משבר אמון בין יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה לבין העובדים הסוציאליים: "אין מחסור בתקנים. העובדים הסוציאליים פשוט לא יעילים בעבודתם"

Spread the love

מתוך "משמר החודש"

מנכ"ל משרד הרווחה בדיון של ועדת הרווחה על הוספת תקנים לעובדים הסוציאליים: "אין מחסור בתקנים, העובדים הסוציאליים פשוט לא יעילים בעבודתם".

מנכ"ל משרד הרווחה מאשים את "יעילות" העו"סים וטוען שיש מספיק תקנים

בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות שהתקיימה ביום 19 בנובמבר 2014 בכנסת בהשתתפות  מיכל בירן, מסעוד גנאים, חיים כץ, עדי קול, נטען על ידי יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, כי יש מספיק תקנים לעובדים סוציאליים אולם אלו פשוט לא יעילים.
עו"ס חן גלבוע שהגיעה לוועדה כמשקיפה בדיון "ביום מאבק העוני" צוטטה בכתבה:
http://hamishmar.org.il/avoda191114

כמות ואיכות הנוכחים בחדר הועדה העלתה את רמת ציפיותיי – החדר היה מלא באנשים, צעירים ובעיקר צעירות רבות, מתוכן ניתן היה לזהות עובדות סוציאליות רבות.

סביב שולחן הועדה ישבו אנשי מקצוע ואקדמיה, בניהם פרופסור יונה רוזנפלד ופרופסור מיכל קרומר נבו מאוניברסיטת בן גוריון, אשר ערכה מחקרים ומאמרים רבים בנושא העוני. בנוסף נכחו גם אלי אלאלוף, יו"ר הועדה שעסקה במאבק בעוני ונתנה המלצות בנידון, צפרא דוויק, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, מרים שמחי הגדי, עובדת סוציאלית ויו"ר תא לעניין סדרי דין ורן מלמד מעמותת ידיד. בנוסף הגיעו נציגי עמותות שונות, פעילות חברתיות שחיות במצבי עוני ונציגים מהמגזר הערבי להגיד את דבריהם בנושא זה. את משרד הרווחה, ייצג מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן.

התחושה שנכחה בחדר הייתה אכזבה מכך שמסקנות והמלצות הדוח לא מיושמות בתקציב 2015 וכי רק מיליארד שבע מאות שקל מהתקציב הוקדש לכך במקום השמונה מיליארד שהומלצו להקדיש לכך.

יו"ר הועדה, ח"כ חיים כץ (הליכוד), נתן את משנתו ודעתו על מצב העוני בישראל, והציג את הצעת החוק שהוא מציע למלחמה בעוני וכן הרבה לדבר על המשחקים הפוליטיים שפוגעים בה. כץ מנהל את ועדותיו ביד רמה בכך שהוא לא מאפשר רשות דיבור ללא הרמת יד על מנת ליצור תרבות דיון והקשבה, אך על אף הרצון הטוב, התחושה היא כי דבריו הם אלו שבעיקר נשמעים ונציגים שהגיעו על מנת לתת מדבריהם חזרו הביתה ללא האמירה אותה ציפו להגיד.

במהלך רוב הועדה דובר על מצב העוני בישראל, על מי הוא עני וכיצד יש לנהוג בהם. כמובן שהנושא חשוב ויש לדבר עליו מתוקף בחירת העיסוק בעוני, אך נקבע נושא לוועדה ולבסוף כמעט ולא נותר זמן לעסוק בנושא שלשמו התכנסנו – תקני העובדים הסוציאליים.

בזמן שאכן דובר על הנושא, צפרא דוויק, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, הציגה את בעיית התקנים של העובדים הסוציאליים וכמות המטופלים הרבה בהם עליהם לטפל לעומת עמיתיהם לעבודה במדינות אחרות בעולם.

דוויק ציינה כי חסרים עתה כאלף תקנים של עובדים סוציאליים והסבירה כי הם מוכנים להתפשר וללכת צעד צעד, אך יש להתחיל מאיפשהו:

"תנו לנו לעבוד. תנו לנו אמצעים. בתחומים האחרים, אם לא מאשרים בבריאות, בדיור – מגיעים אלינו לרווחה. תנו משכורת, תנו אמצעים – הם לא יבואו אלינו. אין לנו עובדות ועובדים בעניין הזה, אחרת יהיה פיצוץ במדינה…".

קולותיהם של נציגי המגזר הערבי הורגשו מאוד בוועדה כאשר דיווחו שאצלם התקינה היא במצב אף יותר גרוע מאשר זה שבמגזר היהודי והתריעו על כך שכאשר מצב כזה נשאר ואינו מטופל, אנו מייצרים אדם עני שבסופו של דבר יהיה סוחר סמים, סוחר אמל"ח או פשוט אדם אלים.

לקראת סיום הדיון, יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, אמר את דבריו וחולל את הסערה הגדולה בחדר הוועדה.

סילמן הדגיש שהבעיה היא לא בהכרח בתקנים, אלא ביעילותם של העובדים הסוציאליים וכי יש להשקיע יותר בסל השירותים שהם נותנים.

הוא טען כי באף מדינה בעולם לא הוגדר תקן לעובדת סוציאלית, דבר שגרר תגובה נזעמת של צפרא דוויק שקראה (עד כמה שכץ איפשר לה) שהדבר אינו נכון כלל וכלל.

התחושה הייתה, כי סילמן איננו מגבה את העובדים היושבים תחתיו.

בעת דבריו של סילמן ישבתי מלאת בושה וכעס שזהו האיש שעומד בראש משרד הרווחה, האמור לייצג אותי, עובדת סוציאלית. כיצד עליי לעבוד מתוך מוטיבציה ואמונה בתפקידי כאשר מנכ"ל משרד הרווחה משדר תחושה של חוסר אמון ביעילות המקצוע? כאשר מבקר אותי על כך, בעוד שמתוך משרדו אמורה לבוא הגאולה. ועדה זו מילאה אותי בחשש לקראת הסכמי השכר שיפתחו שוב לדיון, לקראת הרצון לשינוי מקצוע העבודה הסוציאלית. נותר לי לתהות, האם שר הרווחה, מאיר כהן, מודע לנאמר בישיבות הללו, המייצגות בעצם את קולו?

לשם שינוי, סילמן צודק בקביעתו כי אין צורך להוסיף תקנים לעובדים סוציאליים וכי העובדים הסוציאליים הקיימים לא יעילים בתפקידם.

העובדים הסוציאליים משקרים לציבור בפה מלא.  יש מעט מאוד ילדים שנזנחים ע"י הוריהם, אבל יש הרבה הורים שיש להם בעיות כספיות וחיים בעוני.  אלה ההורים שצפרא דוויק וחברותיה מחפשות כדי להעליל העליהם שהם "זנחו את הילדים", ואז לחטוף אותם למעונות חירום, שם צפרא דוויק וחברותיה משלמות 17,000 ש"ח לחודש, אבל לאותו הורה ממנו חטפו את הילד הם לא יתנו אגורה שחוקה כדי להציל ילדים מרעב.

זו הצביעות של עו"ס צפרא דוויק, המתקיימת לפרנסתה מהוצאת ילדים ממשמורת הוריהם באכזריות והעשרת החברות שלה.  להקיא.  פשוט להקיא.

ובאשר לשקרים שילדים עניים הופכים להיות אלימים או מוכרי סמים, מדובר בהמצאות בלתי מבוססות. המציאות מוכיחה בדיוק ההיפך. ילדים שהוצאו מביתם למוסדות הרווחה – אכן הפכו לאלימים, מסוכנים, עוסקים בזנות ומוכרי סמים.

להלן מקצת קישורים:

תרבות השקר כל כך מוטמעת בד.נ.א של העובדות הסוציאליות שהן לא מסוגלות לומר מילה אחת אמת. הן משקרות בתסקירים שהן כותבות לבית המשפט, משקרות בעדותן ומשקרות לציבור. פיהן מפיק שקרים ברמה של שקר לכל הברה שיוצאת מפיהן.

לנו ברור טוב מאוד למה העובדות הסוציאליות הללו צריכות להיות בתחתית סולם השכר.

ראשית, רבות מהן מרוויחות הון תועפות של כסף תמורת שני שליש או חצי משרה.

רובן מסיימות לעבוד ב 13:00 ועדיין מקבלות כ 15,000 ש"ח אם לא יותר בגין תוספות לכוננויות שהן בכלל לא מבצעות.  חוץ מזה, זה מקצוע בזוי, אז גם השכר בהתאם, לא?

נשים כמו העובדות הסוציאליות עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור.

בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך.

המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה.

להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן.

מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

במסגרת מסעות הקמפיין להעלאת שכרן של העו"ס בתקשורת הן לא מגלות לצופים, ש'מרכז קשר' הוא עונש להורים שפקידות הסעד לא אוהבות. העו"סיות לסדרי דין הן שיוצרות את המאבקים הסוערים בגירושין, והן אלה שמדברנות את ההורים להשתמש בכלי נשק אחד נגד השנייה, כדי שאז לעו"סיות במרכזי הקשר תהיה תעסוקה.
כל מה שמעניין את העובדות הסוציאליות זה רק כסף ועוד כסף.  פק"סיות זוממות כיצד לחסל הורים, כיצד לחלוב את תקציב הרווחה, כיצד לשפר את מעמדן הנחות בציבור הישראלי, וכיצד לפעול על מנת לשפר את שכרן, תחת מצגת שווא שהן, הסתומות והנאלחות בארץ, זכאיות לתוספת שכר….
כך לדוגמא ניבה מילנר עו"ס מחוזית סדיסטית במיוחד.  מדובר בפושעת נגד האנושות, אשר ניתן רק לקוות כי יום יבוא והיא תועמד לדין, ואם במקרה יהיו לה נכדים נקווה שלא תזכה לראות אותם, גם לא במרכז קשר.
ואנו שואלים:  מי אמר לך עו"ס ללכת ללמוד עבודה סוציאלית?  למה לא הלכת ללמוד פיסיקה או אנטומיה?  למה את חושבת שמגיע לך "שכר ההולם את יכולותיך וכישוריך", כאשר יכולותייך הם אפס וכישוריך לא שווים מאום?  רוב היום את בכלל לא נמצאת במשרד.  בשאר הזמן את מרכלת עם חברותייך.  מידי פעם יש לך ימי כיף, גיבושים, טיולים, רכיבה על סוסים ושייט באבובים.  אז בשביל הקייטנה הזו את עוד רוצה משכורת?  התכבדי והתפטרי, ומיצאי לך ג'וב הולם יותר באגפים לשירותים אורליים.  שם תעשה יותר כסף ותפרנסי את תאוותיך הרבה יותר טוב.
בעזות מצח כותבות העו"ס שלא משלמים להן מספיק, והנה בפוסטים שלהן בפייסבוק הן מתארות את חייהן הנפלאים:
"טיול לאיטליה וסלובניה על חשבון הברון".  מארחים אותן עובדות סוציאליות מקומיות.
פוסט זה מוגש לכם כשירות לציבור בגין השתתפות איגוד העו"ס בקמפיין להעלאת שכרם ולהוספת תקנים. איגוד העו"ס הוא חממה  כיצד לנתק ילדים או לחטוף ילדים.  מדובר בעו"ס הבזויות ביותר בחברה הישראלית.

קישורים:

ג'וליה טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.