ויצו מזמינה לכנס פמינאציה "בגנות השתיקה" 25/11/2015 בכיכובו של גיא מרוז שהתפרסם כ"פתיין הנשים הנשואות" שלי יחימוביץ ואורלי וילנאי

Spread the love

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-3vY

הציבור מוזמן לבוא ולהדליק נרות בבית ויצ"ו בתל אביב לזכרן של נשים שנרצחו בשנה החולפת. על פסטיבל הדלקת הנרות מככב המנחה גיא מרוז הבעל של אורלי אקס וילנאי אקס פדרבוש.  תמיד אמרנו שגברים פמיניסטים הכי גדולים הם דווקא אלה שיש להם המון מה להסתיר. למשל עימנואל רוזן שהטריד מינית כל ציצי שעבר מולו, היה למעשה אחד הכתבים הכי פמיניסטים שיש, שהעלה כתבות ארסיות נגד גברים.

ומה עם גיא מרוז? איך זה שויצ"ו מזמינה אותו – את גיא מרוז – להנחות את פסטיבל הזיכרון לרגל חללי שואת הפטריארכיה, להדליק נרות לזכרן של כל הפאטמות והמחמודיות, שחוסלו על רקע כבוד המשפחה?

מסתבר שהפמיניסטיות תקפו את גיא מרוז על זה שהוא גונב נשים נשואות מבעליהן. הראשונה הייתה שלי יחימוביץ, שהייתה נשואה והוא פיתה אותה לעזוב את בעלה. השנייה הייתה אורלי וילנאי-פדרבוש וכו'. מסתבר שאפילו היתה תביעת לשון הרע נגד אתר וואלה ונגד ינון מגל כי גיא מרוז נעלב שקראו לו "פתיין של נשים נשואות".

מומלץ ביותר לקרוא את הנספחים בכתב ההגנה של וואלה תקשורת, במיוחד עמ' 10-18 לכתב ההגנה, שם נכתב בכתבה:

"יש נקודה מדויקת שבה מרוז חדל להיות כללי, אמורפי או בלתי אישי: כשזה מגיע אליו עצמו. בשנים האחרונות, כל אימת שספג ביקורת על אחת מתוכניותיו, הגיב בצורה אישית ואלימה. עבור הצורך הזה הפך לא פעם את הטור האישי שלו לחצר אחורית מלאת רפש שבה הוא סוגר חשבונות עם המבקרים. מרוז, אגב, מתגאה בזה. "אני אגיד לך מה האג'נדה שלי בעניין הזה", הוא אומר, "אני מגיב, אני לא סופג. כותבים עלי – אני כותב חזרה, ובדרך כלל אני מנצח במלחמות האלה".

המלחמות האלה מכוערות מאוד, ותעיד על כך מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" לשעבר, גפי אמיר. בשנה שעברה השיק מרוז במדורו בעיתון קמפיין אישי ופוגעני נגדה לאחר שפירסמה ביקורת שלילית על הפרק הראשון מתוך שלושה של הסדרה התיעודית "לנצח את הסרטן" מבית היוצר וילנאי-מרוז. "דמגוגיה וליבוי היסטרי במסווה פסבדו תחקירי", כתבה אמיר, ובכך נתנה את האות לתקיפה פראית מצד מרוז, תוך שהוא מתמקד בהשמצות אישיות.

לא פחות משלושה טורים שונים הקדיש לעניין. בראשון כתב: "מדובר באירוע בשם גפי אמיר. סופרת כושלת, עיתונאית כושלת, שלאחרונה, לאחר שנכשלה בכל עבודה אחרת, נהייתה מבקרת טלויזיה. אז השבוע נולדה הפינה "כל מה שרציתם לדעת על ג'יפה אמיר, שרצתה להיות אורלי קסטל בלום ונהייתה גפי אמיר".

בטור אחר אף הזמין חבר שלו, דניאל לפין, מחזאי ותסריטאי שחש גם הוא פגוע מאמיר, עקב ביקורת שכתבה עליו במרוצת השנים, וזה כתב: פרט מעניין שגיליתי, שמה המלא של גפי הוא גפנה. גפי הוא קיצור של גפנה. כאן זה המקום לפנות לכל ההורים – הורים, לפני שאתם מחליטים להיות מקוריים, תחשבו שיש אדם שייאלץ לשאת את פרץ היצירתיות שלכם כל חייו. קורבנות אלה עלולים להיות ממורמרים ומתוסכלים, רכילאים".

בעקבות המתקפה על גפי אמיר, מרוז הוזמן לאולפן "תיק תקשורת", וגם שם המשיך להלום במבקרת. "מה שהיא כתבה זה גיבוב של שקרים… הכפשות לא קשורות שבאות מתסכול שלה בתחום… לגפי אמיר אסור משפטית להיות מבקרת טלוויזיה", ואף הצהיר בתוכנית שכותבי "ארץ נהדרת" ביקשו גם הם להצטרף לחגיגה ולכתוב טור פוגעני נגד אמיר, מה שלא קרה בסוף.

— למה כתבת נגדה ברמה האישית והפוגענית, לגופו של אדם ולא לגופו של עניין?

"כתבתי בכוונה כדי לעשות רעש, ניהלתי מלחמה. היא עשתה דברים מאוד חמורים, על סף הדיבה. אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. ניהלתי מלחמה גם ברמת התוכן של הדברים".

— מה זאת אומרת?

"גפי אמיר לא כותבת יותר. אני לא יודע אם זה קשור, אבל היא לא כותבת יותר ביקורת טלוויזיה".

— אתה אמנם מרגיש מנצח בסיפור, אבל האופן שבו הגבת הסיט את הדיון לסגנון שלך.

"לא איכפת לי. היתה לי כוונה מאוד מסוימת לכתוב ככה, בוטה ומגעיל.

— אתה לא מרגיש שיש משהו אלים בצורת ההתמודדות שלך עם ביקורת? הרי אתה בעצמך עוסק בביקורת כלפי פקידים וחברות, אבל כשמבקרים אותך אתה מאבד את זה.

"מי שתוקף אותי, חוטף חזרה אלימות. אלימות זה לכתוב 'לכו תהרגו את גפי אמיר'. מה שכתבתי עליה לא היה אלים".

בינתיים קבלו את תמונתו של דניאל מרוז, הבן של גיא מרוז מחפיץ את עצמו ומבצע החפצת גברים טהורה. מעניין אם בכנס ידונו גם בנושא החפצת גברים, לאור העובדה שלגיא מרוז יש בן חשפן, סטריפטיזאי, שמחפיץ או גופו בפני נשים. על פי התיאוריה הפמיניסטית, אישה שעובדת בתעשיית הזנות או החשפנות היא קורבן של החברה, מסכנה שמנוצלת ע"י הפטריארכיה לצורך סיפוק החשקים המיניים של הגברים המתועבים. אז איך יוסבר באופן פמיניסטי מי דפק לבן של גיא מרוז את המוח עד כדי כך שהוא חש צורך להחפיץ את גופו בפני נשים, כמו כל נשות ויצ"ו, המשתתפות בכנס האמור: עלמה נוימן, שלומית דגני, יעל אידלמן, נורית קאופמן?

Untitled

Untitled2

Untitled3

קבלו את תביעתו של גיא מרוז נגד וואלה וינון מגל:

ביהמ"ש שלום ת"א תיק ת"א 8160-12-14 גיא מרוז ואורלי וילנאי מרח' ויצמן 135 ת"א נגד וואלה תקשורת בע"מ, ינון מגל, מנחם בן, דוד ורטהיים, דודו אברהם – תביעת לשון הרע על סך 284,884 ש"ח. התובעים גיא מרוז ואורלי וילנאי סגרו את התביעה בהסכם פשרה, קובץ pdf

כתב הגנה מנחם בן, תיק ת"א 8160-12-14, קיראו את הנספחים המצורפים, קובץ pdf

כתב הגנה חברת וואלה תקשורת בע"מ, ינון מגל, מנחם בן, דוד ורטהיים, דודו אברהם נגד גיא מרוז ואורלי וילנאי – מומלץ לקרוא את הנספחים. גיא מרוז גרם לכתבת גפי אמיר להפסיק לכתוב בעקבות אלימות מילולית ברוטלית נגדה ורמיסתה בפרסום מבחיל שובינסטי , קובץ pdf

0001

0002 0003 0004 0005 0006 0007 0008 0010 0012 0013 0015 0016 0018 0020 0022 0023 0024 0026

להלן כתב ההגנה:

0001 0002 0003 0004 0005 0006 0007 0008 0001 0002 0003 0004 0005 0006 0007 0008 0009 0010 0011 0012 0013 0014 0015 0016 0017 0018

להלן תגובתו של מנחם בן, אשר גם הוא נתבע ע"י גיא מרוז:

0001 0002 0003 0004 0005 0006 0007 0008 0009 0010 0011 0012 0013 0014 0015 0016 0017 0018 0019 0020 0021 0022 0023 0024 0025 0026 0027 0028 0029 0030 0031 0032 0033 0034 0035 0036 0037 0038 0039 0040 0041

ג'וליה טל

ג'וליה טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.