בתובענה שבפני  עותר ב"כ היועמ"ש לקבלת אישור מבית המשפט למסירתו של הקטין XXX  (יליד 2012) למשפחה המבקשת לאמצו וזאת מכוח סעיף 12 (ג) לחוק האימוץ התשמ"א – 1981 וזאת עוד בטרם הוכרז הקטין כבר אימוץ.

הרקע העובדתי:

1. העובדות המהוות בסיס לבקשה פורטו בהרחבה בבקשה, במסמכים שצורפו לה ובתצהיר העו"ס לחוק האימוץ.

עיקרי העובדות הללו לא נסתרו במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום  11/10/15.

יתרה מכך, העובדות המהוות בסיס לבקשה , גם לא הוכחשו במסגרת תצהיר התגובה שהגישה המשיבה 1  לתיק ביום 11/10/15.

2. להלן ההשתלשלות העניינים העובדתית הנוגעת למשיבים ולקטין וזאת בקצרה:

א.         הקטין יליד שנת 2012 נמצא כשנתיים בבית משפחת אומנה.

ב.         המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), אם הקטין, ילידת 90 עלתה לארץ בשנת XXX. רווקה, מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי ומתגוררת בבאר שבע.

ג.          בשנת 2011 חתמה המשיבה על הסכמת הורה לאימוץ עבור בתה הבכורה יליד 2008.  ביום 22.12.11 נקבע בתיק אמצ שמספרו 34/11 כי האימוץ יוגדר כפתוח עם קשר הכולל מפגשים פעמיים בשנה. עם זאת, בשל חוסר יציבותה של המשיבה, עד כה מתקיימים המפגשים פעם אחת בשנה בלבד בסמוך ליום הולדתה של בתה.

ד.         לקטין אין אב רשום. בנוסף, נכון למועד הגשת התובענה , איש לא פנה לשירותי הרווחה וטען כי הוא אבי הקטין.

ה.         בזמן שהותו של הקטין ברשות אמו היה חשוף להזנחה ולפגיעה.

ו.          בהיותו בן שנה ושמונה חודשים הועבר הקטין לבית משפחת קלט, ולאחר כשלושה שבועות לבית משפחת האומנה, מקום בו שוהה עד היום.

ז.          לטענת המבקש, בחודש יולי 2015 מסרה משפחת האומנה המטפלת בקטין כי בשל צרכיו הרבים של הקטין והקושי להיענות להם ובשל נסיבות משפחתיות, הם מבקשים לסיים את שירות האומנה ולהעביר את הקטין מביתם.

ח.         ביום 08.09.15 הוגשה בקשה לפי ס' 12 (ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א 1991 (להלן: "הבקשה") וכן בקשה לצירוף התיקים בעניין הקטין אשר התנהלו בבית המשפט לנוער.

נוכח הסכמת ב"כ המשיבה, צורפו התיקים הנ"ל לתיק שבפני.

ט.         ביום 11/10/15 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה , לפיה היא מתנגדת לבקשה שכן היא " לא מוכנה שיטלטלו את הילד שלי" ( ראה סעיף 2 לתצהיר התגובה של המשיבה).

י.          ביום 11.10.15 התקיים דיון בבקשה,  במהלכו נחקרה העו"ס לחוק האימוץ, וכן המשיבה.

יא.        בתום הדיון הוחלט על הגשת סיכומים בתיק.

סיכומי המבקש הוגשו ביום  15/10/15 וסיכומי המשיבה הוגשו ביום  25/10/15.

המסגרת המשפטית:

3. ביום 23.06.11 נכנס לתוקפו התיקון לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א 1981 הקובע בסעיף 12 (ג) (1)לחוק כי:

"ראה עו"ס לפי חוק האימוץ שהדבר מוצדק כדי למנוע נזק לילד, רשאי הוא, אף בלא הסכמת ההורים או הכרזה על הילד כבר אימוץ לקבוע את מקום המצאו של הילד או למוסרו למי שהסכים לקבלו לביתו, לרבות למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, פעולה כאמור טעונה את אישור בית המשפט".

 במקרה שבפני עותר ב"כ היועמ"ש לנקיטת הליך על פי סעיף 12 (ג) לחוק האימוץ וזאת כאמור עוד בטרם הוגשה תובענה להכרזת הקטין כבר אימוץ.

כפי שציינתי בפסק דיני מיום 11/4/13 בתיק אימוץ 14/13 , אין מניעה לדון בתובענה מכוח סעיף 12 (ג) לחוק האימוץ וזאת עוד בטרם הוגשה תובענה להכרזת הקטין כבר אימוץ, ובלבד שקיימת התחייבות  של המדינה לפתוח תוך זמן קצר בהליכים לקראת אימוצו של הקטין ובלבד שמדובר בצורך דחוף או במקרה חירום.

יצויין כי באותם מקרים בהם טרם הוגשה תובענה להכרזת הקטין כבר אימוץ ובהם אין מדובר בצורך דחוף או במצב חירום, סבורני כי יש למצוא את הפתרון בעניינו של הקטין במסגרת חוק הנוער (טיפול והשגחה)התש"ך – 1960 אך לא במסגרת חוק האימוץ.

במקרה שבפני, התחייבה המדינה להגיש תובענה מתאימה להכרזת הקטין כבר אימוץ וזאת תוך 30 ימים ( ראה לעניין זה עמ' 2 שורות 13-14), והתחייבותה זו נרשמה בפני.

5. כידוע חוק אימוץ הילדים יצר הסדר של חלוקת הליך האימוץ לשני שלבים נפרדים:

א.         בשלב הראשון נבחנת השאלה האם יש להכריז על הקטין כבר אימוץ. עניינו של שלב זה הוא ניתוק הזיקה המשפטית בין הקטין ובין הוריו הביולוגיים. הנורמה המשפטית התוחמת את המצבים בהם ניתן להכריז על קטין כבר אימוץ, מצויה בדלת אמותיו של סעיף 13 לחוק האימוץ. הסעיף פותח בהוראה כללית ומונה מספר אפשרויות. בין אפשרויות אלו בולט סעיף 13 (א) (7),  שעניינו הורה שאינו מסוגל לגדל את ילדו – חרף רצונו בכך. זאת בניגוד לתת הסעיפים האחרים, המשקפים מצב של "אין הורות בפועל" (לדוגמא: נטישה, מוות, אי ידיעת זהות ההורה).

סעיף 13 (א) (7) לחוק האימוץ מונה שני תנאים מצטברים להכרזת קטין כבר אימוץ: הראשון, העדר מסוגלות הורית לדאוג לצרכי הקטין, התנאי השני הוא, העדרו של סיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין וזאת גם אם תנתן עזרה כלכלית וטיפולית סבירה על ידי רשויות הסעד והרווחה.

יצויין ויודגש כי סעיף 13 (א) (7) פותח בלשון "רשאי בית המשפט" ועל כן הליך ההכרזה של קטין כבר אימוץ מובנה משני שלבים: השלב הראשון הוא בדיקת קיומה של עילת אימוץ. בהעדר עילה – אין הכרזה. השלב השני נשקל רק בהתקיים עילת אימוץ, שאז בית המשפט "רשאי" משמע מפעיל שיקול דעתו אם להכריז על הילד כבר אימוץ.

ב.         השלב השני מתחיל לאחר שהקטין הוכרז כבר אימוץ. עניינו הוא יצירת הזיקה המשפטית בין הקטין לבין הוריו המאמצים, וסיומו במתן צו אימוץ.

6. סבורני כי מטרת ההפרדה בין שני השלבים הנ"ל (שלב ההכרזה כבר אימוץ ושלב מתן צו האימוץ) הנו הכרחי וזאת כדי להבטיח הגנה מירבית לזכויות הטבעיות של ההורים על ילדיהם. הדבר אף עומד בקנה אחד עם הרף הגבוה שהציב המחוקק בהליך האימוץ הנשען על שלושה אדנים. האחד הוא רצונה של המדינה שלא להתערב בקשר הטבע שבין ההורה הביולוגי ובין ילדו, והחשש מפני מדרון חלקלק, ועל כן תעשה ההתערבות רק במצב של מעין "אין ברירה". האדן השני הוא הזכות להורות והאדן השלישי הוא טובת הקטין.

ראה לעניין זה פרשת "תינוק המריבה" דבריו של כבוד הנשיא ברק בעמ 6930/04 [פורסם בנבו] פלונית ופלוני המיועדים לאימוץ הקטין נגד האב הביולוגי לפיהם:

 "מהוראות חוק האימוץ עולה, איפוא, כי באופן עקרוני קטין יימסר למשפחה למטרת האימוץ רק בתום הדיון המשפטי הנוגע לזיקה עם הוריו הביולוגיים. הדבר מבטיח הגנה מירבית לזכויות הטבעיות של ההורים כלפי ילדם. כן מופחת בדרך זו החשש מפני מאבקים טיעוניים בין ההורים הביולוגיים להורים המאמצים, המסתיימים בטרגיות אנושיות".

7. סעיף 12 (ג) לחוק האימוץ, לפני התיקון, קבע שני תנאים מצטברים למסירת ילד למשפחה המתכוונת לאמצו בטרם הוכרז כבר אימוץ והם. א. המקרה אינו סובל דיחוי. ב. הנסיבות מחייבות. ;

8. הפסיקה שהתגבשה ביחס לסעיף 12 (ג) לחוק האימוץ בטרם התיקון צמצמה את אפשרות השימוש בסעיף זה לתנאים מיוחדים וזאת כדי לא להקדים מסירה לאימוץ קודם הכרזת הקטין כבר אימוץ וכדי לא להכנס למצבים שלעיתים אינם עוד הפיכים.

9. סעיף 12 (ג) לחוק האימוץ המתוקן החליף את שני התנאים בדבר "מקרה שאינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת" בתנאי אחד אחר, וכלשונו של הסעיף: "שהדבר מוצדק כדי למנוע נזק לילד".

10. עוד אציין כי אף סעיף 12 (ג) נוקט בלשון "רשאי" {בדומה לסעיף 13 (א) (7) לחוק}. להבנתי הליך מכוח סעיף 12 (ג) לחוק האימוץ מובנה משני שלבים. השלב הראשון הוא בדיקת קיומה של העילה לצורך העברת הקטין למשפחה המתכוונת לאמצו בבחינת "שהדבר מוצדק כדי למנוע נזק לילד", והשלב השני הוא הפעלת שיקול הדעת (לאחר שהוברר כי מתקיימת העילה) האם להעביר את הקטין למשפחה המתכוונת לאמצו.

יצויין כי גם אם תוכח קיומה של העילה באופן שבו יתברר שהדבר מוצדק כדי למנוע נזק לילד הרי שעדיין, וכלשונו של הסעיף, יש להפעיל את שיקול הדעת בטרם יינקט הצעד של העברת הקטין למשפחה אשר מבקשת לאמצו.

11. סבורני כי יש לפרש את סעיף 12 (ג) גם לאחר תיקונו באופן שהשימוש בו יהווה שימוש חריג ופרשנות זו תואמת להבנתי את רוח חוק האימוץ ואת החלוקה לשני שלבים הקבועה בחוק כמפורט בסעיפים 14 ו- 15 להחלטתי לעיל.

12. גם לאחר התיקון על בית המשפט להיזהר שלא להיחפז ולאשר את הפעולה המבוקשת מכוח סעיף 12 (ג) וזאת כדי לא להקדים מסירה לאימוץ קודם הכרזת הקטין כבר אימוץ, כדי לא להכנס למצב שלעיתים הנו בלתי הפיך, וכדי שלא לפגוע בחלוקה הברורה בין שני השלבים הקבועים בחוק כמפורט בסעיף 14 להחלטתי לעיל.

השימוש בסעיף 12 (ג) לחוק האימוץ צריך להבנתי להיעשות במסורה ,בזהירות וכחריג, ורק באותו מקרה שנסיבותיו הספציפיות מחיבות זאת כדי למנוע נזק לקטין.

החלת הניתוח המשפטי במקרה שבפני:

13. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, באשר הובא בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים , מצאתי להעתר לבקשת ב"כ היועמ"ש ולהורות על העברת הקטין למשפחה המתכוונת לאמצו  מכוח סעיף 12 (ג) לחוק האימוץ, וזאת מהנימוקים המצטברים והמפורטים להלן:

14. מאשר צורף לתיק, ואשר לא נסתר על ידי המשיבה, עולה כי הקטין שבפני הינו בעל צרכים מיוחדים, וכי התפתחותו מלווה בקשיים התפתחותיים.

ראה לעניין זה נספח כט' ונספח לב' לבקשה.

צרכיו של הקטין שבפני נוכח קשיי התפתחותו מהווים לטעמי שיקול לטובת מעברו למשפחה המבקשת לאמצו , באופן בו תוכל לתת לו רציפות פיזית ורגשית.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי  למשפחת אומנה מכוח סעיף 12 (ג)  לחוק האימוץ   יתרון יחסי  על פני משפחת אומנה " רגילה" וזאת בכל הקשור ליכולתה להעניק לקטין רציפות  ויציבות פיזית ורגשית.

יתרון יחסי זה של משפחה מכוח סעיף 12 (ג) לעומת משפחת אומנה "רגילה",  מקבל משנה תוקף עת עסקינן בקטין עם קשיים התפתחותיים.

15. עוד עולה מאשר בא בפני כי משפחת האומנה אשר אצלה נמצא הקטין, מתקשה בהמשך הטיפול בקטין נוכח צרכיו , והיא אף ביקשה להפסיק לשמש כמשפחת אומנה לקטין.

דברים אלו הובאו בתצהירה של העו"ס לחוק האימוץ ולא נסתרו במהלך חקירתה על ידי ב"כ המשיבה, וחזקה כי העו"ס אשר משמשת גם כידו הארוכה של בית המשפט, כי הציגה תמונה עובדתית אמיתית באשר לרצון משפחת האומנה להפסיק את תפקידה.

מציאות עובדתית זו, אשר נכפתה על הצדדים שבפני כמו על הקטין, מהווה שיקול נוסף ומרכזי  , במכלול השיקולים , לטובת מעברו של הקטין למשפחה המבקשת לאמצו.

16. אינני מקבל את טענת ב"כ המשיבה בסעיף 14 לסיכומיה כי במקרה דנן מדובר בנסיבות הזרות לקטין, שכן צרכיו של הקטין שבפני ואי רצונה של משפחת האומנה להמשיך לשמש כמשפחת אומנה הינן נסיבות הקשורות ישירות לקטין עצמו ומשפיעות על טובתו.

17. כמו כן אינני מקבל את טענת ב"כ המשיבה בסעיף 3 לסיכומיה כי אין מדובר בקטין שעבר מסגרות רבות בחייו.

עד כה ניתן למנות 3 משפחות אצלן שהה הקטין חרף גילו הצעיר- ראשית אצל המשיבה, אח"כ אצל משפחת קלט ומשם עבר למשפחת אומנה.

הקטין נאלץ לעבור עד כה 3 " תחנות" חרף חייו הקצרים, ונוכח רצון משפחת האומנה להפסיק את תפקידה, יאלץ לעבור למשפחה נוספת.

ריבוי המעברים כמפורט לעיל, מהווה שיקול נוסף  לטובת מעבר הקטין למשפחה עם אופק של אימוץ , וזאת במטרה לצמצם עד כמה שניתן את המשך מעבריו ממשפחה למשפחה.

18. אין להתעלם מהעובדה כי המשיבה בתגובתה לא חלקה על טענת ב"כ היועמ"ש לעניין העדר מסוגלותה ההורית בשלב זה של חייה, ואף בתגובתה לא הציגה כל תוכנית עתידית לגידול הקטין על ידה.

ראה לעניין זה גם דברי ב"כ המשיבה כי " מרשתי לא יכולה לקבל אליה היום את הילד" ( עמ' 5 לפרוטוקול שורה 10 ) , וכן דברי המשיבה כי " לשאלת בית המשפט האם אני יכולה לקלוט אצלי את הילד היום, משיבה, שאני לא יודעת" ( עמ' 5 לפרוטוקול שורה 20), וכן " לשאלת בית המשפט עוד כמה זמן להערכתי יש צפי שאוכל לקלוט את הילד, משיבה, שהשאלה במה זה תלוי" ( עמ' 5 לפרוטוקול שורה 23-24 ).

משבחרה המשיבה לא להציג כל "אופק" בטווח הנראה לעין לגידול הקטין, מהווה הדבר נסיבה נוספת המציקה את מעברו של הקטין למשפחה המבקשת לאמצו וזאת טרם הכרזתו כבר אימוץ.

19. מתגובתה של המשיבה עולה כי זו מתנגדת לבקשה שבפני וזאת כדי למנוע " טלטול" נוסף לקטין, אך נראה כי היא אינה מפנימה את העובדה כי נוכח המציאות החדשה לפיה משפחת האומנה ביקשה לסיים תפקידה , אין מנוס ממעבר נוסף של הקטין למשפחה נוספת.

השאלה במקרה דנן היא איננה האם הקטין " יטולטל " שוב , אלא  השאלה היא האם הוא יעבור למשפחה עם אופק של אימוץ  (מתוך כוונה ליתן לו מענה ראוי לצרכיו ההתפתחותיים המיוחדים ולהקטין את פוטנציאל המעברים העתידיים שלו למשפחות נוספות) או למשפחת אומנה רגילה.

עוד עולה מדברי המשיבה כי היא עצמה אדישה לאפשרות של מעבר הקטין למשפחה המבקשת לאמצו לעומת מעברו למשפחת אומנה שלא במסגרת סעיף 12 (ג).

ראה לעניין זה דברי המשיבה בעמ' 5 שורות 17-20  כי " לאחר שבית המשפט מסביר לי את ההבדל בין משפחת אומנה רגילה ובין משפחה שמבקשת לאמץ מכוח סעיף 12 ג ולאחר שבית המשפט שואל אותי האם יש לי איזו העדפה איפה יהיה הקטין כמשפחת אומנה רגילה או במשפחה שמתכוונת לאמץ אותו, משיבה, שאין לי העדפה".

לעניין זה יפים הם דברי נשיאת בתי המשפט השלום במחוז דרום, כבוד השופטת אשקלוני באמ"צ  5/12 (קרית גת)  כי:  "איני סבורה כי מבחינת המשיבים מתקיים שוני אם הקטין יוצא ממשמורתם בהליכים על פי חוק הנוער ויושם במשפחת קלט או משפחת אומנה שעלולה להתחלף או יושם אצל משפחה המיועדת לאמצו ובלבד שישמר עמו הקשר, אך השוני יכול ויהיה מהותי מבחינת הקטין עצמו אשר יזכה על ידי כך בסיכוי לרציפות רגשית והבטחת בריאותו הנפשית והפיזית על ידי מניעת טלטלות מיותרות….."

 

20. במקרה דנן אין גם חשש שמא מעברו של הקטין למשפחה המבקשת לאמצו ישפיע על הקשר שבין המשיבה לבין הקטין ועל הסדרי המפגשים ביניהם, שכן מדברי העו"ס לחוק האימוץ ומדברי המשיבה עצמה עולה כי המשיבה אינה בקשר רציף עם הקטין. ראה לעניין זה עמ' 5 שורות 1-8 לפרוטוקול.

יתרה מכך, חזקה כי המשפחה אשר מבקשת לאמץ את הקטין תכבד אחר כל החלטה של העו"ס לחוק האימוץ לרבות מפגשי האם עם הקטין.

 לאור האמור לעיל, ונוכח המשקל המצטבר שיש ליתן לנימוקים המפורטים לעיל, סבורני כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצדיק את מעברו של הקטין למשפחה המבקשת לאמצו וזאת אף בטרם הכרזתו כבר אימוץ, וכי הדבר " מוצדק כדי למנוע נזק לילד", וכי הדבר עולה בקנה אחד עם טובתו של הקטין נוכח האפשרויות האחרות שעומדות לפתחו.

סבורני כי מעברו של הקטין למשפחה המבקשת לאמצו יאפשר מצד אחד רציפות פיזית ורגשית (הדרושה לכל ילד ועל אחת כמה וכמה לקטין הספציפי שבפני נוכח הקשיים בהתפתחותו ונוכח המעברים שנאלץ לעבור עד כה), ומצד שני הינו בר השבה, ככל שהקטין לא יוכרז כבר אימוץ.

22. אשר על כן הנני מאשר לעו"ס לחוק האימוץ להעביר את הקטין למשפחה שתסכים לקבלו לביתה בכוונה לאמצו וזאת מכוח סעיף 12 (ג) לחוק האימוץ.

23. הנני מתיר את פרסומו של פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

 ניתן והודע היום ט"ו חשוון תשע"ו, 28/10/2015 בהעדר הצדדים.