזה. היום, שנה אחר כך, אני עדיין סובלת מכאבים ובעיות בקיבה בעקבות אותה מכה", סיפרה ל"הארץ" רחל (שם בדוי) עובדת סוציאלית מדרום הארץ. "המשטרה סגרה את התלונה נגדה, אבל האלימות הזאת ממשיכה כל יום. רק לפני שבועיים הגיע ללשכה אבא של ילד בו אני מטפלת ואיים 'אני אערוף לכולכם את הראשים כמו דאעש. זה דבר שבשגרה אצלנו".

מחקר חדש חושף את היקפי האלימות הגבוהים כנגד עובדים סוציאליים במסגרת עבודתם, וקובע כי 86% מהעובדים סבלו מאלימות פיזית ומילולית מצד מטופלים לאורך הקריירה שלהם. כ–10% מהעובדים ספגו אלימות פיזית, וכ–21% סבלו מפגיעה ברכוש. לפני כחודש הוצתה לשכת הרווחה בעיר שדרות ונזק כבד נגרם למקום. ימים לאחר מכן בלשכת הרווחה בפתח תקווה איים אדם כי ישרוף את המקום עם בלוני גז ונעצר על ידי המשטרה.

המחקר נערך באוניברסיטת חיפה בקרב מדגם מייצג של 645 עובדים סוציאליים מעשרות לשכות רווחה שונות ברחבי הארץ, על ידי פרופסור גיא אנוש ופרופסור שי צפריר. במחקר נבחן לראשונה הקשר בין אלימות המטופלים כלפי הצוות לעומס העבודה, תרבות ארגונית תוקפנית הכוללת עימותים מילוליים ופיזיים בין העובדים, ותנאי עבודה לא נאותים.

לפי המחקר, עומס בכמות התיקים מעלה משמעותית את הסיכוי לאלימות. הסיכוי גדל ב–63% אחוזים כאשר עומס העבודה גדול יותר וזהו הגורם המרכזי לאלימות. "הקשר שמצאנו בין מספר התיקים והעומס של העובד לאלימות הוא חד משמעי", אמר פרופסור צפריר. "העובדים הסוציאליים לא מצליחים לטפל בתיקים רבים, וכך נוצר מצב בו הרבה לקוחות כועסים שנפגעו כי הם לא מקבלים את הטיפול שהם זכאים לו". כמו כן, נמצא כי תרבות פנים ארגונית תוקפנית בין העובדים העלתה את הסיכוי לאלימות פיזית של לקוחות כלפי העובדים ב–43%. "המטופלים מזהים את האווירה הלחוצה והתוקפנית בתוך הלשכה ומתאימים את עצמם", הוסיף.

כמה יוזמות להגבלת מספר התיקים בהם מטפל כל עובד סוציאלי נדחו בשנה האחרונה, זאת על אף שכמות התיקים הגבוהה בה מטפל כל עובד הוגדרה כבעיה גם על ידי שר הרווחה חיים כץ. בחודש שעבר נדחתה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של ח"כ מאיר כהן (יש עתיד), המגבילה את מספר התיקים המקסימלי, כך שעובד לא יטפל ביותר משישים משפחות בעת ובעונה אחת — הצעה הזהה להמלצת הוועדה למלחמה בעוני בראשות ח"כ אלי אלאלוף (כולנו).

מנתונים שפורסמו בשנה שעברה ב"הארץ" עולה כי כל עובד סוציאלי במחוז תל אביב אחראי על טיפול ב–234 אנשים. במחוזות האחרים, המספרים גבוהים אף יותר: כ–293 מטופלים לעובד סוציאלי במחוז ירושלים, כ–308 במחוז חיפה והצפון, ועד כ–338 בדרום. ב–2012 היו רשומים במחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ 1.3 מיליון איש — כ–16.5% מכלל אוכלוסיית ישראל.

"לעובד הסוציאלי אין זמן להתפנות, לטפל ולהקדיש את כל תשומת הלב לצורכי האזרח, לא בגלל שהוא אינו רוצה, אלא בגלל שהוא נדרש עקב העומס הגדול לעבוד בשיטת כיבוי שריפות", אמרה ל"הארץ" צפרא דוויק, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים בתגובה למחקר. "זאת בנוסף לחוסר הכלים והמענים מהמדינה שיש בידי העובדים להעניק. במצב כזה לא פלא שציבור מקבלי השירות מהרווחה נהיה מיואש, מתוסכל ואלים, מהיעדר אוזן קשבת למצוקותיו וצרכיו. כתוצאה מכך, הדבר לצערנו בא לידי ביטוי באלימות פיזית ומילולית כלפינו", אמרה. לדבריה, "לו המדינה הייתה מקצה עוד תקנים לעובדים סוציאליים אפשר היה להגיע לכל אחד בזמן, לשמוע את המצוקות והצרכים ולמנוע התגברות של התסכול והייאוש המביא לאלימות".

עוד עולה מנתוני המחקר, כי כ–77% סבלו מאיומים וכ–80% מאלימות מילולית. "העובדים הסוציאליים נחשפים לאלימות כזו או אחרת כמעט על בסיס יומי. השגרתיות בה נחשפים העובדים לאלימות הופכת את התופעה לנורמלית", אמר פרופסור אנוש.

עוד הוסיף כי השגרתיות של התופעה גורמת פעמים רבות לעובדים הסוציאליים לא "לראות אותה". כך לדוגמה, באחד הראיונות שערך דיווחה אחת העובדות כי לא חוותה כלל אלימות מילולית בחודשים האחרונים. בתגובה, הזכירה לה חברתה את הקללות שספגה באותו הבוקר. "כמו שדג לא מודע למים, ניתן לומר כי העובדים הסוציאליים חיים במים עכורים בלי יכולת לראות את הסכנות", אמר.

ג'וליה טל

ג'וליה טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.