השופט משה דרורי: מעצר בית איננו מקדמה על חשבון העונש ולא נועד ללמד לקח: כל עוד אדם לא הורשע, יש לאפשר לו חיים רגילים

אנו מתפלאים שדווקא השופט משה דרורי הוא הראשון לומר בפה מלא שבפרקליטות כל כך מאמינים שהגשת כתב אישום פירושה שהנאשם הוא אשם, ושאין סיכוי שהוא יזוכה, עד כדי כך שהליכי המעצר הפכו בעצם הליכים של גזר דין, שבהם המטרה העיקרית היא להעניש. התוצאה היא שכל השופטים מיישרים קו עם הפרקליטות וזורקים אנשים למעצרים עד תום ההליכים ולמעצרי בית אינסופיים מתוך הנחה שהנאשם אשם, ושאין לו שום הגנה, ובמעצר צריך להעניש ולהתעלל בנאשם. חזקת החפות הרי, מזמן לא קיימת במדינת ישראל.

השופט דרורי אפילו הטיל הוצאות על הפרקליטה הזדונית, עו"ד ראופה קאסם על שהשחיתה את זמנו של בית המשפט בהתנגדות סרק.

בקרוב תפורסם עוד החלטה מפתיעה של השופט דרורי: נדחתה בקשה של עו"סיות להוציא ילדה לאומנה ממשמורת אביה, למרות שהאמא ביקשה מהשופט דרורי כן להוציא את הילדה לאומנה, כדי לפגוע באבא ע"ח הילדה. למרבה ההפתעה, השופט הזה שאיננו סובל גברים, החליט להשאיר הילדה אצל האב. אכן מפתיע.

"מעצר עד תום ההליכים לא נועד ללמד לקח או לתת מקדמה על חשבון העונש"
05.11.2015 | עו"ד אורי ישראל פז
ביהמ"ש דחה את התנגדות פרקליטות המדינה לאפשר לנאשם בעבירות מין, השוהה במעצר בית, לצאת לתפילות בבית הכנסת גם בימי חול, וחייב את המדינה בהוצאות. השופט משה דרורי: "כל עוד אדם לא הורשע, יש לאפשר לו חיים רגילים"

פרקליטות המדינה התנגדה לתפילות במניין של נאשם בעבירות מין בנכדתו השוהה במעצר בית, בשל עוינות אישית כלפיו, וחויבה בהוצאות משפט לסנגורו של הנאשם בסך 4,500 שקל פלוס מע"מ. כך פסק סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט משה דרורי, לאחר שדחה את בקשת המדינה לבטל היתר שניתן לנאשם לצאת לתפילות במניין בימי חול.

מדובר במקרה שבו נקבעה בעקבות תסקיר שירות המבחן חלופת מעצר לנאשם, אדם בן 74, שיימצא בבית בתו, בישוב מסוים באזור ירושלים, כאשר הנכדה האחרת, נפגעת עבירת המין הנטענת בכתב האישום, ממשיכה לגור במקום שבמרחק נסיעה בין שני המקומות הוא יותר משעה. החלופה כוללת אזוק אלקטרוני.

המדינה הודיעה כי היא שוקלת הגשת ערר לבית המשפט העליון על ההחלטה לשחררו למעצר בית ולכן החליט השופט דרורי על עיכוב ביצוע. אך המדינה לא הגישה ערר על החלטה זו. בשלב מאוחר יותר, ביקש סנגורו של הנאשם, עו"ד חי הבר, כי יותן למרשו אפשרות לצאת לתפילות. השופט דרורי נענה לכך ובהחלטתו מפורטים זמני התפילות בשבת ובחגים. גם על כך המדינה לא הגישה ערר.

לימים הגיש סנגורו של הנאשם בקשה ליציאת המשיב לתפילות גם בימי חול בבוקר, ואחר הצהריים לתפילת מנחה וערבית. השופט דרורי נענה לבקשה זו. אלא שעורכת הדין ראופה קאסם מפרקליטות המדינה הגישה בקשה דחופה לבטל את ההחלטה, ולקיים דיון במעמד שני הצדדים. השופט דרורי נענה מיד לבקשה זו, וקבע את התיק לדיון.

"אפשרתי לב"כ הצדדים לדבר ביניהם ולהגיע להבנות מעשיות. אך, עמדת המדינה הייתה כי אין מקום לכל מתן אפשרות למשיב להתפלל במניין בימי חול", מתאר השופט דרורי בהחלטתו. "הפכתי והפכתי בנימוקי ב"כ המדינה ולא מצאתי בהם בדל נימוק משפטי המצדיק גישה זו, שנשבה ממנו גם עוינות אישית כלפי המשיב. שאלתי את ב"כ המדינה, שוב ושוב, האם היו הפרות כלשהן של תנאי המעצר, והתשובה הייתה שלא היו הפרות כאלה. טענת המדינה כאילו מדובר בסיכון, אינה מתיישבת לא עם תסקיר שירות המבחן, לא עם החלטתי מחודש מאי, ואף לא עם החלטתי מחודש אוקטובר, ולבטח לא עם עמדת המדינה שלא להגיש ערר על החלטות אלה", קבע השופט דרורי. "לשיא הגיעה ב"כ המדינה בכך שאמרה שיש סיכון לנשים או לילדות אם ילך הנאשם לתפילות בבוקר ואחרי הצהריים".

אלא ש"המצב – הוא הפוך", קבע השופט דרורי. "בימות חול, נשים וילדות אינן מתפללות כלל ועיקר בבית כנסת, ולכן אין נשקפת כל סכנה לילדות או לנשים. לעומת זאת, נשים וילדות כן מתפללות בשבתות; ודווקא לעניין התפילה בשבתות, אין ערר של המדינה, ולתפילות אלה רשאי המשיב להגיע, על פי החלטתי".

טענה חדשה שהושמעה לאחר ההפסקה היתה כיצד מהין בית משפט לאפשר למשיב חיים רגילים. השופט דרורי קבע כי לטענות כאלה אין בסיס עובדתי ומשפטי. "עיקר הטעות הוא בקונספציה המסתתרת מאחורי טענת ב"כ המדינה. לדבריה, לא ייתכן שבית המשפט יאפשר למשיב חיים רגילים. אני חלוק מכל וכל על עצם הגישה. כל עוד אדם לא הורשע, יש לאפשר לו חיים רגילים. נכון שאם יש עילת מעצר, צריך לבחור בחלופת המעצר שגורמת את הנזק הכי פחות. לכן, לאחר שראיתי את תסקיר שירות המבחן, אין כל נזק אם המשיב ייצא לתפילה בשבתות וחגים (ולכך הסכימה המדינה בכך שלא הגישה ערר), ואותו חוסר נזק ימשיך לחול גם בתפילות ימי החול. גם אם עקב כך יחוש המשיב שהוא נמצא בחיים רגילים, אין בכך כל פגם, שכן מעצר עד תום ההליכים או חלופת מעצר עד תום ההליכים לא נועדו ללמד את המשיב לקח או לתת לו מקדמה על חשבון העונש או להקשות על חייו סתם".

מעבר לכך, הבהיר השופט דרורי כי "יש לזכור כי בית משפט זה דואג לביטחון הציבור, ועל כן, גם יציאתו לתפילות בשבתות וגם יציאתו לתפילות בימי חול מותנית בכך שאחד מהערבים המפקחים יימצא עמו בעת התפילה. אם אכן המפקחים הם ראויים ומתאימים, כפי שקבע שירות המבחן, אינני רואה כל נזק שייגרם בכך שהמשיב יתפלל במניין לא רק בשבתות וחגים אלא גם בימי חול".

על כל אלה הוסיף השופט דרורי כי על פי עקרונות חוקי היסוד וזכויות האדם במדינת ישראל, חופש הפולחן הינה זכות יסוד. "חופש הפולחן כולל גם תפילה במניין. ב"כ המדינה, המייצגת, לדבריה, את הציבור, לא התייחסה לנתון זה בכלל, והתעלמה מזכותו החוקתית של המשיב לחופש דת ופולחן".

במהלך הדיון שאל השופט דרורי את הפרקליטה עורכת הדין ראופה קאסם מטעם המדינה, האם יש לה נימוק המצדיק אי-הטלת הוצאות משפט על המדינה. "פרט לטענתה כי היא צודקת בתיק לגופו, לא מצאתי הסבר מדוע יש להטיל על המשיב לשאת בהוצאות משפט ולשלם לעורך דינו שכר עבור הליך מיותר שבחרה המדינה לנהל".

בתשובה לשאלת השופט דרורי, מסר לו עו"ד הבר המייצג את הנאשם כי העלות המוסכמת בינו לבין לקוחו עבור הופעתו בישיבה זו הוא 4,500 שקל בתוספת מע"מ. "סכום זה הינו סביר ואף נמוך, ועל כן, מוצדק לחייב את המדינה במלוא הסכום האמור", קבע השופט דרורי.

עם זאת, החליט השופט דרורי כי החלטתו תיכנס לתוקפה בעוד 48 שעות וזאת אם ב"כ המדינה תודיע בכתב על כך שהוגש ערר לבית המשפט העליון. אם תימסר הודעה כזו, בכתב,  כי אז, יעוכב הביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי, עד לתום הדיון בבית המשפט העליון. אם לא תימסר הודעה כזו בכתב, יהיה רשאי המשיב להתחיל להתפלל במניין תפילות מנחה ומעריב בעוד 48 שעות.

http://www.takdin.co.il/Pages/Article.aspx?artId=5145465

מ"ת 10102-04-15

ההחלטה
בית המשפט המחוזי ירושלים  מ"ת  10102-04-15
27/10/2015
בפני השופט-סגן נשיא:  משה דרורי
– נגד –
המבקשת:  מדינת ישראל ע"י עו"ד ראופה קאסם
המשיב:  פלוני ע"י עו"ד חי הבר

החלטה

אתחיל מהסוף, אינני מקבל את דברי ב"כ המדינה בסוף טיעוניה ,לפיה הדיון הזה אינו מיותר.
להבנתי, הדיון מיותר אף מיותר, והדבר יבוא לידי ביטוי בחיוב המדינה בהוצאות, והכל כפי שיפורט להלן.
בית משפט זה, בהרכב הנוכחי, תחילה, הורה על מעצר עד תום ההליכים, בהחלטתי הראשונה מיום ט אייר תשע"ה (28.4.15), כפוף להגשת בקשה לעיון חוזר וקבלת תסקיר חדש.
ואכן, הוגש תסקיר מיום ב סיוון תשע"ה (20.5.15), אשר המליץ על חלופת מעצר, תוך הדגשה כי המפקחים המוצעים הם בעלי גישה נורמטיבית, מבינים היטב את מצבו ואת מהות הפיקוח, וכי הם יוכלו, להערכת שירות המבחן, להוות עבורו דמויות סמכויות, מציבות גבולות ומצמצמות סיכון.
לאור זאת ניתנה על ידי החלטה ביום ח סיוון תשע"ה (26.5.15), שבה הוריתי על חלופת מעצר, דהיינו: המשיב, אדם בן 74, יימצא בבית בתו, בישוב …, כאשר הנכדה האחרת, נפגעת עבירת המין הנטענת בכתב האישום, ממשיכה לגור ב… , ב… (במהלך הדיון הבנתי כי המרחק בנסיעה בין שני המקומות, הוא יותר משעה). החלופה כוללת אזוק אלקטרוני.
המדינה הודיעה כי היא שוקלת הגשת ערר לבית המשפט העליון, על החלטתי מיום 26.5.15. לאור זאת, ניתנה על ידי החלטה לעיכוב ביצוע (עמ' 17 לפרוטוקול).
המדינה לא הגישה ערר על החלטה זו.
בשלב מאוחר יותר, ביקש עו"ד הבר, ב"כ המבקש, כי יותן למבקש אפשרות לצאת לתפילות. נעניתי לכך בהחלטתי מיום ד תשרי תשע"ו (17.9.15). באותה החלטה מפורטים זמני התפילות בשבת ובחגים.
גם על כך המדינה לא הגישה ערר.

,

ב"כ המשיב הגיש בקשה ליציאת המשיב לתפילות גם בימי חול בבוקר, ואחר הצהריים לתפילת מנחה וערבית. ניתנה על ידי החלטה שבה נעניתי לבקשה זו (החלטה מיום ז חשוון תשע"ו (20.10.15).
ב"כ המדינה הגישה בקשה דחופה לבטל את החלטתי, ולקיים דיון במעמד שני הצדדים.
נעניתי מיד לבקשה זו, וקבעתי את התיק להיום (ראה :החלטתי מיום 23.10.15).
איפשרתי לב"כ הצדדים לדבר ביניהם ולהגיע להבנות מעשיות. אך, עמדת המדינה הייתה כי אין מקום לכל מתן אפשרות למשיב להתפלל במניין בימי חול.
הפכתי והפכתי בנימוקי ב"כ המדינה ולא מצאתי בהם בדל נימוק משפטי המצדיק גישה זו, שנשבה ממנו גם עוינות אישית כלפי המשיב.
שאלתי את ב"כ המדינה, שוב ושוב, האם היו הפרות כלשהן של תנאי המעצר, והתשובה הייתה שלא היו הפרות כאלה.
טענת המדינה כאילו מדובר בסיכון, אינה מתיישבת לא עם תסקיר שירות המבחן, לא עם החלטתי מחודש מאי ,ואף לא עם החלטתי מחודש אוקטובר, ולבטח לא עם עמדת המדינה שלא להגיש ערר על החלטות אלה.
לשיא הגיעה ב"כ המדינה בכך שאמרה שיש סיכון לנשים או לילדות אם ילך הנאשם לתפילות בבוקר ואחרי הצהריים.
המצב – הוא הפוך.

בימות חול, נשים וילדות אינן מתפללות כלל ועיקר בבית כנסת, ולכן אין נשקפת כל סכנה לילדות או לנשים. לעומת זאת, נשים וילדות כן מתפללות בשבתות; ודווקא לעניין התפילה בשבתות, אין ערר של המדינה, ולתפילות אלה רשאי המשיב להגיע, על פי החלטתי, מיום 17.9.15.

טענה חדשה שהושמעה לאחר ההפסקה ,היא זו: כיצד מהין בית משפט לאפשר למשיב חיים רגילים. לטענה זו מתווספת טענת משנה נוספת, לפיה, כך הבנתי, אם יותר למשיב להתפלל בשבתות, כי אז הנכדה תהיה מוכנה להעיד נגדו, אך אם יותר למשיב להתפלל בימי חול, כי אז הנכדה לא תהיה מוכנה להעיד.
לטענות אלה, אין בסיס עובדתי ומשפטי.
אין כל אישור לפיו הנכדה מפחדת להעיד, ולא כל שכן שאין כל תיעוד לפיו הנכדה תעיד או לא תעיד, לפי כמות זמני התפילה של הסבא.
אולם, עיקר הטעות הוא בקונספציה המסתתרת מאחורי טענת ב"כ המדינה. לדבריה, לא ייתכן שבית המשפט יאפשר למשיב חיים רגילים.
אני חלוק מכל וכל על עצם הגישה.

כל עוד אדם לא הורשע, יש לאפשר לו חיים רגילים. נכון, שאם יש עילת מעצר, צריך לבחור בחלופת המעצר שגורמת את הנזק הכי פחות. לכן, לאחר שראיתי את תסקיר שירות המבחן, אין כל נזק אם המשיב ייצא לתפילה בשבתות וחגים (ולכך הסכימה המדינה בכך שלא הגישה ערר), ואותו חוסר נזק ימשיך לחול גם בתפילות ימי החול.

גם אם עקב כך יחוש המשיב שהוא נמצא בחיים רגילים, אין בכך כל פגם, שכן מעצר עד תום ההליכים או חלופת מעצר עד תום ההליכים לא נועדו ללמד את המשיב לקח או לתת לו מקדמה על חשבון העונש או להקשות על חייו סתם.

מעבר לכל אלה יש לזכור כי בית משפט זה דואג לביטחון הציבור, ועל כן, גם יציאתו לתפילות בשבתות וגם יציאתו לתפילות בימי חול מותנית בכך שאחד מהערבים המפקחים יימצא עמו בעת התפילה. אם אכן המפקחים הם ראויים ומתאימים, כפי שקבע שירות המבחן, אינני רואה כל נזק שייגרם בכך שהמשיב יתפלל במניין לא רק בשבתות וחגים אלא גם בימי חול.
על כל אלה יש להוסיף כי על פי עקרונות חוקי היסוד וזכויות האדם במדינת ישראל, חופש הפולחן הינה זכות יסוד. חופש הפולחן כולל גם תפילה במניין. ב"כ המדינה, המייצגת, לדבריה, את הציבור, לא התייחסה לנתון זה בכלל, והתעלמה מזכותו החוקתית של המשיב לחופש דת ופולחן.
במהלך הדיון שאלתי את ב"כ המדינה, האם יש לה נימוק המצדיק אי הטלת הוצאות משפט על המדינה. פרט לטענתה כי היא צודקת בתיק לגופו, לא מצאתי הסבר מדוע יש להטיל על המשיב לשאת בהוצאות משפט ולשלם לעורך דינו שכר עבור הליך מיותר שבחרה המדינה לנהל (לעניין היות ההליך מיותר ראה תחילת החלטתי וכן כל הנימוקים לאורכה).
בתשובה לשאלתי, מסר לי עו"ד הבר, ב"כ הנאשם, כי העלות המוסכמת בינו לבין לקוחו עבור הופעתו בישיבה זו הוא 4,500 ₪ פלוס מע"מ. סכום זה הינו סביר ואף נמוך, ועל כן, מוצדק לחייב את המדינה במלוא הסכום האמור.
סוף דבר, בקשת המדינה לבטל את החלטתי מיום 20.10.15 – נדחית.
החלטתי האמורה תיכנס לתוקפה בעוד 48 שעות, וזאת אם ב"כ המדינה תודיע בכתב על כך שהוגש ערר לבית המשפט העליון. אם תימסר הודעה כזו, בכתב, כי אז,יעוכב הביצוע של החלטתי, עד לתום הדיון בבית המשפט העליון. אם לא תימסר הודעה כזו בכתב, יהיה רשאי המשיב להתחיל להתפלל מנחה ומעריב בעוד 48 שעות, במניין האמור.
המדינה תשלם את הוצאות המשפט של ההליך למשיב בסך 4,500 ₪ פלוס מע"מ. סכום זה ישולם לידיו הנאמנות של עו"ד חי הבר, על פי פרטי חשבון בנק שימסור לב"כ המדינה.
לאור ההוראות בפיסקה 26, אין צורך לקיים דיון נפרד בעיכוב ביצוע, כי הדבר נכלל בהחלטתי הנ"ל.

ניתנה והודעה היום י"ד חשוון תשע"ו, 27/10/2015 במעמד הנוכחים.