ח"כ ד"ר עליזה לביא: יש פה גם שחיתות בתוך המערכת. אני לא אתפלא אם במקרים מסוימים משחדים פה
אני רוצה לבקש סליחה מנטע. אני חושבת שהחברה הישראלית פגעה בך, ונטע היא שליחת ציבור. היא אמיצה. אני לא זוכרת את עצמי בגיל 13 ו- 14 עם דיבור כמו שנטע גילתה לאורך כל הדרך וכל התהליך. הדיוק של השאלות והפנייה בכלל לקבל עזרה מאנשים שעזרו לך לאורך כל הדרך. המערכת פגעה בך.
כנציגת המערכת, אני רוצה לבקש ממך סליחה ואני רוצה להציע את העזרה שלי ושל שולי לחזור הביתה. אנחנו צריכים אותך כאן. את יכולה למצוא את עצמך בכנסת ישראל נושאת את הדגל הזה ואת שליחת ציבור. תודה גדולה.
אנחנו פה מדברים בכיוון אחד, ואני נחשפתי למערכת הזו כשהתנדבתי בבתי ילדים, וגם כאמא ששירתה שירות לאומי בבית ילדים, וגילינו בדרך לא דרך, כי הבנות לאחר שהן מסיימות את השהות בפנימיה, הפנימיה קלטה אותן בשבתות, והן ישנו על הריצפה, כי לא היה להן לאן ללכת, ואז היינו כמה אימהות שנחרדנו מהעניין הזה, עשינו אירוע גאלה, אספנו הרבה מאוד כסף, שכרנו דירה, ועד היום אנחנו מחזיקות את הדירה הזו.
אני מספרת את זה, כי יש המון דברים לתקן, ולא יכול להיות שבאמת המערכת לא תתן מענה. נחשפתי לזה, כי הבת שלי שירתה שירות לאומי ופגשה ילדות שלא היה להן לאן ללכת. המערכת בגיל 18 אמרה להן "לכו". בלי כלים, אבל עד גיל 18 מישהו ליווה, ונכון שצריך לתקן, אז אני באה מהמקום הזה של הטיפול, וגם כאן בצד הזה ועם כל ההיכרות המערכת להרבה מאוד ילדים עוזרת. השאלה איך אנחנו באים, איזה תיקים, ורואים את כל התמונה.
אני, בכלים המקצועיים שלי, לא תמיד, אני לא אשת מקצוע. אני נציגת ציבור, אז אני רוצה לבוא ולתקן מלמעלה. אחד החוקים שבאתי ורציתי לחוקק ואני אחוקק אותו יום אחד, זה מרוץ הסמכויות. מרוץ הסמכויות במדינת ישראל, זו המדינה היחידה בעולם שבה יש את המרוץ המטורף הזה בין בית הדין הדתי לבית המשפט לענייני משפחה. המרוץ המטורף הזה, הוא זה שמביא לקשיים וכשלים בתוך המערכת עצמה. רק שיתוף פעולה גם עם התקשורת, רק חשיפה תקשורתית, ולכן אני רוצה שכולנו נסיר את הציניות אחד מהשני וכן נבוא ונטפל ביחד.
רק שיתוף פעולה במציאות העגומה שנוצרה, כי אי אפשר לבוא ולדבר על ראשית הימים, על הנרייטה סולד, שמקימה את המערכת. היא מקימה את המערכת כי אין בתים. אין משפחות. הן לא היו קיימות, אז אי אפשר לבוא ולהגיד: "המערכת קמה ולקחו את הילדים", לא היו משפחות.