יחזקאל אליהו מטייח: עו"ד מרגלית נח מקבלת מאות מינויים כאפוטרופוסית לעושק חסויים תמ"ש 30826-07-13

תובעת:
פלונית ת.ז. XXX

נגד

נתבעים:

1. חסויה ת.ז. XXXX
ע"י עוה"ד מרגלית נח
2. בנק XXXX
ע"י עוה"ד יעל מולר
3. אלמוני, ת.ז. XXXX

פסק דין

לפניי תביעה שהגישה התובעת לביטול פסק הדין מיום 19.07.12 שניתן בהסכמה ולפיו תדחה ללא צו להוצאות התביעה שהוגשה בתמ"ש 37832-05-12.

פירוט ההליכים
1.    ביום 20.5.12 הגיש הנתבע מס' 3 כנגד הנתבעים 1 ו-2 תביעה לפס"ד הצהרתי ולפיו הבעלים בחשבון +++++ בבנק XXXXX סניף XXXXX בתל- אביב, הינה XXXXX אשר נפטרה ביום 10/9/83. יודגש כי התביעה הוגשה ע"י הנתבע 3 כאשר ימים אחדים לאחר הגשתה הגישה התובעת בקשה להצטרף להליך.

2.     ביום 21.6.12 הגיש הנתבע 2 (להלן: "בנק XXXX") בקשה לסילוק התביעה על הסף.

3.     ביום 19.7.12 התקיים דיון במסגרתו ניתן פסק דין, בהסכמת התובעת, לפיו התביעה תידחה
ללא צו להוצאות.

4.    לאחר מתן פסק הדין הגישה התובעת שלל בקשות לבית המשפט וביניהם בקשה "לפסילת ההליכים" כאשר העתק מהבקשה עפ"י האמור בה אף מופנה להנהלת בתי המשפט ומבקר המדינה.

5.    בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 09.09.12 דחיתי את בקשת המבקשת תוך חיובה בהוצאות משפט. בהחלטתי ציינתי כי התנהלות התובעת עולה כדי חוסר תום לב של ממש.

עפ"י האמור בהחלטה מעיון במערכת הנט עולה כי התובעת הגישה את אותה תביעה ממש ביום 13.05.12 ומספרה תמ"ש 22942-05-12.

בתביעה זו ציינה המבקשת מפורשת כי החסויה מיוצגת ע"י האפוטרופוס "שי" אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע"מ תוך ציון כתובתה. משהוברר למבקשת כי תביעה זו נקבעה בפני כב' השופט יהורם שקד, בפניו אף נדונה תביעתה הכספית נגד "שי" אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע"מ וכן נגד עוה"ד XXXXXXX ואשר נדחתה תוך חיובה בהוצאות משפט – תמ"ש 36094-12-10 בחרה להגיש ביום 14.05.12 בקשה למחיקת התביעה והשבת אגרה. בבקשתה למחיקת התביעה טענה המבקשת נגד השופט יהורם שקד הוגשה תלונה, בגין תביעה קודמת, שנידונה בפניו לנציב התלונות על שופטים וכי המשך הטיפול בתלונה זו הועבר לחקירה במשרד מבקר המדינה. ביום 16.05.12 ניתנה ע"י כב' הרשמת החלטה המורה על מחיקת התביעה והחזר מלוא האגרה. האמור מצוין במפורש בבקשת המבקשת למחיקת התביעה ובנימוקיה.

ביום 20.05.12 שבה והגישה התובעת את אותה תביעה אלא שהפעם זו הוגשה בשם אלמוני שכתובתו למסירת כתבי בי-דין הינה כתובתה של התובעת, כאשר כבר ביום 03.06.12 הגישה זו בקשה להצטרף כתובעת להליך. הנה כי כן התובעת מצאה דרך "מקורית" לעקוף את הוראות החוק לפיו שופט אחד משפחה אחת כך שתביעתה לא תידון בפני כב' השופט יהורם שקד: הגשת אותה התביעה ממש ע"י אלמוני ולאחר מכן ומשהתביעה אכן נקבעה בפני מותב אחר שכן אין המדובר באותם צדדים, הגישה בקשה להצטרף כתובעת להליך ומאותה עת נהלה אותו.

עוד ציינתי בהחלטתי, כי בעוד בתביעה בתמ"ש 22942-05-12 צוין כי החסויה מיוצגת ע"י "שי" אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע"מ תוך ציון כתובתה של "שי אפוטרופסות, בתביעה שהוגשה בפניי תמ"ש 37832-05-12 לא צוין ייצוג החסויה – אך כתובתה למסירת כתבי בי-דין נשארה כתובתה של "שי" אפוטרופסות. עוד ציינתי בהחלטתי כי בשתי התביעות שהוגשו צורפו כנספחים לתביעה: הבקשה למינוי אפוטרופוס לחסויה שהוגשה ע"י היועמ"ש מיום 27.01.08 בתמ"ש 5630/08 בה נתבקש מינוי חב' שי אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע"מ כאפוטרופוס על גופה ורכושה של החסויה וכן בקשת האפוטרופוס לתשלום שכ"ט מיום 08.03.09 בש"א 3848/09 בתמ"ש 5630/08.

לפיכך קבעתי כי לאור כל האמור לעיל, לרבות כתבי-בי-דין שהגישה התובעת עצמה עולה כי זו ידעה ויודעת היטב כי החסויה מיוצגת ע"י שי אפוטרופסות בע"מ ע"י עוה"ד XXXXX ולפיכך לא ברור על מה היא מלינה. יתר על כן לא ברור כיצד היא מרהיבה עוז וטוענת כי המזכירות סייעה לכאורה לשיבוש הליכי משפט (ס' 7 לבקשתה) – נוכח התנהלותה והאמור לעיל. משכך דחיתי הבקשה וחייבתי את התובעת בהוצאות משפט.

6.    התובעת הגישה בר"ע על החלטתי מיום 09.09.12 רמ"ש 54554-12-12. ביום 05.03.13 ניתנה ע"י כב' השופט שאול שוחט החלטה ולפיה נדחתה הבר"ע תוך שנקבע:
"הטעם לכך פשוט בתכלית. ככל שהמבקשת סבורה כי הסכמתה לדחיית התביעה ניתנה – כלשון סעיף 6 לבקשה – תוך "הטיית משפט", "תרמית", "עושק וכפיה", "הפעלת לחץ ואיומים" וכו' ,היה עליה להגיש תובענה מתאימה לביטול פסק הדין. זו הדרך ואין בילתה. המבקשת מודעת לצורך בהגשת תביעה ואין בחששה שמא זו תדחה "כי בית משפט קמא יידחה באופן שיטתי כל בקשה שתגיש" כדי לשנות. המבקשת בחרה ל"קצר" הליכים. עיקר טענות המבקשת בבקשה שלפני מופנות כלפי פסק הדין ולא כלפי ההחלטה מיום 9.9.12. את זאת הייתה צריכה לעשות בהגשת תביעה מתאימה כאמור".

7.    ביום 15.07.13 הגישה התובעת תובענה זו בה עתרה לביטול פסק הדין בטענה, כי הסכמתה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות ניתנה בטעות, הטעיה, עושק וכפייה: סעיפים 14,15,17,18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג -1973.

8.    כתב התביעה המשתרע על פני 10 עמודים מכיל טענות קשות וחמורות המנוסחות בצורה מתלהמת משתלחת ופוגעת. לטענת התובעת יש לבטל את פסק הדין בשל תרמית מצד בנק לאומי, תרמית מצד עוה"ד XXXXX וניגוד עניינים של עוה"ד XXXX תרמית מצד מזכירות בית המשפט, תרמית בניהול המשפט, קבלת דבר במרמה (הסכמת הנתבע 3), טענות לקנוניה של בית המשפט עם עוה"ד XXXX, הטיית משפט ע"י בית המשפט לאור היכרות מוקדמת עם עוה"ד XXXX, "הטיית משפט מכוונת מלמעלה בכל התיקים בהם מעורבת עוה"ד XXXX" (ס' 18 לתביעה). עוד לטענת התובעת דחיית התביעה בשל חוסר סמכות עניינית מנוגדת לחוק ודחיית התביעה בשל התיישנות מנוגדת לראיות. עוד לטענתה ניתן לבטל את פסק הדין בעילה של גילוי ראיות חדשות.

9.    ביום 08.09.13 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 1.

10.    ביום 2.10.13 הוגשה ע"י הבנק בקשה לסילוק התובענה דנן על הסף. ביום 14.10.13 הוגשה תגובת הנתבעת 1 לפיה היא מסכימה לבקשה למחיקת התביעה על הסף.

11.    ביום 16.10.13 הוגשה תגובת הנתבע 3 לבקשה למחקה על הסף ובמסגרתה ביקש לדחות את הבקשה.

12.    ביום 21.10.13 הגישה התובעת את תגובתה לבקשה ובמסגרתה בקשה לדחות את הבקשה.

13.    ביום 07.11.13 הגיש הבנק כתב הגנה/כתב תשובה.

14.    יודגש כי בין כתבי בית הדין העיקריים כפי שפורטו לעיל, הגישה התובעת מספר בקשות אשר נדחו חלקן בשל העובדה, כי היו מוקדמות (בקשה לזימון עדים לק.מ) וחלקן נדחה בשל אי תשלום אגרה.

15.    ביום 10.11.13 התקיים ק.מ במסגרתו נדונה בין היתר וכמקובל בקשת הבנק לסילוק התובענה על הסף.

16.     בתום הדיון נתנה על ידי החלטה לפיה על הצדדים לסכם בעניין בקשת הבנק לסילוק התובענה על הסף בין היתר בשאלת ההתיישנות, הסמכות העניינית וכן דרך ניסוח כתב התביעה וכתבי הטענות. כעולה היטב מהפרוטוקול, ההחלטה ניתנה לאחר שבקשת התובעת לפסול את בית המשפט נדחתה ולאחר שמספר פעמים במהלך הכתבת ההחלטה התפרצה התובעת לדברי בית המשפט במהלך מתן ההחלטה.

17.    ביום 17.11.13 הגישה התובעת לבית המשפט הודעה על הגשת הערעור על דחיית הבקשה לפסלות לבית המשפט העליון ובמסגרתה עתרה לעיכוב הליכים עד למתן החלטה בבית המשפט העליון. בו ביום נתנה על ידי החלטה לפיה דחיתי בקשת התובעת תוך שקבעתי:
"1.    ראיתי.
2.    נוסח התקנה המוזכר בהודעת המבקשת הינו הנוסח בטרם תיקון התקנות ואף מספר התקנה אליו מפנה המבקשת אינו התקנה הרלוונטית.
3.     תקנה 471 ג' לתקנות סד"א קובעת מפורשות כי משהוגש ערעור על החלטת פסלות יימשך הדיון בתיק ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את המשך הדיון בתיק. התקנה קובעת כדלקמן: "בעל דין שבדעתו לערער על החלטת שופט בענין טענת פסלות או בענין היתר ייצוג יודיע על כך לביהמ"ש, משהודיע כך, יימשך המשפט זולת אם החליט השופט או המותב, לפי הענין, מנימוקים שירשמו, שיש להפסיקו".
4.     משלא מצאתי נימוקים לעיכוב ההליכים עוד בדיון מיום 10/11/13 דוחה הבקשה.
5.     בנסיבות העניין ומהות ההחלטה לא מצאתי צורך להידרש לתגובת המשיבים".

18.    ביום 18.11.13 הוגשו סיכומים בכתב מטעם הבנק.

19.    ביום 19.11.13 הוגשו סיכומים מטעם הנתבעת 1.

20.    ביום 06.01.14 הגישה התובעת הודעה ולפיה טרם קבלה סיכומי הנתבעת 1. בהחלטתי מאותו היום קבעתי: "סיכומי הנתבעת 1 הוגשו עוד ביום 19/11/13. ב"כ הנתבעת 1 (עוה"ד XXXX) תמציא הסיכומים לתובעת".

21.    ביום 18.02.14 ומשטרם הוגשו סיכומים מטעם התובעת נתנה על ידי החלטה ולפיה:
"חרף החלטתי מיום 6/1/14 טרם הוגשו סיכומי התובע. תוך 10 ימים מהיום תודיע עוה"ד XXXX אם המציאה הסיכומים לתובעת. תוך אותו מועד תודיע התובעת מדוע לא הוגשו סיכומים עד כה. המזכירות תמציא החלטתי לצדדים. ת.פ ליום 10/3/2014" .

22.    ביום 19.02.14 הגישה התובעת הודעה לבית המשפט ולפיה החלטתו על מתן צו לסיכומים אינה חוקית וכי בית המשפט אינו רשאי ליתן צו לסיכומים במסגרת קדם משפט (ס' 1 להודעה). עוד לטענתה בית המשפט פגע בזכות הטיעון שלה.

בסעיף 8 להודעה טענה:
"יש להצטער על הנזק המצרפי לכאורה אשר נגרם למערכת השיפוט בארץ, מהכורח לכאורה לעוות דין לכאורה ולשבש הליכי משפט לכאורה, כדי לחלץ לכאורה את עו"ד XXXX לכאורה, את עו"ד XXXX לכאורה או את החברה בבעלותן לכאורה" (ההדגשה אינה במקור י.א).

23.    עוד טענה בסעיף 13 לתגובתה כי אינה מייצגת את מר אלמוני וכי ספק אם ההוראות שנתנו ע"י בית המשפט בדיון מיום 10/11/13 בהן הוריתי למר אלמוני להגיש תצהיר מאומת בכתב לבית המשפט ובהן לפרט סיבת היעדרותו מהדיון – חוקיות.
לעניין זה יצוין כי די בעיון קל וחטוף בכל כתבי בית הדין שהוגשו מטעם מר אלמוני בהליך זה ובהליך הקודם תמ"ש 37832-05-12 כדי לעמוד על כך, כי אלה מנוסחים ע"י התובעת. כתבי בית – הדין המוגשים מטעמו זהים לחלוטין חזותית (בגופן בו הם מודפסים וגודלו של הגופן) כמו גם בתוכן ואופן ההתנסחות.

24.    בהודעתה מיום 19.02.14 הביעה התובעת דעתה, כי אין בכוונתה להגיש סיכומים בכתב חרף החלטת בית המשפט.

לפיכך ניתנה על ידי ביום 23/2/14 החלטה ולפיה קבעתי בסעיפים 8 -11 כדלקמן:
"8.    מהודעת התובעת עולה כי אין בכוונתה להגיש סיכומים באשר לטענתה החלטת בית המשפט מיום 10/11/13, אשר עליה לא הגישה בר"ע ואשר הפכה בינתיים חלוטה אינה חוקית.
9.    לפנים משורת הדין מאריך המועד להגשת סיכומים מטעם התובעת ב-10 ימים נוספים. לא יוגשו סיכומים במועד יינתן פסק דין עפ"י החומר שבתיק.
10.    לאור האמור בסעיף 13 להודעתה של התובעת ומשזו מתגוררת עם מר אלמוני הנני מורה לתובעת לבצע אישית של פרוטוקול הדיון מיום 10/11/13 למר אלמוני אשר יפעל בהתאם לאמור בפרוטוקול וזאת בתוך 5 ימים מהמסירה.
11.    קובע ת.פ ליום 10/3/14 ו/או הגשת סיכומים ו/או הודעה אחרת מטעם התובעת המוקדם מבין השניים".

25.    ביום 09.03.14 הגישה ב"כ הנתבעת 1, עוה"ד XXXX הודעה ולפיה הסיכומים נשלחו לתובעת ביום 07.01.14 והומצאו לתובעת ביום 29.01.14. הסיכומים אשר נשלחו באותו מועד לנתבע מס' 3 המתגורר בכתובתה של התובעת הוחזרו לשולחם ביום 30.01.14 בציון לא נדרש.

26.    כמו כן ביום 09.03.14 הגישה התובעת תגובה להחלטה מיום 23.02.14.
התובעת מסיבותיה בחרה שלא להגיש סיכומים.
הגדילה התובעת לעשות וכדרכה בלשון משתלחת טוענת בסעיף 3 ,4 ו-6 לתגובתה כדלקמן:
"3.     החלטה זו מנסה לכאורה, להטות משפט לכאורה וייתכן כי הינה עוולה נזיקית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין; "עוולת התרמית": תרמית היא היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת…ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו…".
4.    יוער כי המשיבים 1 ו-2, בהליך זה , כמו בהליך שקדם לו תמ"ש 37832-05-12, מנסים להונות לכאורה את המבקשת, בהעלאת היצג כוזב של עובדות בידיעה שהן כוזבות בכתבי הטענות, בבקשות ובדיוני בית המשפט.
6.     באשר למשיב 3 יש להצטער על הרדיפה לכאורה כנגד משיב זה, אשר איבד את אימו בדמי ימיה, בשל עוולת הנגיסה מצד עו"ד מרגלית נח ולכאורה , ובשל אדישות לכאורה מצד מותב, אשר המצב הבריאותי המסוכן של הממחה הובא לידיעת מותב זה טרם מועד הפטירה".

התוצאות של אי הגשת סיכומים
27.    בנסיבות אלה ומשהתובעת בחרה שלא להגיש סיכומים חרף החלטותיי מיום 10/11/13, 19/2/14 ומיום 23/2/13 יש להידרש לשאלת תוצאת התנהלותה של התובעת ובחירתה המודעת שלא להגיש סיכומים.

28.    תקנה 160 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") הנושאת כותרת "דרך סיכום טענות", קובעת את הדברים הבאים:
"(א) סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל פה, בהקדם ככל האפשר לאחר סיום הבאת הראיות; אולם רשאי בית המשפט, לצוות שיסכמו טענותיהם בכתב, על הפרשה כולה או על שאלה מסויימת שקבע, בין בנוסף על הסיכום שבעל פה ובין במקומו.
(ב) צו כאמור יקבע את סדר סיכומי הטענות כאמור בתקנות 158 ו-159, הן שבעל פה והן שבכתב, וכל יתר הדברים הטעונים, לדעת בית המשפט, הסדר בשל צו כזה.
(ג) ניתן צו כאמור, יסכם בעל הדין שעליו לסכם ראשונה את טענותיו תוך פרק זמן שקבע בית המשפט מיום שקיבל את הצו, והצד השני יסכם טענותיו תוך פרק זמן שקבע בית המשפט מיום שקיבל את סיכומי הצד שכנגד.
(ד) דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".

29.    עפ"י לשון תקנה 160(ד) לתסד"א דינו של מי שאינו מגיש את הסיכומים שלו בכתב, במועד, זהה לדינו של "בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון"? לפיכך עלינו לבחון את תקנה 160 (ד) לתסד"א הנ"ל ביחד עם בתקנה 157, שכותרתה "אי התייצבות לדין", ואשר בה נכללות ההוראות הדיוניות ביחס לכל אחד מבעלי הדין אשר לא התייצב לדיון שנקבע על ידי בית המשפט. תקנה 157 לתסד"א קובעת:
"בתאריך שנקבע לדיון או לדיון נדחה, ינהגו כך:
(1) נמסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב, רשאי בית המשפט, בכפוף לתקנות אלה, לדחות את הדיון למועד אחר, או למחוק את התובענה;
(2) התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר;
(3) התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה; הגיש הנתבע תביעה שכנגד, רשאי הוא להוכיח אותה עד כמה שנטל ההוכחה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר."

30.    בבשא (י-ם) 3407/08 פהימה יונס נג'אר נ' נאיף עבדאללה עיד [פורסם בנבו] (ניתן ביום 17/8/08) סקר כב' השופט מ. דרורי בפסק דין ארוך ומקיף (סעיפים 49,67 לפסק הדין) את הפסיקה הרלוונטית בנושא לרבות עמדת הספרות המשפטית. בתום החלטתו המקיפה קובע כב' השופט מ. דרורי כי יש להחיל בעניין זה את הכללים ומדיניות בית המשפט העליון בענייני סדרי הדין, כאשר מצד אחד מתייחס הוא לשאלה, האם למי שטוען טענה באיחור ובענינו מי שנמנע מהבאתה ו/או הגשתה יש סיכוי להצליח בטענה זו, ובנוסף לכך, על בית המשפט לבדוק מדוע נוצר אותו איחור.

לעניין זה, מביא כב' השופט מ. דרורי את דברי השופט גבריאל בך, שלדבריו הסכימו השופטים – כתוארם אז – אהרן ברק ותיאודור אור, בע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, בעמ' 438, בין האותיות ד-ז:
"מהי הסיבה, אשר בגללה לא הייתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעלת משקל.
אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.
אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן.
במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת".

כב' השופט מ. דרורי מוסיף כי הדרך של ההתראה, מסייעת לבית המשפט לבחון את מידת הזלזול או ההצדקה של אי הגשת סיכומים. לאחר התראה כזו, לא תישמע, בדרך כלל, טענה כי בעל הדין קופח, שכן הוא הותרה מראש, למעט מקרים נדירים וחריגים שבהם, ניתן יהיה להצדיק, באופן חריג ביותר, איחור גם לאחר התראה.

31.    במקרה דנן התובעת הותרתה בעניין חובתה להגיש סיכומים במס' החלטות. התובעת מבחירתה ומשיקולה בחרה להתעלם באופן מופגן ומפגיע מהחלטות בית המשפט, תוך העלאת טענה כי החלטת בית המשפט על הגשת סיכומים אינה חוקית ויש בה ניסיון להטות משפט ואף להוות עפ"י סעיף 56 לפקודת הנזיקין "עוולת התרמית".

32.    בנסיבות אלה ולאור תקנות 160(ד) לתסד"א ביחד עם בתקנה 157, הפסיקה כמפורט לעיל דין תביעת התובעת להידחות.

33.    למעלה מן הצורך והגם שדי באמור לעיל כדי להביא לדחייתה של התביעה, דין תביעת התובעת להידחות אף בשל התיישנות התביעה, התנהלות התובעת טענותיה ואופן ניסוחן וזאת עפ"י הוראות תקנה 101 (א) (3) לתסד"א שכותרתה "דחיה על הסף" והקובעת כדלקמן:
"(א)    בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1)    מעשה בית דין;
(2)    חוסר סמכות;
(3)    כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

התיישנות התביעה
34.    לטענת התובעת בתביעה זו ובתמ"ש 37832-05-12 הכספים בחשבון נשוא התובענה היו של המנוחה XXXX (להלן: "המנוחה") אשר הלכה לעולמה עוד בשנת 1983 – XXXX. יורשיה של המנוחה היו בנותיה: מ.צ, ח.ז ז"ל (אמה של התובעת) והחסויה. בנסיבות אלה ככל שהייתה עילת תביעה, הרי שעילת תביעה זו קמה לכל המאוחר במועד פטירת המנוחה והיא קמה ליורשיה של המנוחה. התובענה בתמ"ש 37832-05-13 הוגשה ביום 20.05.12 בחלוף 29 שנים ממועד פטירת המנוחה. משלא הגישה המנוחה ח.ז, שהינה אמה של התובעת, ו/או מי מיורשי המנוחה תביעה במועדים הקבועים בחוק – התיישנה עילת התביעה. למנוחה ח.ז ז"ל עמדה במשך שנים רבות, הזדמנויות לעמוד על זכויותיה, ככל שהיו קיימות, אך היא בחרה שלא להעלותן. השנים הרבות שחלפו, מהווים הוכחה לוויתור של ח.ז ז"ל על זכותה בחשבון הבנק , ככל שזו הייתה קיימת. משלא הגישה המנוחה ח.ז תביעה לפס"ד הצהרתי בסמוך לפטירת המנוחה ובכל מקרה תוך כדי תקופת ההתיישנות ממועד פטירתה מנועה התובעת מלהגיש תביעה לפס"ד הצהרתי באשר עילת התביעה התיישנה. למעשה בפני בית המשפט עומד הדור השלישי של הצד אשר אמור היה להיות הצד הנכון לתביעה.

35.    פרט להתיישנותה של התביעה מעמדה של הנתבעת 1 הורע עקב השיהוי המופלג בהגשת התביעה, שכן נפטרו בעלי דין נחוצים להם המידע הנחוץ לברורה של התובענה (המנוחה ח.ז ז"ל) וכן נגרעה כשרותה המשפטית של הנתבעת – בכך קופחו אפשרויות הנתבעת להוכיח את טענותיה כנגד התביעה.

36.    בע"א 5774/91 יהלום נ' מס שבח פד"י מח(3) 372– נדון מקרה בו ביקשו יורשי המנוחה להצהיר על חלקה של המנוחה בנכסים הרשומים על שם בעלה המנוח מכח חזקת השיתוף. המנוחה לא הגישה בחייה כל דרישה על פי הלכת השיתוף, לא התנגדה להוצאת צו ירושה לבעלה המנוח שנפטר לפניה ורק שמונה שנים לאחר פטירתה פנו יורשיה בתובענה האמורה.

בית המשפט מפי כב' השופט ד' לוין קבע הלכה שם וכדלקמן:
"כאשר הלך אחד מבני הזוג לעולמו, בלי שעמד במועד כלשהוא בחייו על זכויותיו על פי חזקת השיתוף בנכסים ומבלי שנתן ביטוי לרצונו לממשן, וזאת על אף הזדמנות סבירה שהיתה לו לעשות כן,כי אז יש לראותו כמוותר על זכותו לבקש להחיל עליו את חזקת השיתוף ולהכיר פורמלית בזכויותיו על פיה, על כל המשתע מכך" (עמ' 377 לפסק הדין). בהמשך קובע כב' השופט לוין גם כי: "ביסודו של הוויתור מונחת יכולת הבחירה-הבחירה בין הפעלת הזכות ומימושה לבין ויתור עליה ..נראה בן זוג כמוותר על זכותו רק כאשר היתה לו הזדמנות סבירה לטעון לקיומו של שיתוף בנכסים והוא נמנע מלעשות כן…" (עמ' 383 לפסק הדין).

ההלכה הנ"ל והרציונאל לגביה חלים אף על המקרה דנן בו התביעה אינה מכוח חזקת השיתוף, והיא אף מקל וחומר במקרה שבו המנוחה ואמה של התובעת היו אחיות שאז לא עומד האינטרס של שמירת חיי הנישואין והימנעות מהגשת תביעות בחיים שיש בה לגרום למשבר, עוד ראה לעניין זה ע"א 4696/90 פישלר נ' שיין [פורסם "בנבו"] (26/07/94).

37.    כאמור התובעת הינה חליפה שנייה ומכוח מעמדה זה הוגשה תביעתה, לפיכך חלה על המקרה הוראת סעיף 18 לחוק ההתיישנות הקובעת כדלקמן:

"לעניין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על-ידי הזכאי המקורי או על-ידי חליפו או אם הזכות נתבעת נגד החייב המקורי או נגד חליפו, ובלבד שאם נסבה הזכות בדרך ירושה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות".

על פי הוראה זו, העברת הזכות מהזכאי המקורי לחליפו (מהמנוח למערער), אינה מקנה לחליף כל יתרון על פני הזכאי המקורי לגבי תקופת ההתיישנות, למעט הארכה של שנה ממועד הסבת הזכות בדרך הירושה. ראו: דברי כב' השופט י. עמית ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל  [פורסם בנבו] (19.9.2010)

" "ככלל, למעט הארכת תקופת ההתיישנות של יורש עד לשנה נוספת לפי סעיף 18 סיפא, אין לחליפו של התובע המקורי יותר או פחות ממה שהיה לתובע המקורי. על רקע הרציונלים העומדים בבסיס מוסד ההתיישנות, אף איני רואה סיבה טובה בגינה יש לסטות מכלל זה. אדרבה, מבחינתו של הנתבע הפוטנציאלי, מות התובע המקורי עשוי אף להרע את מצבו בכל הקשור לשמירה על ראיות ועשוי אף לחזק את הנחתו כי התובע זנח או ויתר על תביעתו".

עוד ראה לעניין זה עמ"ש (חי') 56282-05-12 א.ב. נ' ר.ב.[פורסם בנבו] (8/1/13)

38.    לאור האמור לעיל ומשנקבע כי עילת התביעה התיישנה זה מכבר הרי שבמצב דברים זה דין התביעה להידחות על הסף ואין כל מקום להמשך ניהול התיק קל וחומר לשמיעת ראיות (ראה ע"א 4600/91 מוסקוביץ ני הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח(3) 453. טענות התובעת להתקיימותם של חריגים לחוק ההתיישנות אשר חלים בענייננו ועל כן תביעתה לא התיישנה – אף היא דינה להידחות. לאמה של התובעת הגב' ח.ז, ככל שהיתה לה עילת תביעה עמד כל המידע הרלוונטי ואף לא נטען כי לא היה בידה.

39.    יתר על כן משלא הוגשה ו/או הוצגה הסכמת כל יורשי המנוחה XXXX, ומשלא הוגשה בקשה לאישור התביעה עפ"י סעיף 122 (ב) לחוק הירושה, התביעה אף אינה מגלה עילה.

התנהלות התובעת, טענותיה ואופן ניסוחן
40.    למעלה מכל האמור לעיל במקרה דנן אופן התנהלותה של התובעת, טענותיה ואופן ניסוחן, חורגים מהמקובל, יש בהן חצייה אסורה ופסולה של כל נורמה מקובלת. התנהלותה של התובעת עולה כדי אלימות ובריונות ממש כלפי בית המשפט והמערכת המשפטית בכללותה, תוך דריסה וחצייה של המקובל ומהווה ניסיון נפסד להלך אימים על בית המשפט. למותר לציין כי טענותיה הקשות של המבקשת אינן מתמצות אך כלפי מותב זה, אלא כלפי שופטים נוספים רבים ואף ערכאת הערעור. כמפורט לעיל בתביעתה טוענת התובעת בצורה בוטה, תוך השתלחות חסרת כל רסן לתרמית מצד מזכירות בית המשפט, תרמית בניהול המשפט, קבלת דבר במרמה (הסכמת הנתבע 3), טענות לקנוניה של בית המשפט עם עוה"ד XXXX, הטיית משפט ע"י בית המשפט לאור היכרות מוקדמת עם XXXX, "הטיית משפט מכוונת מלמעלה בכל התיקים בהם מעורבת עוה"ד XXXX" (ס' 18 לתביעה).

41.    ע"מ שניתן ללמוד על אופן התנהלותה של התובעת ודרך ניסוח טענותיה אביא ציטוט מלא מתגובתה לבקשת הבנק לסילוק על הסף אשר הוגשה ביום 21/10/13:
בסעיף 27 לתגובה נטען ע"י התובעת:
"סעיפים 23-41, אינם יכולים להיות נכונים היות וב"כ המבקש, עו"ד ש' לא נכח באולם בית המשפט. כפייה היא טענה סובייקטיבית של המשיבה אשר למבקש ואחרים אין כל ידיעה על תחושותיה בעת הדיון. הדבר משול למחזה היפני "רשומון". נאנסת באונס קבוצתי תציג התרשמות שונה לחווית האונס, מהתרשמות האנסים לכאורה. המשיבה מציינת כי הנאמר בעמ' 4 סעיף 17 "פורצת בבכי ויוצאת מן האולם", מוכיח את טענותיה יצוין כי בכי הינו סימפטום למצבי לחץ המופעלים על אדם. המשיבה ייצגה את עצמה ב 15- דיונים משפטיים בהם נכחה עו"ד XXXX. באף אחד מהם, לא מוזכר בכי או בריחה מאולם הדיונים. המשיבה בתלונה לנציבות תלונות על שופטים טענה להשפלה והתעללות נפשית שהופנתה אליה על ידי בית המשפט. כגון הכישורים המשפטיים שלה, צורת הישיבה שלה וצורת ההתנהגות שלה. מפאת כבי בית המשפט לא מובאת תלונה זו בהליך דנן…….." .

לעניין זה אציין כי תלונת התובעת הנ"ל נדחתה ע"י נציב תלונות השופטים דאז כב' השופט אליעזר גולדברג.

42.    דומה כי טענותיה המופרכות והמשתלחות אינן פוסחות על מי משופטי בית משפט זה ובכלל זה שופטי ערכאת הערעור.

בסעיפים 29 ו-30 לתגובה הנ"ל נטען ע"י התובעת:
"בגילוי נאות יובהר כי קיימת היכרות מוקדמת בין כב' השופט שאול שוחט לעו"ד XXXX. כב' השופט שוחט כיהן בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן ומינה את עו"ד XXXX אפוטרופוס על חסויים בתיקים שהתנהלו על ידו. ייתכן כי כב' השופט שוחט דוחה על הסף לכאורה הגשת ערעורים בהם מעורבת עו"ד XXXX ובביהמ"ש המחוזי תל-אביב. להלן פירוט התיקים בהם פסק כב' השופט שוחט לטובת עו"ד XXXX, בביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג: מינוי אפוטרופוס תמ"ש 97700/98 (אתר פסק דין), תמ"ש 100503/03 (אתר תקדין). מינוי כונסת נכסים: תמ"ש 50460/98 (תקדין). אישור צוואה שערכה עו"ד XXXX לחסויה שהיא אפוטרופוס עליה, תוך ניגוד עניינים בין תפקידה כאפוטרופוס הפועל לפי טובת החסויה, לתפקידה כנוטריון הפועל לפי רצון החסויה. יוצא שעו"ד XXXXX הנוטריון, ערכה צוואה לעצמה כאפוטרופוס. יוער כי הצוואה נערכה לאישה שאינה בכשרות משפטית. ת"ע 7671/99 (אתר פסק דין).

בבית המשפט מחוזי מרכז "זוכה" XXX ל"הגנה לכאורה על ידי כב' השופטת ורדה פלאוט. לכב' השופטת פלאוט ולעו"ד XXXX, היכרות רבת שנים בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן שם מינתה כבי השופטת את חברת XXXXXX בעשרות תיקים שהתנהלו תחתיה, כולל עבור החסויה בתיק דנן. כבי השופטת פלאוט דוחה על הסף לכאורה ערעורים על עו"ד XXXX בביהמ"ש המחוזי מרכז. ראה: רמ"ש 9205-04-10 ; רמ"ש 42740-03-13.

43.    ממשיכה התובעת וטוענת בסעיף 37 לתגובה:
"יש לדעת כי עו"ד XXXXX הגיעה ל"הבנות" לכאורה עם שופטים רבים, המאפשרים לה לייצג חסויים ללא ייפוי כוח משפטי, לבצע עסקאות נדל"ן ללא ייפוי כוח נוטריוני, לשמש כונסת נכסים ללא הפקדת ערבות בבית המשפט, לערוך צוואות לחסויים בבעלותה, להגיש תביעות ללא קבלת אישור מבית המשפט, להגיש תביעות ללא הסכמת האפוטרופוס הכללי. להגיש תביעות על מתנה שהושלמה ולממן את כל ההרפתקאות המשפטיות שלה מכספי החסויים.

בהמשך בסעיף 38 לתגובתה:
למיטב ידיעת המשיבה מנהלת עו"ד XXXX את ענייני החסויים בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן ובפני המותבים הבאים אשר חלקם מינו אותה לתפקיד: כב השופט נפתלי שילה, כבי השופטת עליסה מילר, כבי השופטת שפרה גליק, כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי, כב' השופטת מירה דהן, כב' השופט ארז שני וכב' השופט יחזקאל אליהו.

בסעיף 39 לתגובה נטען על ידה :
"למיטב ידיעת המשיבה כב' השופט בדימוס שמואל בוקובסקי מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, הופרש מכס השיפוט בטרם מועד צאתו לגמלאות. למיטב ידיעת המשיבה כב' השופט בוקובסקי מינה את עו"ד XXXX או החברה בבעלותה אפוטרופוס בעשרות תיקים".

בסעיף 40 נטען:
"למיטב ידיעת המשיבה כב' השופטת רבקה מקייס מינתה את עו"ד XXXX אפוטרופוס בתיקים רבים בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, הועברה לבית המשפט בראשון לציון וכיום היא דנה בתיקי אפוטרופסות של עו"ד XXXX בבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקוה".

44.    הגדילה התובעת לטעון ובדיון שהתקיים בפניי בתובענה ביום 10/11/2013 טענה התובעת בעמ' 2 שורות 3-4:
"בלי לפגוע בכב' השופט שקד, בדיון שהיה לי מולו, חששתי לחיי, ואני לא אומרת את זה בהגזמה, עכשיו מתנהל הליך בקשר לזה שהפרקליטות צריכה להגיב עליו".

45.    כעולה מהאמור לעיל אופן התנהלותה של התובעת, טענותיה ואופן ניסוחן, חורגים מהמקובל, יש בהן חצייה אסורה ופסולה של כל נורמה מקובלת ומדרך פנייה מקובלת לבית המשפט. התנהלותה של התובעת עולה כדי אלימות ממש כלפי בית המשפט והמערכת המשפטית בכללותה, תוך דריסה וחצייה של המקובל ומהווה ניסיון נפסד להלך אימים על בית המשפט. למותר כי טענותיה הקשות של המבקשת אינן מתמצות אך כלפי מותב זה, אלא כלפי שופטים רבים נוספים ואף ערכאת הערעור. בית המשפט אינו יכול לעמוד מנגד ולהבליג על המתקפה האישית כנגד שופטים כה רבים, אשר למותר לציין הינה מופרכת ונעדרת כל בסיס. בעל דין הפונה לקבלת סעד מבית המשפט אינו יכול לרמוס ברגל גסה את כבודה של מערכת המשפט בהעלאת טענות סרק ובהעלאת טענות מבישות. לעניין זה קולעים הם דברי של כב' הנשיא א. ברק כתוארו אז בע"א 8400/00 חיים גול נ' לילית גורל [פורסם בנבו] (17/12/00). דברים אלה נאמרו בהקשר לטענת פסילה של שופט אך הם יפים אף לעניינו וכך באו לידי ביטוי הדברים בסעיף 5 לפסק הדין:

"מן הראוי לחזור על הלכה שנשנתה, וחזרה ונשנתה, בבית משפט זה על פיה הבקשה לפסילת שופט איננה ערעור וכי תקיפת החלטות דיוניות של בית משפט שמורה להליך הערעור (ראו: ע"א 2374/96 לופטין יצחק נ' מוניק נועם (לא פורסם); ע"א 2998/96 ע"א 2998/96 פיקנטי נ' כב' השופט אפרים שלו ו2- אח' (לא פורסם); ע"א 2212/96 חוסין מוסא ח. פלאח נ' חמדיה קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (לא פורסם); ע"א 2849/96 מחצבות כפר גלעדי – שותפות מוגבלת נ' צ. סימון בע"מ (לא פורסם); ע"א 2183/96 שלמה שרון ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ נוה מגן (לא פורסם); ע"א 1557/96 יחזקאל אלעני נ' יוסף כהן טוויל (לא פורסם); ע"פ 7495/95 שלום ישראלי נ' מדינת ישראל(לא פורסם); מ' שמגר "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) 87, 108). הליך הפסלות הינו הליך חריג שבחריגים. "טענת פסלות נוגעת ללב לבו של ההליך השיפוטי, לטוהר ההליך, לאובייקטיביות שלו וליושרת השופט" (ע"א 1723/98 קלנדרוב מאיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם); ראו גם:נ ע"א 473/00 עוזי משלי נ' דנה בוקשפן משלי (לא פורסם); ע"א 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מי שהתמנה לשפיטה מתחייב "לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים" (סעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה). מי שטוען לפסלותו של שופט מייחס לו סטייה מהתחייבות זו ומטיל רבב במערכת השיפוטית כולה. שומה עליו לנקוט זהירות ראויה בטרם יעשה כן. הוא הדין (ואפשר אף מקל וחומר) בערעור הפסלות".

ולעניינו הטוען לקנוניה, תרמית, הטיית משפט, כפייה ואיומים כנגד שופט בית המשפט שומה עליו לנקוט משנה זהירות.

46.    התנהגותה, התנהלותה והתנסחויותיה של התובעת הן כה קיצוניות כך שיש בהן להביא להפעלת האמצעי הדיוני של דחיית התביעה על-הסף אף בלא שתתברר לגופה קבוע בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, המונה שלושה טעמים שמכוחם מוסמך בית המשפט לדחות תובענה. על טעמים אלה נמנה טעם לפיו ניתן לדחות תובענה על-הסף מ"כל נימוק אחר "שעל-פיו בית המשפט סבור כי ניתן לדחות מלכתחילה את התובענה (תקנה 101(א)(3) לתקנות). מטרתה של תקנה 101 הינה "לעקור על הסף תובענה, אשר אפילו תתברר עד תומה, לא תוכל להביא לתובע את הסעד המבוקש" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 409 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: "זוסמן") .

המילים "כל נימוק אחר" פורשו ככל נימוק של חוק או של עובדה, אשר בית המשפט סבור כי מוטב לבררו מלכתחילה ובנפרד מיתר השאלות השנויות במחלוקת (משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה 682 (כרך א', 2007) (להלן: קשת)). בהקשר זה, אף מאורעות שאירעו לאחר הגשת התובענה עשויים להיחשב לשיקול רלוונטי, ולא רק מאורעות שקדמו לה (ד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו, פ"ד ל(1) 242, 247 (1975)). בין היתר, שימוש לרעה בהליכי משפט עשוי לשמש עילה לדחיית התובענה, למשל, כאשר זו לוקה בחוסר תום-לב (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 179 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן); ע"א 813/87 רוטברד נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פ"ד מג(3) 514, 517 (1989)).

תובענה שנדחתה על-הסף מקימה מעשה בית דין, ובדרך-כלל לא ניתן להגיש לאחריה תביעה נוספת באותו ענין. זאת, אף אם הדיון השיפוטי שהתקיים בה התמקד בגזרה צרה מאוד מתוך המתחם הכולל של השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים . בשל כך ועל רקע זה, ובהתחשב בזכות הגישה לערכאות ובזכותו של בעל-דין ליומו בבית המשפט, נדרשת זהירות מיוחדת בנקיטת צעד קיצוני ויוצא-דופן,ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פסקה י"ב [פורסם בנבו], (4.6.2007); רבות נאמר ונכתב על מרכזיותה וחשיבותה של זכות הגישה לערכאות וכתרים רבים נקשרו לה: "יכולת הפניה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם" (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742; היא "אבן הפינה של שלטון החוק", בג"צ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441, 462 (1988); "זכות הגישה לבית-המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק", ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 629. זכות הגישה לערכאות המשפט מוכרת מזה זמן כזכות יסוד של האדם אף שאינה כתובה עלי-ספר רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ, פ"ד נו(5) 156, לצד דברים אלה, יש לזכור, כי בדומה ליתר הזכויות החוקתיות, כך גם זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת. ככל זכות בעלת אופי חוקתי, גם היא עשויה להתנגש בזכויות אדם אחרות או בערכים ואינטרסים ציבוריים שונים המחייבים איזון ראוי ביניהם. לצד זכות הגישה של התובעת לערכאות עומדת זכות היסוד של הערכאה ליחס מכבד והתנהלות עפ"י כללי דיון מקובלים.

מושכלות יסוד הם כי כללי הפרוצדורה והדיון נועדו לשרת את הליך הדיון וההכרעה השיפוטית במחלוקת גופה, בהתאם לדין המהותי. חשיבותם העיקרית של כללי הדיון היא ביצירת המסגרת הדיונית הנאותה לצורך מתן הכרעה שיפוטית מושכלת. הם נועדו גם להגן על הזכויות הדיוניות של בעלי הדין, ולהבטיח להם את יומם בבית המשפט. כניסתו של בעל דין לטרקלין המשפט מותנית במעבר בפרוזדור הפרוצדורה, ועמידה במלוא התנאים שהיא מציבה לרבות כללי דיון והתנהגות ראויים ומקובלים. בעל דין המפר את כללי הדיון וההתנהגות והדיון הראויים עלול להיעצר בפרוזדור הדיוני ולא להגיע לאולם המשפט לדיון במחלוקת גופה.

מקרה זה שלפנינו מבטא סטייה קיצונית וחמורה של התובעת מכללי הדיון המקובלים והנהוגים בבית המשפט כמו גם הפרה בוטה ומתמשכת של החלטות בית המשפט בעניינה (אי הגשת סיכומים). התובעת פועלת ומתנהלת באולם בית המשפט כבתוך עולמה ואולמה הפרטי , תוך עשיית דין עצמי והכל תוך השתלחות חסרת כל מעצור. במקרה קיצון זה נכון, ראוי ואף בגדר חובה להפעיל את הסמכות הנתונה לבית המשפט מכוח תקנה 101(3) לתקסד"א ולהורות על מחיקת התביעה.

47.    בנסיבות דנן, נוכח התנהלותה של התובעת כמפורט לעיל, העובדה כי המדובר בהליך נוסף על ההליך שהתנהל בתמ"ש 37832-05-13 הנני מחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים 1 ו-2 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ. כן תישא התובעת בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 21 יום וככל שלא ישולמו במועד יתווספו להם הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

48.    יודגש כי הנתבע מס' 3, לא הגיש סיכומים, לא התייצב לדיון ביום 10.11.13 לא פעל עפ"י החלטותיי מיום 10.11.13 ומיום 23.02.14. הנתבע 3 חרף מעמדו עפ"י כתב התביעה כנתבע נוסף, הצטרף למעשה לתביעת התובעת אשר נהלה למעשה אף את ההליכים בשמו (ראה למשל ס' 6 לתגובת הנתבעת מיום 09.03.14).
בנסיבות אלה אין מקום לפסוק הוצאות לטובתו.

49.    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

50.    פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א

תמ"ש 30826-07-13 פלונית ואח' נ' חסויה ואח'

בפני כב' השופט יחזקאל אליהו

1 מתוך 19