שדולת העובדים הסוציאליים בראשות עו"ס צפרא דוויק מזמינה לכנס "תו תקן" – איך לייצר מקומות עבודה לאלפי סטודנטיות לעבודה סוציאלית

Spread the love

כנס עובדות סוציאליות יתקיים באוניברסיטת תל אביב, יום ב', 11/5/2015, בשעה 17:00 בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל. בוב שאפל הודיע לנו מקיברו שהוא מתבייש שמקדש לתפארת העבודה הסוציאלית הוקם דווקא מכספי תרומתו באוניברסיטת תל אביב. נושא הכנס הוא "העומס" הפיקטיבי של העובדות הסוציאליות. לא מספיק שהן לא עושות כלום חוץ מנזקים וצייד אחר אזרחים כדי לפתוח להם תיקים פיקטיבים, עכשיו הן רוצות שיורידו לכל אחת את מספר התיקים, כדי שיהיה מקום לאלפי הסטודנטיות לעבודה סוציאלית להצטרף למלאכת צייד האדם, האישה והילד.

כולכם מוזמנים לבוא לראות עובדות סוציאליות במלוא כיעורן, פרופסוריות לעבודה סוציאלית, וכל מיני עלוקות, מוצצי דם, חלאות אדם, טינופת אנושית וסתם חלאות למינהן, טפילות שמחפשות קורבנות להוצאת הילדים שלהן. האירוע בחסות נשיאת שדולת העו"סיות בישראל, צפרא דוויק.

מדינת ישראל מוצפת עובדות סוציאליות, יש עו"סיות בכל חור. בבתי חולים, בבתי זקנים, בבתי משפט, בתחנה המרכזית, בבתי הזונות. לאן שלא תסתכלו תמצאו עובדת סוציאלית מחפשת עבודה. אבל מה לעשות כמעט ונגמרו מקומות העבודה. כל המעסיקים בתפוסה מלאה. אז מה עושים כדי למצוא עבודה לעו"סיות הצעירות המאכלסות את כל אינספור הפקולטות לעבודה סוציאלית? מייללות שיש עומס תיקים, ושצריך לצמצם את מספר התיקים לכל עו"ס כדי לייצר צורך חדש לקלוט אצל אותם מעסיקים עוד ועוד עובדות סוציאליות.

כל העובדות הסוציאליות הללו יודעות היטב שאין בהן צורך, ולכן המשכורות הן לא משהו ובכל זאת הן מציפות את הפקולטות בהמוניהן.

בהזמנה לכנס העו"סיות נכתב:

"עם מינוי שרי הרווחה והאוצר ולקראת המשך המאבק למלחמה בעוני: קריאה לטיפול דחוף בעומס הכבד הקיים על העובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה. מעל לעשרים אחוזים מאזרחי המדינה פונים לשירותי הרווחה. אזרחים אלו נפגעים באופן ישיר מהעומס הקיים בשירותים, בו לכל עובדת סוציאלית יש בממוצע מעל 521 משפחות לטיפול". 

אנו שואלים מה הקשר בין המאבק בעוני לבין התיקים והעומס של העובדות הסוציאליות?  

האם בישראל 2015 יש גבר אחד או אישה אחת שחולצו מהעוני באמצעות עובדת סוציאלית?  אין ולא יהיה. אבל יש עשרות אלפים בשנה שמידרדרים לעוני כי העו"ס פותחת עליהם תיקים בבית המשפט או ברווחה, או במשטרה,  ואז צריך לקחת עורכי דין ולשלם עשרות אלפי שקלים למטפלים, מומחים, ופסיכולוגים.  העו"ס בישראל מייצרות עוני.  הן לא מחלצות מעוני.  הן נבלות נאלחות.  אחת אחת יותר מנוולת מחברתה.

עוד מההזמנה לכנס:

"לקראת מינוי הממשלה החדשה, יתקיים ביום שני (11.05.15) באוניברסיטת תל-אביב כנס "תו תקן". בכנס יוצג הצורך בשיפור איכות השירות ללקוחות הרווחה, באמצעות קידום חוק לקביעת רף מקסימלי של משפחות לכל עו"ס, בהתאם להמלצת ועדת אלאלוף – הועדה למלחמה בעוני. בכנס יוצגו הפנים השונות של בעיית העומסים במחלקות לשירותים חברתיים, מצידם של לקוחות הרווחה, העובדים הסוציאליים וקובעי המדיניות.

בסיום הכנס תצא קריאה לשר הרווחה הנכנס להגדיל את מספר התקנים של עובדים סוציאליים, ולשר האוצר לתקצב את משרד הרווחה בהתאם לכך. איגוד העובדים הסוציאליים כבר הודיע כי יציב יעד זה להגדלת תקנים בלשכות הרווחה, נוכח המעמסה הכבדה על העובדים הסוציאליים, כיעד מרכזי מול הממשלה שתיבחר.  הכנס מאורגן על ידי עמותת עו"סים שינוי, בית ספר לעבודה סוציאלית תל אביב, החוג לעבודה סוציאלית מכללת תל-חי – מסלול פרקטיקה לשינוי מדיניות, איגוד העובדים הסוציאליים ועמותת ידיד. בכנס ישתתפו חברי הכנסת מיכל בירן (העבודה) ודב חנין (חד"ש), יושבת ראש איגוד העו"סים- עו"ס מומחה צפרא דוויק, מנהלת תחום הרפורמה במשרד הרווחה- עו"ס דיצה מורלי שגיב, ראש פורום מחלקות רווחה בחברה הערבית- עו"ס אמיל סמעאן, רפרנט בתחום הרווחה באגף התקציבים, לקוחות רווחה, ועובדים סוציאליים. את הכנס יפתחו לקוחות רווחה שיציגו את העובדים סוציאליים דרך עיניהם, ויעידו ממקור ראשון על ההשלכות של היעדר תקנים".

מה לא ברור פה? לא מספיק שהן עובדות שעה או שעתיים ביום, ולא מספיק שכל אחת חושבת שהיא ירדה מהאולימפוס, שהיא בת אצולה, ושיש לפנות אליה בתואר הוד מעלתה, ושהן בכוונה פותחות תיקים נגד אזרחים, כדי לייצר כאילו, מראית עין של עומס, ולא חשוב שהמקצוע שלהן, אם בכלל אפשר לקרוא לזבל שלהן "מקצוע", מיותר לחלוטין, הן עכשיו רוכבות על העוני והסבל של הציבור (קצבאות ילדים נמוכות, העדר דיור ציבורי, מחירי מזון שערורייתיים), כדי להוסיף פרנסה לחברותיהן ולהקטין לעצמן את כמות העבודה?

כולם מוזמנים לבוא ולראות את העובדות הסוציאליות במלוא עליבותן, מתבכיינות שקשה להן ועמוס להן.  בתחילת הערב תופיע עו"סית קלינית, דר' גילה לאור, וחברתה גלית חמל, שתיהן מומחיות בכנסים ותרבות שעות הפנאי לעו"סיות.

אחר כך תזכו לראות את דיצה מורלי שגיב ממשרד הרווחה, מייללת על העומסים בלשכות הרווחה הריקות מפונים.

יש גם ערבי בתוכנית, אמיל סמאען יספר לנו איך קיבל תואר מהאוניברסיטה, שהרי עבודה סוציאלית היא חלק מתחילת תהליכי החורבן של החברה הישראלית, בדיוק מה שדאע"ש מעודדת.

כמובן שכל זה יתרחש כאשר העו"סית הראשית צפרא דוויק מתרוצצת בין כולם. הפלצנית הסוציאלית  תגיע ותספר לנו על הפטנט החדש: "צובטני אלאלוף", יצירה ישראלית ייחודית שמלבישים על התחת, ובלחיצת כפתור הופכת פלוצים לניחוחות פאצ'ולי.

מדוע לא הזמינו את העיתונאי התחקירן  מוטי לייבל להרצות שם?  אולי הוא יגיע. נקווה שיחזור בשלום, ולא יזדקק לריאות חדשות, אחרי כל האוויר המזוהם שישאף שם.

היזהרו ממשרד הרווחה!

לאירוע בפייסבוק

hazmana-5

בשם עבודת הקודש העובדות הסוציאליות מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך.

מקצוע העבודה הסוציאלית פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך, מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן.

מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

קישורים:

מפנקס התעמולה של מיכל קרומר נבו – הבלוף של ועדת אלאלוף למיגור העוני: מביאים עניים לבכות על עוניים ואז ממליצים להגדיל את המשכורת לעו"ס

ג'וליה טל

One thought on “שדולת העובדים הסוציאליים בראשות עו"ס צפרא דוויק מזמינה לכנס "תו תקן" – איך לייצר מקומות עבודה לאלפי סטודנטיות לעבודה סוציאלית

  1. יזכרו שמות תת חיות האשה עופרה מנדלקורו ורחל וידל מעירית בת-ים של העלוב שגיא ונריה קרין ממחלקת שש ב- שש בש בפי שוטרי ישראל דאז במחנה הריכוז וההשמדה לגוש דן, הנושא את שמו לשווא ובאינוס זכרו של יהודה אבארבנל, בנו של נשיא הגולה- גם אז מעמד העל בתחמוניו להפיק רווח זרז את הגירוש ורק הוסיף לאלימותו]ראיתי את הסטאף של האסיר בדרכו לכלא לחיאני והיא ראתה אותי. לפני שנים ספורות נפגשתי ברווחה בעירית בת-ים עם עורכת דין מטעם הסיוע המשפטי- מעיד על הכל במקום הזה: משפטנית ממשלתית קבלה אותי בכניסה האחורית של החברה, במקום המיועד מלכתחילה ל" שכמותי", בזיון לשלטון חסר כבוד שלא הבין לנקיטת העמדה האזרחית שלו ויכול היה לקבלני במקום ראוי לשיחה בנוגע לצדק ולא לדחוק אותי למסכנות. ראיתי שם עולות נכמרות, מורכנות ראש מאתיופיה, כמובן גם את פקידת המודיעין שעלתה ארצה- מן הגולאג, שם כנראה עבדה באותו סוג של סטאקטו קנטבילה על ד'לים ומדולדלים. רופאים מכוונים אותי לפסיכו גרחיאטריה. המדינה שגנבה את כספי מעמידה לרשותי בתי תמחוי באישור – איך לא עוסת בפה וכמובן בחותמת כשרות מטעם הסרט הזה, פסיכו..

להגיב על יוסי פרלשטיין לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.