נציבות שירות המדינה נגד מיכאל הלפרין מורה לחשבון ביה"ס אורות עציון בנים בישוב אפרת – הכרעת דין בד"מ 85/12
מיכאל הלפרין הועסק במשרד החינוך כמורה לחשבון בכיתות א'-ב' בבית ספר אורות עציון בנים, בישוב אפרת.
ביום 21.9.11 נכנסו לחדר המחשבים הנמצא במקלט ביה"ס 2 תלמידות מכיתה א' ו- 2 תלמידות מכיתה ו'. הלפרין סבר שהבנות נכנסו לחדר המחשבים דרך חלון המקלט, צעק על הבנות והכניסן לחדר השירותים במקלט כשהוא נועל את דלת חדר השירותים במפתח שהיה ברשותו, ולאחר מכן נעל את הקטינות בתוך המקלט במוט הדלת המיועד לכך.
לאחר זמן מה הלפרין הורה לתלמידות בצעקות לכתוב את שמן, כיתתן ואת מעשיהן, תוך שהוא צועק עליהן "תכתבו, תכתבו", והכל בשעה שהקטינות בוכות וצורחות בהיסטריה.
הלפרין המשיך לצעוק על הבנות, עד אשר הגיעה המורה אהובה חורי, ששמעה את צעקותיהן של הבנות המפוחדות, הוציאה אותן משם תוך שהיא מרגיעה אותן ומיידעת את הנהלת בית הספר על האירוע.
במעשיו של הנאשם מיכאל הלפרין, פגע במשמעת שירות המדינה, לא קיים את המוטל עליו כעובד מדינה, התרשל בקיום המוטל עליו והתנהג התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה בכלל ועובד משרד החינוך בפרט ואשר עלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה.
עדות המורה אהובה חורי:
"זה היה בשנה שעברה, ירדתי אחרי הפסקת עשר עם היתה שאני מלמדת חשבון ומחשבים, ירדתי איתם לחדר מחשבים אחרי הצלצול, הדלת הייתה פתוחה ותמיד מיכאל היה מחכה לתלמידים שיכנסו, והפעם הזאת, הדלת הייתה סגורה והתלמידים אמרו לי 'המורה, הדלת סגורה'.
זה היה נראה לי מאוד מוזר, זה דלת של מקלט. זאת דלת מסיבית, היא הייתה סגורה עם הידית, ניסיתי עם היד והיה צריך קצת כוח אז בעטתי, תוך כדי שאני פותחת את הדלת, ואני שומעת צעקות.
הרגשתי שמשהו לא רגיל קורה שם בחדר, ואז ראיתי שתי בנות קטנות בכיתה א' יושבות על יד השולחן במרכז החדר, ומעליהן עומדות מאחוריהן שתי בנות גדולות.
הבנות הקטנות בוכות בכי היסטרי, והגדולות עומדות מעליהן בהלם כזה.
וראיתי שם את מיכאל והוא צועק "תכתבו, תכתבו, תכתבו, הן צריכות לכתוב, הן צריכות לכתוב".
זה היה מחזה לא רגיל, זה מה שראיתי וזה מה שהיה זה היה לא רגיל.
מיכאל ניסה להסביר לי מה קרה ולא הקשבתי, פשוט לקחתי את הבנות ואמרתי להן 'בואו אלי', הוצאתי אותן למסדרון, הקטנות רצו אלי, חיבקתי אותן והגדולות היו בהלם.
שאלתי אותן מה קרה, מה קורה פה, וגם את מיכאל שאלתי מה קורה פה, הן בכו ואמרתי להן מה קרה, המורה עשה לכן משהו, הוא נגע בכן, הוא עשה לכן משהו רע.
…
לקחתי אותן למעלה לחדר של המנהל הרב יהודה ושם כבר הגיעו כל מי שהיה בסביבה,] היועצת, המנהל, המורות שהיו בהפסקה והמחנות שלהן גם, וניסו להרגיע אותן ולשאול אותן מה קרה. …
דיברתי עם מיכאל ואמרתי לו מה קרה?, מה אתה נורמלי? מה אתה צועק עליהן? אמרתי לו שהן קטנות, הן בכיתה א', הן לא יודעות לכתוב והן בוכות מה הן יכולות לעשות.
הוא אמר לא רציתי שהן יברחו, הן צריכות ללמוד לקח."
מיכאל הלפרין העיד על תרומתו הרבה לחדר מחשבים בבית הספר אורות עציון:
"אני ביקשתי לתת הודעה בעיתון שכל אחד שיש לו מחשב שהוא רוצה לזרוק, יביא אותו לבית הספר, ומהחלקים האלה עשיתי 40 עמדות מחשבים, מבלי שבית הספר שילם.
מבחינתי מחשב זה די פשוט, לאדם כמוני, זה סתם. זה פשוט להרכיב אותו ולסדר חלקים שלו, זה לא עבודה של מהנדס זה לא לרמה שלי.
נכנסתי לעבוד ועשיתי רשת בחדר, וזה כמו בבית שלי, באתי לפני כולם ויוצא אחרי כולם, ואם לא מרשים לי לעשות משהו לבנות אני עושה לבנים.
החדר הזה הוא בית שלי. לפעמים ישבתי שם והייתי חוזר לישון רק בבית. התגייסתי לזה, אני נשארתי בלי בית עכשיו."
בית הדין הרשיע את הלפרין באישומים ובעבירות שיוחסו לו בכתב התובענה וקבע את המועד למתן גזר דין ל- 6/10/14.
