מתוך ספרו של איש העסקים האגדי משה בדש

פרק ו, עמ' 165-169.

מאבק האזרח הפשוט

מתבקשת השאלה, היכן היו חבר הכנסת גדות ומאה ותשעה-עשר חברי כנסת אחרים, שעה שאני עמדתי משך שנים על שנים בהטרדה בלתי פוסקת של אנשי מס הכנסה? בעיצומו של המאבק שלי נגד העוולות של אנשי המס, שעה שחשתי עצמי חסר אונים, כשבוי בארץ נוכריה, שיגרתי מכתב זעקה אל כל חברי הכנסת ובו גוללתי בפניהם את מאבקי הקשה. פרטתי אחד לאחד את אי הצדק המשווע, את מסע ההפחדה והעינויים המנוהל נגדי. המכתב, כפי שהוא מובא כאן, מדבר בעד עצמו:

1. ביום 1.11.84 נחתם הסכם בין הנהלת "פיקנטי" לבין שלטונות המס. על פי ההסכם היה סך-כל החוב של "פיקנטי" למס הכנסה בשיעור של כשמונת אלפים דולר. הסכם זה נערך על ידי מחלקת המדגמים של מס ההכנסה, שבדקה את ספרי המפעל בצורה מדוקדקת ביותר באמצעות שלוש חוליות מדגם שונות.

2. הסכם זה נחתם תוך כדי מחאה מצידי, כי לא הייתי חייב לשלם את מלוא הסכום שבהסכם, אולם "שוכנעתי" על ידי פקידי המס שכדאי לי לחתום עליו כדי לקנות שקט.

3. למרות שנחתם ההסכם, החלו לפקוד את מפעלי "פיקנטי" אנשי מס, שערכו ביקורות חוזרות ונשנות שהפריעו באופן קשה ביותר למהלך העבודה התקין של המפעל. כאשר התלוננתי אצל פקיד השומה של גוש דן דאז, דעואל בר יוסף, הודיע לי זה כי הוא מחליט לבטל את הסכם המס החתום ולא נימק את ההחלטה בשום נימוק הגיוני.

4. יחד עם זאת, הוא נתן לי להבין, כי כדאי לי לפנות ליועץ מס מסוים ורואה חשבון מסוים. "תלך אצלם – והכל יהיה בסדר" הוא שיכנע אותי.

5. במקביל הוזמנתי לפקיד השומה לצורך "עניין אישי": פקיד השומה הציג בפני כרטיס הנחה מודפס, וביקש שאעניק לכל פקידי הסמ הנחה בשיעור של עשרים וחמישה אחוז ויותר על מוצרי המפעל.

6. הסברתי לו כי לא אוכל לעמוד בהנחה בשיעור כה גבוה, כי כל ייחודו של המפעל הוא, שהוא מוכר במחיר נמוך ביותר, והנחה בשיעור כזה תפגע קשה בעסק.

7. יצאתי מהפגישה עם טעם רע: דרישת פקיד השומה והרמזים שהוא רמז לי עשו עלי רושם חזק כאילו מדובר בניסיון סחיטה.

8. פניתי לחברת חקירות פרטית כדי שיחקרו ויתחקו אחרי עקבותיו של פקיד השומה. הדוח מדבר בעד עצמו.

9. הדוח הועבר למשטרה.

10. מסתבר, כי בתקופה בה נחקר על ידי המשטרה בעקבות הדוח הזה, פעל פקיד השומה כדי להגדיל את דרישות המס של מיפעלי "פיקנטי", וכן את שיעור המקדמות.

11. בעשרים ושמונה באותו חודש פשטו על מפעלי "פיקנטי" חמישה אנשי מס. פקידים אלו הציגו הרשאה לתפוס מסמכים. הם ביצעו סריקות במפעל, התנהגו בקולניות ובחוסר נימוס מופגן, דבר שהרתיע לקוחות רבים שהיו באותה עת בחנות המפעל.

12. ביקורות ופשיטות הפכו לעניין שבשיגרה, והפריעו עד כדי כך לניהולו התקין של המפעל, שהוא עמד בפני התמוטטות. אנשי המס עשו במקביל פשיטות וחקירות אצל ספקים ולקוחות של המפעל, וגרמו בביקוריהם נזק רב לשמנו הטוב.

13. בחודש ספטמבר 1985 נודע לי כי פקיד השומה ביטל את ההסכם והעביר לי דרישה בהולה לתשלום מס של 33,300,000 שקלים.

14. טירוף האבסורד התחיל לצבור תאוצה – חודש לאחר מכן, באוקטובר 1985, דרש ממני פקיד השומה סכום חדש: 5,272,456,037 שקלים!!!

15. בחודש אוגוסט 1985 דרש פקיד השומה מקדמות של עשרה אחוז.

16. עוד באותו חודש שפט אותי פקיד השומחה במקדמות חדשות, הגדולות פי שניים וחצי: בשיעור של עשרים וחמישה אחוז!

17. זאת עשה שעה שהיה בחקירת משטרה נמרצת, עקב דוחות המעקב שמסרתי למשטרה.

18. בימים אלו נאלץ פקיד השומה להתמודד עם חשדות של קבלת שוחד, סחיטה ומעילה באמון. הוא הושעה מתפקידו עד לגמר החקירה המשטרתית נגדו, אולם הוחזר כעבור זמן קצר, לתקופה של חודשים, על ידי נציב המס החדש יאיר רבינוביץ, וזאת כדי שיוכל ליהנות מהפנסיה שלו, באם יורשע במשפט.

19. אדוני, אבקש את עזרתך במאבקי הקשה והצודק נגד שלטונות המס, הטופלים עלי האשמות שווא. כאזרח מדינה בודד לא אוכל לעמוד מול התנכלויות כה קשות של מערכת חזקה כמו מערכת המס.

בברכה,

משה בדש

מנכ"ל מפעלי "פיקנטי"

איש מכל מאה ועשרים חברי הכנסת לא ענה על מכתבי זה.

לא היתה כל התייחסות.

אבל שעה שהמערכת פוגעת בנבחרי הציבור, החליט היועץ המשפטי לבטל את התיק בפרשת מיקי אלבין. ועוד אמר חבר הכנסת גדות:

"לא היה כל מקום להעמיד אותי לדין. אני יכול עתה להזכיר למשטרה שעלילות כאלה, המוטחות נגד אישי ציבור, הן בבחינת דיני נפשות – וכבר היו דברים מעולם. יש במחלקה לחקירות הונאה אנשים, שכל קידומם בהצגת קרקפות על חגורת המדים".

אם הדברים אכן נכונים, מה עם מערכות אחרות, כמו מערכת מס הכנסה? האם אין הם רוצים לתלות את קרקפות הנישומים על חגורתם? והיכן היית, חבר כנסת נכבד, ויחד איתך מאה ותשעה עשר חברי הכנסת האחרים, שעה שנאבקתי את מאבק ההישרדות שלי? למה רק מאבק ההישרדות שלך כל כך מעניין אותך ואת חבריך? הרי אתם נבחרי הציבור נשבעתם אמונים למדינה. ושבועת האמונים פירושה גם להגן על האזרח הבודד שאינו חבר כנסת ואינו נמנה עם חשובי הציבור…

מאוחר יותר כתבתי את ספרי "העלוקות", ובו פרטתי את המאבק שניהלה איתי מערכת מס ההכנסה. בדברים שהעליתי בכתב, ואשר אירעו לאחר שיגור המכתב, משתקף מה שקורה כיום במדינה, כאשר החזק והחשוב מוגן – ואילו האזרח הבודד מופקר:

רובין הוא ידיד שלי משכבר הימים, איש חכם ואמיץ, אחד המעטים שעדיין היו באים מדי פעם לבקרני, לאחר שכל השאר התרחקו ממני מאימת מס הכנסה שרדף את כל מי שעומד איתי בקשרים מסחריים או אחרים.

גם ביום שבו שלחתי את המכתב הזה הגיע רובין למשרדי. מלא תקווה הראיתי לו את המכתב שרציתי לשגר.

רובין קרא את המכתב וחייך, מין חיוך שהוא ספק רחמים ספק ביטול.

"לא יענו לך", אמר.

"איש לא ישים לב לדברים שאתה כותב".

"הם לא יכולים להתעלם מדברים צודקים כל כך", אמרתי לו.

"אתה עדיין תמים. אחרי כל מה שלמדת ועברת, אתצה עדיין תמים. הם מתערבים וזועקים רק כשהם או בני המשפחה שלהם הופכים להיות קורבנות למערכות השלטון.

כל זמן שלא הם בצרה, אלא איזה אזרח, זה לא מעניין אותם בכלל. ההיפך הוא הנכון. הם יתחילו להתרחק ממך, כדי שלא לעורר עליהם את זעמה של איזושהי מערכת, כי הרי לכולם יש קופה של שרצים התלויה מאחורי גבם".

לא האמנתי לדבריו.

"עד כדי כך עדיין לא הגיעה השחיתות במדינה", אמרתי לו.

הוא רק חייך, ולא אמר דבר.

עד כאן קטע קצר מהספר "העלוקות". רק עכשיו, שנים לאחר שיחה זו, אני רואה למרבה הצער עד כמה צדק ידידי רובין.

ואשר לשני כתבי הטלוויזיה הבכירים מפרשת מיקי אלבין, שחריש רצה ביקרם מסיבות מובנות בהחלט: דוברת רשות השידור אמרה כי השניים לא יוחזרו ארצה בשלב זה עד שתתברר שאלת העמדתם לדין משמעתי עליו המליץ חריש.

מאוחר יותר זוכו השניים גם בבית הדין המשמעי של רשות השידור. במשפט אמר העיתונאי נסים משעל בין השאר, כי הוא לא הבחין כלל שארבעים אלף דולר נכנסו לחשבונו הפרטי בנק. שופטיו שמעו ולא צחקו, הם זיכו אותו מכל אשמה.