אחרי שנתיים של ציפייה והתרגשות, תקופה שהזכירה לזוג את הריונותיו הקודמים, בינואר 2003 הגיעה יהלי, היום נערה בת 14. "היא הגיעה אלינו וממש כמו בלידה – התאהבנו", אומר רן, ונזכר בלילה המשותף הראשון בה ניכרו ביהלי הרגלים מהמקום ממנו באה: "היא התעוררה בשלוש לפנות בבוקר, נעמדה במיטה ובניגוד לכל ילד שמתחיל מיד לבכות, היא רק עמדה שם והביטה בנו בלי להוציא מילה. היא פשוט עמדה שם וחיכתה. כמי ששהתה שנתיים בבית יתומים, היא ידעה שהיא יכולה לצרוח כמה שתרצה ואיש לא ייגש. לקח לה שנה שלמה עד שיצאה לבד מהמיטה".

אם היתה רוצה, היה באפשרות המשפחה להנפיק ליהלי דרכון ישראלי בארצות הברית עם הסדרת האימוץ, אך זו ביקשה קודם לשוב ארצה, ויהלי נכנסה באשרת תייר. בישראל, פנתה המשפחה למשרד הפנים וביקשה להסדיר את מעמדה. הילדה המאומצת קיבלה מעמד "תושב ארעי", שחודש מדי מספר שנים, והחיים התנהלו כסדרם.

ואז הגיע החודש שעבר.

באפריל נסעה המשפחה לביקור קרובים בארצות הברית, כשם שעשתה מדי מספר שנים. כפי שדווח בגל"צ, בשובה התבקשה המשפחה להמתין בביקורת הדרכונים והועברה לחדר צדדי. אחרי שש שעות המתנה נאמר לרן, בפני יהלי, כי יש להורים 30 יום להסדיר מעמדה – אחרת, תגורש מהארץ. בנוסף, נדרשה המשפחה, שאינה בעלת אמצעים, להפקיד ערבות של 20 אלף שקל. "בלי שום הודעה או התראה אומרים לנו את הדברים האלה מול יהלי, בלי לתת לנו אפשרות לומר מילה", אומר רן. "היינו המומים מההתנהלות, עוד יותר לאור העובדה ששנים אנחנו מנסים להסדיר את המעמד ולא ממש התחבאנו".

במשך שנים מנסה המשפחה להסדיר מעמדה של יהלי, כולל פנייה לכל גורם אפשרי שאולי יכול לסייע. "פנינו לשמעון פרס, לשגרירות סין וב-2010 שכרנו שרותיו של עורך דין שפנה לבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע בנושא", מספר האב. "עובדת סוציאלית שבדקה את התיק המליצה על אישור האימוץ, אך בית המשפט לא הבין את כל התמונה ודרש תשובות ממשרד הרווחה. בדיון שנערך אחרי שבועיים טענה נציגת המשרד שלא ניתן ליצור תקדים ולאשר את ההליך שביצענו, ובית המשפט קבע שעל מנת להכיר באימוץ עלינו להביא חוות דעת של מומחה סיני לאימוץ שיעיד שהכל נעשה לפי החוק. הצגנו מסמך שיש לנו ביד – מסמך מהמקביל הסיני של משרד הרווחה, הגוף הרשמי העוסק בנושא האימוץ – אך משרד הרווחה סירב לקבל אותו. אני חושב שהם פשוט לא אהבו הרעיון שאימצנו בחו"ל ולא דרכם".

ההורים לא נחו ופנו למנהל הארגון האמריקאי באמצעותו ביצעו את ההליך, וגם זה סיפק מסמך לפיו הגוף הרשמי בסין האחראי על הליכי האימוץ הוא אותו גוף ממנו הציגו ההורים מכתב חתום. כמו כן, פנתה המשפחה לעורכי די אמריקאים מהמובילים בתחום והשיגה מסמך גם מטעמם, אך גם זה לא ריצה את משרד הרווחה בישראל, שמתעקש לגרש נערה שלא דוברת מילה אחת של סינית.

"אף אחד לא יפריד בינינו"

"אני מרגישה כמו בסרט קפקאי", אומרת האם, גילה. "זה סיפור שקשה לעכל. בלתי נתפס שהמדינה בה אני חיה כאזרחית שומרת חוק, מדינה שלא אפשרה לנו לאמץ אחרי שאיבדנו את בננו הקטן ובחרנו בחיים, מערימה עלינו את הקשיים האלו. הבאנו את יהלי אחרי היריון של שנתיים ולא הייתי מוותרת על זה בשביל שום הון שבעולם, אז לדבר איתנו עכשיו על "מועמדת לגירוש" זה מצב נוראי מנשוא".

מתוך מצב של חוסר אונים פנו ההורים למרכז הרפורמי לדת ומדינה המספק סיוע משפטי לעולים, ועורכת הדין ניקי מאור הצליחה לקבל ארכה של חודשיים על המועד האחרון שנקבע. במקביל, ממשיכים ההורים בניסיונות לפתור את המצב וכבר פנו לנספח קונסולארי של סין בישראל, שזימן אותם לפגישה אך טען שאינו יכול להוציא מסמך רשמי, שכן מדובר בילדה שהיא גם אזרחית אמריקאית. שעון החול אוזל, ומשפחתה של יהלי מתרוצצת בין מסמך למסמך, בלי להבין לגמרי מה נדרש ממנה.

אל מול המצב הבלתי אפשרי, הבירוקרטיה המייאשת והאופק המעורפל והחשוך, הוריה של יהלי מסרבים להרים ידיים. "אני מסתכל עליה היום שוב ובלי לחשוב פעמיים ברור לי שהייתי עושה את זה שוב", אומר רן. "זו המדינה שלי ויהלי היא ביתי וזו המדינה שלה, איש לא יכול לנתק את הקשר הזה. אני מאמין שנפתור את זה אבל קשה להתמודד עם הדרך שמעבירים אותנו ועם איומי הגירוש, במקום לבוא ולומר – בואו נפתור את העניין. אף הורה לא היה מוותר וגם אנחנו לא נוותר".

גילה חולקת את הדברים: "כשיצאנו משדה התעופה אמרתי ליהלי שאף אחד- משרד, פקיד או שר לא יפריד בינינו או יפגע במשפחה שלנו. לא יכולתי להגן על שי שלי, אבל פה אני יותר מלביאה ולא אתן לאיש לפגוע בנו. יהלי יודעת את זה וכל הורה עם קצת חמלה, הבנה ותבונה מבין את זה".