דברי פתיחה העיתונאי מוטי לייבל: מדינה ומשפחה – מציאות מול תעמולה
קישור לפוסט המלא: http://wp.me/p3VHfi-A2
שלום לכולם, אני מוטי לייבל. אני שמח לפתוח את הכנס "מדינה ומשפחה מציאות מול תעמולה". הכנס הזה נולד לאחר שנה של פעילות מאומצת בשטח להצלת נפשות הלכודות בצבתות של ברזל בידי הרווחה ובתי המשפט. מדובר באבות שמנותקים מילדיהם, אימהות שפקידות סעד חוטפות להן ילדים, ילדים שנשלחים לפנימיות, לאבחונים, למרכזי קשר, הורים שמתאבדים. ילדים שמסממים אותם ומדרדרים אותם לסביבה עבריינית ומופקרת מינית, ורשויות המדינה חוגגות על חשבון ההורים והילדים.
אנחנו מדברים על בתי המשפט למשפחה, בתי המשפט לנוער, עובדות סוציאליות לסדרי דין, עובדות סוציאליות לחוק הנוער, ההוצאה לפועל והמשטרה. כל הרשויות האלה מתואמות אחת עם השנייה, מפעילות אחת את השנייה, וכולם מסונכרנים במטרה אחת: להתסיס את ההורים זה נגד זה כדי לפרנס את עובדי המדינה. ככל שיש יותר סכסוכים, יותר אבות שמלכלכים עליהם שהם אלימים, יותר אימהות שמלכלכים עליהם שהן מזניחות, ככה לרשויות המדינה יש יותר פרנסה, יותר סיבות לדרוש העלאה במשכורת, יותר סיבות לדרוש תוספת תקנים, וזה כמובן מספק פרנסה לשלל עלוקות: בעלי עמותות, מאבחנים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדות סוציאליות פרטיות כמתאמות הוריות, עובדות סוציאליות בפנימיות, בעלי עמותות של אומנה, ועמותות שונות שמקדמות את "טובת הילד" בשיטה היחידה שהמדינה מכירה: הכפשת ההורים באמצעות תעמולה שטנית.
אנחנו מדברים על פרופוגנדה של הפצת נתונים שקריים במסווה של הודעות לעיתונות, כגון שיש מאות אלפי נשים מוכות, מאות אלפי ילדים בסיכון, מאות אלפי אימהות מזניחות. זה כולל סיפורי זוועה ממוחן הקודח של הפקידות הסעד, כגון שאמא קשרה ילד בשרשרת של כלב למלונה, או שאמא אמרה לילד לחרבן על תמונה של האבא. לכל העמותות האלה יש דוברים שרק מחכים לסיפורי בלהות שכאלה, כדי לפרסם בתפוצת נאטו הודעה לעיתונות.
גם העיתונות והטלוויזיה משתפות פעולה עם הרווחה ובתי המשפט. יש היום הוכחות שמשרד הרווחה ועמותות כמו עלם, אור שלום, וקרן הידידות של יחיאל אקשטיין משלמים שוחד, שנקרא דמי שיתוף פעולה לערוצי הטלוויזיה כדי להפיק תכנים תואמי פרופגנדה, והטלוויזיה לוקחת את הכסף, וחוסמת כל עיתונאי שמנסה להביא לציבור את האמת האחרת, האמת מהשטח.
למעשה היום אין הרבה הבדל בין כתב של וואלה, Ynetאו ערוץ 2 או 10 לבין הדוברים של משרד הרווחה ושל עמותות הניזונות ממשרד הרווחה. היום מי שמכנה עצמו כתב רווחה הוא בסך הכול תדמיתן של משרד הרווחה שמקבל סיפורים מוכנים מראש וחותם עליהם.
כל שיתופי הפעולה האלה בין הגורמים שמשתלטים על פימפום פרופגנדה לציבור נעשים במחשכים, בשושו. אפשר לספור על יד אחת את העיתונאים שלא מפחדים ממשרד הרווחה, והעמותות שלו. יושבת במשרד הרווחה יועצת משטית, בתיה ארטמן שכל פעם שיוצאת כתבה שלא נראית לה היא מגישה תלונות במועצת העיתונות, או שוכרת יחצנים כדי להתנקם בעיתונאים האלה.
חברתי שנמצאת כאן על הבמה, לורי שם טוב, יושבת ראש אגלש"ן, איגוד לקוחות בתי המשפט והרווחה, והיא מנהלת בימים אלה עתירה לחשיפת המכרז של ויצו להכשרת עובדים סוציאליים. היחידה שדיווחה על הסקופ הזה, ואלפי סקופים אחרים היא לורי שם טוב. ויצו ומשרד הרווחה נלחמים בה בבית המשפט המחוזי וטוענים שאין לציבור זכות לדעת איך ולמה זכתה ויצו במכרז שמניב לה מאות מיליוני שקלים בשנה, כאשר ויצו נגועה בניגוד אינטרסים כפול. הן שונאות גברים והן מעבירות פרופגנדה של שנאת גברים בבית הספר להכשרת העו"סיות, והן גם מפעילות פנימיות ומרכזי חירום, כך שיש להן אינטרס לתגבר את חטיפות הילדים מאימהות חד הוריות.
אז בכנס זה נשמע מעורכי דין, ונשמע מנפגעי המערכת, גברים ונשים.
