ליטל דוברוביצקי יח”צנית הזבל של השופטים בידיעות אחרונות – כתבת ליקוקי תחת לשופטת ורדה אלשיך על גידול ציפורים

ליטל דוברוביצקי יח”צנית הזבל של השופטים בידיעות אחרונות – כתבת ליקוקי תחת לשופטת ורדה אלשיך על גידול ציפורים
ורדה אלשיך תאוות בצע נוסח פולניה עכשיו היא חובבת ציפורים
Spread the love

ליטל דוברוביצקי יח”צנית הזבל של השופטים בידיעות אחרונות כתבת ליקוקי תחת לשופטת ורדה אלשייך על גידול ציפורים. מה מביא את ידיעות אחרונות לעשות פתאום כתבה מלטפת לאחת מהשופטות הכי איומות במדינת ישראל שפרשה לפני כמה שנים, ורדה אלשייך, שגם המחליף שלה, איתן אורנשטיין כבר הספיק לפרוש אחרי שהתגלה כי קיבל מאפי נוה “פינוקים” מיניים באילת מכל מיני עורכות דין חרמניות, ושהוא התכתב עם אפי נוה והבטיח לו לפרק את ענבל אור? פתאום ליטל דוברוביצקי מוציאה כתבה המציגה את ורדה אלשיך כפולניה חמודה שמספרת בדיחות על פולנים ומגדלת ציפורים.  מה זה בדיוק ולמה זה נועד? זו כתבת ליקוקי תחת ממומנת.

ליטל דוברוביצקי יחצנית ליקוקי תחת לשופטים
ליטל דוברוביצקי יחצנית ליקוקי תחת לשופטים

אם אנשים האמינו למה שכתוב בידיעות אחרונות, היום יש שם אוסף כתבות ממומנות, מוטות שנועדו לשרת אג’נדות לשטיפת מוח המונית. בתמונה זו שליטל דוברוביצקי ליקקה לה, ורדה אלשייך.  פירגנה לה בכתבת ליטופים על תחביב גידול ציפורים.

חשבנו שורדה אלשיך נשכחה בפח הזבל של ההיסטוריה ומהעין הציבורית ופתאום היא חוזרת ועולה באוב באמצעות כתבת מחמד מלטפת של ליטל דוברוביצקי בידיעות אחרונות במוסף הכלכלי.  ומה יש לליטל דוברוביצקי לשאול את ורדה אלשיך? איזה ציפורים את אוהבת? תשובה:  “לציפורים אדומות יש אוכל מיוחד כדי לשמור על הצבע האדום שלהן. יש פה משפחה שיש בה זכר ושלוש נקבות. יש לו הרבה עבודה והרבה סקס. אם היינו מביאים עוד זכר הייתה מתפתחת מלחמה”.  עוד ליטל דוברוביצקי שואלת את ורדה אלשייך אם יש לה בדיחה על פולניות והתשובה:  “פולנייה מספרת לחברה שלה בגאווה: הבן שלי התחיל ללכת לפסיכולוגית. שואלת החברה: ומה את כל כך שמחה? עונה הפולנייה: הוא מוציא 450 שקל לשעה, ועל מי הוא מדבר כל השעה הזו? עליי!”

מה זו בדיוק הכתבה הזו ולמה היא נועדה? התשובה טמנה בתוך הכתבה:  “מאז שפרשה לגמלאות ב-2013 (לאחר 36 שנות שיפוט) היא משמשת כמגשרת נחשקת בתיקים מורכבים, בוררת, דירקטורית בחברת כלל, מרצה וכותבת חוות דעת בתחום המסחרי ובתחום חדלות הפירעון. בין השאר גישרה בשנים האחרונות ב”דירת המריבה” שנטען שאשת העסקים ענבל אור מכרה לשניים, בהסדר שהושג בין הבעלים לשעבר של רשת אייס, ועוד“.

כלומר זוהי כתבת פרסומת ותדמית שנועדה לפאר ולהלל את ורדה אלשיך כדי להזרים לה עוד ועוד גישורים בפירוקים. אלא מאי? אין בכתבה גילוי נאות שזה תוכן ממומן. נראה שורדה אלשיך שכרה יחצ”ן שהוא חבר של ליטל דוברוביצקי, ואו שהוא שילם לליטל סכום נאה, או שביקש ממנה טובה תחת טובה שתעשה עבורו כתבת ליקוקי תחת.

נזכיר מי זו ורדה אלשיך.  זו ישבה במחוזי תל אביב וקיבלה את כל פירוקי החברות ופשיטות הרגל הגדולות בעשור הקודם.  היא ניהלה את אולמה בברוטליות, כאשר כל מה שעניין אותה זה רק להזרים פרנסה לעורכי הדין אותם היא מינתה מפרקים ומנהלים מיוחדים. היתה לה קליקה שלמה של מפרקים ומנהלים מיוחדים שאותם מינתה שוב ושוב וכל מי שהעיז להתלונן היא הייתה נוקמת באמצעות הוצאות אסטרונומיות. לא עניין אותה בכלל אם יש סיכוי לשיקום כלכלי של החברה או אם החברה סולבנטית ואין לה חובות.  ברגע שהגיע אליה תיק, המטרה הייתה אחת ויחידה להזרים כסף לקליקת המפרקים. בתקופתה אף נושה לא קיבל כסף. כל הכסף של הפירוקים הלך כשכר טרחה למפרקים.

בתמונה: שלושת המובחרים מהקליקה המועדפת על אלשיך.

שלמה נס ארז חבר איתן ארז קיבלו בוכטות של כסף על פירוק חברות סולבנטיות
שלמה נס ארז חבר איתן ארז קיבלו בוכטות של כסף על פירוק חברות סולבנטיות

חיסול נקניקי פיקנטי בשירות קרטל המזון 

כך למשל הגיע אליה תיק פירוק של משה בדש, מי שהקים חברת נקניקים וסלטים בשם פיקנטי ואיתגר את חברות הנקניקים והסלטים שמכרו ברווחים אדירים של 200% ו 300% (למשל אוסם). משה בדש היה הרמי לוי הראשון, וורדה אלשיך נרתמה לחסל אותו בשירות בעלי ההון. אוסם נרתמה לחסל את בדש ולתפור לו תיק פשט”ר.  לאוסם הצטרפו כל חברות קרטל המזון. ורדה אלשייך ניקנקה את בדש היטב וסגרה לו את המפעל, והשאירה אותו בלי כלום. הוא הגיש תביעה של 1.5 מיליארד שקל בשם “פיקנטי תעשיות בשר” אבל היא הסתיימה בקול ענות חלושה, לאחר שבית המשפט העליון חייב אותו בתשלום הוצאות לכל 29 חברות המזון אותן תבע.

משה בדש פשוט לא היה מסוגל לשלם את האגרה על תביעת הענק. התביעה הוגשה בשנת 2004 נגד מרבית חברות המזון הגדולות במשק, בהן תנובה, קוקה קולה, תלמה ואסם, בטענה שהן פעלו כקרטל מזון ואסרו על חברות שונות לספק לפיקנטי מוצרים.

פיקנטי לוחם בקרטל המזון
פיקנטי לוחם בקרטל המזון

חיסול אשת העסקים רחל סופר עם חוב פיקטיבי של 3.9 טריליון ש”ח

עוד תיק ידוע שבו התנהלה ורדה אלשיך כחיית טרף ברוטלית היה המקרה של רחל סייג סופר.

רחל סופר הקימה חברה שעסקה באקספורט-אימפורט עם כל מיני מדינות ערביות, למשל דובאי, הרבה לפני שמישהו חלם שיהיה שלום עם האמירויות.  איזה מנהל ממורמר הגיש נגדה תביעה על 200,000 ש”ח שכר עבודה, והבורר קבע שיש לפצות אותו והטיל על רחל סופר ריבית של מאות אחוזים בשנה כ”ריבית הלנת שכר” (25% ריבית לחודש עם ריבית על ריבית).  התביעה הזו נהפכה לחוב של 3.9 טריליון שקלים.

ברור היה שיש טעות משפטית בחישוב הריבית על שכר העבודה.  הרי לא ייתכן שאישה אחת בגלל חוב של 200,000 ש”ח פתאום תהיה חייבת 3.9 טריליון שקל בגלל ריבית. 

אלשיך לא האמינה לרחל סופר שהיא חולה בבית החולים, והלכה מיוזמתה לבקר אותה בבית הפרטי שלה וקיימה שם דיון שהתחיל בלי עוה”ד של רחל.

“הביקור בביתה של סייג-סופר נערך לאחר שהיא לא הופיעה לארבעה דיונים בתואנה לסיבות רפואיות, בעוד היא שתועדה מטיילת ורצה בפארק. באפריל 2013, בעקבות אי הגעתה של סייג-סופר, ביקש עו”ד ארז כי הדיון יתקיים בביתה של סייג-סופר ואלשיך נעתרה לבקשתו. “אנו יוצאים עתה לביתה של החייבת שהמציאה תעודות רפואית לפיה היא מרותקת למיטתה למשך שבוע ימים”, אמרה, לפרוטוקול. היא הגיעה לשם בליווי קלדנית, איש ביטחון, עורכי הדין ומצהירים חוקרים. עם הגעתם לביתה של סייג-סופר, היא נזעקה: “זה בית פרטי. איפה עורך הדין שלי? אני מיוצגת ומבקשת שהוא יהיה כאן. אני רוצה לדעת מה קורה ולמה הגעתם אליי הביתה?”. הדיון התנהל בחדר האורחים. עורך דינה אורן בן הגיע למקום לאחר 20 דקות. רחל הגישה ערעור שהגיע לנשיא גרוניס.

בנוגע לטענה כי הדיון פגום, שכן עורך דינה של סייג-סופר הגיע באיחור, קבע גרוניס כי הוא לא ביקש או קיבל אישור לאיחור ובנוסף, ניתנה לו אפשרות לשאת דברי סיכום. “בהקשר זה לא למותר לציין כי מפרוטוקול הדיון ממילא עולה שעו”ד בן טען כי לא הגיע מוכן לדיון. ובכל מקרה, גם אם נפל פגם בשל אי נוכחותו, אין בכך בהכרח כדי להביא לביטול הדיון או תוצאות החקירה”.

לגופו של עניין גרוניס קבע כי העובדה שהדיון התקיים בביתה של סייג-סופר אינה פוגעת בדיון שהתקיים או בהחלטה שניתנה בו שכן “היעדר ההתנגדות מצד עורך דינה של סופר – בשתי ההזדמנויות שבהן הועלתה הבקשה – מהווה גורם המכשיר את הדרך שבה נקט בית המשפט”. עם זאת, גרוניס הדגיש כי הסמכות לקיים דיון מחוץ לבית המשפט ובפרט בשטח פרטי, גם אם ישנה הסכמה, היא סמכות חריגה שיש להפעילה במקרים קיצונים ביותר וכאשר לא ניתן להיזקק לאמצעים אחרים.

רחל סופר סייג ורדה אלשיך תפרה לה תיק פשטר על חוב דמיוני של מיליארדי שקלים
רחל סופר סייג ורדה אלשיך תפרה לה תיק פשטר על חוב דמיוני של מיליארדי שקלים

את ורדה אלשיך זה לא עניין שהחוב של טריליוני שקלים הוא פיקטיבי ומופרך. מה שעניין אותה זה לפרק ולפרק מייד באמצעות עו”ד איתן ארז, המפרק המועדף עליה – שהיא הפכה אותו לסופר מיליונר. היא השאירה את רחל סופר בלי גרוש, חנקה לה את כל צינורות החמצן, ועוד דרשה שכל חודש תזרים עשרות אלפי שקלים לקופת הכינוס.

ורדה אלשיך שיקרה וזייפה פרוטוקולים
ורדה אלשיך שיקרה וזייפה פרוטוקולים

בוררות בתיק ענבל אור 

גם בפרשת ענבל אור היתה ורדה אלשיך מעורבת. אמנם מי שטיפל בתיק היה איתן אורנשטיין, אולם בתחילת הפרשה הוא היפנה את ענבל אור לבוררות או גישור אצל ורדה אלשייך עם שלי נרקיס מהשוק השחור. אורנשטיין רצה שענבל אור תזרים לקופה כסף כדי שהמפרק האהוב עליו איתן ארז יוכל להתחיל לעבוד.  מכיוון שלשלי נרקיס היתה הערת אזהרה על דירה, הוא שלח את ענבל לבוררות או גישור אצל ורדה אלשיך. אלשיך רקמה עסקה מפוקפקת לפיה שלומי נרקיס ילווה לענבל כמה מיליונים לשלם (לכאורה כדי לעכב את הפירוק של החברות שלה) בריבית של 60% לשלושה חודשים (240% לשנה). כלומר תוך חצי שנה ענבל אור היתה אמורה להחזיר לשלומי נרקיס רק בריבית כמה מיליונים טובים בריבית.

איך בדיוק קורה ששופטת פולניה בדימוס מאשרת עסקה עם ריבית נשך רצחנית שיותר גרועה מהשוק השחור? רק לקב”ה הפתרונות.

על פי כתבה מאותם זמנים: “הרקע לסכסוך הוא דירת פנטהאוז בפרויקט מציצים של קבוצת ענבל אור. עם כניסתה של אור להליכי חדלות פירעון התברר כי הבטיחה את הדירה לשני אנשים. בפעם הראשונה שיעבדה אור את הדירה למי שכונה “מלך השוק האפור” שלי נרקיס בתמורה להלוואה שנטלה ממנו והוא אף רשום על הדירה הערת אזהרה בקרקע. בפעם השנייה, זמן קצר לאחר מכן, מכרה שוב אור את הדירה, הפעם לאדם בשם עופר לוזון, ששילם מקדמה על הדירה אך גילה שהדירה הובטחה לאחר כשביקש לרשום את הערת האזהרה…..  הוגש הסכם גישור (שתפרה ורדה אלשייך) בין הצדדים לבית המשפט ולפיו, עו”ד אביטן מימון, הנאמן מטעם נרקיס, ישלם ללוזון 2.25 מיליון שקל, כשסכום זה מהווה “פיצוי מלא, סופי ומוחלט לסילוק כל טענותיו של לוזון בגין הדירה מכל מין וסוג”. כשיינתן תוקף של החלטה להסכם יבוטל הסכם המכר שנחתם בין לוזון לבין אור בקשר לדירה. במעמד זה ייכנס לתוקפו הסכם המכר שנחתם בין אור לבין אביטן על הדירה.

עוד לפי ההסכם, בתוך 45 יום ממועד אישור בית המשפט את ההסדר, יפרע מימון על חשבונו את מלוא חובותיה של אור כלפי בנק הבינלאומי הראשון המובטחים על ידי המשכנתאות הרשומות על זכויותיה במקרקעין, נכון להיום כ-2.5 מיליון שקל, סכום זה ישולם בנוסף על סכום התמורה עבור הדירה.בנוסף, סכום של 1.15 מיליון שקל לו זכאית אור בהתאם להסכם בינה לבין רוכשי הדירות בפרויקט באשר ליציאה ממנו, ישולמו ישירות לקופת הכינוס. 

ענבל אור התופעה הנדל"נית של המדינה
ענבל אור התופעה הנדל"נית של המדינה

שיפוץ הפרוטוקולים ופרשת רפי ארגז

יום אחד הגיע אליה עו”ד בשם רפאל ארגז שאיננו בקליקה וביקש להתמנות מפרק באחד התיקים, כי גם הוא רצה ללקק דבש מהכוורת של ורדה. היא כמובן השפילה אותו, לכלכה עליו, עשתה לו שיימינג וגם הגישה נגדו תלונה בוועדת המשמעת של לשכת עורכי הדין. רפאל ארגז לא פראייר, הוא תפס אותה משפצת פרוטוקולים, והתוצאה היא שאלשיך הודחה.

 

ורדה אלשיך: לו יכולתי, הייתי מונעת כניסה של עיתונאים לאולם בית המשפט
ורדה אלשיך: לו יכולתי, הייתי מונעת כניסה של עיתונאים לאולם בית המשפט

ורדה אלשיך רצתה שבנתב"ג יעבירו אותה בטרקלין VIP

ועוד ב 2011 היא צוטטה כמי שאמרה:  ”יש לבחון לאפשר לשופטים מסלול מעבר מהיר בשדה התעופה דרך טרקלין השלום”, כך ביקשה  יו”ר נציגות השופטים, השופטת ורדה אלשיך, בדיון שקיימה ועדת הכספים בתנאי השופטים.  “עמדתי בתור בשדה התעופה ופגשתי לפתע אדם ששפטתי אותו. הוא התחיל לדבר איתי, ולא ידעתי איפה לשים את הפנים שלי. צריך לבדוק את האפשרות לאפשר לנו לעבור בדרך אחרת, דרך VIP, או ‘טרקלין'”, הסבירה אלשיך לח”כים. אלשיך הסבירה כי לאחר מסירת המזוודות מבקשים השופטים לשהות בחדר צדדי ובנפרד מכל הנוסעים.

ורדה אלשיך רוצה מסלול VIP לשופטים בנתב"ג
ורדה אלשיך רוצה מסלול VIP לשופטים בנתב"ג

להלן כתבת ליקוקי התחת של ליטל דוברוביצקי ב- 2021. ואנו שואלים האם חלוף הזמן באמת ממרק את החטאים? מי מאמין לעיתון ידיעות אחרונות כשהם מפרסמים כתבה ביזיונית כזו?

כותרת כתבת ליקוקי תחת של ליטל דוברוביצקי כתבה ממומנת ללא גילוי נאות
כותרת כתבת ליקוקי תחת של ליטל דוברוביצקי כתבה ממומנת ללא גילוי נאות

שופטת הפירוקים ממליצה לאנשים שנקלעו לקשיים: “תעשו הכל כדי לא להגיע לביהמ”ש”

השופטת בדימוס ורדה אלשיך, “מלכת הפירוקים”, החליטה להעביר את הקורונה בטוב, ובין היתר להרחיב את אוסף הציפורים שהיא מגדלת בגינת הפנטהאוז בתל אביב. על ניהול הקורונה ומצב הדמוקרטיה יש לה הרבה ביקורת

 

אל תטעו בפסטורליות שנשקפת ממרפסת הפנטהאוז התל-אביבי של מי שזכתה לכינוי “מלכת הפירוקים” של ישראל, השופטת בדימוס ורדה אלשיך. אמנם, לצד הגינה המרהיבה יש לה שם שני כלובים עם 40 ציפורים מצייצות שאותן היא מגדלת ומטפחת, אבל גם הציפורים לא יכולות להעלים את הדאגה הגוברת שאלשיך חשה.

“אני מאוד חוששת לעתיד הדמוקרטיה בישראל, וההתנהלות של המדינה בזמן הקורונה הגדילה את החשש”, היא אומרת. “הייתי פעם בסיציליה ועברתי ליד בית משפט. עמדו בחוץ חיילים עם רובים, וחשבתי לעצמי, כמה טוב שאצלנו אין מצב כזה. והנה אנחנו שם. זה היה לפני הרצח של השופט עדי אזר ז”ל. אם המצב יימשך ככה, אני חוששת שיום אחד יתנקשו בשופט. המחשבה הזאת מזעזעת אותי”.

מה קרה בקורונה שגרם לך להגדיל את אוסף הציפורים שלך?

“יש לי 40 ציפורים. בקורונה הבנו שהכלוב המקורי נהיה קטן ולא הספיק, ואמרתי לעצמי יאללה, בואי נעבור להתמחות בזה. תוכים לא רציתי לקחת, כי הם מרעישים, והלכתי על ציפורים מצייצות אבל שקטות. יש לנו כמה סוגים של ציפורים. בקורונה התאפשר לי לא לספק להן רק מזון בסיסי, אלא לעשות להם פינוקים. אני מכינה להן מזון ביצים, מנביטה להם עדשים. הן אוכלות גרגירים, אבל לכל משפחה של ציפורים יש גרגירים אחרים, אז יש לי פה שלושה סוגי אוכל. אני גם קוצצת להם ירקות: סלק, גמבה, פלפל ירוק, פלפל חריף. זה נורא מעניין, ציפור לא מרגישה שהפלפל הוא חריף. גם גזר, כרובית. אגב, לציפורים אסור לאכול אבוקדו, זה רעל עבורן”.

מה את כל כך אוהבת בציפורים? “כשאת מסתכלת עליהן את מבחינה שהן מדברות ביניהן, הן מתנשקות ביניהן. יש להן חיים שלמים. הן מקננות, נולדו לי פה גוזלים. כל אחת מקננת אחרת. יש אחת שמקננת לבד, יש ציפור שמקננת והבעל בא להחליף אותה והיא יוצאת לאכול, ויש סוג שהבעל בא להאכיל את האישה. זה עולם ומלואו. אני גם קוראת על התחום. למשל, לציפורים אדומות יש אוכל מיוחד כדי לשמור על הצבע האדום שלהן. יש פה משפחה שיש בה זכר ושלוש נקבות. יש לו הרבה עבודה והרבה סקס. אם היינו מביאים עוד זכר הייתה מתפתחת מלחמה. בקורונה התחלתי להתמחות בעוד זנים, ובנינו עוד כלוב. בכלוב החדש גרות ציפורים שפחות מסתדרות עם הציפורים בכלוב המקורי”.

איך לדעתך הממשלה ניהלה את המשבר הכלכלי בקורונה?

“רע מאוד. זה מתחיל מזה שדמי החל”ת ניתנו ישירות לאנשים, במקום לתת למעביד שייתן את זה לעובד. התוצאה היא שכעת, כש’נגמרה’ הקורונה, עסקים לא יכולים להרים את הראש כי עובדים לא רוצים לחזור. כשחילקו את ה-750 שקל הראשונים לכולם, אני הייתי צריכה 750 שקל? במקום זה תתנו למי שהיה צריך 1,500 שקל. זה היה סתם, פיזרו כסף. בעלי יוסי ואני תרמנו את הכסף. זה היה ניהול כושל מההתחלה ועד הסוף. גם לא אמרו את האמת, ומזה זה התחיל. לא דיווחו אמת. ראש הממשלה התנהג כאילו הוא לא רק ראש ממשלה, הוא גם רופא ומנהל מחלקה ומנהל בית חולים ושר הבריאות. בשביל מה לקחת פרויקטור אם אתה לא שומע בקולו? כל הפרויקטורים היו טובים, אבל לא שמעו להם. הפוליטיקה רצתה שהרפואה תתאים את עצמה לפוליטיקה, וזה לא הולך ככה. ובכלל, באיזה שלב בהיסטוריה של מדינת ישראל אשתו של ראש הממשלה קיבלה רכב ממוגן על חשבוננו? איפה זה היה? מה זה הדבר הזה?”.

מה תגידי על הבאת החיסונים? “אני לא מוכנה לקבל שזה היה ONE MAN SHOW. אנחנו לא מונרכיה. יש לרענן את השלטון הקיים. לכל כהונה קוצבים זמן. למה יש הגבלה על כהונה ליועץ משפטי? לפרקליט מדינה? לדירקטורים מקרב הציבור בחברה? אנחנו לא בשלטון פיאודלי. מהפכות לאורך כל ההיסטוריה באו מבפנים, לא מבחוץ. אם בליכוד לא יבינו שצריכה להיות מהפכה מבפנים, שום דבר לא יקרה”.

את חוששת למערכת המשפט באווירה הקיימת?
“מאוד. מאוד. אם פוליטיקאים מרשים לעצמם לדבר בצורה לא ראויה על בית המשפט העליון, למה שהעם ברחוב לא ידבר ככה?”
אלשיך (76) שימשה כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, כראש מחלקת הפירוקים בעיר, וכיו”ר נציגות השופטים הארצית. בשנותיה כשופטת היא דנה באלפי תיקי פירוק ופשיטות רגל, חלקם מהחשובים והדרמטיים שהיו במשק הישראלי. בין היתר טיפלה בהקפאת ההליכים של רשת המשביר (הישן) לצרכן, ערוץ 10, רשת קלאבמרקט, בהסדר החוב הראשון של אפריקה ישראל, בקריסת קבוצת החברות של מפכ”ל המשטרה לשעבר רפי פלד, ועוד ועוד.
היא הייתה שופטת חריפה, מהירה ומקצועית, שהעניקה פתחון פה ומעמד לעובדים. היא לא היססה לנקוט פעולות יוצאות דופן, כמו להגיע לבית של חייבת כשזו לא הגיעה לדיון בבית המשפט לאחר שטענה שהיא מרותקת למיטה, ולהוציא לה צו מאסר. מאז שפרשה לגמלאות ב-2013 (לאחר 36 שנות שיפוט) היא משמשת כמגשרת נחשקת בתיקים מורכבים, בוררת, דירקטורית בחברת כלל, מרצה וכותבת חוות דעת בתחום המסחרי ובתחום חדלות הפירעון. בין השאר גישרה בשנים האחרונות ב”דירת המריבה” שנטען שאשת העסקים ענבל אור מכרה לשניים, בהסדר שהושג בין הבעלים לשעבר של רשת אייס, ועוד.
נחזור לציפורים: מי הציפור החביבה עלייך ביותר?
“יש פה זוג קנרים (זכר ונקבה) שאני חולה עליהם. הגענו למצב שאני מגיעה לכלוב בבוקר, והם כבר לא בורחים ממני. אבל האמת היא שכולם היו בניי. יש לי ציפור אחת מאוד מיוחדת שנקראת ציפור גן עדן. בקיץ יש לה זנב ארוך, ופתאום לקראת החורף הזנב נושר והיא נשארת בלי. באביב הוא גדל שוב. התהליך הזה משגע אותי”.
כל הבלגן הזה לא מפריע ליוסי, בעלך?
“הציפורים אצלנו זה סוג של פשרה. כל השנים היו לנו כלבים. אני בכלל אוהבת חיות. בחדר של הבת שלי, כשהייתה ילדה, יכולת למצוא בו-זמנית זוג קנריות, אוגרים, עכברים לבנים, והיו לנו במרפסת שלושה אקווריומים – אחד של מים מלוחים, אחד מתוקים ואחד עם דגים טורפים. חוץ מזה היו לנו כלב וחתול. כשהכלבה האחרונה מתה, הילדים כבר לא היו בבית, אז יוסי אמר שהוא לא מוכן יותר לרדת עם כלב בגשם. אמרתי לו, אז אני אביא ציפורים. הוא הסכים כי לא צריך לרדת איתם שלוש פעמים ביום. כשאנחנו נוסעים החתן שלי בא אחת ליומיים לטפל בציפורים”.
יש אינטראקציה עם ציפורים?
“עם הזמן נוצרת איזו אינטראקציה. הן פחות בורחות ממך. יכול להיות שבמגפה הבאה (צוחקת) אביא תוכי מדבר”.
כשופטת שדנה בכל כך הרבה פשיטות רגל ופירוקים, מה היית ממליצה לבעל עסק או לאדם פרטי שנקלעו לקשיים בעקבות הקורונה? “שיעשה הכל כדי לא להגיע לבית משפט. שינסה להגיע להסדרים מחוץ לבית המשפט, למשל באמצעות גישור. הסכמה עדיפה על הנחתה. בית משפט לא יכול לבחור קו אפור, בית משפט זה או שחור או לבן. אני מאמינה שכתוצאה מהקורונה לא יהיו הרבה חברות שייפלו, אבל יהיו הרבה פושטי רגל, כלומר אדם שיש לו מגבלה כספית, לא טייקון. למשה שניהל חנות גדולה של בגדים לא ייתנו הלוואות גישור, כי הוא צריך לתת משהו כביטחון. מה הוא ייתן כביטחון, את הצרות שלו? באשר לחברות, לדעתי חלקן בשלב מסוים של הקורונה התחילו להתייעל (פיטורים, צמצומים, חל”תים) ויש חברות שהתנהלו נכון. בכל הקורונה לא נפלה חברה ענקית”.
אלשיך גרה בתל אביב ונשואה 40 שנה ליוסי אלשיך, כלכלן, דירקטור ויועץ כלכלי. שניהם היו גרושים לפני שנישאו. יש לה ילדה אחת ביולוגית ועוד שני ילדים מיוסי, ועשרה נכדים. היא חובבת בדיחות מושבעת, אבל ידעה רגעים לא פשוטים בחייה. אחיה, משה, אותו העריצה, נהרג בשנות ה-70 בגיל 38 בתאונה. 16 שנה לאחר מכן נהרגה גם בתו הקטנה בתאונה. “מהיום שאחי נהרג הפכתי למטפלת של הוריי. אמא לא החזיקה מעמד אחרי זה. אבא הסתגר לגמרי”, היא מספרת.
המוות מפחיד אותך? “לא”. ‬‬
את עם בעלך 40 שנה, שני אנשים עסוקים. פתאום קורונה ואתם תקועים בבית ביחד. עבר בשלום?   
“כן. למדנו תוך זמן מאוד קצר להשתמש בזום וקיימנו פגישות וישיבות בזום, שמענו הרצאות, קראנו המון, ממש בכמויות. התעמקתי יותר באוסף הציפורים שלנו, הגדלתי אותו. ירדנו כל ערב לעשות צעדה, דיברנו. נהייתי תלותית בעניין הזה שאני רוצה לראות סרטים בטלוויזיה עם יוסי ולא לבד. פתאום ראינו שאפשר גם אחרת, אתה לא מוכרח כל הזמן להתרוצץ ברחובות. יש בינינו זוגיות מאוד חזקה. כשהיה מותר היינו נכנסים לפתע לאוטו ונוסעים לראות פריחות. צילמתי רקפות ונרקיסים.
“יש לנו חבר שהוא עורך של עיתון מקצועי בהוצאת ההסתדרות הרפואית, והוא פשוט לקח צילום שלי והפך אותו לשער של העיתון וכתב שצילמה את התמונה שופטת בדימוס (צוחקת). נסענו לראות ציפורים. עשינו המון טיולי טבע. שנינו בוגרי הצופים, והטבע מאוד קרוב אלינו. גם היינו די עסוקים. בחברת כלל הישיבות היו בזום, ולהתכונן לישיבות זה לוקח זמן. וכל הזמן הזה לא הפסקתי לספר בדיחות. אני אוהבת לצחוק. החלטתי שאני לא נכנעת למצב, זה הרי לא קשה להיות במצב רוח רע. מה שכן, בזכות הקורונה למדתי שאפשר בימים מסוימים לקום גם בשמונה בבוקר ולא בשש וחצי, והעולם לא מתהפך”.
הורייך היו מפולין, אז אי אפשר בלי שתיתני לי בדיחה בעניין.
“פולנייה מספרת לחברה שלה בגאווה: הבן שלי התחיל ללכת לפסיכולוגית. שואלת החברה: ומה את כל כך שמחה? עונה הפולנייה: הוא מוציא 450 שקל לשעה, ועל מי הוא מדבר כל השעה הזו? עליי!”
יש קצת עצב עכשיו, כשחוזרים לשגרה? “כן. אני לא בטוחה שאני כל כך מתלהבת לחזור לשגרה”.
איזה עוד תחביב הולידה הקורונה?
“אני אוהבת גינון עוד לפני הקורונה. כל בוקר מתחיל בזה שאני יוצאת לדבר עם כל הצמחים בגינה במרפסת (ששטחה 50 מ”ר) ואחר כך לטפל בציפורים. זה לוקח לי שעה. חוץ מזה אני אוהבת לצלם צילומי סטילס ובקורונה עשיתי ספר לכל המשפחה ששזורים בו מתכונים בכתב יד של כל המאכלים שאני מכינה ושהם אוהבים, ותמונות של המשפחה שצילמתי”.
את מתגעגעת לשפיטה?
“ממש לא. הציעו לי להיות שופט עמית (שופט שפרש לגמלאות אך ממשיך לכהן – ל”ד) ולא רציתי. כשאני פוגשת עורכי דין שלא יותר מדי אהבו אותי כשהייתי שופטת והם אומרים לי ‘ורדה, כמה את חסרה, תחזרי לפחות להיות שופטת עמיתה’, אני כל כך נהנית להגיד להם: ‘אתם רוצים שאחזור?’ (צוחקת). הכיף הוא שאני עושה היום מה שאני רוצה. אני לא חייבת לעשות שום דבר. אני יכולה, כמגשרת או בוררת, לבחור לא לקבל תיק, וכו’. אני כבר בגיל שאני יכולה לעשות מה שבא לי”.
salome

salome

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.