החלטה מחרידה של שופט העליון אליקים רובינשטיין, המוכיחה את אטימותו ואכזריותו כלפי המוחלשים בחברה. רובינשטיין לא טורח לכתוב את שם המרפאה לבריאות הנפש, את שם הפסיכיאטר, את שם לשכת הרווחה או פקידות הסעד שמעורבות בתיק שלפנינו, ולא בכדי. הסירחון עולה על גדותיו מההחלטה שניתנה בחוסר סמכות, בניגוד לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, המאפשר אישפוז קטין בכפיה, אך ורק אם התמלאו התנאים לאשפוז לפי הוראות סעיף 6 או 9. תנאים אלו לא מולאו. לא רק זאת: הקטין לא עומד בשום תנאי מסעיף 6 לחוק אישפוז חולי נפש הקובע את העובדות המפורטות דלעיל. השופט רובינשטיין דרס ברגל גסה את זכויות הקטין ואפוטרופוסיו בהחלטה מבעיתה שצריכה לעורר דאגה אצל כל אזרח במדינת ישראל. הקלות שבה יכולה פקידת סעד לאשפז כל אזרח, ללא עילה, ללא ראיה וללא הוכחה. פשוט כי אותה עובדת ציבור יכולה.

בהחלטה שלפנינו, נער בן 16 שנים עלה לארץ מבריה"מ בהיותו בן שנה עם אמו וסבתו. כשהיה בן 5 שנים הוכרו הסבים כאפוטרופוסים על הילד. כשהילד הגיע לגיל 11 שנים, סבתא שלו פנתה למרפאת מתבגרים ברחובות, הנותנת שירותי ייעוץ וטיפול ללא תשלום למתבגרים בנושאים בריאותיים ייחודיים לגיל ההתבגרות, כגון:

• הפרעות אכילה;
• תזונה;
• התפתחות גופנית ומינית;
• בעיות פסיכולוגיות;
• קשיים בתפקוד לימודי;
• התנהגויות סיכוניות (שימוש בסמים, אלכוהול וכד');
• קבוצות טיפוליות להורים למתבגרים עם הפרעות אכילה בתשלום, מותנה במספר המשתתפים.
• ועוד.

הסבתא התלוננה כי הנכד מגלה סממנים מדאיגים של השמנת יתר, דימוי עצמי נמוך הנובע מההשמנה, חשד לסכרת, התמכרות לצפייה בטלוויזיה ושימוש במחשב. רופאת המרפאה המליצה על: "טיפול תמיכתי, הדרכה לסבתא, ייעוץ דיאטנית והמשך בירור אנדרוקרינולוגי" שזו בדיקה הורמונלית. כעבור שמונה חודשים חזרה הסבתא למרפאה וסיפרה שהנכד היה פעם אחת אצל דיאטנית, פעם אחת במרפאה לבריאות הנפש ופעם אחת אצל מומחה להורמונים שלאחריהם לא המשיך לקבל טיפול כלשהו.

רוב הילדים צופים בטלוויזיה ומשחקים במחשב, הנער לא אלכוהוליסט, לא משתמש בסמים ובהמשך כפי שתוכלו לקרוא הוא תלמיד טוב בבית הספר וממושמע. ביטחון עצמי נמוך אופייני לילדים שמנים שסובלים מהצקות של חבריהם בכיתה, ופרסומת של תמונה כזו, בוודאי שלא תורמת לביטחון של הילד.

בעקבות הביקור החד פעמי, פסיכיאטרית מהמרפאה לבריאות הנפש כתבה מכתב לעו"ס אירית שיפריס מלשכת רווחה רחובות בה ביקשה לאשפז את הנער במיון פסיכיאטרי. מבית הספר ברחובות שם לומד הנער דיווחו כי הילד "תלמיד טוב וממושמע, אך מחסיר ימי לימוד ובעל רמת היגיינה אישית נמוכה". השופט לא מציין את שם הפסיכיאטרית ומה הקומבינות והקשרים שלה עם העו"ס מלשכת הרווחה. הוא לא מציין שום פרט שיהיה נתון לביקורת הציבור, וכמובן כדי להזהיר את הציבור מאותה פסיכיאטרית במרפאה הלא ידועה שעל סמך ביקור אחד של קטין, היא קובעת כי יש לאשפז בכפיה את הילד.

בחודש מאי 2011 הילד נבדק על ידי פסיכיאטר (לא מצויין בהחלטה האם מדובר בפסיכיאטר מומחה בילדים ונוער), שהעריך: "מדובר בילד הנתון למצוקה רגשית, הנמצא במערכת יחסים קשה עם אפוטרופוסיו, וכי הוא זקוק למסגרת הכוללת פנימיה."

יצא המרצע מן השק. מי שכתב את הדוח זה לא פסיכיאטר, זו העו"ס שתפסה קורבן נוסף למוסדות המזוהמים של הרווחה. הסבתא מגדלת את הילד מיום היוולדו. הילד בגיל הנעורים הידוע כגיל קשה, ובמקום להניח לילד לראות טלוויזיה ולשחק במחשב, כי אין חולק על כך שלא מדובר בילד חוצפן או ילד מרדן. מדובר בילד טוב וממושמע, כפי שדיווחו בבית הספר, והיחסים שלו עם הסבתא טובים, עד כמה שניתן להסתדר עם ילד בגיל ההתבגרות, שבו הוא רוצה לעשות FUN עם בנות. ילד במצוקה רגשית, זקוק למשפחה שלו ובוודאי שלא להרחיק את המשפחה שלו ממנו. הגישה של הרווחה להוציא ילדים מהבית בכל מחיר, גורמת לנזקים בלתי הפיכים לילדים ולמשפחה המגדלת אותם, שכן הוצאת הילד לפנימיה כשהוא "במצוקה רגשית", מהשמנה, תגרום להחמרת מצבו, שכן בפנימיה, לא יהיה מי שיגן עליו מפני הילדים הבריונים המציקניים.

מסתבר שהילד היה נתון ללחצים בלתי פוסקים מצד הרווחה שהם אלו שגרמו לו למצוקה רגשית, וכך ממשיך ומתאר רובינשטיין, כי מיד אחרי שהילד נבדק אצל הפסיכיאטר הבלתי ידוע ואף מומחיותו אינה ידועה, שכתב את מה שכתב, משרד הרווחה שלח את הילד לבדיקה אצל פסיכולוג שגם הוא עשה "copy-past" וקבע את מה שקבע הפסיכיאטר, שזה כידוע מה שתכננה העו"ס לילד – הוצאה חוץ ביתית לפנימייה. כעבור שנתיים במאי 2013 נבדק הילד אצל פסיכיאטרית, שוב, לא ידוע מה התמחותה, מה שברור שהיא כתבה את הדוח מטעם עו"ס לשכת רווחה רחובות: "סובל מבעיית הסתגלות ותנאי סביבתו אינם תואמים לחייו. נוכח הסיכון להתפתחותו העתידית, המליצה הפסיכיאטרית על הוצאתו למסגרת חוץ ביתית".

כנראה שהפסיכיאטרית קוראת בכוכבים, אחרת איך היא יכולה לנבא את התפתחותו העתידית של הילד.

בכתבה שפורסמה ב- 25.7.2010 על איתי בן דרור הרוצח שרצח את שלושת ילדיו לאחר שחוות דעת פסיכיאטרית שניתנה בעניינו קבעה שאיננו מסוכן, הפסיכיאטר המחוזי ד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות אמר: "הערכת מצבו של אדם והערכת מסוכנות אינה יכולה להיות נבואה לעתיד".

קישור לכתבה כאן: משרד הבריאות על רצח הילדים: אנחנו לא נביאים – שלוש חוות דעת פסיכיאטריות קבעו שאיתי בן דרור יכול לקחת את עומר, רוני ואור – והוא רצח אותם. במשרד הבריאות מסרבים בינתיים להגיב ישירות לפרטי המקרה. ראש מערך בריאות הנפש ל-ynet: "ההחלטה לעולם נכונה לרגע נתון".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3924676,00.html

אז הפסיכיאטרית החרטטנית, היא נביאת שקר. מניין לפסיכיאטרית מהם תנאי סביבתו של הילד, האם היא ביקרה בביתו? האם היא ביקרה בבית ספרו? שום כלום. מדובר בדוח לקוי, חסר פרטים שהוזמן ונכתב על ידי עו"ס משרד הרווחה, כשהפסיכיאטרית שמה את חותמת הגומי שלה. השופט רובינשטיין יודע זאת, ולכן הוא רוצה למנוע מהציבור לדעת מי החרטטנית המתיימרת בתואר פסיכיאטרית שאחראית על הביזיון הזה.

עו"ס אירית שיפריס פנתה לבית משפט לנוער לשופט הפודל צבי שרצקי, מביהמ"ש לנוער ברחובות שקבע שיש לאשפז את הילד בכפיה. השופט פעל בדרכי רמיה ובניגוד לחוק טיפול בחולי נפש, כמופיע מעלה. הילד אינו מסוכן לא לעצמו ולא לסביבתו, כך שאישפוזו הכפוי אינו עומד על הסעיפים הנמנים בחוק.

הסבתא הגישה ערעור לביהמ"ש מחוזי שהגיע היישר לרמאית דנה מרשק מרום, עליה פורסמה הכתבה בקישור למטה. אותה מרשק-מרום מצפצפת על החוק והיא ידועה כחותמת הגומי של פקידות הסעד. בהתנהגותה העצלנית היא מייתרת פעם אחר פעם את ערכאות הערעור וקובעת תמיד את מה שמחליטות פקידות הסעד.

דנה מרשק מרום שופטת ביהמ"ש מחוזי מרכז-לוד כפתה אבחון פסיכולוגי להורים בניגוד לקבוע בחוק הנוער סע' 12 – ענ"א 57203-09-14

בערעור שהגישה הסבתא, היא הביאה חוות דעת נגדית של פסיכיאטרית שבדקה את הנער וקבעה כי "אינו לוקה בהפרעה נפשית שעלולה לסכן את התפתחותו".

מרשק-מרום דחתה את חוות הדעת הנגדית וקבעה כי הפסיכיאטרית שוחחה עם הילד, במקום לשוחח עם פקידת הסעד ולקבל ממנה מידע, ולכן אין לקבל את חוות הדעת שהוגשה. על כך הוגש הערעור שהגיע לרובינשטיין בעליון, שכמו חבר מרעיו, הוכיח כי הוא קורץ מאותו חומר של העו"סיות: שופט אטום, חסר לב, אכזרי, כשהוא פוסק שיש לאשפז את הקטין לשבעה ימים לצורך אבחון ועל הסבתא לשתף פעולה עם משרד הרווחה.

הגדיל לעשות רובינשטיין כשהוא מצוטט לנו מספר מלאכי, ג' כ': "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה". כמה חזיר וטמא יכול להיות השופט רובינשטיין, כשהוא מצטט מהתנ"ך פסוקים שהוא עצמו לא מאמין בהם. אם היה מדובר בילד ערבי, האם היה מצוטט מהקוראן? בית המשפט העליון אמור להיות אוניברסלי, לא מדובר בבית דין רבני שהשופט מצוטט מהתנ"ך כאילו מדובר בתורה מסיני, כשהשופט רחוק שנות אור מלהתנהג כיהודי. אם כבר הוא מתנהג כמו חייל נרצע בצבא אושוויץ כשאת השראותיו לפסקי הדין וההחלטות שלו הוא שואב משמיעת מנגינות של ואגנר.

לדעתו של רובינשטיין, אין זה משנה כלל שהקטין איננו עומד בדרישות הסף בחוק הקובעות אישפוז כפוי. הוא רומס ברגל גסה את זכויותיו המהותיות של הקטין ורומס ושולל מהקטין את חירותו וזכותו על גופו.

אין כל חובה בחוק לשתף פעולה עם פקידות הסעד. מדובר בניגוד עניינים וניגוד אינטרסים של ההורים. משרד הרווחה לא הביא את נטל הראייה המוכיח כי אם הקטין לא יאושפז בכפייה, הוא עלול לסכן את עצמו או סביבתו או שייגרם לו נזק כלשהו. בלי הוכחות, בלי ראיות פקידת הסעד ביקשה צו אישפוז כפוי לילד בן 16 וקיבלה את מבוקשה. פקידות הסעד הפכו לבעלות הבית בבית המשפט. הן הגורם הטיפולי, הגורם המבצע והגורם השיפוטי. השופטים העצלנים, קוראים את תסקיר פקידת הסעד והופכים אותו להחלטה או פסק דין, וחורצים גורלות ילדים ונוער.

לאורך כל ההליך, לא טרחה פקידת הסעד להביא את קולו של הנער בן 16 השנים. קולו לא נשמע. איומי השופט כנגד האפוטרופוסים לשתף פעולה עם הרווחה עומדים בניגוד לחוק כבוד יסוד האדם וחרותו.

רובינשטיין שכח את תפקידו בבית המשפט: לעשות צדק ומשפט ולא לאפשר עוולה חמורה כזו. נצוטט אנו מתוך תפילת רבי ישמעאל כהן גדול:

http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article1357.htm

"יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְקוָה אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתָרִיב אֶת רִיבֵי נַפְשִׁי בַּיוֹם וְכָל הַמְקַטְרֶגִים אֶת נַפְשִי בּלַיְלָה וְתִנְקוֹם אֶת נִקְמָתִי מֵהֶם וּתְקַצֵר יְמֵיהֶם וּתְמַלֵא אֶת  עֲונוֹתֵיהם בְּרָע. וְכּוּלָם כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ וּבַעֲגָלָה וּבִּזְמַן קָרִיב יִכָרֵתוּ מִן הָעוֹלָם וְתַשְׁלִיךְ אֵימָה וַחֲשֵכָה גְדוֹלָה וְתַרְדֵמָה עֲצוּמָה וּבֶהָלָה וְשִיגָעוֹן וְעִיוָרוֹן וְתִימְהוֹן לֵבָב עַל כָּל אוֹיְבַי וְשוֹנְאַי וְעַל כָּל צַר וּמַשְטִין וּמְקַטְרֵג עָלַי וְעַל אַנְשֵי בֵיתִי בֵּין אִיש בֵּין אִישָׁה בֵּין שֵד בֵּין מַזִיק בֵּין רוּחִין בִּישִין וְלִילִין כְדִכְתִיב תִּיפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַּחַד בִּגְדוֹל זְרוֹעֲךָ יִדְמוּ כָּאָבֶן יִדְמוּ זְרוֹעֲך בִּגְדוֹל וָפַּחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּיפּוֹל".

לקריאת החלטת רובינטיין, הקליקו כאן:

החלטה ביהמ"ש עליון שופט אליקים רובינשטיין – רע"א 3075/15 פלוני נגד משרד הרווחה, קובץ pdf