אל תתנו לעליהום לטשטש "חטיפת ילדים" אינה חלק מעבר רחוק ובלתי רלוונטי. היא מציינת מצב קיים ומתמשך, שבו מוסדות החברה מבקשים לספק את דרישתם של אנשים חשוכי ילדים בתנאי מחסור בילדים לאימוץ, פרופ' אסתר הרצוג, מעריב 31.3.94
אל תתנו לעליהום לטשטש "חטיפת ילדים" אינה חלק מעבר בלתי רחוק ובלתי רלוונטי. היא מציינת מצב קיים ומתמשך שבו מוסדות החברה מבקשים לספק את דרישתם של אנשים חשוכי ילדים בתנאי מחזור בילדים לאימוץ, מאמר מאת פרופ' אסתר הרצוג, מעריב, 31.03.1994, קובץ pdf
ה"עליהום" על הרב עוזי משולם ואנשיו ביהוד, מאפשר לטשטש את הבעיה הקשה העומדת ברקע ההתארגנות הכוחנית של הקבוצה.
"חטיפת ילדים" אינה חלק מעבר רחוב ובלתי רלוונטי.
היא מציינת מצב קיים ומתמשך, שבו מוסדות הרווחה מבקשים לספק את דרישתם של אנשים חשוכי ילדים בתנאי מחסור בילדים לאימוץ.
מעטים הם ההורים המוותרים מרצונם על צאצאיהם, ולכן כל כך קשה לאתר ילדים לאימוץ. הכתובת הנוחה להשגת ילדים היא אצל החלשים. עולים חדשים בתנאי מצוקה קשים במעברות היו בעבר הכאילו רחוק קבוצה נוחה ל"חטיפת ילדים".
מי יתווכח על כך שלקטינים עדיף לגדול בבתים מבוססים. הם "יקבלו" הרבה יותר במשפחתם החדשה. כאשר מציגים את ההורים הנגזלים כפרימיטיבים, להורים המאמצים קל לראות בהשתלטות על ילדי זולתם אפילו מעשה חסד.
אימוץ ילדים של עולים במצוקה אינו משמש פתרון כיום. מזלם של עולי אתיופיה, שתנאי חייהם במרכזי קליטה מזכירים מאוד את התנאים של התימנים ושל עולי שנות ה- 50, שפר עליהם. נראה שאין ביקוש רב לילדיהם. הם כנראה, כהים מדי בעבור מאמצים פוטנציאליים.
מאגר נוח יותר ל"חטיפת ילדים" היום הוא בקרב קבוצות חלשות כמו מפגרים, נרקומנים, עבריינים ולפעמים פשוט עניים ומובטלים.
רשויות האימוץ מצדיקות, בגיבוי בית המשפט, הוצאת ילדים מביתם כ"טובת הקטין", ומציגות את ההורים כעלובים, שהרי אינם מסוגלים לדאוג כהלכה לצאצאיהם. הסטיגמה של הכשלון, הסטיה והחולשה היא אמצעי יעיל לשכנע את הציבור שמדובר בטובת הילד. לכן לא היה מפתיע כאשר במשאל טלפוני בתוכניתו של מני פאר תמכו 90% בהוצאת ילדים ממשפחות מפגרים.
קבוצתו של הרב משולם טוענת, שקיים קשר שתיקה, המשרת את הגורמים המעורבים ומגן עליהם מביקורת על חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן. אם אמנם התקשורת מתקשה לעסוק בדרכים שבהן התבצע תהליך האימוץ לפני למעלה מ- 40 שנה, על אחת כמה וכמה נכון הדבר בקשר לתהליכי אימוץ הננקטים בימינו.
עולה החשד, שמעורבים בחטיפות אנשים בעלי עוצמה פוליטית חברתית רבה, המצליחים למנוע את פרסום הפרטים הכרוכים בתהליך. אם כך הדבר, אז אין חדש תחת השמש – לחזקים אין בעיה לנצח את החלשים ולקרוא להם אחר כך עבריינים, פורעי חוק, פנאטים.
יש להקים ועדת חקירה לבדיקת "חטיפות ילדים" משנות ה- 50 ועד עצם היום הזה.
ועדת החקירה תצטרך לבחון, בין השאר, את שאלת ניגוד האינטרסים, הנוצר כתוצאה מכך שאימוץ ילדים, מצד אחד, והוצאת ילדים מידי משפחותיהם, מצד שני, מסורים לרשות אחת – משרד העבודה והרווחה. ועדה זו תצטרך להמליץ על הקמת מסגרת לטיפול בבקשות לאימוץ.
מסגרת שתהיה כתובת להורים שילדיהם "הוצאות" או "נחטפו", ותפעל כרשות שתהיה פתוחה לביקורת ציבורית שוטפת על תהליכי הוצאת ילדים ממשפחותיהם ואימוצם.
