עו"ס מעיין בורשטיין: בלבולי מוח והבלים על היכולות הטיפוליות של עובדות סוציאליות בפלורליזם טיפולי או "טיפול רב ממדי"

Spread the love

העובדים הסוציאלים והפסיכולוגים נוהגים להאדיר את עבודתם באמצעות מאמרים ומחקרים יזומים שהם יוזמים, כדי להאדיר ולשבח את עצמם, וכדי לטמטם את הציבור באמצעות מילים מפוצצות, לרוב בלעז, שהן יודעות מה שהן עושות, ושיש להן כלים מקצועיים.  רבות מהעובדות הסוציאליות, שהן בעצם האשפה והזבל של האוניברסיטה, מחפשות להן תעסוקה כמטפלות נפשיות, למרות שעובדת סוציאלית לא אמורה להיות מטפלת בתחום התרפיה הנפשית. עו"ס אמורה/צריכה לעזור לאנשים לפתור בעיות סוציאליות כגון עוני, גישה לרשויות כאשר יש מכשולי שפה או קושי אחר, אבל הן בטח שהן לא "מטפלות".  זו עבודה של פסיכולוגים.  על מנת לטשטש את ההבדלים בינן לבין פסיכולוגיות, הן ממציאות מילים כמו "תחום העבודה הפסיכו-סוציאלי", שזה דבר שלא קיים, או שהן מתחבאות מאחורי מילים כמו "גישה רב ממדית" או גישה מולטי-דיסציפלינארית".

בסופו של דבר, עו"ס לא אמורה לטפל באנשים, וגם לא בילדים.  המילה "טיפול" עצמה מאוד מבלבלת.  מדובר בישיבה פנים אל פנים והצגת שאלות, לרוב מטומטמות, ובמיוחד כאשר הטיפול הוא כפוי, הסיכוי שזה יוביל למשהו הוא אפסי.  כמובן שהעו"ס המטפלת לא יודעת מה היא עושה כשהיא מתחילה 'טיפול'.  היא מאלתרת, ממציאה שאלות, מקווה שעצם היותה כותל מערבי, יעזור למטופל להגיע לאיזה שקט פנימי.  אלא שלרוב זהו פלסתר זמני, מטופש אפילו, כאשר כל עוד הנסיבות החיצוניות, הכלכליות או המשפטיות לא נפתרות, כל הטיפולים האלה שווים לתחת.

מה שכן ניתן להתרשם מהיכולת הוורבאלית של הכותבת, מעיין בורשטיין בעצמה עו"ס טיפולית, שמעידה על עצמה: "שמי מעיין, עו"ס מומחית התחום ילדים ונער, מומחית בהדרכה ובהנחיית קבוצות. עובדת כרכזת השירות הטיפולי בכפר הנוער מאיר שפיה, כמרכזת מרכז לימוד ומדריכה קבוצתית באוניברסיטת חיפה וכיועצת לסטודנטים במוסד הטכניון".

השאלה הגדולה היא מה היא יועצת?  למי היא עוזרת?  לעצמה כמובן בהיותה בעלת מקצוע טפילי, פרזיטי, מיותר, כדי שיהיה תירוץ לנשים חסרות יכולות אקדמאית לשרוץ בקפטריות של האוניברסיטה ולמצוא חתן שיממן אותן.

כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. נשים רעות שלא יכלו להתקבל לשום פקולטה ששווה משהו, בגלל ציונים נמוכים, ומנת משכל זעומה. העו"ס עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור.

בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מהוריהם, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך.

המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן.

מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, ניבזיות, נרקיסיסטיות. מדובר בכלבות שטניות.

0028

0029 0030 0031 0032

0033

ג'וליה טל

ג'וליה טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.