חנה סולודקין בכנס לזכרה של אימה ד"ר מרינה סולודקין ז"ל: אמא הייתה בתוך הממסד אבל בעצם היא נאבקה בממסד

כנס לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל – טובת הילד, קולו וזכויותיו. ח"כ שולי מועלם: להפסיק להוציא ילדים מהבית. להפסיק את ההתעללות בילדים, באימהות, באבות ובמשפחות!

תודה מיוחדת לעמותת עלי"ה, הכנס בזכות הנשים הנפלאות המלוות אותנו משנת מותה של אמא, ובאמת תודה לכל מי שאיתנו בכל התהליך הזה. אני מעריכה שפחות יש לי מה להוסיף בתחום המקצועי שנדון פה. אני אצייר את אמא בתוך ההקשר הזה, של מאבק מול הרווחה.

חנה סולודקין.

מה שאני הייתי רוצה לומר, שבאיזה שהוא מקום, קו האופי של אמא, או כמו שאני קוראת לזה, היא נולדה להתנגדות. הייתה פה אמירה מאוד יפה של שולי, האם בכלל היו לאמא חיים לא ציבוריים? אמא עלתה לארץ בגיל 39 שנים. זה פרט חשוב שצריך לזכור. אמא לא ילידת הארץ, היא עולה בגיל 39, ונכנסת לכנסת בגיל 46 בערך.

אם תשמעו הקלטות, אני מניחה שתשמעו מבטא. אני מעריכה שיש פה אנשים שלא הכירו את אמא כל כך. אני מבקשת לומר את זה, תנסו לחשוב מה זה, שמישהו בן 46, בעצם רק שש שנים בארץ, והוא כבר נכנס לתוך מערכת של מאבקים, ומה שחשוב לי לומר, אני חושבת שזה היה טבוע בה מלידתה, וגם בחיים מבריה"מ, אם מסתכלים על קו החיים שלה, יש פה גם התנגדות שפשוט מגיע למשטר דמוקרטי, אז היא מקבלת מקום מאוד גדול.

אני חושבת שאפשר לתאר את ההתנגדות שלה בהרבה מאוד סיטואציות שאני רואה אותן, של פרט שעומד מול המערכת. אני לא יודעת אם אתם מכירים את סיפור חייה. כשעלינו לארץ, היא עסקה בהתחלה כחוקרת באוניברסיטה העברית, וכשאני אומרת שהיא נולדה להתנגדות, זה התחיל שם. היא נדחפה לתוך הפוליטיקה משום שהאקדמיה לא יכלה להכיל אותה ולמעשה גרמו לכך שהיא תתפטר, תפוטר, או איך שלא תקראו לזה. כמה חודשים אחרי שהיא נפלטה מתוך ממסד אקדמי, החיים הובילו אותה שמראשית ימיה בישראל, היא באיזה שהוא מאבק, היא הייתה פרט בודד שעומד מול המערכת. אמא הייתה חברת כנסת 17 שנה. זה 5 קדנציות והרבה מאוד במונחים של פוליטיקה, וכל הזמן הזה היא הייתה פרט בודד מול המערכת.

היא תמיד הדגישה את זה, כי אנחנו לא תמיד היינו מבינים, כי בתפיסה הנורמטיבית שלנו בעולם, חבר כנסת הוא בן אדם עם כוח, בעל מעמד, אבל איכשהו אצלה זה תמיד הצטייר שגם בתוך הכנסת היא בעמדה של התגוננות בלתי פוסקת, ובעצם שהיא בתוך הממסד אבל היא נאבקת בממסד.

אולי זה מה שהייתי רוצה שנזכור מהעשייה שלה.

אנחנו פה רואים עשייה לטובת אנשים שסובלים מול מערכת הרווחה, אבל העשייה של אמא הייתה רחבה והקיפה מוסדות רבים, רק להזכיר, אפילו כמו דברים שנראים רחוקים. לכאורה כמו מוסד "יד ושם", שהוא מוסד ממסדי, אז גם איתם היה מאבק על הדרך שבה הם מציגים את הזיכרון לצורך העניין, ואיך שמדירים את הרגליים של אוכלוסיה שמגיעה עם זיכרון טיפה אחר.

אני מודה לכם שוב פעם שהגעתם מקרב המשפחה.