שופטת הנוער אורית קליינפלד והאפוטרופא לדין עו"ד דלית דרורי ביקשו להוציא ילדה בת 6 שנים מביתה למרכז חירום כי יש לה כינים – השופט סארי ג'יוסי ביטל את ההחלטה וקבע כי תישאר אצל אביה ענ"א 5808-04-23

אורית קליינפלד, שופטת נוער, שהציון שלה במשוב השופטים 1.2 מתוך 5, שימשה בעברה כתובעת משטרתית, שיקרה ורימתה ללא הפוגה כשהתייצבה בפני שופטי נוער, וכיום היא עצמה שופטת נוער, כך שהיא ממשיכה להתעלל בקטינים באותן שיטות המוכרות לה שהיא עצמה השתמשה בהן משנת 2004 ועד היום. קליינפלד, שפוטה של משרד הרווחה, לא מאפשרת פתחון פה לילדים ובטח לא להורים, והיא מורה על הפרדת ילדים מהוריהם ומשפחתם, כשהיא שולחת ילדים למלא דרגשים במרכזי חירום ומוסדות רווחה, ומשמשת חותמת גומי לכל בקשות העו"סיות של משרד הרווחה. קליינפלד שמה גלימת שופטת אולם בפועל היא משמשת עו"סית לחוק נוער. הדרך היחידה להתמודד עם הטירוף וההזיות אותן היא מפריכה בצרורות שקרים בהחלטות מדומיינות, זה להגיש עליה ערעורים שכל הזמן מתקבלים. במקרה דנן היא הורתה להוציא קטינה מהבית בטענה שיש לה כינים והבגדים שלה מלוכלכלים, כשהילדה בכלל לא הוכרזה כנזקקת.

צוררת הילדים קליינפלד מינתה את עו"ד דלית דרורי, כאפוטרופא לדין על ילדה בת 6 שנים, וזו טענה שצריך להפריד את הילדה ממשפחתה ומהחיים אותם היא מכירה, כי המטפלים של הרווחה יותר טובים מההורים שלה. עיון קצר בפייסבוק של האפוטרופא לדין עו"ד דלית דרורי, שמקבלת 1,500 ש"ח בחודש על כל ילד/ה שמשרד המשפטים נותן לה מינוי, מעלה כי עו"ד דרורי נהנית מהחיים הטובים בחו"ל מהתמלוגים שהיא מקבלת ממשרד המשפטים על כל ילד, היא בעצמה מעלה תמונות "אומנותיות" של הבנות היפות שלה כשהן חשופות רגליים או כתפיים ומשרבבות שפתיים למצלמה. איך היא הייתה מרגישה אם היו ממנים אפוטרופא לדין על הילדות המושלמות שלה וכותבים בכזב שהן פתייניות גברים ולכן צריך להוציא אותן מהבית למוסד מסילה או צופיה, מאחר ואמא שלהן טסה לחו"ל כל חודש והן ללא השגחה ראויה?! לא נעים בכלל. לפי הדמיון המפותח של עו"ד דלית דרורי, המטפלים של משרד הרווחה יותר טובים מההורים עצמם, אז למה היא לא שלחה את בנותיה לגדול במוסדות המדינה אם כל כך טוב שם?!

האפוטרופא לדין דלית דרורי, רצתה לשלוח ילדה בת 6 שנים, שהגננת מתארת אותה כחברותית ומשתלבת יפה במעון, ילדה נבונה מאוד עם חברים למשחק ובעלת בטחון עצמי, למרכז חירום, שם באמת הילדה הייתה מתמלאת בכינים, חשופה למעשי פדופיליה ואונס במוסד, ללא השגחה של אמא ואבא, כשהמדריכים במרכז החירום היו קושרים את הילדה ומסממים אותה על ימין ועל שמאל, ללא רחמים, וגם מכים אותה כשהיתה בוכה שהיא מתגעגעת לאבא שלה. זה מה שרצתה עו"ד דלית דרורי לעשות: להפריד ילדה מאבא שלה וסבתא שלה, להוציא אותה ממעון הילדים בו היא לומדת, על סמך "דיווחים" שקריים של הרווחה, כדי לספק תעסוקה למטפלי הרווחה, וכך נכתב בפסק הדין של השופט סארי ג'יוסי, שכמובן דחה את עמדתה:

דבריה של עו"ד דלית דרורי אפוטרופא לדין -דבריה מתבססים על "דיווחים שונים" על כך נאמר: "פתי יאמין לכל דבר"

עמדת האפוטרופה לדין הייתה כי לנוכח המסוכנות שעולה מהדיווחים השונים ומעבר להגנה הנדרשת שיש לספק לקטינה, יש להבין מה קורה בתוך הבית ומהי מסוגלות ההורים וזאת יש לעשות במרכז אבחון. עוד ציינה כי הסבתא וההורים "באים ממקום טוב, שניהם רוצים בטובת הקטינה אבל חושבת שיכול להיות שאין להם יכולת ואת זה צריך להשאיר למטפלים". האפוטרופה לדין הצטרפה לבקשת עו"ס לחוק הנוער להורות על צו ביניים למשך שלושים ימים להוצאת הקטינה למרכז חירום.

במהלך הדיון עו"ד דלית דרורי טענה, כי הילדה א' חשופה למצבי סיכון רבים ומגוונים בבית שלה, תנאי היגיינה ירודים ועוד ועוד ריכולים חסרי בסיס.

אביה של הילדה א' טען כי מתרחש "שיח חרשים", שכן קיים פער גדול בין המקום הבסיסי בו נמצא האב לבין המקום המתקדם בו נמצאת העו"ס, כשהוא מציין: "א', שוהה היא בבית חדש ומרווח, יש לה חדר משלה, מאובזר ומרוהט, הכניסות לבית בהן נעשה שימוש עם מדרגות מסודרות  ועם מעקה, כך גם בתוך הבית."

השופט ג'יוסי קובע כי האבא אוהב את הילדה שלו ומעוניין בטובתה ויש להשאיר את הילדה בבית

"עיינתי במלוא החומר שהניחו הצדדים לפני, הדיווחים השונים שהתקבלו במהלך החודשים בעניינה של א', ונתתי את דעתי לכל אלה לרבות דברי האב – המערער מהלך הדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא, וגם זה שהתקיים לפני.

מאלה עולה, כי המערער הינו אבא אוהב המעוניין בטובת בתו ומנסה בהתאם להבנתו ותפיסתו את תפקידו ההורי, לספק את צרכי בתו ולשתף פעולה עם שירותי הרווחה. כך למשל, משנטען בהתחלה כי בגדי הקטינה היו זקוקים לכביסה, הרי בהמשך נראו יותר נקיים ואף נרכשו לה חדשים.

כמו כן משדווח למערער על בעיית הכינים, הוא טיפל בבעיה זו ולבקשת הצוות במעון הביא בקבוק אישי לא' וכן קנה לה מעיל.

וכך תוארו הדברים במסגרת הדיווח מטעם המעון מיום 16.2.23: נמסר כי הקטינה השתלבה "יפה במעון… מגיעה ונכנסת בקלות, נפרדת יפה מאביה. היא ילדה נבונה מאוד ורכשה כבר חברים למשחק. א' ילדה עם יכולת ביטוי מאוד גבוהה ונבונה, בעלת בטחון עצמי, בוגרת מאוד לגילה… נראה כי מתקלחת וחופפת, אומרת שמתקלחת לבדה… בהתחלה בגדיה היו זקוקים לכביסה בהמשך קלייטיפל. הביא לה בקבוק אישי לבקשת הצוות. קנה מעיל לבקשת הצוות. קיים שיתוף פעולה מלא מצד האב בשילובה אצלנו במעון… לאחר ימים ספורים האב ביקש מהצוות לאסוף את א' בשעה 18:00 מאחר ואינו מעוניין שתישאר הילדה האחרונה. הצוות מכבד את החלטתו …" .

השופט המשיך וציין כי הגננת תיארה את הילדה א' "כדומיננטית ומוקפת חברות, ממושמעת ומקשיבה לחוקי הגן, והייתה מגיעה אל ביתה של הגננת בסוף יום הלימודים ומבלה שם עד שעות הערב."

סופו של דבר השופט ג'יוסי קבע כי אין עילה להוציא את הילדה א' ממשמורת אביה במסגרת החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער, עוד בטרם הוכרזה א' נזקקת.

השופט ג'יוסי קבע כי הנזק שעלול להיגרם לא' מהוצאתה ממשמורת אביה לצורך האבחון, משמעותי ביותר, ואף יתכן כי לא תוכל להתגבר עליו בעתיד. "הוצאתה כיום ממשמורת אביה, עלולה בסבירות גבוהה להעצים את תחושת הנטישה והפרידה ולגרום לרגרסיה משמעותית אצלה."

נוכח כל האמור לעיל השופט ג'יוסי ביטל את החלטת השופטת אורית קליינפלד, והסכים להצעת האבא כי הבת שלו תעבור אבחון פרטי אצל הפסיכיאטרית טלי וישנה  במכון שלה "הבית של טלי" או אצל הפסיכיאטר דניאל גוטליב.

להורדת פסק הדין הקליקו על הקישור הכחול:

ענ"א 5808-04-23 השופט סארי גיוסי ביטל החלטה של השופטת אורית קליינפלד חותמת גומי של הרווחה

	לפני כבוד השופט סארי ג'יוסי
בעניין הקטינה:		א' ר' ילידת 2017 ע"י האפוט' לדין עוה"ד דלית דרורי
המערער		ש' ר'  ע"י ב"כ עוה"ד אורית גליקין ו/או קרן וינברג
נגד
המשיבים		.1 עו"ס לחוק נוער המחלקה לשירותים חברתיים — .2 א' ר' .3 היועץ המשפטי לממשלה   ע"י עוה"ד נסרין נאסר אלדין-נאשף, הלשכה המשפטית

 

פסק דין

 

1. ערעור על החלטת בית משפט לנוער בחדרה (כב' השופטת א. קליינפלד) בצב"נ 56590-03-23 מיום 28.3.23, במסגרתה ניתן צו זמני להוצאת הקטינה א' ר' ילידת 00/4/17 (להלן: "הקטינה" או "א"), ממשמורת הוריה והעברתה למשמורת רשות הסעד, בהתאם לסמכותו על-פי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960 (להלן: "חוק הנוער").

 

2. הנסיבות הצריכות לענייננו הינן בתמצית:

הקטינה בת להורים גרושים, גדלה עם אמה המשיבה מס' 2 עד חודש 8/2021, אז עברה להתגורר בבית אביה המערער המתגורר עם אמו.

 

בחלוף מספר חודשים, הצטברו דיווחים אודות מצבה של הקטינה, ובין היתר דיווחים מהגן לפיהם הקטינה אינה מגיעה לגן ונשארת מרבית השבוע בביתה, כי הקטינה הגיעה באיחור לגן, לבושה באותם בגדים מעל לשבועיים, נראתה מוזנחת ובראשה כינים ועוד.

 

3. נבנתה תכנית טיפול במשפחה הכוללת הדרכת הורים, מסגרת משלימה לקטינה לאחר שעות פעילות הגן והכנסת סומכת לבית האב, אולם על פי הרווחה, הטבה של ממש לא הושגה.

 

4. גם בהמשך התקבלו דיווחים על הופעה מוזנחת של הקטינה, כאשר בגדיה מוכתמים, היא נועלת נעלים גדולות ממידותיה, וראשה מלא בכינים. עוד דווח כי במהלך פברואר 2023 חלתה הקטינה, אולם אביה נמנע מלקחתה לרופא, כי המיטה עליה שכבה הייתה ספוגה בשתן כאשר בתחילת מרץ 2023 סומכת נוספת ששולבה בבית סירבה לחזור אליו, שכן לטענתה הקטינה הכתה אותה.

ב-20.3.23 התקבל דיווח מן הגננת הכולל צילומים ובהם נמצאת הקטינה אוחזת סכין מטבח בידה ומאיימת כי תחתוך את גרונה של סבתה. הסבתא התקשרה מבוהלת לגננת ואמרה שאינה מסוגלת להתמודד עם הקטינה והיא מפחדת ממנה מאוד. הסבתא הוסיפה כי הקטינה גוזרת את בגדיה, מכה אותה ואת המטפלת שלה, מציקה, צובטת אותן בישבן ובפטמות, ומקשקשת על כל קירות הבית.

 

ביקור שנערך בבית המשיב בתאריך 21/3/23 העלה כי מדובר בסביבה לא בטוחה למגורים כאשר לדברי האב החזקת הקטינה בסכין ואיומיה על הסבתא נבעו מכך שהיא "תוססת ואנרגטית"  והוא יודע איך לטפל בה. בהמשך האב סירב להגיע לוועדת תכנון שהתקיימה בתאריך 22/3/23 אשר המליצה על שילוב הקטינה במרכז חירום החל מיום 27/3/23, כאשר צוות הגן שיתף במעמד הוועדה כי בשבוע האחרון א' החלה להפשיט ילדים בגן, לנשקם ולחבקם בניגוד לרצונם ומבלי לשמור על מרחב אישי. האם הביעה את הסכמתה להמלצת הוועדה ואילו האב לא נכח בוועדה ועל פי העו"ס לחוק הנוער הוא סבור שא' מתנהלת "בסדר" ותשובותיו בעניין זה תואמות תוכן השיחות שעו"ס המעון הרב תכליתי נגלה עמו במסגרת הדרכת ההורים.

 

3. בעקבות כל האמור לעיל, הוגשה בקשת המשיבה 1 בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק הנוער להוצאת הקטינה ושילובה במרכז חירום על מנת לאבחן את מצבה שעל פי הנטען עורר דאגה רבה.

 

4. ביום 28/3/23 התקיים לפני בית משפט קמא דיון במסגרת אותה בקשה וזאת במעמד הצדדים – עו"ס לחוק הנוער, המערער וכן אמה של א' המשיבה מס' 2, עו"ד דרורי מכלוביץ – אפוטרופוס לדין, הסבתא והמטפלת. במהלך אותו דיון השיב המערער לשאלות בית משפט, הציגה העו"ס תמונה בה מצולמת סכין בצבע שחור אותה צילמה המטפלת של הסבתא והעבירה לגננת, וגם נשמעה עמדת האם. בדיון הדגישה העו"ס, כי בקשתה הוגשה לאחר היכרות עם המשפחה והקטינה מחודש אוקטובר 2022 בעקבות דיווחים שהתקבלו סביב הזנחה מאוד קשה כלפיה ובין היתר מהגננת. העו"ס הסבירה כי לא היה ברור לשירותי הרווחה כיצד עברה א' מאמה לאביה המערער, כאשר א' גדלה אצל אמה ב—- עד גיל שלוש וחצי, כי אז עברה האם ל—-, ובהמשך באוגוסט 2021, החליטה האם שהילדה צריכה גם את אביה, ובעקבות ביקור אצל האבא המתגורר ב—-, היא נשארה אצלו.

 

לשירותי הרווחה גם לא ברורה רמת התקשורת בין ההורים וכיצד התנהלו חיי הקטינה במהלך השנים הראשונות. עוד נטען כי בבית אביה אין מבוגר אחראי המבין את הצורך לומר למשל שסכין היא דבר מאוד מסוכן,  ובאותה מידה האב אינו מצליח להבין את הסיכונים הממשיים להם נחשפה א', וההשלכות של ההזנחה. כך למשל כשמציינים לפניו כי יש שלולית שתן ליד מיטת הילדה אז הוא שואל "מה זה מפריע לך?"  או כשמנסים להסביר לו שהילדה אינה צריכה לישון עמו באותה מיטה.

 

הן מהבקשה והן מדברי העו"ס עולה כי הצורך בהוצאת הקטינה נעוץ בעיקרו של דבר בחוסר היכולת להבין את הרקע לכל אותה התנהלות והתנהגות של א', כאשר על פי הנטען, לא ניתן לאבחן אותה במסגרת הקהילה וגם לא להגן עליה, כאשר האב והסבתא אינם יכולים לתפקד כאחראיים ולספק את הצרכים התואמים.

 

אשר למערער, הוא דחה את טענות המשיבה 1, טען שהילדה מגיעה לגן נקיה עם בגדים נקיים, כי הילדה ישנה איתו מתוך הרגל והיא קשורה אליו בעבותות, וכי גם לאחר שהתגרש מהמשיבה 2, תמיד נכח בחיי הילדה. עוד טען המערער כי אינו זקוק לעזרה בגידול הילדה, אך מוכן לקבלה וכי לאורך הדרך הוא שיתף פעולה עם הרווחה והגורמים המקצועיים.

 

אשר למשיבה 2, היא ציינה בין היתר כי אמנם יש "ליקויים קטנים" אבל צריך להתחשב בכך שהקטינה אינה "מקשיבה לאביה" וכי "יש מחיר כבד" לזה שאין לה את אמה.

 

הסבתא  הביעה התנגדות להוצאת הקטינה וטענה כי המערער נותן לה כל מה שהיא רוצה, וכי אין אמת בכל הדיווחים של גורמי הגן לפיהם הילדה תוקפנית ואלימה.

 

עמדת האפוטרופה לדין הייתה כי לנוכח המסוכנות שעולה מהדיווחים השונים ומעבר להגנה הנדרשת שיש לספק לקטינה, יש להבין מה קורה בתוך הבית ומהי מסוגלות ההורים וזאת יש לעשות במרכז אבחון. עוד ציינה כי הסבתא וההורים "באים ממקום טוב, שניהם רוצים בטובת הקטינה אבל חושבת שיכול להיות שאין להם יכולת ואת זה צריך להשאיר למטפלים". האפוטרופה לדין הצטרפה לבקשת עו"ס לחוק הנוער להורות על צו ביניים למשך שלושים ימים להוצאת הקטינה למרכז חירום.

מנגד טען המשיב כי מסוגלות הורית ניתן לבצע באופן פרטי ומדובר בשלב שאין לדלג עליו.

 

5. כאמור, בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיבה 1, קבע כי מתקיימות לכאורה עילות נזקקות בהתאם להוראת סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער, וכי טובת א' מחייבת נקיטה באמצעים זמניים ודחופים על מנת להגן עליה ולמנוע מצבי סיכון חוזרים ונשנים. על כן הוסיף והורה על הוצאתה ממשמורת הוריה והעברתה למשמורת רשות הסעד, כאשר מקום חסותה יהיה במרכז חירום והשמתה תתבצע בתיאום עם עו"ס לחוק הנוער והגורמים המטפלים.

 

מסקנתו זו של בית משפט קמא התקבלה לאחר שסקר את הדיווחים השונים שהתקבלו בעניינה של א', את התנהלות הצדדים בדיון לפניו, את עמדותיהם ותשובותיהם ובין היתר את עמדת הסבתא והמטפלת אשר תיארו כי המצב בבית טוב, וכי האלימות וההצקות מצד א' נפסקו.

 

בהקשר זה הוסיף בית משפט קמא, כי המטפלת סירבה לענות לשאלותיו "חתמה פיה, וחייכה כאשר הסבתא אמרה שאין אלימות ואין הצקות מצידה של הקטינה" בעוד שעו"ס לחוק הנוער ציינה כי הדיווח שהתקבל מהסבתא באמצעות המטפלת מוקלט וסותר באופן מובהק את שאמרה בדיון. עוד עמד בית משפט קמא על עמדת האפוטרופוס לדין אשר ציינה כי א' חשופה למצבי סיכון רבים ומגוונים, החל משקעי חשמל שאינם מכוסים, עובר דרך סכיני מטבח זמינים ונגישים, שעות רבות ללא השגחה נאותה, תנאי הגיינה ירודים שעה שאין ביכולתו של המערער להבטיח את שלומה והוא מפגין חוסר הבנה בסיסי לצרכיה. בהמשך, מציין בית משפט קמא את הניתוק שהיה בין א' לבין אמה שהייתה עבורה דמות משמעותית ראשונית במשך ארבע שנים, תוך שבית משפט מפנה לתיאוריית ההתקשרות המעוגנת היטב במחקרים, והנזק שעלול להיגרם לילד אם ינותק מהדמויות המגדלות אותו.

 

בהמשך, מציין בית משפט קמא כי לא בנקל יסטה ממסקנותיהם המקצועיות של מומחים בעניינים הקשורים בבריאותו הנפשית וגופנית של קטין. עוד ציין בית משפט קמא כי נתן משקל למכלול השיקולים הרלבנטים, וגם לכך שהוצאת קטינה בגיל 6 מהבית הינה צעד קיצוני השמור לנסיבות המחייבות זאת, ומנגד כי תכנית הטיפול בקהילה לא היטיבה את מצב הקטינה, וכי בנסיבות המקרה מתקיימות כאמור, לכאורה, עילות הנזקקות וכי יש לנקוט באמצעים זמניים דחופים על מנת להגן על א'.

 

6. העורר לא השלים עם החלטת בית משפט קמא והגיש את הערעור המונח לפני, במסגרתו טען כי שגה בית משפט קמא משהורה על הוצאת א' ממשמורתו. המערער טען כי הוצאת קטין ממשמורת האחראי עליו יכולה להיעשות כמוצא אחרון בלבד כדי להבטיח את הטיפול בקטין נזקק, ואת ההשגחה עליו כאשר על המדינה מוטל נטל משמעותי כדי להצדיק התערבות כה בוטה בתא המשפחתי ובקשר שבין ההורים לילדיהם. עוד נטען כי האב שיתף פעולה עם גורמי הרווחה תוך ציון דוגמאות לאותו שיתוף פעולה, כך למשל הביא בקבוק אישי לילדה, קנה לה מעיל, טיפל בבעיית הכינים בראש וכי קיימת דינמיקה של התקדמות ביכולתו לראות את צרכי בתו ולהתייחס אליהם מיוזמתו שלו וללא צורך בהנעה חיצונית. עוד נטען שיתכן והאב מגלה דלות ביכולותיו ההוריות ומחזיק באמונות ונורמות הוריות שמאפיינות "אבהות ישנה ומסורתית" הרי שבפועל קיימת מצידו התייחסות לצרכי בתו. עוד ציין כי לא מתקיים מצב של ניכור הורי מצדו כלפי האם, דבר שתורם לשימור ההתקשרות של א' לאמה, אף שהאם אינה נוכחת בחייה באופן יומיומי. עוד טען כי אל שירותי הרווחה לא מגיעים "מטופלים כבקשתך" אלא "לקוחות מהבניות תרבותיות שונות ומגוונות" וכי במקום ששירותי הרווחה יפעלו בצורה מותאמת ויפעילו התערבויות המותאמות להורה המגיע מתרבות החרדית והחינוך החרדי, על כל אפיוניו, אשר עומד מולם ומבקש לגדל את בתו, הזקוק ומוכן לאבחון חיצוני וכן לקבל הדרכה חיצונית פרטית, עומדת מולו עו"ס המעון ומסבירה לו תיאוריה חינוכית הגדולה על מידותיו, ובהמשך בוחרת הרווחה בדרך הקיצונית של הוצאה ממשמורת.

 

עוד טען המערער, כי בהתייחס לפער הקיים בין שפתם של אנשי המקצוע ועולם הידע שלהם בנוגע להתפתחות ילדים לבינו, קורה מצב מצער שבו מתרחש "שיח חרשים" בהדרכה, שכן קיים פער גדול בין המקום הבסיסי בו נמצא האב לבין המקום המתקדם בו נמצאת העו"ס. עוד נטען כי דוח הרווחה מיום 6.10.22 במרביתו אינו רלבנטי כלל בתוך מערכת השיקולים הקשורה לסיכון הפיזי לכאורה שבו נמצאת א', כאשר כיום שוהה היא בבית חדש ומרווח, יש לה חדר משלה, מאובזר ומרוהט, הכניסות לבית בהן נעשה שימוש עם מדרגות מסודרות  ועם מעקה, כך גם בתוך הבית.

 

המערער ביקש לאפשר לו שהות של שלושה חודשים לקבלת הדרכה הורית פרטית וכן ביצוע אבחונים שנדרשו ממנו על ידי הרווחה בעת הפגישה שהתקיימה לאחר הדיון בבית משפט קמא וכי הוא מתחייב לבצע באופן פרטי "בבית של טלי" או אצל ד"ר דניאל גוטליב לפי זמינותו של הראשון מביניהם. עוד טען האב כי הוא מצא סומכת אשר פנויה להשתלב במשפחה פעמיים בשבוע ולהדריך את האב בשעות אחר הצהריים לאחר שובה של הקטינה מהגן ועד כניסתה למיטה.

 

עוד ביקש המערער להצביע על אי דיוקים במסגרת הדיווחים השונים שנמסרו בעניינה של הקטינה, הכחיש כי אמו ביקשה להוציא את הילדה מהבית וכי היא לא הובנה כראוי בשל ליקוי בדיבור ועוד.

 

לסיכום טען המערער כי סעד של הוצאת קטין מרשות הוריו ומביתו אמור להיות המוצא האחרון ביותר על מנת להבטיח את הטיפול בקטין, וכי בנסיבות המקרה שלו ושל הקטינה, רשויות הרווחה אינן יכולות לטעון ביושר כי מוצו כל האמצעים האחרים במרוצת ששת החודשים שעברו מאז הדיווח הראשון של הגננת גמליאל, כי שירותי הרווחה לא יצקו שום תוכן להצעותיהם ולא טרחו להציג תכנית סדורה לאבחון הקטינה והאב.

 

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטת בית משפט קמא וטוענת כי לא נפלה שגגה במסגרת אותה החלטה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, וכי בדין הורה בית משפט קמא על הוצאת הקטינה ממשמורת הוריה והעברתה למשמורת רשות הסעד.

 

7. עיינתי במלוא החומר שהניחו הצדדים לפני, הדיווחים השונים שהתקבלו במהלך החודשים בעניינה של א', ונתתי את דעתי לכל אלה לרבות דברי האב – המערער מהלך הדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא, וגם זה שהתקיים לפני.

 

מאלה עולה, כי המערער הינו אבא אוהב המעוניין בטובת בתו ומנסה בהתאם להבנתו ותפיסתו את תפקידו ההורי, לספק את צרכי בתו ולשתף פעולה עם שירותי הרווחה. כך למשל, משנטען בהתחלה כי בגדי הקטינה היו זקוקים לכביסה, הרי בהמשך נראו יותר נקיים ואף נרכשו לה חדשים. כמו כן משדווח למערער על בעיית הכינים, הוא טיפל בבעיה זו ולבקשת הצוות במעון הביא בקבוק אישי לא' וכן קנה לה מעיל. וכך תוארו הדברים במסגרת הדיווח מטעם המעון מיום 16.2.23: נמסר כי הקטינה השתלבה "יפה במעון…מגיעה ונכנסת בקלות, נפרדת יפה מאביה. היא ילדה נבונה מאוד ורכשה כבר חברים למשחק. א' ילדה עם יכולת ביטוי מאוד גבוהה ונבונה, בעלת בטחון עצמי, בוגרת מאוד לגילה… נראה כי מתקלחת וחופפת, אומרת שמתקלחת לבדה… בהתחלה בגדיה היו זקוקים לכביסה בהמשך החודש נראו יותר נקיים ואף נרכשו לה חדשים האב קיבל הדרכה מהצוות: נאמר כי יש לה כינים – טיפל. הביא לה בקבוק אישי לבקשת הצוות. קנה מעיל לבקשת הצוות. קיים שיתוף פעולה מלא מצד האב בשילובה אצלנו במעון… לאחר ימים ספורים האב ביקש מהצוות לאסוף את א' בשעה 18:00 מאחר ואינו מעוניין שתישאר הילדה האחרונה. הצוות מכבד את החלטתו …" .

 

לצד כל אלה, אין לכחד כי האב מתקשה להפעיל סמכותו מול בתו, עד כדי חוסר אונים, כשם שצוין באותו דיווח, וב-30/1/23 נראה "תופס בעורפה של א' בסוף היום".

 

8. אשר לתסקיר התומך בבקשה להוצאתה של א' ממשמורת הוריה, כאשר זה אמור להקים את אותן עילות לכאורה בדבר נזקקות ולבסס את הצורך בהוצאתה ממשמורת הוריה, בין היתר לשם ביצוע אותו אבחון נטען, מתקשה אני לראות בתסקיר כמי שמבסס עילות אלה, וכי לא' נשקפת סכנה מיידית המצדיקה הוצאתה. בתסקיר צוין כי מאז שעברה א' להתגורר בבית אביה, היא מתחנכת בגן חב"ד ומלווה על ידי הגננת י' ולהן קשר מיוחד.

 

עוד צוינה עמדתה של הגננת לפיה א' הינה קטינה בסיכון גבוה, אשר גדלה ללא כל דמות אחראית בעלת סמכות ומשמעות עבורה. צוין שם בהתאם לדברי הגננת כי בגדיה של א' מוכתמים, כינים על ראשה ואין מי שדואג לקחתה לרופאים או לטיפול בשיניה, והיא מגיעה לבושה בבגדים שאינם תואמים את מזג האוויר. יחד עם זאת, מתארת הגננת את א' כדומיננטית ומוקפת חברות, ממושמעת ומקשיבה לחוקי הגן, והייתה מגיעה אל ביתה של הגננת בסוף יום הלימודים ומבלה שם עד שעות הערב.

 

בהמשך צוין כי באוקטובר  2022 לפני כחצי שנה, פנתה הגננת לשירותי הרווחה לאחר שהבינה כי האב אינו רואה את הדאגה שהיא מדברת איתו עליה, וכי האב והסבתא מדווחים על התנהגות אלימה מצד א' שאינה נשמעת לסמכותם ולכללי הבית ועושה כל העולה על רוחה. בהמשך, נמסר כי הסומכת שהוכנסה לבית דיווחה על הרטבות לילה ומזרן ספוג ומטפטף, כי הסומכת עזבה והחליטה שלא להמשיך להגיע לבית המשפחה והוחלפה באחרת וזו דיווחה כי א' מכה ומקללת ואף היא סיימה את תפקידה. בהמשך מפנה התסקיר לדברי האם, לפיהם מצבה של א' אינו טוב. כמו כן על פי התסקיר ביום 20.3.23 התקבל אותו דיווח מהגננת לפיו א' נצפתה עם סכין מטבח בידה כשהיא מאיימת כי תחתוך את גרונה של סבתה והסבתא התקשרה מבוהלת לגננת ושיתפה כי אינה מסוגלת יותר להתמודד עם התנהגותה של א'. הסבתא ציינה עוד כי א' חותכת במספריים את בגדיה ובדים נוספים, מכה את הסבתא האבא והמטפלת ומציקה להם, צובטת אותם בישבן ובפטמות וכן מקשקשת על כל הקירות.

 

עוד על פי התסקיר, בעקבות אותו דיווח מיום 20/3/23, הגיעה העו"ס לחוק הנוער בליווי יו"ר ועדות תכנון לבית המערער כדי לאמוד את הסיכון שתואר, כאשר מצד אחד הסבתא מבקשת כי יוציאו את א' מהבית וכי היא צריכה לגדול במקום אחר עם ילדים וכי המערער אינו מסוגל לטפל בה, בעוד שהמערער הציג תמונה אחרת לפיה א' הולכת לישון בשעה שבע או שמונה לכל המאוחר, כי היא אינה מסוכנת וכי ההתנהגות המיוחסת לה נובעת מכך שהיא "תוססת". עוד דווח בהמשך מטעם צוות הגן במסגרת ועדת תכנון טיפול מיום 22/3/23, כי בשבוע האחרון א' החלה להפשיט ילדים בגן מנשקת ומחבקת אותם בניגוד לרצונם וללא שמירה על מרחב אישי.

 

9. אכן, הדברים שתוארו לעיל הינם קשים וחמורים, אולם לא שוכנעתי כי די בהם, בשלב זה, כדי להקים עילה להוצאת א' ממשמורת אביה במסגרת החלטת ביניים על פי סעיף 12 לחוק הנוער, עוד בטרם הוכרז על א' כנזקקת. כידוע, הוצאה כזו מתאפשרת שעה שבית המשפט משתכנע כי אין אמצעי אחר, פחות בחומרתו, אשר יבטיח את ההגנה על שלומו ורווחתו של הקטין וכי רק ביסוס הנחיצות בהוצאתו של הקטין והצורך לעשות כן מידית, יכול להצדיק פגיעה במרקם המשפחתי וכן פגיעה בנפשו הרכה של הקטין שעה שמנתקים אותו מהוריו ותולשים אותו מסביבתו המוכרת.

 

10. קשה להתעלם מן הנסיבות הקשות והבלתי שגרתיות להן נקלעה א' כאשר היא גדלה בחיק אמה עד גיל שלוש וחצי, כי אז עברה למגורים אצל אביה שלא היה מעורב במידה הנדרשת המאפשרת לו להתמודד כראוי עם גידול בתו לבדו. על כך הקשתה יותר העובדה כי מעורבות הרווחה התקבלה בשלב די מתקדם, הייתי אומר מאוחר מידי, כאשר הקטינה שהתה במחיצת אביה במשך כשנתיים מבלי שקיבל כל עזרה או תמיכה מתאימה. משנכנסה הרווחה לתמונה, ונעשו ניסיונות להושיט עזרה לאב, הרי שהאב התקשה, נוכח הפער הקיים בין שפתם של אנשי המקצוע ועולם הידע שלהם ביחס להתפתחותם של ילדים לבין תפיסותיו, ומקובלת עלי טענתו של המערער כי נראה שהשיח שהתנהל ביניהם לא היה פורה, ולא תרם לשיפור מצבה של א'.

 

11. מטיעוני המשיבה 1 עולה כי עיקר הצורך בהוצאת א' נועד לשם ביצוע אבחון לקטינה שלא במסגרת הקהילה, יותר מאשר הגנה עליה מפני סיכון מיידי. על פי הנטען, ביצוע אבחון במרכז החירום הינו הכרחי והליך האבחון אינו יכול להתבצע אלא במסגרת זו כשם שנטען בתשובה להודעת הערעור וכן במהלך הדיון בפני. נטען כי מצבה של א' מלמד על טראומות מתמשכות שעברה בחייה, והוא מחייב מתן מענים טיפוליים ומוגנות שלא ניתן בשלב זה להעניקם לה כשהיא תחת משמורתו של אביה, וכי יש לבצע את האבחונים בסביבה תומכת ומוגנת לשם קביעת מתווה הטיפול ההולם. עוד נטען כי קיים יתרון מובהק לביצוע האבחון במסגרת קלט חירום על פני עריכתו בקהילה.

 

אמנם, אין לפסול אפשרות נטענת זו, אולם סבורני כי יש לפנות אליה לאחר שנעשה ניסיון לביצוע האבחון במסגרת הקהילה, בשים לב לתוצאות ולהשלכות הטראומתיות העלולות להיגרם לא' מעצם ההוצאה.

 

ויודגש: הנזק שעלול להיגרם לא' מהוצאתה ממשמורת אביה לצורך האבחון, משמעותי ביותר, ואף יתכן כי לא תוכל להתגבר עליו בעתיד. יש לזכור כי מדובר בקטינה כבת 6 כיום אשר חוותה בחייה הקצרים מעבר קשה וטראומתי – ניתוקה מאמה, לפני כשנתיים, ולאחר שגדלה אצלה עד לאותו שלב, ומעברה לאביה.  על כן הוצאתה כיום ממשמורת אביה, הגם שאינו מיטיב לטפל בה, עלולה בסבירות גבוהה להעצים את תחושת הנטישה והפרידה ולגרום לרגרסיה משמעותית אצלה.

 

12. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית משפט קמא.

 

לצד זאת אני מחייב את המערער לבצע את האבחון הנדרש לא' במסגרת פרטית בין אם "בבית של טלי" ובין אם אצל ד"ר דניאל גוטליב כשם שהציע, או בכל מכון אחר שיוצע על ידי הרווחה. כן מחייבו להכניס סומכת לביתו, בהתאם להצעתו, ולקבל הדרכה הורית פרטית.

 

כל זאת יעשה המערער תוך 21 ימים כאשר עליו להציג לפני הרווחה ולהגיש לתיק בית המשפט, תוך 7 ימים, אסמכתאות מתאימות לפיהן פנה לאותם גורמים וכי האבחון עתיד להתבצע במהלך חודש זה. לא יעשה כן המערער, יהא בכך כדי להקים עילה מידית לחידוש צו הביניים והוצאת הקטינה ממשמורתו בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק הנוער.

 

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

 

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

 

ניתן היום,  י"א אייר תשפ"ג, 02 מאי 2023, בהעדר הצדדים.