נחמה דיכנה מנכ"לית עמותת עלי"ה נושאת דברים בכנס לזכרה ומורשתה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל
אני מודה לנעמה לנסקי ולעיתון ישראל היום. בלי משוא פנים, בלי לפחד, הרבה מאוד אומץ. כמה שנעמה אמיצה, כך המערכת שבה היא עובדת אמיצה.
אני רוצה לדבר על מרינה זכרונה לברכה. אני הכרתי את מרינה כשהעמותה שלנו הצטרפה לשדולה שמרינה הקימה בכנסת נגד הוצאת ילדים מהורים.
מרינה היתה דמות מאוד יוצאת דופן בכנסת. אומץ הלב שלה, קיבלה המון תלונות מוועדת האתיקה, שכולם אגב, נדחו. היו עליה כעסים כי היא יצאה נגד המערכת ונגד הוצאת ילדים מהבית. אהבתי והערצתי אותה. היתה לה גדלות נפש.
קיבלתי את נטע לביתי, בהרבה מאוד אהבה. היא הגיעה במצב קשה. אחרי שנטע ניצלה וטסה לטורקיה, אמרתי לאסתר, אם לא נקים עמותה למאבק, ונתחיל להיאבק בצורה מסודרת, אני מרגישה משת"פית. אחרי הסיפור עם נטע הבנתי שאי אפשר יותר, ומאז אנחנו פועלות. אני מלווה אימהות, כמו שאמרו פה.
ישנן שתי קבוצות אימהות, כמו אמא של נטע, שפוחדות להיחשף, לפרסם.
העיתונאי מוטי לייבל: אנשים אומרים שהדרך שלי לא מקובלת עליהם, אבל הם הודו, שהדרך שלי היא זו שהציפה בשנתיים האחרונות את הבעיה לתקשורת, לציבור ולתודעה הציבורית, וגם פרופ' אסתר הרצוג אמרה את זה ברדיו, למרות שהדרכים הם לא מקובלות, הם הצליחו לעשות בתקופה מאוד קצרה מה ששנים, פעילים אחרים לא הצליחו.
נחמה דיכנה: איזה חלק הצליח בעבודה שלך? הגיוס ברשתות החברתיות. מה שעובד, ואני מעריצה אתכם על זה: יש לכם לכידות בקבוצה, אתם עובדים בצורה יוצאת מן הכלל ברשתות החברתיות, אתם מגייסים תמיכה ציבורית, אתם מביאים למודעות. זה החלק.
פרופ' אסתר הרצוג: אני מבקשת להודות לכולם על ההשתתפות, על התרומה, על הפעילות הבלתי רגילה, על המאמצים וההתמודדות עם דברים בלתי אפשריים במציאות הישראלית. כל האימהות, האבות, הילדים שסבלו וסובלים את מה שהם סובלים, הם אלו שצריכים להיות במרכז ולא אנחנו עם כל הכבוד לנו כפעילים. ניסינו להעביר את מוקד הדיון של המאבק לילדים, אבל הגיע הזמן שניתן לילדים את המקום, ניתן להם את פתחון הפה, ניתן במה לילדים, כדי שישמעו אותם בבית המשפט, והעיתונות תוכל לאפשר להם לדבר, כי היום סותמים להם את הפה, מסתירים אותם, הם לא קיימים. הילדים לא נשמעים, הם מושתקים. אני מקווה שהאירוע של היום הוא המשך שהילדים ידברו, הילדים ישמעו והם יהיו במרכז. תודה רבה!
