מפנקס התעמולה של מיכל קרומר נבו – הבלוף של ועדת אלאלוף למיגור העוני: מביאים עניים לבכות על עוניים ואז ממליצים להגדיל את המשכורת לעו"ס
מאמר ממוחה הקודח של מיכל קרומר נבו, בשיתוף עם עו"ס עינת וגר-אטיאס. מאמר זה ממחיש לנו כיצד העו"ס משתמשות במצוקות האזרחים העניים כדי לייצר לעצמן פרנסה ולהגדיל לעצמן את המשכורות. השיטה פשוטה: מקימים וועדה כמו ועדת אלאלוף (גריאטר מטופש). מביאים אזרחים עניים ואזרחיות עניות לבוא ולספר על מצוקתם. אז העו"ס וצוות התעמולה מהאקדמיות השונות עוטפות את הסיפורים האלה בעטיפה צלופחית של תעמולת שקרים, כאילו כל הסיפורים הללו מצדיקים את הפניית תקציבי המדינה אל העובדות הסוציאליות, כדי שיהיה להן נוח יותר, נעים יותר וקל יותר לא לעשות כלום, ולחטוף ילדים ביתר קלות.
כן, שמעתם נכון: מיכל קרומר נבו וחברותיה רוצות שהכסף הפנוי במדינה יוצא על העובדות הסוציאליות, ולא ישירות לאזרחים העניים שזקוקים בדחיפות לעזרה כספית. הנה דוגמא כיצד העו"ס בציניות, מביאות נשים מסכנות לבכות ולהתייפח, ואחר כך העו"ס משתמשות בדמעות שזלגו, כדי לסדר לעצמן ג'ובים קלים ויותר, וכדי לדרוש שיקטינו להן את כמות העבודה, ושיביאו עוד ועוד עובדות סוציאליות מהמכללות לעבודה סוציאליות ויתנו גם להן העבודה.
הבלוף הכי גדול של ועדת אלאלוף הוא הקלישאה שהעו"ס הן סוכנות לשינוי חברתי. הרי העו"ס הן בהמות גסות, מטומטמות שלא יכולות למצוא עבודה בשום דבר אחר, והן אלה שיביאו שינוי חברתי?
בתמונה מיכל קרומר נבו.
כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. נשים כמוה עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור. בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך.
המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה.
להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן.
מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.
