רות לבהר שרון: "נמצא הקשר בין רעילות הואגינה לקיום דמנציה שיפוטית" – חריג לעיקרון השוויון בפני החוק: עובדות סוציאליות ועובדות ציבור
בבית המשפט המחוזי בתל אביב יושבת שופטת זקנה, שבעין בלתי מזויינת ניתן לאבחן אותה בקלות כמי שלוקה בנפשה וסובלת מדמנציה שיפוטית מתקדמת. רות לבהר שרון שמה. מי שמגיע לאולמה מתפלא כיצד הנ"ל לא אושפזה במוסד לתשושות נפש. זיכרונה בוגד בה. היכולת להבין מה אומרים לה לא קיימת, ואם היא קיימת היא לא קיימת במציאות שלנו. עורכי הדין מתפלאים מדוע הפסיכיאטר המחוזי לא הוציא על השופטת רות לבהר שרון צוו לאשפוז כפוי.
לאחרונה שחררה השופטת פסק דין בערעור אשר ממנו מתבהרת באופן מובהק הקורלציה בין רעילות הפות שלה (בלעז: ואגינה), לבין הדמנציה השיפוטית. בערעור זה קבעה השופטת הלכה חדשה לפיה "עובדי ציבור" הם בעלי דם אצילי כחול, והם זכאים לפריבליגיות מיוחדות שבני אדם רגילים לא ראויים להם. זכורה למשל ההתבטאות של השופטת ורדה אלשייך: אלשיך: "לבחון מסלול VIP לשופטים בנתב"ג – TheMarker.
ובכן רות לבהר שרון קובעת שמי שמעביר ביקורת על עובדת ציבור כמו עובדת סוציאלית, צריך לשלם לה פיצויים גם אם עובדת הציבור היא פושעת, גם אם היא חוטפת ילדים, וגם אם היא עבריינית צמרת. לאזרח אין שום זכות להוכיח את הגנת אמת דיברתי, כי עובדת הציבור היאüber alles
על פי ההיגיון המעורער הזה, לא ניתן לכתוב על הפרקליטה המזוהמת רות דוד אפילו מילה רעה אחת, כי היא עובדת ציבור הראוייה להגנה, כי המדינה שלחה אותה לשחד בני אדם, לבדות ראיות, ולתפור תיקים. ככה סותמים לציבור את הפה.
מדובר בשופטת מושחתת, שופטת שאבד עליה הקלח. הדמנציה השתלטה עליה. מדוע רות לבהר שרון לא מתאפסנת בבית החולים לתשושי נפש על מנת לרפא את נפשה הצולעת?
