פאנל שופטי משפחה: שאול שוחט, אבירה אשקלוני, אסף זגורי – הפרת הסדרי ראיה להורה הלא משמורן – כנס המחוזות השנתי של לשכת עורכי הדין

מלון רויאל ביץ', אילת – כנס המחוזות השנתי של לשכת עורכי הדין, בנוכחות שופטי משפחה: שאול שוחט, אבירה אשקלוני, אסף זגורי, אלון גביזון.

שאול שוחט שופט ביהמ"ש מחוזי ת"א – אכיפת הסדרי ראיה האם אפשרי וכיצד?

[youtube=http://youtu.be/3ueay8U5yr8]
עד לפני שנים לא רבות התחושה אצל אלה שבאו לפתחם של בתי המשפט לענייני משפחה היתה שההתייחסות לנושא של הסדרי הראיה להבדיל מעניין משמורת, היו שהסדרי ראיה זה עניין שולי, עניין מינורי, אז כל פסקי הדין עסקו בעיקר בהכרעת המשמורת. מרבית העמודים בפסקי העמודים עוסקים במשמורת, וכשעוסקים בהסדרי ראיה אז יש שבלונה מסוימת שאומרים, שההורה לא משמורן יקבל את הילד פעמיים בשבוע.

העמדת האחריות ההורית לקדמת הבמה שינתה את הסוגיה של הסדרי ראיה לגבי משמורת משותפת, ואפשר לראות תזוזה בהתייחסות היותר רצינית לעניין של הסדרי המשמורת וגם בנושא של השימוש בכלי האכיפה להסדרי הראיה.
יש הצעת חוק שנקראת: "הצעת חוק אכיפת הסדרי ראיה, התש"ע-2010", שעדיין לא התקדמה.

אנחנו יודעים ששני ההפרות הבסיסיות מדברות על הפרה של הסדרי ראיה מצד ההורה המשמורן ומנגד הפרת הסדרי הראיה מההורה הלא משמורן בכך שהוא מפר את הסדרי המגע שיש לו עם הקטין.
אפשר לדבר גם על סעיף 3.1 לחוק הנוער טיפול והשגחה כאשר אנחנו יודעים שלבית משפט לענייני משפחה יש לו גם סמכויות של שופט נוער באותם מקרים קשים שבהם הסדרי הראיה לא מתקיימים בצורה כזו או אחרת והילד נפגע ושלומו נפגע והצרכים שלו נפגעים בהקשר הזה.

אפשר גם לדבר על העברת משמורת כשמגיעים למצב של ניכור הורי שזה גם סוג מאוד כבד של הפרת הסדרי ראיה.
בהפרות אלו יש עוולה נזיקית, למרות המדרון החלקלק שחששו ממנו בפרשת אמין. כל הדברים האלה הם מה שנקרא בלשון בית המשפט בפרשת בורנשטיין עוד משנת 1987 הם: "מקל החובלים". זה מינוח שהשופט גולדברג השתמש בו, כשהוא אמר "זה מקל החובלים", ואנחנו תמיד נמצאים באמביוולנטיות מהו המקל שאנחנו אמורים להשתמש בו בעניין הזה, אם זה מקל חובלים או דווקא אולי מקל הנועם, שאני דווקא מדבר על מקל הנועם זה דרכי הטיפול, המתאם ההורי, יחידת הסיוע וכל הדברים האלה, כדי לנסות ולהביא את זה בצורה טובה יותר לקיום הסדרי הראיה.

פסק הדין הזה לטעמי מדגיש את העיתוי שבו יש להפעיל את מקל החובלים ומנגד אם יש מקום להשתמש במקל זה.

בסופו של יום כשאנחנו מפעילים סנקציות עונשיות כאלה או אחרות, אז התגובה של ההורה המוכה תהיה כזו שרק תחריף את הפגיעה בקטין. אבל מצד שני, אנחנו יודעים שאם אנחנו נעכב את השימוש במקל החובלים, אנחנו משדרים חוסר נחישות של בית המשפט בעמידה על מימוש וביצוע ההסדרים בין אם ניתן להם תוקף של פסק דין בתקווה שהם נבחנו על ידי בית המשפט או הסדרי ראיה שבית המשפט קבע אותם בפסק דין.

ככל שהזמן חולף ואין לנו מענה לעניין הזה, אנחנו יכולים להגיע למצב חלילה אם יש טעם להפעלתם של אותם סנקציות, באותו מקל חובלים, כי אנחנו לא נוכל לכפות אותו בסופו של דבר על הקטין שנמצא ככלי משחק של ההורים.

השופטת אבירה אשקלוני – הורה משמורן שלא מאפשר הסדרי ראיה אני בעד חינוך מחדש והטלת סנקציות

[youtube=http://youtu.be/dYuP9vccdzI]

הסדרי ראיה נעשים בהסדרים או שבית משפט קובע. הסדרי ראיה במינון המקובל, פעמיים בשבוע או סוף שבוע שני. אני חושבת שזה לא תקנון מצוי של ועד בית. ברגע שאנחנו נעשה את זה מבחינה מותאמת לאנשים ספציפיים שעומדים מולנו. כל נושא המפגשים, זה משהו שהוא כמו תפירה עילית ולא קונפקציה, ואנחנו יותר מידי עוסקים בתקנון המצוי הזה או בקונספציה הזו.

צריכים להבין גם מנקודת המבט של ההורה הלא משמורן, גם הוא עבר טלטלה בחיים, וצריך להתאים את עצמו מבחינה כלכלית, מבחינת מגורים, לבוא ולהתאים הסדרי ראיה, זה להתאים ספציפית ולראות איזה חליפה מתאימים לאב. יש לנו גם עוד שחקן, זה הילד. צריך לקבוע הסדרי ראיה שיתאימו גם לילד.

שלא יהיה ספק, אני מאמינה בכל מאודי שזה לא זכות להסדרי ראיה, זה בעיקר ברמת הציווי.

אי אפשר לחייב הורה שהוא לא משמורן לקחת את הילד. אני לא חושבת שהפתרון הוא סנקציה כספית. אבוי לאותו ילד שההורה שבא לראות אותו תחת מחאה מחשש שהוא ייקנס. ההיבט הטיפולי הוא הרבה יותר אפקטיבי. הגם שאני מודעת לזה שמימד הזמן בחיים של הילד הוא מאוד אקוטי.

להבדיל מהורה משמורן שלא מאפשר הסדרי ראיה, שם אני מאוד בעד חינוך מחדש וסנקציות וגם תביעת עוולה נזיקית.

השופט אלון גביזון – הורה משמורן שלא מקיים הסדרי ראיה יש לעשות את ההשלכה מחוקי ההוצל"פ נגדו

[youtube=http://youtu.be/6KyqscgXKT0]

השופט אלון גביזון, לא מסכים לדברי השופט שאול שוחט מבימ"ש מחוזי ת"א בעניין "ארגז הכלים הוא רחב" להורה משמורן המפר הסדרי ראיה להורה הלא משמורן. ארגז הכלים חסר. אתן דוגמא. בן אדם רשם צ'ק הצ'ק שלו חזר, פותחים לו תיק בהוצל"פ ואז מתחילים לאכוף ובין היתר אותו בן אדם שוללים לו את רישיון הנהיגה, והוא מוכרז כחייב מוגבל באמצעים, וכל זה בשביל חוב כספי. לא יתכן ששופט שנתן פסק דין של הסדרי ראיה, ההורה המשמורן לא יקיים את הסדרי הראיה ואני אשאר עם ארגז כלים קטן יחסית, ועד שאפעיל אותו יקח זמן ממושך. צריך להגדיל לנו את ארגז הכלים, ואני חושב שאפשר לעשות את ההשלכה הזו מחוקי ההוצל"פ של חיובים כספיים. אין סיבה שהורה משמורן שלא מקיים הסדרי ראיה עם ההורה הלא משמורן יחדש רישיון נהיגה.

אין סיבה שהורה משמורן שלא מקיים הסדרי ראיה יהיה לו חשבון בנק והוא יוציא כרטיס אשראי. אני כן חושב שצריך לתת לנו את הכלים האלה, כדי שאותו הורה משמורן יחשוב פעמיים אם כדאי לו להגיע לסיטואציה של הפרת הסדרי ראיה.

לפעמים כתוצאה מגישה מיליטנטית אפשר לגרום להסדרי ראיה.

יש מקרים שבה הורה ואומר לשופט: "הוא לא יראה את הילדים!" הוא יודע שלא יעשו לו כלום.

יש פתרונות של העברת משמורת, ואני עושה זאת. היה לי תיק שקיבלתי ממוטב קודם, וכשהתחלתי לקרוא בתיק אני רואה שבמשך 3 שנים האישה פיתחה טכניקה מאוד יפה. כל פעם שנכנסת הרווחה לתמונה כדי להגיש תסקיר, האישה עוברת לעיר אחרת, ואז אותה מחלקת רווחה מעבירה את התיק, ועוד הפעם אתה חוזר לתחילת התור, וככה היא נעה עם הילדה שלה בכל הערים. בדיון שהתקיים אמרתי לאם שבפעם הבאה שהיא תעשה את זה, הילדה תעבור למשמורת האב. היא עשתה את זה, והעברתי את המשמורת. הילדה היתה בת 8 שנים.

אם ילד לא רוצה, צריך לבדוק זאת, כי יש אפשרות שהילד לא רוצה כי הוא מוסת וצריך לפתור את זה.

השופט אסף זגורי: הורה שאינו מסור זה הורה שלא מאפשר בין היתר להורה השני לממש את האחריות ההורית שלו

[youtube=http://youtu.be/VkQqUomFUXg]

השופט אסף זגורי, סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה נצרת: אני חושב שארגז הכלים הנוכחי מספיק לנו. נקודת המוצא שלי היא שיש אוטונומיה הורית. אנחנו רצים כאן בדיון לשקול סנקציות עד מאסר, ואנחנו בכלל צריכים לזכור שאוטונומיה הורית זה משהו כמעט מקודש. אנחנו מתערבים כשאחד ההורים לא ממלא את תפקידו כאפוטרופוס מסור. הורה שאינו מסור זה הורה שלא מאפשר בין היתר להורה השני לממש את האחריות ההורית שלו.
החובה של הורה משמורן לאפשר קשר סדיר עם הילד בין ההורה הלא משמורן.