משטרת ישראל הציעה שוחד לאחת מנשותיו של דניאל אמבש בתמורה להפללתו, משסירבה נכלאה שלושה ימים בצינוק לאחריהם נאמר לה "זאת הייתה טעות"
דינה אברמסון מראיינת את ש', אחת מנשותיו של דניאל אמבש.
— תגידי לי מה שלומך? שלושה חודשים, חקירות, עניינים.
שלושה חודשים סיוט. קשה לי מאוד, בפרט אחרי היום. היה יום מתסכל מאוד. היה דיון בבית המשפט (לנוער) לגבי העניין של ת' (בתה הקטינה), ואני מעריכה גם של שאר הילדים, אבל מה שקורה זה שבמשך שלושה חודשים הם (משרד הרווחה) ביקשו ממני: "ש', תהיי ילדה טובה, תראי את הבת שלך. לא תהיי ילדה טובה, לא תראי את הבת שלך". ומה שקרה לפני שבועיים, פקעה לי כל סבלנות. החלטתי להעלות סרטון לפייסבוק. יום למחרת כבר באו מהמשטרה לקחת אותי לחקירה. "מה העלית סרטון? עם מי את בקשר? עם מי את לא בקשר? מה קורה?", מנסים ככה לגשש.
היום ניתנה החלטה בבית המשפט (שופט הנוער שמעון לייבו) שהילדה לא תגיע.
— למה?
הם פשוט מחליטים לשחק איתנו. לשחק איתי.
— לא הבנתי. את קורבן או חשודה, או מואשמת?
כל התיק שלהן נע, עם כולן, בין קורבן לחשודים. הם בעצמם לא יודעים מי זה מה.
— את סבלת מאלימות כלשהי (מדניאל אמבש)?
אני לא סבלתי משום אלימות.
— היית בצינוק?
הייתי בצינוק של המשטרה. כן.
— לא. התכוונתי לאלימות על ידי שוטרים.
כן.
— מה לדעתך הם הפרו את החוק איתך, מולך?
קודם כל אחרי שלושה ימים שאני בתוך צינוק. לא יודעת כמה מטר על כמה מטר. בלי אפילו תנאים מינימליים של שירותים ודברים כאלו, חוץ מאיזה חור ברצפה. הם משחררים אותי ישר לחקירה ואומרים לי: "ש' זאת הייתה טעות". אמרתי להם, טעות? אני הולכת לתבוע אתכם. מה זה טעות, אתם שמים בן אדם בכלא שלושה ימים ואחר כך אתם אומרים טעות. אמרו לי: "לא. את לא יכולה לתבוע אותנו, אבל זאת הייתה טעות". על מה? שום דבר. פשוט ניסו לשבור אותי בכל הכוח, בכל דרך אפשרית.
–דרך הילדה?
לשבור אותי, לאיים עלי שאם אני לא אדבר נגד דניאל, הם לא יתנו לי את הילדה.
— הציעו לך שוחד כלשהו?
הציעו לי כסף.
— מה, המשטרה?
כן. הם ביקשו, אחד החוקרים ביקש, הוא שאל אותי: "תגידי, ואם יתנו לך כסף, תסכימי לספר את כל הסיפור?". אמרתי בשום אופן לא. שיביאו מיליונים, שיביאו לא משנה מה.
— זאת אומרת משטרת ישראל הציעה לך תשלום בתמורה להפללה?
אחד החוקרים שאל אותי אם אני רוצה כסף תמורת כל הסיפור.
– ומה באמת עם כל הסיפור?
הסיפור, זה סיפור מאוד מעניין, ופשוט אנחנו, מי שמכיר אותנו, מי שמכיר את המשפחה שלנו, משפחת אמבש, משפחה מאוד מיוחדת.
— תראי, אנשים בטוחים כאילו שהצילו אתכן, שנגאלתן, שהייתן אומללות, שהיה לכן שטן בבית.
לא. זה לא נכון. לא היינו אומללות ולא הצילו אותנו. הפוך והפוך. הם הפרידו אותנו. הפרידו את האחיות שבנו. אנחנו מופרדים. קשה לנו. אנחנו רוצים להיות ביחד. אנחנו נהיה ביחד. אנחנו נעשה כל מה שאפשר בשביל לחזור.
— על מה את חושבת בלילה? את בטח לא מצליחה להירדם.
על ת' (הבת שלה), דניאל, על כל הנשים, על כל הילדים.
— אין לך כעס על דניאל? את לא ניצולת כת?
לא. לא, לא, לא. אני לא קוראת לזה כת. זו משפחה. משפחה אוהבת, משפחה תומכת. מהרגע הראשון שנכנסתי אליהם, משהו בחום, באהבה, קסם לי.
— אבל איך אנשים יאמינו לך? פורסם בעיתונות, פורסם בכל מקום.
תראי, לי זה לא משנה יאמינו או לא יאמינו. זה לא משנה לי מה חושבים. אני יודעת מה אני חיה. אני יודעת מה החיים שלי. אני לא אעשה את זה בשביל שאנשים יאמינו או לא.
— מה את מקווה שיקרה? הגישו כתבי אישום חמורים.
נכון. יש כתבי אישום חמורים. מה שאני מקווה, אני סומכת על השם. אני סומכת על הצדיק.
— אני רוצה שתגידי לי, איזה דברים המשטרה הפעילה נגדך?
חקירות תחת לחץ ואיומים. המעצר בצינוק למשך שלושה ימים. לקחת אותי בטרטורים לילות שלמים בנסיעות ברכב לכיוון צפון, לכיוון ירושלים. ארבעה אנשים שיושבים לי על הראש וחוקרים ומנסים להוציא כל פיסת מידע מה באמת התרחש בבית. אני אומרת לאנשים, אתם באמת רוצים לדעת מה קורה בתוך הבית? הייתי לוקחת את הכתבה "360", שמה אותה, אבל מוסיפה. מה הייתי מוסיפה? מה שהיה חסר בכתבה הזאת, זה הצד האנושי. את המריבות של האנשים בינם לבין עצמם, את הקושי ביום-יום. הציגו את הכל ורוד, וכאילו אנחנו לא בני אדם. יש מריבות, יש קנאה, יש קשיים של יום-יום, צריך להראות את זה לעם ישראל.
— מה את מקווה שיקרה עכשיו?
אני מקווה שאנחנו נוכל לקבל חזרה את הילדים שלנו, קודם כל להיות עם הילדים. אני מקווה שדניאל ישתחרר. אני מקווה שהאמת תצא לאור. זה מה שאני מקווה. אני מקווה שאנשים ידעו את האמת. שיראו.
— איפה את עכשיו?
אני נמצאת פה בירושלים, באיזה שהוא מעון, מוסד סגור.
— מותר לך להיות פה עכשיו?
בעיקרון כן.
