פרופ' צבי גילת: צריך לעשות שיקוף לכל המכרזים שנעשים ברשויות הרווחה

פרופ' צבי גילת: כל עוד שולטת המגמה שההורים הם בעצם קליפה, המאבק בהורים מקבל גוון שזה זכות וטובת הילד שהוא יהיה מול הוריו

את זכרה של ד"ר מרינה סולודקין אני מייחס למורשתה, הכרתי אותה באופן אישי, נפגשנו רק בוועדות. היא הייתה אש להבה. היא הייתה נציגת ציבור. לא מנעמים, לא מעשיות ולא עסקה בתיקון העולם. היא עסקה בעולם הפרטי של הנזקקים. אני זוכר באחת הוועדות, היא כל כך התרגשה. אני שאלתי "למה את מתרגשת?", זה היה קול הציבור והקול של הקהל. זהו מסר גם לחברת הכנסת בעתיד (שולי מועלם) וגם לחברת הכנסת בהווה (עליזה לביא), שלא צריך להיות כל כך נעים הליכות, ולא צריך לעשות הרבה דברים לא חשובים, זה דבר חשוב. הדאגה לילדים ומשפחותיהם זהו דבר עיקרי.

אני הייתי ממליץ לד"ר לביא להוציא עוד ספר בשם "תפילת הילדים". לא מספיק "תפילת הנשים", והדבר שאני מציע לחברת הכנסת לעתיד, מועלם, להפסיק לעסוק בעניינים של עליה להר בית, לא עליה, לעסוק רק בזה! רק בזה יהיה לכן עתיד.

ח"כ שולי מועלם: כמו שאמרתי קודם, פטרונות, זה אף פעם לא דבר טוב.

ח"כ עליזה לביא: שולי, לא כל עצה צריך להקשיב.

ח"כ שולי מועלם: כן. בדיוק. אנחנו נכבד את המקצועיות שלך ואתה תכבד את הבחירות שלנו וכך נוכל לעבוד בשיתוף פעולה.

ח"כ עליזה לביא: גם תגלה קצת ידע לגבי העבודה שלנו, וזה לא הוכח בדברים שנאמרו כאן. אם נהיה ציניים ותוקפניים אחד לשני.

פרופ' צבי גילת:  השאלה שאת שואלת לגבי התעסקויות ב"טובת הילד", אני עסקתי בזה הרבה מתוקף הוועדה. הדוח התפרסם באחד הביטאונים המשפטיים [ http://wp.me/pxMec-34N ] יחד עם שותפי ד"ר גיל רונן: "האם רווחת הגנת הילד במשפט הישראלי".

למעשה, טובת הילד וזכויות הילד הם שלוחות של דבר אחר: הגנת הילד.

אני רוצה פה להסביר שההתנהלות של פקידי הסעד במקרה של דנית כהן, זה בעצם שורש הבעיה, שורש הקונפליקט מה זה נקרא זכויות הילד. הממסד של הרווחה וגם של בית המשפט, חושבים שזכות הילד זה מיצוב אוטונומי מול המשפחה, מול ההורים, כאילו ההורים זה קליפה, והילד נמצא בתוך ומה שצריך לעשות זה לשחרר את הילד מתוך הקליפה.

אנחנו מתנגדים להגדרה זו. אנחנו טוענים שאמנת האו"ם וזכויות הילד – הילד הוא בעצם במשפחה. כל עוד שולטת המגמה שההורים הם בעצם קליפה, המאבק בהורים מקבל גוון שזה זכות וטובת הילד שהוא יהיה מול הוריו.

השאלה מה ההבדל בין זכות הילד לטובת הילד, אני הייתי פעם בהשתלמות שופטים של ענייני משפחה ונוער, ושאל אותי איזה שופט, מה ההבדל בין זכות הילד וטובת הילד. אמרתי לו ש"אני מניח שהסטודנטים לא יודעים, אבל אתה, שופט? על פיך אנו חיים ופסקי הדין שלך, אתה לא יודע?", אז הוא אמר לי "אני לא יודע, ומה אתה אומר?", אמרתי: "גם אני לא יודע".

 אני בדעה שזכות הילד וטובת הילד מסתכם בדבר הכי חשוב: הגנת הילד. אני שואל את עצמי: "האם עו"ס יצחק מעוז שולח את הילדים שלו לפנימיה שלא אוכלים בה בשר, בכפיה?", זה קשור להיסטוריה של עליית הנוער. בהתחלה שקמה מדינת ישראל, היה אידיאולוגי להוציא את הילדים מהמשפחה הגרעינית ולשלוח אותם לפנימיות.

מה מתברר? שאלה שגדלו בפנימיות, לא רוצים לשלוח את הילדים שלהם לפנימיות. הרעיון, שאנו מוציאים את הילד מהבית ושולחים אותו למיצוב מחדש, לפנימיה, זה רעיון ארץ ישראלי שיש לו שורשים גם בגלות ורצו להכניס את זה פה בישראל. מה לעשות? בסופו של דבר עליית הנוער התמקדה בילדים הנזקקים. אני רוצה לשאול שאלה, אני לא מכיר את עו"ס יצחק מעוז. למה את חושבת הוא התעקש שתישארי עד סוף השנה בפנימיה? מה יהיה בסוף השנה שלא קרה בתחילת השנה?

נטע כהן: זה היה תירוץ, כדי לעבוד עלי.

חנה בית הלחמי: 17,000 ש"ח כל חודש עובר בפנימיה הזו על כל ילד כל חודש.

פרופ' צבי גילת: אם את היית יוצאת מהפנימייה הזו, היא הייתה מפסידה עלייך את הכסף. זה לא בסדר שברחת. היה צריך להישאר עד סוף השנה או להבטיח להם, לפחות בצ'ק בנקאי, שהם לא יפגעו. 

זו הסיבה למה יש בעיה עם שינוי החקיקה. צריך לעשות שיקוף לכל המכרזים שנעשים ברשויות הרווחה.

חנה בית הלחמי: מה שחשוב לזכור שיש תקציב חודשי של 17,000 ש"ח לפנימית מרכז חירום לכל ילד שיוצא למסגרת חוץ ביתית. אם זה פנימיה מקבלים 7,000 או 8,000 ש"ח כל חודש, אם זה אומנה 3,000 ש"ח לחודש, כל שאר הכסף הולך לאינספור עמותות שאליהם הופרטו כל השירותים הקשורים להוצאת ילדים מהבית.

הייתה לנו לפני כמה חודשים את ההתנסות המפוקפקת של ילד שחזר הביתה [ http://wp.me/pxMec-2Jd ], היה עליו 17,000 ש"ח בחודש במסגרת החוץ ביתית, וביום שהוא חזר הביתה, ביקשנו 2,000 – 3,000 ש"ח דמי התארגנות לאם, כי הילד לא היה בבית כמה שנים, מיטה לילד, בגדים, דברים בסיסיים, לא היה לרווחה מאיפה להוציא את זה. צלצלה אלי העובדת הסוציאלית ואמרה "אם היא תקנה בגדים ב- 1,000 ש"ח ותביא קבלות, נוכל לתת לה החזר", לאישה אין כסף לחיות. יש עמותה שתורמת את זה. מדובר במערכת כלכלית. עוד דבר שחשוב לציין בעניין הזה, שהרוב המכריע, אם לא כל התקציבים של הרווחה, צבועים בצבע של השמה חוץ ביתית. אין בכלל כסף לשיקום בקהילה. זו נעמה לנסקי, מישראל היום, נעמה ואני בתהליך של הקמת עמותה שתסמוך משפחות כאלה.

נעמה לנסקי, עיתונאית: זה משהו שאנחנו חייבים להבין אותו. זה פרויקט עכשיו. משרד הרווחה טוען בתוקף כל הזמן שעכשיו התקציבים מופנים יותר ויותר מאז 2004 שיש את "פנים לקהילה", הם טוענים שרוב התקציבים מופנים לזה, לקהילה.

חנה בית הלחמי: זה לא נכון.

נעמה לנסקי: בואו נבדוק כולנו.

עו"ד יוסי נקר: חברי כנסת שירימו את הכפפה. עד היום משרד הרווחה לא יודע כמה ילדים יש בחוץ. אני לא סתם אומר את הדברים. תיכנסו לאתר של שלי יחימוביץ. ב- 2007 אני ביקשתי משלי יחימוביץ להגיש שאילתא לשר הרווחה, אז היה השר בוז'י הרצוג, התפלגות היציאה של ילדים לפי רשויות המקומיות. שר הרווחה בוז'י הרצוג עלה מעל דוכן הכנסת ואמר לה: "הנה המסמך" ואז אמר מה שאמר, זה באתר של שלי יחימוביץ, תבדקו את זה. כשאני באתי ואמרתי לעוזר של שלי: "הנתונים לא נכונים. לא יכול להיות". הלכו ועשו בדיקה במשרד הרווחה ואמרו: "נכון". זה גם באתר של שלי: "טעינו. איננו יודעים מה הנתונים".

לפני חצי שנה עליתי לשידור אצל איילה חסון [ https://youtu.be/-ALf1Pe8AyE ] מול חוה לוי, פקידת סעד ראשית, ואמרתי לה: "עדיין אין לכם נתונים". היא אמרה: "נכון. עדיין אין לנו את הנתונים". משרד הרווחה לא יודע כמה ילדים יש בחוץ.