סיכום יום שחיתות של העובדות הסוציאליות במלון קראון פלאזה בים המלח – חגגו עם מופע סטנדאפ, ארוחות פאר ומופע תיאטרון
מידי יום אנו קוראים פוסטים בפייסבוק, על העובדות הסוציאליות שמייללות בחוצות כחתולות פצועות שלא משלמים להן מספיק כסף בשביל להתעלל בציבור. לא מובן למה הן לא מבינות עניין וניגשות למכון המסאג'ים הקרוב לביתן לחפש עבודה כמסג'יסטיות.
בכל ראיון תוכלו לשמוע את העו"סיות מתראיינות סדרתיות בכל הכתבות על דרישותיהן שישלמו להן שכר כמו מדעני אטום ומנתחים בכירים, למרות שהן עצמן מביאות לביתן מעל 20,000 ש"ח בחודש.
יש להן טקסטים מוכנים כאשר הן מתראיינות: הן מספרות עד כמה המצב קשה בחברה הישראלית, ורק הן "מצילות את החברה הישראלית", וכך הן יושבות בארגון הגג של העו"ס לסדרי דין, ומחבלות תחבולות ויוצאות למאבק העו"ס לשיפור השכר, כאשר ברור שמדובר במכשפות שרק גורמות נזק.
בעזות מצח כותבות העו"ס שלא משלמים להן מספיק, והנה בתוך האתר של איגוד העו"ס הן מתארות את חייהן הנפלאים:
נו, הבנתם? העו"ס צוחקות, אוכלות מטעמים. נהנות ממופעי תיאטרון ומופעי סטנדאפ, יוצאות לשליחות בחו"ל עם כל המשפחה, מקבלות אירוח בחינם, ובארץ הן בוכות שלא משלמים להן על כישוריהה ויכולתיהן….. חחח. פרטים נוספים על ימי הכיף שלהן:
דרום: סיכום יום הגיבוש בים המלח
למעלה מ-200 עו"ס השתתפו ביום הגבוש המחוזי שרוכז על ידי צירת מחוז הדרום, שמחה קמרי, במעורבות רבה של צירי המחוז ופעילים נוספים.
הארוע התקיים במלון קראון פלאזה בים המלח והמשתתפים הגיעו בהסעות שאורגנו עבורם. כבר בקבלת הפנים נהנו המשתתפים ממזנון ארוחת בקר קלה ובהמשכו ממופע בובות מבדר. בהמשך אופשרה להם פעילות חופשית במתקני המלון ובסביבות ים המלח.
לאחר ארוחת צהריים עשירה, התכנסנו למופע של תאטרון קהילתי בנושא אלימות כלפי נשים כאשר בסיומו שחקני התאטרון משתלבים ומתיעצים עם הקהל המקצועי לגבי דרכים להתמודד עם סיטואציות האלימות השונות שהוצגו. היה מרתק.
בתום מופע התאטרון מועצת המחוז קיימה מחוות פרידה זמנית מצירת המחוז ויו"ר חטיבת העו"ס בשרותים המופרטים עו"ס ענבל שלוסברג היוצאת לשליחות בחו"ל עם כל המשפחה.
את היום סגרנו במופע סטנד אפ וזמר שבסיומו זכו המשתתפים להנות מבר שתייה עוגות ופירות.
העו"ס המשתתפים סכמו את היום באמירה שיש להכניס להסכם השכר חובת יום הפגה חודשי עקב רמת השחיקה הגבוהה הקיימת בעיסוק במקצוע הע"ס.
יום זה המחיש את מדיניות האגודה לקידום העבודה הסוציאלית לפיה הע"ס והעו"ס חד הם וכי לשם מתן שרות טוב ומקצועי יש להשקיע קודם כל בפיתוח וחיזוק המשאבים הפנימיים ל העו"ס.
תודות ל:-
ליו"ר האגוד והאגודה עו"ס צפרא דוויק
למנהל חטיבה באגוד ומזכיר האגודה מר גבי סבג
לצירי/ות מועצת המחוז ככלל
לצירה שמחה קמרי בפרט שהתנדבה להוציא לפועל את הארוע
למירי חג'ג- הרכזת המינהלית של משרד האגוד במחוז הדרום
למנהלת לשכת יו"ר האגוד מירלה ברדה
לחברת תיירות ונופש "איילה" שהשקיעה מעבר לעיסקה כלכלית גרידא
בלעדיכם כולכם זה לא היה קורה.
בברכה,
עו"ס דליה אהוד
יו"ר המחוז
פוסט זה מוגש לכם כשירות לציבור בגין השתתפותם של העו"ס בימי כיף, ימי השתלמויות להרס הפרט והמשפחה, שהוא חממה שבה העו"סיות הבכירות זוממות כיצד לנתק ילדים או לחטוף ילדים. מדובר בעו"ס העובדות בלשכות הבזויות ביותר של העשייה בעבודה סוציאלית: גבעתיים, תל אביב, פתח-תקווה, ירושלים, חיפה, בת-ים.
הביטו במבט העלוב, האף הנשרי, והצורה המוזנחת של העו"ס. הנשים הללו יכולות בקלות לפאר את הפוסט למחזמר עלובי החיים Les Misérables
העו"ס מתראיינות סדרתיות מספרות עד כמה המצב קשה בחברה הישראלית, ורק הן עם 20 שנותיהן במקצוע "מצילה את החברה". בדיחה כזו עוד לא שמענו. במיוחד אוהבות העו"ס לדבר על רצח, כאילו שהן אלו שיכולות למנוע רצח.
מה שהן לא מספרות זה שהן אלה שזורעות הרס וחורבן בקרב ההורים שמתגרשים, הן אלה שמחממות הורה אחד נגד הורה אחר, כדי שיהיה להן מה לכתוב בתסקירי השקר.
הן גם לא מספרות שאין בכלל צורך בתסקירים שלהן, כי השופטים יכולים לשמוע את הסיפורים ישר מההורים, ולא צריך שעובדת סוציאלית תשמש מתווכת בין ההורים לשופטים ותחליט איזה סיפורים ייכנסו לתסקיר, ואיזה סיפורים היא בוחרת להעלות על הכתב. חוץ מזה שלעובדות הסוציאליות הללו אין כלים, ואין כישורים. הכול נעשה על סמך העין, החשק, הקשרים, האג'נדה והשוחד. דוויק וחברותיה הן אלה שיוצרות את העומס. הן אלה שבכוונה יוצרות רשימות המתנה, כדי שדברים יתחממו עד שהן נכנסות לתפקיד אחרי 7-8 חודשי המתנה. הן אלה שמכניסות הורים ללא הצדקה למרכזי קשר, ואחר כך כשהן מאיימות לשבות, הן מזהירות את הציבור שההורים יישארו בלי קשר לילדים דרך מרכזי הקשר שלא היה צריך אותם מלכתחילה.
כאשר עו"ס מספרת שיש לה 20 שנות ניסיון, פירושו של דבר 20 שנות התעללות בציבור, ו- 20 שנים ששילמו לה שכר עבור עבודה פרזיטית ומיותרת לחלוטין.
כידוע מקצוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. נשים כמוהן עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור.
בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך.
המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.
מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, ניבזיות, נרקיסיסטיות. מדובר בכלבות שטניות שמתאים להן לשמש כסוהרות. הן מתיימרות לתת תרופה לבעיות שהן עצמן יוצרות.
