יובל אלבשן Ynet: לעולם לא אשכח פקידת סעד מעיר פיתוח בדרום שהרימה גבה כשהגעתי לדיון בבית המשפט יחד עם אם מהעדה ויחד התנגדנו להוצאת בנה לפנימייה. "מה לך ולהם?", היא תהתה מתעלמת מנוכחות הלקוחה. בחקירה התברר שהיא ביקרה בבית פעמיים בלבד (!) לפני שהחליטה על הוצאת הילד

גם אתם גזענים –  ניקח לדוגמה את מערכת הרווחה, שבקלות רבה מאוד משולבת בהתנשאות תרבותית, מוציאה ילדים בני העדה האתיופית מבתיהם. מערכת שלא מסייעת להוריהם ולא נלחמת עליהם כמו שהיא יודעת לפעמים לעשות לקבוצות אחרות. לי באופן אישי היתה חוויה מבישה שכזו אל מול נציגות הרווחה.

יובל אלבשן, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4655193,00.html

לעולם לא אשכח פקידת סעד מעיר פיתוח בדרום שהרימה גבה כשהגעתי לדיון בבית המשפט יחד עם אם מהעדה ויחד התנגדנו להוצאת בנה לפנימייה. "מה לך ולהם?", היא תהתה מתעלמת מנוכחות הלקוחה. בחקירה התברר שהיא ביקרה בבית פעמיים בלבד (!) לפני שהחליטה על הוצאת הילד, "אבל אני עובדת הרבה שנים עם העדה ומכירה היטב את האתיופים כך שאני יודעת שזה הפתרון הטוב ביותר עבור כל ילד שם". כך במקור. אגב, תלונה שהגשתי בשעתו נגד אותה פקידת סעד למשרד הרווחה מוסמסה כרגיל. למי אכפת שם מילד "אתיופי" אחד שמוצא מביתו?

נמשיך למערכת החינוך, שגם היא לא טומנת את ידה בצלחת. מערכת ש"אוהבת" להשים את תלמידי העדה במסגרות מיוחדות, לא פעם כשהם מתויגים כתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. בשעתו נדרשה התערבות של מחלקת הבג"צים במשרד המשפטים כדי לחייב שמבחני ההשמה יותאמו תרבותית לבני העדה הזו – שבאופן "מפתיע" נמצאו על סף פיגור במבחנים הרגילים ונשלחו לחינוך מיוחד, למשל בעיר אשדוד.

וכלה בשוק התעסוקה. בקריה האקדמית אונו לומדים מדי שנה כמאה וחמישים סטודנטים בתוכנית מיוחדת לשילוב בני העדה האתיופית במקצועות יוקרתיים (בשכר לימוד סמלי של 2,000 שקלים לשנה). הם לומדים משפטים, ראיית חשבון, מנהל עסקים ומקצועות הבריאות. מעקב רב שנים אחריהם הביא אותנו להיחשף לקשיים הרבים שהם נתקלים בהם לאחר שהם יוצאים מהתוכנית לעולם האמיתי (כלומר אחרי שלב ההתמחות ושנת העבודה הראשונה).

למרות שהם מוכשרים ומשכילים במידה דומה לכל עורך דין, רואה חשבון ומנהל אחר – מעטים מקומות התעסוקה שמקבלים אותם כעובדים "רגילים". אלא שבמשרדים הפרטיים אין עדים ואין מצלמות ואין תקשורת שתזעק אל מול הגזענות ולכן קל לא לקבל אותם.

אגב, גם ברשויות המדינה השונות שכן קולטות אותם הם לא מקודמים כמו חבריהם. תבדקו את יחס השוטרים בני העדה למספר הקצינים בדרגות הביניים (וכמובן הדרגות הבכירות) ותבינו לבד את הסיפור.

המכות שקיבל החייל דמאס פיקדה כואבות ומקוממות אבל האפליה וההתנשאות שנתקלים בה בני העדה בכל תחומי החיים משפילות ופוגעות לא פחות, אם לא יותר. אז עשו טובה, אל תביטו בסרטון הזוועה שבו הוא מוכה על ידי ושוטרי רחוב צעירים וגזעניים ותצקצקו בלשונכם למראה המחאה. הביטו בראי ותחשבו טוב טוב עד כמה אתם באמת שונים מאותם שוטרים – ותקנו את המצב.

יובל אלבשן, דיקן הפיתוח החברתי של הקריה האקדמית אונו