לשכת רווחה אשקלון מפקירה נכים מגיל 21 לגורלם – סימה רווח וילדיה הנכים נגד אטימות ממסדית
מי כאן הנכה? מאיר כהן שר הרווחה שותק כמו דג. אטימות משרד הרווחה שוברת שיאים חדשים של התעללות במוחלשי החברה הישראלית.
[youtube=http://youtu.be/6W4TPvUHKww]
כיצד אמורה להתנהל משפחה ובה שני ילדים בשנות העשרים לחייהם שמתמודדים עם נכות קשה?
תפקידו של משרד הרווחה אשקלון לתת מענה למשפחות מסוג זה.
לדבריה של האם סימה רווח תושבת אשקלון, אגף הרווחה בעירייה אדיש למצוקתה ומסרב לתת לה פתרון הולם לטיפול בשני ילדיה
האם על בנה: הוא מכיר את כולם אבל הוא לא מפגר. הוא בסך הכל על כסא גלגלים.
אוריחי בן 23 ומלי בת 25, אחים נכים מרותקים לכסאות גלגלים. שניהם מתמודדים עם שיתוק מוחין. לעבור את היום-יום זה לנהל קרב אחר קרב במלחמה של החיים ולזה נוסף עכשיו עוד מאבק.
עד היום הם היו במסגרת בחוק חינוך חובה שזה עד גיל 21. ברגע שמסיימים את חוק חינוך חובה בגיל 21 כל ילדי CP אבודים.
בסוף אומרים לי:
"לא, אז הוא מפגר, אחרי גיל 21 בגלל שאין מקום אין מרכז יום, בלשכת רווחה אומרים אז תהפכי אותו למפגר ואז נכניס אותו למרכז".
האבא: בלי מסגרת זה בלתי אפשרי, זה לא חיים לא לילדים, לא להורים, לא למשפחה.
לא אוכל, לא כסף, גם לא רחמים. בסך הכל צדק, מבקשת האמא של השניים. עכשיו משהחגים הסתיימו, צוק איתן מאחורינו וכבר אין תירוצים לדחיות למסגרת ראויה לילדיה, כזו שמתמחה בנכות גופנית ולא בפיגור שכלי.
האמא: מי שנכה ב- CP הוא נפגע מזה שהוא מעורבב עם ילדים עם פיגור, והם מתחילים לזעוק את הזעקה שלהם, אז הנכים משתנים, הם בבית, הם עצבניים, הם בוכים, הם משתגעים עם עצמם.
סיפור קטן, על מדיניות עירית אשקלון אבל העלילה הזו מלמדת לא מעט על קהות החושים בחברה הישראלית שפורצת בכל פעם שיאים חדשים.
האמא: אמרו לי שיפתחו מרכז יום ובינתיים המרכז יום הזה לא נפתח, ונאלצתי להכניס את הילדים שלי למסגרת עם הפיגור של אקי"ם, בו בזמן שהם לא שייכים לאקי"ם. אמרו לי או-טו-טו וכבר עברו שנתיים, אז הבנתי שזה עבודה בעיניים לסתום פיות ולסגור עיניים ולהמשיך עם העוול הזה, ולהשאיר אותם שם. החלטתי להוציא אותם משם ולא להחזיר אותם.
סימה רווח משלימה עם גורלה, מה שמחזק אותה במאבקה נגד האטימות הממסדית.
האם: את הילדים שלי לא הכנסתי אותם לפסיכולוג ולא נתתי לחתום עליהם כמפגרים, כי בשבילי הם נולדו CP והם יישארו CP.
