בדיחת רינה לאור: פרופוגנדת שקרים "העובדים הסוציאליים יוציאו את העניים מהעוני"
הגיע הזמן שהעו"סיות יבינו שאין קשר בין העוני ובין מספר התקנים של העו"ס, או כמות התיקים לעו"ס. יפה אמר בינואר 2015 יוסי סילמן, שלעו"ס אין בכלל כלים לחלץ אנשים מעוני.
חילוץ הציבור מעוני תלוי בעבודת כלכלנים לפתיחת השווקים לתחרות, חיסול המונופולים והקרטלים, כדי שעלות המחיה תוזל.
זו בכלל לא עבודה של עו"ס. נראה שמשהו חילחל למוחו של סילמן מכל המחאות שהשמיעו העיתונאים מוטי לייבל-לורי שם טוב-נחמה דר. כנראה בגלל זה פיטרו אותו ממשרד הרווחה. טרם הסתיימה השנה ורינה לאור סבורה שהזיכרון של הציבור קצר, והיא מפיצה שוב פעם את הפרופוגנדה השקרית שרק העובדים הסוציאליים יחלצו את העניים מהעוני, קרי להגדיל אלפי מקומות עבודה לפרזיטיות סוציאליות. לשיטתה, ככל שיהיו יותר עובדות סוציאליות, כך יירד מפלס העוני. בזמנו, סילמן לא התבייש לענות לנחיל המדוזות בכנסת שהבעיה היא בהן. העו"ס לא יעילות, ואין להן סל כלים לרווחת המטופלים.
"אם אין לעו"סיות סל כלים, מה יעשו עם כל התקנים שהן מבקשות?".
סילמן אמר לעו"ס שצריך לפתח סל כלים, סל שירותים לרווחת האזרח, ואין צורך בצבא שלם של פקידות סעד, כי גם אם הוא ייתן להן עוד 1,000 תקנים, לא ייצא מזה כלום, זה לא יקדם את צמצום העוני, וזה לא יקדם שום דבר. עוד הוא אמר: "אין אף מדינה שבה מודדים את תפוקת העו"סיות לפי מספר התיקים שיש להן".
לדברי סילמן, העו"ס מייצרות תיקים להתעסק בהם, כדי לטעון שהן עמוסות ולדרוש עוד תקנים, שזה בדיוק מה שפעילים חברתיים טענו במשך שנים. הוא גם לא פחד לומר לאולם מלא בעו"סיות שמתחרמנות מהמחשבה על שכר ותקנים, שהן לא יעילות, ולמעשה רובן מיותרות: "אתן צוברות תיקים, רק כדי לדרוש עוד תקנים".
שזה בדיוק מה שאמרו לייבל-שם-טוב-דר במשך שנים.
כדוגמא לחוסר היעילות של העו"סיות הביא סילמן את העו"סיות העוסקות בגירושין, שהן משאירות תיקים פתוחים 5 שנים, ובהרבה מקרים גם 10 ואף יותר שנים, רק כדי ליצור מצג שווא של עומס: "פקידות הסעד לא צריכות להיות בייביסיטר של הורים מתגרשים במשך 5 שנים ויותר. הגיע הזמן לבטל את סע' 19 לחוק הכשרות שמאפשר לשופטים להטיל את מלאכת השיפוט על העו"סיות".
הציבור כבר השכיל להבין שהעובדות הסוציאליות עובדות על הציבור, לכן הפרופוגנדה השקרית של רינה לאור, היא בדיחה. על חשבוננו.
יוסי סילמן בנאום שגרם למבול תביעות נגדו אחר כך:
בדיחה רינה לאור:
