עו"ד דפנה לביא: ידם של גורמי הרווחה ובתי המשפט קלה בהרחקת הורים מילדיהם

Spread the love

קישור לפוסט המלא: http://wp.me/p3VHfi-A2

עו"ד דפנה לביא, מגשרת בתחום המשפחה: את ההתמחות שלי עשיתי בבית המשפט בראשון לציון, כפי שרובכם יודעים, חלק גדול מתיקי המשפחה הם תיקים קשים וחורצים גורלות של הורים ושל ילדים. לצערי הרב, מהניסיון שלי בתחום, חלק מהשופטים והשופטות העוסקים במלאכה, אינם חשים כך. אינם מפנימים את גודל האחריות, אינם נותנים דעתם ואת לבם בדרך הזו לעניינים המובאים בפניהם, לצדדים, להשלכות של ההחלטות שלהם, והסיבות שמביאות למציאות הזו אינן רלבנטיות, אינן יכולות להיחשב כנסיבות מקלות. בשום אופן. מי שבחר להיות שופט, ידע היטב לאן הוא הולך. הוא ידע על העומס, הוא ידע על הקשיים, ומשבחר, חובתו לחשוב היטב בטרם הוא חורץ גורלות, שתרעד לו היד, שתתהפך לו הבטן כשהוא כותב החלטה או פסק דין. שופט שקהו חושיו, שיתכבד ויפנה את כסאו.

אנחנו בשנת 2015. עובדות סוציאליות לסדרי דין, ממונות כמעט באורח קבוע בכל סכסוך גירושין. צדדים המחליטים להיפרד זה מזה ואין ביניהם הסכמות לעניין משמורת הילדים, מוצאים עצמם נתונים לחסדי העובדות הסוציאליות. לפתע, לא מכבדים את הזכויות שלהם כהורים, וכאשר כל מילה שהם אומרים או פעולה שהם עושים, עלולות לבוא לידי ביטוי בתסקירים. פחד ואימה, שאי שיתוף פעולה, עלול להוביל לכך שאתה ההורה, תהיה מנותק מילדיך.

אני לא חושבת שיש עובדת סוציאלית, ולא רוצה לחשוב, שהיא קמה בבוקר ומחליטה: היום אני יוציא ילד מהבית. אני סבורה שרובו, רוב העובדות הסוציאליות סבורות שהן עושות "מלאכת קודש". אולם בפועל, אנחנו ערים לעדויות מצמררות: ניתוק הורים נורמטיביים מהילדים שלהם, אפילו למשך שנים, וישנה פגיעה פיזית ונפשית בלתי הפיכה בפרט ובמשפחה. נשאלת השאלה, מה גורם הפער הזה לבין התחושת שליחות לבין מה שקורה בפועל. מה שאני רואה זה שישנם עיכובים יזומים בכתיבת תסקירים. קיימת אי התייצבות של עובדות סוציאליות בבתי המשפט, וכאן התפקיד שלנו, עורכי הדין, להשתמש בזכות שלנו לחקור את העובדת הסוציאלית על התסקיר ולעמת אותה עם כל טענה שהיא כתבה בתסקיר.

אני קוראת לבתי המשפט לאפשר חקירה של העובדות הסוציאליות.

שופטים, הגעתם לכס השיפוט, על מנת לעשות משפט צדק. תנו לנו עורכי הדין להגיע לחקר האמת. אל תקבלו כל מה שהעובדת הסוציאלית אומרת או כותבת כקדוש. גם אם בעיניכם היא בן אדם קדוש, היא בסך הכל בן אדם וככזה היא יכולה לטעות. יש שופטים שמאשרים בדרך כלל חקירת עובדת סוציאלית, אבל העובדת הסוציאלית פשוט אינה מתייצבת לדיון, ואז הכי קל לקבל את מה שנכתב בתסקיר.

אני חושבת שעובדת סוציאלית שמזלזלת בבית המשפט, שמבקשת שוב ושוב לדחות כתיבת תסקיר כשלעיתים מדובר בתינוקות או פעוטות כשבכל רגע בו הם מורחקים מאחד ההורים או משניהם, הוא קריטי. עובדת סוציאלית שאינה מתייצבת לדיון, זו נורה אדומה שצריכה להידלק גם ובעיקר אצל השופטים, כי עובדת סוציאלית שמזלזלת בכם השופטים, בוודאי זלזלה גם בעריכת התסקיר ואסור לקבל את הכתוב בו ולשים באופן אוטומטיחותמת גומי. וזה בעצם הגורם הבא להבדל בפערים למה שקורה בפועל כשבתי המשפט לענייני משפחה משמשים כחותמת גומי  של פקידות הסעד. כאשר בית המשפט איננו מקיים כל דיון בתסקיר או אינו מאפשר דיון שכזה ההשלכה היא למעשה שהעובדות הסוציאליות הן השופטות האמיתיות לענייני המשמורת, הסדרי ראיה, זמני שהות, איך שלא נקרא לזה. להן ורק להן הסמכות מרחיקת הלכת הנתונה לשופטים. תפקיד העובדים הסוציאליים זה מתן שירותי  עזר לבתי המשפט במסגרת מאבקי המשמורת והסדרי ראיה. בפועל, הן משמשות כרשות שיפוטית המוציאה לאור של ההחלטות בעניין הסדרי הראיה, כאשר השופטים מאשרים את דוחות פקידת הסעד כחותמת גומי.  פתרון זה מייתר את בתי המשפט מסמכויותיו.

גורם נוסף הוא הפניה אוטומטית למרכז קשר של הורה שהוא לא משמורן, על כל סירוב של ההורה המשמורן. יש לי תיק שבו ייצגנו את הבעל והגשנו תביעה למשמורת משותפת. האמא סירבה שהילד והאבא ייפגשו לבדם. מדובר בילד בן שנתיים וחצי. האמא ניסתה להוציא שני צווי הרחקה לאב, אולם חקרתי אותה, גירסתה קרסה. השופט פעמיים חייב אותה בהוצאות, ולא היה ספק לאיש שאין מניעה שהאב יפגוש את הבן. למרות זאת, האב הופנה למרכז קשר באופן אוטומטי, רק כי האמא טרפדה את הסדרי הראיה. שחור על גבי לבן נכתב בפרוטוקול, כי בית המשפט מפנה את האב לפגוש את בנו במרכז קשר ולא כי התרשם שהאב מסוכן. במילים האלו. למה? למה ההפנייה למרכז קשר נעשתה באופן אוטומטי? אני מציינת שבמקרה הזה, לאב נקבעו מראש ארבעה מפגשים במרכז קשר וכשהסתיימו הוא קיבל חוות דעת מצויינת על הקשר החם והאוהב בינו לבין הילד, והעובדת הסוציאלית אף אמרה לאבא בשיחה שהוקלטה על ידו: "המפגשים במרכז הקשר היו בזבוז זמן של מרכז הקשר, ובזמן הזה יכלו להשתמש בו, מי שבאמת זקוקים לו". היה ברור שהאמא ובא כוחה ביקשו מרכז קשר רק כדי להעניש את האבא כטקטיקה משפטית. ובתוך כל זה, שוכחים שיש פה לא רק אבא. במקרה הזה, זה אבא אבל זה קורה גם לנשים. אבא נורמטיבי שלא חטא. יותר מזה, יש כאן ילד שלא חטא. ילד בן שנתיים וחצי שאינו מבין מדוע אבא נעלם פתאום מחייו ועד שהוא רואה אותו, זה לא בבית, זה לא באיזה גינה ציבורית, אלא במקום זר, תחת ביקורת של עובדות סוציאליות. כל בכי של הילד, כל התעקשות של הילד לעמוד על שלו, כל התנהלות נורמטיבית שקורית בכל בית, עלולה להביא לתסקיר שלילי עליך כהורה.

ידם של גורמי הרווחה ובתי המשפט קלה בהרחקת הורים מילדיהם.

הגיעה אלי אישה שהורחקה משניים מילדיה, בעקבות צו הרחקה שביקש הבעל. האישה ביקשה להתגרש, הגישה תביעות ובו ביום שהבעל היה צריך להגיש כתבי הגנה, הוא על הדרך נכנס לשופט וביקש להרחיק את האמא, ביקש צו הרחקה בטענה שהיא מסוכנת לילדים, שהיא שתתה אלכוהול והיא אמרה איזה משפט שבית המשפט ראה בו איום. זה היה בתקופת חג הפסח האחרון. האישה שהיתה בהיריון אותה עת, הוכרחה לעזוב באותו רגע את דירת הצדדים יחד עם ביתה מנישואיה הראשונים, שלה היא לא מסוכנת, ולפגוש את ילדיה במרכז קשר או תחת הגבלות אחרות. למשל, מפגשים בנוכחות צד שלישי, באיזור ציבורי, לימים קבועים ושעות קבועות וללא לינה. כאן האמא הגיעה אלי בהיריון מתקדם וכל שביקשה ממני זה שאעזור לה לקבל את ילדיה בחזרה.

ראיתי מכתבים שהילדה שלה בגיל של הבת שלי, בת 9, כתבה לה ולבי נקרע. ילדה שזקוקה לאמא שלה וילדה שרוצה לישון אצל אמא שלה, לקום איתה בבוקר, ילדה שמתגעגעת לאחותה שנשארה אצל האמא, כמובן בית המשפט באופן אוטומטי כפי שהוא נוהג, הורה לעובדת סוציאלית להגיש תסקיר. אולם העובדת הסוציאלית, ואני מדברת על פסח, ביקשה להגיש אותו, שימו לב, עד סוף אוגוסט. אני מדברת על אמא שהורחקה מאפריל-מאי. הגשתי בקשה לבית המשפט לתת סמכויות לעובדת סוציאלית לסדרי דין, שתוכל לערוך שינויים בהסדרי הראייה עד אשר יוגש תסקיר מסודר. לחילופין ביקשתי מבית המשפט לקבוע דיון דחוף בנוכחות העובדת הסוציאלית. מכאן דחיות, פעם פגרה, פעם חופשה של העובדת סוציאלית. ארבעה חודשים לא הספיקו לה לעריכת התסקיר. בסופו של דבר התסקיר הוגש. העובדת הסוציאלית לא העלתה כל טענה  למסוכנות האם, שהיא אגב, ילדה לפני כחודש תינוקת בריאה רביעית, אבל היא ביקשה לשלוח את האמא למרכז גמילה ועד אז תראה את הילדים על פי הסדרי ראיה. אני שאלתי את העובדת סוציאלית מדוע האמא נשלחה למרכז גמילה? מעולם לא נטען שהיא הייתה אלכוהוליסטית, והתשובה שלה הייתה: כי האבא אמר. אז היא בינתיים לא עם הילדים שלה, היא מורחקת, והיא צריכה להוכיח שאין לה אחות ושהיא אינה אלכוהוליסטית.

אני מקווה שהעובדים הסוציאליים יבחנו היטב בטרם הם כותבים המלצות ותסקירים, כמו גם ששופטים לא יאשרו באופן אוטומטי תסקירים שיש בהם הפליית הורה אחד לעומת האחר.

עורכות הדין יערה רשף ודפנה לביא והעיתונאי מוטי לייבל
עורכות הדין יערה רשף ודפנה לביא והעיתונאי מוטי לייבל
ג'וליה טל

ג'וליה טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.