עו"ד פנינת ינאי מנחת ערב עיון "בחסות האפלה בית המשפט למשפחה"

יום עיון מס' 5 בנושא "בחסות האפלה בית המשפט לענייני משפחה" – 23 במרץ 2014, בית ברודט לתרבות יהודית.

הכנס בחסות ארגון א' זה אבא, הקואליציה למען הילדים והמשפחה.

אני שמחה לפתוח את הכנס החמישי של א' זה אבא והקואליציה למען הילדים והמשפחה. הכנס הזה נקרא "בחסות האפילה בית המשפט למשפחה".

אנחנו ננסה היום לשפוך אור על כמה פינות אפלות, שהם לא רק בבית המשפט למשפחה, אלא הרבה פעמים משולבים בתיקים פליליים, כי היום נראה שהדרך לגט עוברת דרך המשטרה, וזה חבל מאוד.

אנחנו נתחיל עם אמיר שיפרמן מייסד התנועה א' זה אבא, שכעת יברך את הדוברים ואורחים, ובסוף הערב ידבר על הנושא הכאוב של שימוש בסטריאוטיפים בבית המשפט למשפחה, והכוונה לסיפורי שנות ה 50 ו 60 שהאישה הייתה עקרת ביית, והאבא היה המפרנס, וגם זה לא נכון, כי דווקא ישראל הייתה המדינה הראשונה עם ראש ממשלה אישה, גולדה מאיר כך שהטענה שישראל היא מדינה של עקרות ביית, שחוסמת נשים מלהתקדם בקריירה פשוט לא נכונה.

אנחנו גם נעניק אות הוקרה לעיתון ישראל היום על עיתונאות אמיצה, שהיו הראשונים שהעיזו לדעת בנושאים הכאובים הללו, וזאת דווקא בימים אלה שמועלית הצעת חוק לסגור את העיתון הזה.

בשנת 1995 הקימו את בית המשפט למשפחה ואיתו הגיעו גם הדלתיים הסגורות.  לפני כן כל תיקי המשפחה היו מתפרסמים בשמות מלאים.  עד היום עורכי הדין מצטטים הלכות כמו צינובוי נ' צינובוי ואוחנה נ' אוחנה.  הזוגות צינובוי ואוחנה היו אנשים מן הישוב שחיים בינינו, וגם הילדים שלהם חיים בייננו.  השמות שלהם התפרסמו.  עד היום אף אחד לא בדק איזה נזק נגרם להם או לילדהם כתוצאה מהפרסום.  ובכל זאת היום המערכת שומרת באדיקות על הדלתיים הסגורות בטענה ש"ייגרם נזק".  בנוסף גם ביטלו את תחולת דיני הראיות והפרוצדורה בבתי המשפט למשפחה.

וכך יוצא שמה שהיה פעם הייתה כוונה טובה לשמור על צנעת הפרט, הפך לגולם הקם על יוצרו, ובעצם הדלתיים הסגורות נועדו להגן על המערכת, לשמור שלא ידלפו תלונות.  בחסות הדלתיים הסגורות נרשמים פרוטוקולים מצונזרים, לפעמים לא ניתן לעורכי דין לטעון  ולהשמיע טיעונים, גברים טוענים שראיות שהם מביאים לא מתקבלות לעדות, שופטים מסרבים לאפשר לחקור פקידות סעד, פקידות הסעד מביאות עדות שמיעה המבוססות על שמועות ורכילויות, סכומים אסטרונומיים נפסקים בבת אחת, אבות מנותקים לפתע מהילדים, וכאשר מישהו מתלונן, אומרים לו שהוא עלול להפר את הדלתיים הסגורות. אפילו כאשר הוגשו תלונות לנציבות תלונות השופטים המגובות בהקלטות סודיות, התלונות לא נחקרות ועוד מאיימים על בעלי הדין שהם עלולים לעמוד לדין על ההקלטה.

 כל זה גם מתערבב עם תביעות לשון הרע, שמשמשים עוד מכשיר לבלום את הביקורת. פטפוט קטן באינטרנט עלול לגבות מחיר של עשרות אלפי שקלים.

אין ספק שמדינת ישראל מפגרת מאחורי שאר העולם, הכל הקשור לשוויון בין המינים.  הבלגן חוגג פה, בין בתי המשפט למשפחה, בתי הדין הרבניים, המעצרים בבית משפט השלום, הוועדות של פקידות הסעד, הדין הדתי שחולש על המזונות, חזקת הגיל הרך, והפטור לנשים מהעמדה לדין.  מכל הכיוונים ידם של הגברים על התחתונה.  החוק מפלה את הגברים.

כל מי שהגיע לפה דוגל בשוויון אמיתי בין המינים.  זה אומר שגם לגבר וגם לאישה יהיו אותם נתוני פתיחה שווים, ללא הפליות, ללא דין דתי וללא חזקת הגיל הרך.  מגד אנו רואים ארגוני נשים אשר משמרות סטראוטיפים מגדריים שהאישה חלשה, שמנצלים אותה, שהיא עקרת בית, שהיא לא מקבלת עזרה בשטיפת הכלים, שהבעל מדיר אותה ממידע על עסקיו, ושבכלל אם לא הייתה מתחתנת הייתה יכולה לפתח קריירה, ובקיצור שאנחנו מדינה פטריאכלית.

 הבעיה עם כל זה היא שאנחנו לא מדינה פטריאכלית מסורתית.  היחסים בין גברים לנשים פה לא שונים מאירופה וארה"ב.  הגברים פה לא מפלים את הנשים ולא עוצרים אותם מלקדם קריירה.  כל אישה בזכות כישוריה והאמביציה האישית יכולה להתקדם לאן שהיא רוצה.  אין יותר מקום ליחס מגדרי שונה בין בני אדם.  כולנו שווים זה לזו, ואת כל הדברים האלה נפתח היום.

עו"ד טלי גוטליב תציג את נושא הדלתיים הסגורות ואיסור פרסום. מצד אחד בבית המשפט הפלילי מפרסמים הכול ופוגעים בפרנסת הגבר, מצד שני בבית המשפט למשפחה כשפוגעים בו, הוא מוגבל באיסור פרסום. לאחריו עו"ד פיני פישלר, על משטרת לואי דה פינס, עו"ד סוזי עוז סיני ארנייה, עו"ד פלילית –  ממנה נשמע מה קורה כשתקשורת מפרסמת את טענותיה של האישה הראשונה, והשנייה מנועה מלהגיב, ולאחריה הפנאל השני בהנחיית עו"ד כנרת בראשי.