מאיה קליין, פקידת סעד לחוק הנוער מלשכת רווחה ירושלים, היא אם רווקה לילדה בת 8 שנים הלוקה בפיגור, קיבלה תינוק בן חודש ימים לאומנה עם אופק לאימוץ, כשהיא אינה עומדת בקריטריונים בסיסיים שנקבעו על ידי משרד הרווחה, כשבית משפט ומשרד הרווחה שותפים לעבירה שבוצעה, הקובעים:
המשפחות המתאימות לשמש כאומנות הינן משפחות חמות, אשר יכולות לקלוט לחיקן ילד, להיות רגישים לצרכיו ולמצבו הרגשי הקשה לאור נסיבות חייו, לגדלו תוך מתן יציבות ובטחון החיוניים להתפתחותו התקינה ולשתף פעולה עם גורמים מיקצועיים שונים.
קיימים מספר קריטריונים בסיסיים להתאמת משפחה לאומנה:
גיל עד 55
מצב בריאותי תקין של שני בני הזוג
היעדר רישום פלילי
קשרים זוגיים ומשפחתיים יציבים
יציבות כלכלית
יכולת הכלה של ילדים בסיכון.
לגבי תינוקות, הפער הגילי בין האומנים לילד צריך להיות עד 43 שנה.
בהצעת חוק אומנה לילדים נקבע בסעיף 24 (א)(4): "אין לו, או לכל אדם המתגורר עמו, לקות נפשית, מגבלה או מחלה אשר יש בהם כדי לפגוע ביכולתו לשמש אומן או לפגוע בילד בצורה כלשהי;"
הכי מקומם: משרד הרווחה וביהמ"ש לענייני משפחה הכפיפו את הנוהלים והקריטריונים הבסיסיים לאומנה בשביל פקידת הסעד הרווקה מאיה קליין, על מנת לצ'פר אותה על היותה עוסקת בסחר בילדים, כהוקרה על "עבודת הקודש" שהיא מבצעת בתלישת ילדים ממשפחות מוחלשות. חמור מכל, המעורבים בהתנהלות זו הם משרד הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער, ששמו עצמם מעל החוק, ואיפשרו לרווקה עם ילדה הסובלת מפיגור לקבל תינוק, בניגוד לקריטריונים ולהצעת חוק אומנה שמשרד הרווחה היה שותף לה.
זהו ביטוי מובהק מאין כמותו למצב האנרכיה אליו אנחנו הולכים ומידרדרים, כאשר חוקים ונוהלים נרמסים ברגל גסה בראש חוצות – ואין פוצה פה ומצפצף. עו"ס מאיה קליין היא עבריינית. כך נראית מדינת ישראל בשנת 2015: סחר בילדים, הוצאת ילדים מביתם ללא הצדקה, בדלתיים סגורות ללא ראיות.
כאשר פקידת הסעד מאתרת ילדים לאימוץ, מציבים להורים דרישות דרקוניות בלתי אפשריות כתנאי להחזרת הילדים, ומתעלמים לחלוטין מהמשפחה המורחבת או מהקהילה. מתמקדים בחולייה החלשה ועליה לוחצים באמצעות דרישות בלתי אפשריות. הנה דוגמא לדרישות המוצבות לאימא שילדה השני נלקח ממנה למרכז שבתי לוי בחיפה, מתוך פס"ד של השופט אלון גביזון (משפחה ב"ש):
"כעקרון באם המשיבה [האמא] תצליח להציג בפני גורמי הטיפול דירה מסודרת, מקורות הכנסה מסודרים גם שלה וגם של בן זוגה, חוזה שכירות לשנה של דירה ויכולת להחזיק את הקטין בצורה הראויה לרבות תשלומי מיסים, מזון, טיטולים וכדומה, השאיפה היא שהקטין יחזור למשיבה בסופו של דבר….", "וכן קבע כבוד ביהמ"ש לנוער כי תוקף החלטתו לשנה". התנאים הללו מתיק אמ"צ 45/12 (באר שבע). שם מדובר באמא שבעצמה גדלה במוסדות כי הוציאו אותה ממשמורת אימה (בחשד שהאימא שלה ספסרה בה לזנות). מדובר במשפחה של עולים חדשים לא ברור מאיזו מדינה. האמא הוצאה להוסטל מגיל 13 והוצאה מההוסטל בגיל 18 כי נכנסה להיריון, ולא היה לה איפה לגור. הילד הראשון נלקח ממנה. בינתיים צברה כמה הרשעות על גניבה.
כאן הדיון הוא בילד השני שנולד לה. את הילד השני לקחו ממנה בגלל הלשנה של שכנים: "בתאריך 13/12/10 התקבלה פנייה טלפונית ממשטרת ישראל ערד שדיווחה כי הוזעקה על ידי שכנים ששמעו בכי בלתי פוסק של תינוק אשר נמשך יומיים. … ביום 31/12/10 הוצא הקטין XXX ממשמורת אמו בצו חירום לפי סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה)". כלומר תוך 18 ימים מההלשנה של השכנים, הוציאו פקידות הסעד את הילד ממשמורתה. מהסיפור הזה עולה שהכנסת ילדים למוסדות או הוסטלים לא רק שלא מצילה ילדים, אלא להיפך, הופכת אותם לעבריינים מועדים, וכשהם מגיעים לגיל 18, הם לבד בעולם, ואז אין להם ברירה אלא לגנוב ולנסות לשרוד, ובנות נכנסות למצב של מופקרות מינית והריונות מוקדמים, שגם הם מייצרים בשר טרי לתעשיית האימוץ.
במקרה המסופר בו טיפל השופט אלון גביזון, אמ"צ 45/12, לאור המלצות מכון שקד, בסופו של יום קבע השופט כי הסיבות לאימוץ הן: "האם חוזרת שוב ושוב על אותם דפוסי התנהגות – היא נודדת ממקום למקום, קושרת קשרי זוגיות בתדירות גבוהה עם בני זוג בעיתיים, היא נעדרת מקורות מחייה בסיסיים ודוחה פעם אחר פעם כל עזרה טיפולית המוצעת לה.
חייה של המשיבה בעבר ואף בהווה, מתאפיינים בחוסר יציבות" בל נשכח שמדובר באם שבעצמה גדלה בהוסטל של הרווחה מגיל 13 עד גיל 18 ואז הקיאו אותה לעולם, בחוסר כל, ועכשיו מצפים ממנה "לגלות יציבות".
על כל פנים, נניח שיש אמא הסובלת מעוני ומחסור, ובגלל זה ילדיה נלקחים ממנה, מהיכן היא בדיוק אמורה להציג הסכם שכר דירה חתום, עם ציוד מאובזר ותלושי משכורת? האם זו לא הסיבה שמשרד הסעד קיים כדי שיעזרו לה לעמוד על הרגליים, למצוא מקום לדיור, ולמצוא עבודה? הנה כי כן, משרד הרווחה מעדיף לשלם למרכז חירום 17,000 ש"ח ללחודש, אבל אפילו לא שקל אחד לאימא המיוסרת.
למה? הרי אפילו אם היו מצמידים לאמא הזו עו"ס במשכורת מינימום, או נאני או מטפלת צמודה, או אפילו חונכת צמודה 24/7 לא היו משלמים 17,000 ש"ח. בסכום הזה אפשר להתגורר במלונות 5 כוכבים (בחו"ל לפחות, או 3 כוכבים בארץ). 17,000 ש"ח לחודש זה 566 ש"ח ליום או 161$ ליום. זה המון כסף. הגישה שכדי "להציל ילדים" צריך לשרוף הון תועפות על מרכזי חירום, טיפולים, ועמותות אבל אפילו לא שקל אחד להוררה הנזקק היא זו המצביעה על סיאוב המערכת לרמות המצדיקות השוואה למחנות ריכוז נאציים. הרי זו למעשה תורת השבחת הגזע המבוצעת ע"י יהודים על יהודים.
אחרי שהוועדות השונות של העו"ס הציבו להורה דרישות דרקוניות שאי אפשר לעמוד בהן, ישלחו ההורים לאבחונים פסיכו-דיאגנוסטיים. שם, המאבחנת תדאג לשלוף את ארסנל הביטויים המקצועיים כדי לקבור כל סיכוי שההורה יצליח או תצליח להיראות נורמטיבי/ת בבית המשפט, ואז מגיע בית המשפט עצמו. זו קטסטרופה בפני עצמה כיע בתי המשפט הם חותמות גומי של פקידות הסעד.
ראו למשל דיווח באתר מינואר 2012: בית משפט עליון רע"א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלוש לאימוץ סגור. ההורים ביקשו לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, תישא באחריות לגידולה. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת".
שמואל בוקובסקי והשירות למען הילד גרמו לילדה נזקים התפתחותיים בכך שקרעו אותה ממשפחתה מייד לאחר הלידה, והציבו אותה במסגרות מופרטות חוץ ביתיות (בית תינוקות ועוד..). מכון "שלם" חווה דעתו על הקטינה: "הקטינה מושא הדיון סובלת מאיחור התפתחותי ניכר. צרכיה מיוחדים הם ומורכבים מאוד. צוין כי היא זקוקה לטיפולים התפתחותיים אינטנסיביים "על מנת להדביק את הפער ההתפתחותי שניכר כיום, ועל כן חשוב שתמצא משפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים". לאחר שביהמ"ש עצמו שיבש את התפתחות הילדה, קבע השופט שמואל בוקובסקי כי יש לשלוח אותה לאימוץ סגור בתואנה כי "המשפחה לא מסוגלת לגדלה בכשלים ההתפתחותיים" שהוא עצמו גרם בשיתוף השירות "למען" הילד, בין השאר גם לאור העובדה שהילדה כבר נמצאת במסגרת חוץ בייתית מזה זמן. בעליון, השופט המטורלל ניל הנדל ציטט את שמואל בוקובסקי (עמ' 3 פסקה 2): "כלל הגורמים הטיפוליים בנדון הינם בדעה, כי טובת [הקטינה] מחייבת מסירתה לאימוץ למשפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים כה רבים".
ובכן זו השיטה:
קודם כל מוציאים את הילד/ה למסגרת זמנית. שמים אותו או אותה במקום כמו בית שבתי לוי. מזמינים פסיכולוגים שכירי חרב מקצועיים לכתוב חוות דעת שטנציות על נזקים התפתחותיים, ואז בית המשפט משתמש בביטוי השגרתי: "כלל הגורמים הטיפוליים בנדון הינם בדעה, כי טובת הקטינה מחייבת מסירתה לאימוץ…". להורה אין כלים להתמודד עם זה, כי המערכת עשתה לו או לה שחמט מכל הכיוונים.
כך כתב עו"ד יוסי נקר, מומחה חוק ונוער, בפייסבוק שלו אמש:
לפני מספר ימים התקבל מידע מבוסס אודות פקידת סעד חד הורית בכירה מירושלים אשר קיבלה לחזקתה ילד בן חודש עם אופק לאימוץ, המידע מבוסס ביותר. לא הכרתי את אותה פקידת סעד ומעולם גם לא שמעתי את שמה.
היום נזדמן לי לפגוש אותה ממש במקרה, בנסיבות שאין המקום לפרטן כאן. הפגישה עמה היתה ממש לא מתוכננת. ממש כאילו אצבע אלוהית כיוונה את הפגישה כי אותה פקידת הסעד לא היתה אמורה להימצא באותו מקום.
מיד שהציגה את עצמה פקידת הסעד אמרתי לה "מזל טוב". היא כנראה לא הבינה למה אמרתי זאת. מאוחר יותר, באינטרקציה בינינו, שאין המקום לפרטה כאן, נוצר ויכוח בגין ה"גשר" שמתכננים עובדי עירית ירושלים "לקחת" ביום חמישי הקרוב. טענתי שלא יעלה על הדעת שהעובדים הסוציאלים ישתמשו ב"גשר" ובחופשים שלהם כדי לדחות דיונים בעניינים דחופים. פקידת הסעד טענה כי גם לסוציאלים מגיע חופש.
לאחר שהוויכוח הסתיים פנתה אלי פקידת הסעד ושאלה, באילו המילים ממש (לא יודע למה אבל נשבע שזה מה ששאלה): "מה אתה בכלל יודע על החיים הפרטיים שלי?". אמרתי לה: "אני יודע, קיבלת ילד לאימוץ".
ניתן היה לראות את הלסת נשמטת מפקידת הסעד.
בירידה במדרגות היא כבר התעשתה וצעקה: "אני אגיש נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין".
מאיה קליין יושבת בבריכה כשהתינוקת בסוף הבריכה ללא השגחה. כל התמונות נלקחו מתוך הפייסבוק של מאיה קליין בהם היא מתגאה ומפרסמת בפרהסיה מאיה קליין הרווקה והבת הסובלת מפיגור. מתוך הפייסבוק של מאיה קליין המפורסם בגלוי מאיה קליין עם האחיין שלה. מתוך הפייסבוק המפורסם בגלוי מאיה קליין משתפת קישורים להוצאת ילדים מהבית. רק לעובדת סוציאלית רווקה יש מסוגלות הורית. לכל שאר ההורים צריך לקחת את הילדים לאומנה ואימוץ.
